תקיעת הכהנים בחצוצרות

מצוות תקיעה בחצוצרות
(מקורות עיקריים)

הכהנים תוקעים בחצוצרות לכבוד ראש חודש
מקרא	ספר במדבר, פרק י', פסוקים א'–י'
משנה	מסכת תמיד
תלמוד ירושלמי	מסכת תענית, פרק ג', הלכה ד'
משנה תורה	ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק א'; ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג', הלכה ה'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה נ"ט ספר החינוך, מצווה שפ"ד

תקיעת הכהנים בחצוצרות היא מצוות עשה מהתורה המחייבת את הכהנים בני אהרן לתקוע בחצוצרות הן בעת הקרבת קרבנות והן כתזכורת לזכות בני ישראל בעת מצוקה.

מקור הציווי הוא ספר במדבר, פרשת בהעלותך ”וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר..וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם” (במדבר י ח).

אולם, תרגום ירושלמי מקדים את מקור מצווה זו כבר בימי פטירת יעקב, ומספר בעת פטירתו של יעקב אבינו בארץ מצרים, בנוכחותו של בנו יוסף, הספיד בנו יהודה אודות הכהנים -כנכדי אביו יעקב- העתידים לתקוע בחצוצרות.^[1]

• בזמן הקרבת קרבנות ציבור הכהנים מצווים לתקוע בבית המקדש ליד שולחן החלבים (חלב הקרבנות).

• בעת צרה בהם הציבור דרושים ישועות מן השמים -כגון מלחמה מפני צרי המדינה.

תקיעת הכהנים מודגשת בכתוב כמפעיל תזכורת לטובה עבור בני ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ועל ידו מפעילים ישועה ממשית.

• המדרש תנחומא מזכיר כי גם כניסת השבת הייתה נזכרת על ידי תקיעת החצוצרות של הכהנים.^[2]

גם בימי בניית בית שני מוזכר בספר עזרא מעמד הכהנים לעבודת התקיעה בחצוצרות, ולראשונה הוזכר החצוצרות כמו מין "מלבוש" של הכהנים^[3]”..וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל” (עזרא ג י)

התלמוד מדייק כי החצוצרות של הכהנים צריכות להיעשות מכסף טהור ואף בדיעבד לא ניתן להחליף אותן למתכות אחרות. בכך מובן שסוג החצוצרה שהכהנים השתמשו בה הייתה חצוצרה פשוטה^[4]. אולם לעת התקיעה של שנת הקהל, היו הכהנים תוקעים בחצוצרות של זהב.^[5]

לפי ההלכה אין לפחות משני כוה��ים בתקיעה ואין להוסיף על מאה ועשרים כוהנים.^[6]

עם שרוב הדעות סוברות שרק לכהנים ניתן עבודת התקיעה, הרמב"ם כותב כי "בימי המועדות כולם ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן והלוים אומרין שירה".^[7] מכך מסיק בעל ספר החינוך, כי הרמב"ם סבור שבימים אחרים, לפעמים גם הלויים היו תוקעים בחצוצרות במקדש.^[8] בתענית, מצווה לכתחילה שיתקעו הכהנים בחצוצרות, אך אם אין כהנים - תוקע גם לוי או ישראל.^[9]

יש פוסקים שתמהו על ביטול מצוות עשה זו של תקיעת הכהנים בחצוצרות לאחר חורבן המקדש^[10]. וזו כפי הברייתא שבכל מקום מחוץ למקדש לא תוקעים גם בחצוצרות וגם בשופר בבת אחת^[11]. אולם, לדעתו של הרמב"ם מצוות תקיעת חצוצרות בפני עצמן בתענית או עת מצוקה קיימת^[12]

יש פוסקים שמציינים כי המצווה של התקיעה בעתי מצוקה ותענית היא בתוקף רק בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ^[13]

ערך מורחב – מלחמת גוג ומגוג

הספרי דורש כי כוונת הכתוב "ונושעתם מאויבכם" היא לתשועה שאין אחריה שעבוד, שהיא תהיה לעת מלחמת גוג ומגוג, ובה יתקעו הכהנים בחצוצרות של כסף על מנת שיעלה זכרונם לפני הקב"ה לטובה^[14].

• חצוצרות הכסף
• בית התקיעה

• תקיעת הכהנים בחצוצרות של כסף מאתר Kehuna.org (אנגלית)