לדלג לתוכן

פילדלפיה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.
פילדלפיה
Philadelphia
בימוי ג'ונתן דמי עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אדוארד סקסון, ג'ונתן דמי עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט רון ניסוואנר עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה קרייג מקיי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים טום הנקס
דנזל וושינגטון
מוזיקה הווארד שור עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום טאק פוג'ימוטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה סרטי טריסטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה InterCom, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 24 בפברואר 1994 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 125 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט בית משפט, סרט דרמה, סרט להט"בי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות פילדלפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $26,000,000
הכנסות באתר מוג'ו philadelphia
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פילדלפיה (באנגלית: Philadelphia) הוא סרט קולנוע דרמטי אמריקאי, משנת 1993, בכיכובם של טום הנקס ודנזל וושינגטון.

עלילה

אנדרו בקט (טום הנקס) הוא עמית בכיר במשרד עורכי דין בפילדלפיה. אמנם הוא חי עם בן הזוג שלו מיגל אלוורז (אנטוניו בנדרס), אך בקט לא מגלה על נטייתו ההומוסקסואליות במשרד עורכי הדין, וגם לא את העובדה שיש לו איידס. ביום שהוא מקבל את התיק החדש ביותר והחשוב ביותר של החברה, אחד השותפים במשרד מבחין בפגיעה קטנה על המצח שלו. זמן קצר לאחר מכן, בקט מחסיר מהעבודה כמה ימים כדי לנסות למצוא דרך להסתיר את הנגעים שלו. בעת ששוהה בביתו, הוא מסיים את העבודה על התיק אותו קיבל ומביא אותו אל המשרד, הוא משאיר הוראות לעוזריו להגיש תלונה בבית המשפט ביום המחרת, המהווה הזדמנות אחרונה בטרם תחול התיישנות על המקרה. בקט סובל מעוויתות מעיים, והוא מובהל לבית החולים. מאוחר יותר באותו בוקר בעודו בבית החולים, הוא מקבל שיחת טלפון בהולה מהמשרד המבקשים את התיק ולא מוצאים אותו, העותק המודפס לא נמצא וכן הדיסק הקשיח, עם זאת, המסמך מתגלה בסופו של דבר בארכיון, והוא מוגש לבית המשפט ברגע האחרון ממש. למחרת, בקט מפוטר על ידי השותפים של החברה, אשר כינו אותו בעבר כ"חבר" שלהם, אבל עכשיו היכולות המקצועיות שלו מוטלות בספק, לאור איבוד המסמך.

בקט מאמין שמישהו הסתיר במכוון את הניירת שלו כדי לתת לחברה עילה לפטר אותו, וכי הפיטורין הם למעשה בעקבות האבחנה שלו כחולה איידס. הוא מבקש מכמה עורכי דין לטפל בעניינו, כולל את עורך הדין ג'ו מילר (דנזל וושינגטון), איתו הוא היה מעורב בתיק הקודם. מילר, שהוא הומופוב ויודע קצת על האיידס של בקט, בתחילה מסרב לקחת את התיק ואף מבקר אצל הרופא שלו כדי לדעת אם ייתכן שנדבק באיידס בעת שלחץ את ידו של בקט. הרופא לועג לו ומסביר את דרכי ההידבקות באיידס, אך לאחר שמילר מתעקש הרופא מציע לקחת דגימת דם של מילר, בחושדו שמילר שואל על המחלה כי הוא יודע שנדבק בה ומנסה להסתיר זאת. מילר דוחה את הבקשה, וחושב שזו בדיחה. באותו הזמן בקט, שלא מצליח למצוא עורך דין המוכן לייצג אותו, נאלץ לפעול כעורך הדין של עצמו. בעת עיונו בספריית החוק, מילר רואה את בקט ליד שולחן סמוך. לאחר שהספרן מספר כי מצא ספר על אפליה של איידס, אחרים בספריה מביטים בחשד ולאחר מכן קמים ומתרחקים, והספרן מציע לבקט לעבור לחדר פרטי. מילר נגעל מהתנהגותם ומתקרב לבקט ודן עמו על חומר שהוא אסף, כך שניתן להבין שהוא החליט לקחת את התיק. ראש המשרד, צ'ארלס ווילר (ג'ייסון רוברדס) מקבל זימון על ידי מילר לבית המשפט, הוא דואג מהנזק שהתביעה יכולה לעשות לעסק או לשמו הטוב, אך אחד מהשותפים (רון ואווטר) מנסה ללא הצלחה לשכנע אותו להגיע להסדר מחוץ לבית המשפט עם בקט.

כאשר המקרה מגיע בפני בית המשפט, וילר עולה לדוכן העדים, וטוען כי בקט היה בלתי כשיר וטוען כי ניסה בכוונה להסתיר את מצבו, כמו כן מנסה התביעה לחזק את גרסתה שבקט איננו אחראי על ידי הוכחה שלא סיפר למיגל בן זוגו על קיום יחסי מין במועדון והיתכנות שנדבק באיידס. ההגנה שוב ושוב טוענת כי בקט אשם במחלתו בעקבות ההפקרות המינית שלו ועל כן הוא לא קורבן. במהלך עדותו, הוא גילה כי אחד השותפים שם לב לנגעים של בקט כי עבד בעבר עם אישה שנדבקה באיידס לאחר עירוי דם ולכן זיהה את הנגעים כמו כאיידס. כדי להוכיח שהנגעים היו גלויים, מילר מבקש מבקט להתיר את כפתורי החולצה שלו בזמן שהוא על דוכן העדים, עקב כך מתברר כי הנגעים שלו נראו אכן לכל.

במהלך החקירה הנגדית, בקט מודה שהוא תכנן לספר לעמיתיו עורכי הדין שהוא הומו, אך שינה את דעתו אחרי ששמע אותם מספרים בדיחות הומופוביות בסאונה של מועדון בריאות. כשנשאל איך הוא נדבק, הוא מאשר כי קיים יחסי מין עם גבר אנונימי בקולנוע פורנוגרפי. עם זאת, הוא ומילר משיגים יתרון כאשר השותף שיעץ לבצע עסקת טיעון מחוץ לכותלי בית המשפט מודה שהוא חשד שבקט חולה איידס מזה זמן רב, אך לא אמר דבר, והוא מצר על חוסר המעש שלו. בקט מתמוטט במהלך עדותו של וילר. במהלך האשפוז שלו, מגיע פסק הדין ובו פסקו המושבעים לטובתו, פיצוי בגין כאב וסבל וכן פיצויים עונשיים בסכום כולל של קרוב ל-4.5 מיליון דולר. מילר מבקר את בקט בבית החולים לאחר פסק הדין ואז מתגבר על הפחד שלו ונוגע בפניו של בקט. אחרי שהמשפחה של בקט עוזבת את החדר, הוא אומר לבן זוגו מיגל כי הוא מוכן למות. מיד לאחר מכן נראה מילר מקבל את ההודעה על מותו. הסרט מסתיים בקבלת פנים בביתו של בקט לאחר ההלוויה, כשאבלים רבים, כולל מילר, רואים סרטים ביתיים של בקט כילד בריא.

השראה

הסרט העוסק בדעות קדומות כלפי נשאי איידס וכלפי הומואים. הסרט בכיכובם של טום הנקס ודנזל וושינגטון ובבימויו של ג'ונתן דמי. התסריט מבוסס על סיפורו האמיתי של ג'פרי באוורס, עורך דין אשר תבע את מעסיקיו בגין פיטורים בלתי חוקיים מאחר שנדבק במחלת האיידס.

האירועים בסרט דומים לאירועים בחייהם של עורכי הדין ג'פרי באוורס וקלרנס ב'קיין. באוורס היה עורך דין, אשר בשנת 1987 תבע את משרד עורכי הדין בייקר אנד מקנזי על פיטוריו לא חוקיים באחד המקרים הראשונים של אפליה על רקע הידבקות באיידס. קין היה עורך דין לשירותים משפטיים בהייאט שפוטר לאחר שמעבידו גילה שיש לו איידס. הוא תבע את הייאט בשנת 1990 וזכה רק לפני מותו.

המשפחה של באוורס תבעה את הכותבים והמפיקים. שנה לאחר מותו של באוורס, המפיק סקוט רודין ראיין את המשפחה של באוורס ועורכי הדין שלהם, על פי המשפחה, הוא הבטיח תמלוגים על השימוש בסיפורו של באוורס כבסיס לסרט. בני המשפחה טענו כי 54 סצינות בסרט כל כך דומות לאירועים בחייו של באוורס שהן יכלו לבנות רק על ידי הראיונות שלהם. עם זאת, בהגנתו אמר רודין כי נטש את הפרויקט לאחר שכירת סופר שלא היה שותף לכל מידע שהמשפחה סיפקה. התביעה יושבה לאחר חמישה ימים של עדויות, אך תנאי ההסכם לא פורסמו, הנתבעים הוסיפו הצהרה כי "הסרט נוצר בחלקו בהשראת סיפורו של באוורס". במאי הסרט הצהיר כי הוא פנה לביים את הסרט אחרי שחברו, חואן סוארז, אובחן כחולה איידס.

פרסים

הסרט זכה לפרסים רבים;

ראו גם

ג'פרי באוורס

קישורים חיצוניים

טום הנקס
סרטים בהם השתתף הוא יודע שאת לבד (1980) • ספלאש (1984) • מסיבת רווקים (1984) • המתנדבים (1985) • האיש עם הנעל האדומה (1985) • זהירות הבית מתפרק (1986) • יחסים פשוטים (1986) • אהבה גנובה (1986) • השוטר מלוס-אנג'לס (1987) • ביג (1988) • פאנץ' ליין (1988) • שכנים (1989) • טרנר והוץ' (1989) • מדורת ההבלים (1990) • ג'ו נגד הוולקנו (1990) • ליגה משלהן (1992) • על כנפי החלום (1992) • נדודי שינה בסיאטל (1993) • פילדלפיה (1993) • פורסט גאמפ (1994) • צעצוע של סיפור (1995) • אפולו 13 (1995) • מה שאת עושה לי (1996) • יש לך הודעה (1998) • להציל את טוראי ראיין (1998) • צעצוע של סיפור 2 (1999) • גרין מייל (1999) • להתחיל מחדש (2000) • תפוס אותי אם תוכל (2002) • הדרך לפרדישן (2002) • לחסל את הליידי (2004) • טרמינל (2004) • רכבת לקוטב (2004) • צופן דה וינצ'י (2006) • מלחמתו של צ'ארלי וילסון (2007) • משפחת סימפסון - הסרט (2007) • באק האוורד הגדול (2008) • מלאכים ושדים (2009) • צעצוע של סיפור 3 (2010) • לארי קראון (2011) • קרוב להפליא ורועש להחריד (2011) • ענן אטלס (2012) • קפטן פיליפס (2013) • להציל את מיסטר בנקס (2013) • גשר המרגלים (2015) • איתקה (2015) • התופת (2016) • סאלי: נס על ההדסון (2016) • הולוגרמה למלך (2016) • המעגל (2017) • העיתון (2017) • צעצוע של סיפור 4 (2019) • יום יפה בשכונה (2019) • גרייהאונד (2020) • בוראט 2 (2020) • חדשות העולם הגדול (2020) • פינץ' (2021) • אלביס (2022) • פינוקיו (2022) • איש ושמו אוטו (2022) • אסטרואיד סיטי (2023) • כאן (2024)
סדרות בהן השתתף • אחים לנשק (2001)
קרובי משפחה ריטה וילסון (אישה) ג'ים הנקס (אח) לארי הנקס (אח) קולין הנקס (בן) צ'אט הנקס (בן)


פרס התקשורת של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה לסרט הטוב ביותר - הפצה נרחבת
סיפורה של שפחה / חברות לכל החיים (1991) ‏•‏‏ פרנקי וג'וני / עגבניות ירוקות מטוגנות (1992) ‏•‏‏ פילדלפיה (1994) ‏•‏‏ הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר / Go Fish ‏(1995) ‏•‏‏ גברים בצד (1996) ‏•‏‏ קשורות (1997) ‏•‏‏ אין ואאוט (1998) ‏•‏‏ אלים ומפלצות (1999) ‏•‏‏ להיות ג'ון מלקוביץ' (2000) ‏•‏‏ בילי אליוט (2001) ‏•‏‏ המקסיקני (2002) ‏•‏‏ השעות (2003) ‏•‏‏ שחקי אותה כמו בקהאם (2004) ‏•‏‏ קינסי (2005) ‏•‏‏ הר ברוקבק (2006) ‏•‏‏ מיס סנשיין הקטנה (2007) ‏•‏‏ אבק כוכבים (2008) ‏•‏‏ מילק (2009) ‏•‏‏ סינגל מן (2010) ‏•‏‏ הילדים בסדר (2011) ‏•‏‏ בגינרס (2012) ‏•‏‏ כמה טוב להיות פרח קיר (2013) ‏•‏‏ פילומנה (2014) ‏•‏‏ משחק החיקוי (2015) ‏•‏‏ קרול (2016) ‏•‏‏ אור ירח (2017) ‏•‏‏ קרא לי בשמך (2018) ‏•‏‏ באהבה, סיימון (2019) ‏•‏‏ חורשות את הלילה (2020) ‏•‏‏ עונת השמחות (2021) ‏•‏‏ נצחיים (2022) ‏•‏‏ אין גברים כאלה (2023) ‏•‏‏ Bottoms‏ (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פילדלפיה_(סרט)&oldid=39749103"