הקרב על הוועד

הקרב על הוועד

בימוי	אבי כהן
הופק בידי	אברהם דשא (פשנל)
תסריט	אסי דיין
עריכה	ענת לוברסקי
שחקנים ראשיים	ישראל פוליאקוב שייקה לוי גברי בנאי
מוזיקה	אריק רודיך
צילום	גדי דנציג
מדינה	ישראל
הקרנת בכורה	יולי 1986
משך הקרנה	90 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט קומדיה
דף הסרט ב־IMDb

הקרב על הוועד הוא סרט קומדיה ישראלי, הסרט יצא לאקרנים ביולי שנת 1986, והוא סרטם האחרון של שלישיית הגשש החיוור. עלילת הסרט מתמקדת בבחירות לוועד הבניין ברחוב משה דיין 22 בשכונת "נאות דנקנר" בחולון (שהייתה בעת צילומי הסרט בבנייה, והבניין בו צולם הסרט טרם אוכלס בדיירים).^[1]

בתחילת הסרט מוצג עצמון (שייקה לוי) המשמש כיו"ר ועד הבית אשר מטפח את בניין המגורים ודואג לו כאילו היה מחנה צבאי. הוא מביט מהחלון עם משקפת וצועק עם מגפון על כל מי שמעז לדרוך על הדשא. לרפי, מנקה הבניין הערבי (משה איבגי) הוא רוטן על כך וזה מציע לו: "לקנות דשא קוצים, קוצי 'תיל' כמו אצלנו בשכם". דבר אחד מפריע לעצמון ומטריד אותו – הרעש אותו מקים רופא השיניים ד"ר שורש (ישראל פוליאקוב) עם מקדחתו בקליניקה שלו הנמצאת בבניין. עצמון משיג כנגד שורש צו פינוי ושורש מחליט להתמודד כנגד עצמון על ראשות ועד הבית על מנת לבטל את הצו נגדו ובנוסף, לנקום בעצמון.

מערכת הבחירות לראשות ועד הבית הופכת לזירת ההתגוששות בין עצמון, היו"ר הנוכחי, וד"ר שורש. עצמון מגייס לעזרתו ב"קרב על הוועד" את אחיינו ניסים (ג`ימבו), אותו מגלם גברי בנאי כמעריץ מושבע של סילבסטר סטאלונה, ובעיקר את דמותו של רמבו, אשר הגיע מארצות הברית, ומתגורר בינתיים אצל דודו עצמון "עד שיימצא את עצמו". למרבה הצרה, מתאהב ג`ימבו בירדנה (תמי גינגולד), בתו של שורש, בניגוד לרצונו של דודו המסוכסך עם שורש, כאשר גם שורש מתנגד לקשר בניהם המצב מסתבך...

השניים מחליטים לרקום מזימה ולייצר "תיקו" בבחירות לוועד הבית ובכך להיות "לשון המאזניים" בבחירות. שני המתמודדים אינם יודעים על הקשר המתרקם מאחורי גבם, שבבוא העת יכריע את הכף, ויאלצם לעמוד בהחלטה האם להשלים ביניהם ולתמוך באהבתם של ג'ימבו וירדנה או לספוג הפסד בבחירות. ביום הבחירות לאחר שהתברר שיש תיקו, עצמון ושורש מבטיחים "הטבות" לזוג וכאשר מוכרעת הכף לטובת עצמון, נקראים כל דיירי הבניין לצאת החוצה בדחיפות.

כאשר הם יוצאים, הם מגלים כי חברי ה"חברה קדישא" מתכננים לבנות מול הבניין שלהם בית קברות. השניים, עצמון ושורש מחליטים לאחד כוחות על מנת לסלק את ה"מפגע". עצמון מתחפש לארכאולוג ושורש לרב והם משכנעים את מקימי בית הקברות כי אסור להם להקים בית קברות באזור זה מכיוון שזה היה בעבר בית קברות נוצרי. נציגי ה"חברה קדישא" בורחים בבהלה ובכך מגיע לסיומו הסרט. על כותרות הסיום רואים את חתונתם של ירדנה וג'ימבו בהשתתפותם של כל דיירי הבניין.

סרט קומדיה זה הוא סאטירה פוליטית שנוצרה על רקע המתיחות והאלימות שליוו את מערכת הבחירות של 1984 ועל תוצאותיה הפוליטיות והחברתיות^[2]. באותה מערכת בחירות, כיכבו חברי "הגשש החיוור" בתשדירי התעמולה הטלוויזיוניים מטעם המערך. עובדה זו יצרה בשעתו מתח דרמטי – קומי סביב חברי הלהקה בין השאר בגלל האומץ לנקוט בצד פוליטי דבר שיכול היה בין השאר לגרום להרכב "לצאת מהקונצנזוס הלאומי"^[2]. סביב המתח הזה נבנה הסרט שהוא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל ודיירי הבניין בסרט מייצגים ומדמים את התרבויות והמתחים השונים של החברה הישראלית. זוהי מצבה פוליטית של מצב היחסים בחברה הישראלית של שנות ה-80 טרם פרוץ האינתיפאדה, והעליות הגדולות לישראל מרוסיה ואתיופיה.

דוגמאות בולטות לייצוגי הדמויות:

עצמון, יו"ר הוועד, מייצג את עדות המזרח ואת הצד הימני של המפה הפוליטית. הוא תומך בהתנחלויות, מעריץ את הליכוד ובמהלך הסרט הוא מזכיר את אריק שרון כ"גיבור".

ד"ר שורש, מייצג את עדות אשכנז ואת הצד השמאלי של המפה הפוליטית. הוא בעד לאכול "שרימפס בחלב אימו ביום שבת" לפי הגדרתו והוא מזכיר את שולמית אלוני כדוגמה לסגנון דמותו הפוליטית העתידית.

ראפיק, המנקה הערבי משכם, מייצג את אוכלוסיית הפלסטינים. הוא מתגורר בבניין אך אינו בעל דירה (הוא לן במיטה שהותקנה עבורו בפינת המקלט), לא משתתף בהצבעה לראשות הוועד ועוסק בעבודות כפיים שונות עבור בעלי הדירות.

נציגי ה"חברה קדישא" (אשר מיוצגים על ידי חרדים), הבונים את בית הקברות מול הבניין, מסמלים את ה"איום" על החברה הישראלית לדעתם של יוצרי הסרט. למעשה, יוצרי הסרט מסמנים עבור הצופה מיהו ה"אויב האמיתי" שכנגדו צריך להתאחד מכיוון שאינו דמוקרטי ואינו רוצה בטובת ה"בניין" המייצג את מדינת ישראל הציונית. ה"חשש" הגדול מפני חרדים החל על רקע עליית המפלגות החרדיות בשנות ה-80 כדוגמת ש"ס ויהדות התורה והקושי להקים קואליציה פוליטית בלעדיהן.

שם הסרט הוא פרפרזה על שמות סרטי מלחמה כמו "הקרב על האנטילים". השם הוא גם ביקורת סאטירית על אופייה הצבאי והלוחמני של החברה הישראלית, שהופכת כל התמודדות על תפקיד כזה או אחר ל"קרב" להוט יצרים.

על אף שהסרט היה עטור "כוכבים, ��דוענים" של אותה עת הוא לא נחל הצלחה מסחרית בקופות כפי שציפו מסרט של הגשש החיוור. בנוסף, הביקורות על הסרט היו שליליות כשהטענות העיקריות היו על קצב הבימוי, העריכה, מחסור בשורות מחץ ("פאנצ'ים") קומיים ודלות הסאטירה שבו^[3].

למרות זאת, הסרט הפך לסרט פולחן עם השנים לאחר הוצאתו על גבי קלטות וידאו ביתיות ונודעו ממנו משפטים כמו : "שורש לשלטון במקום עצמון", "פעם היו שולחים בראש השנה איזה גלויה עם יונה וחרב בפה", "תסתמי את התה", "קוצי תיל", "לאכול שרימפס בחלב אימו ביום שבת", "וועד הבית בידינו" ועוד.

בשנת 2008 יצא הסרט על גבי DVD, כולל סרטון מאחורי הקלעים.

זהו סרטם האחרון של שלישיית הגשש החיוור.

• "הקרב על הוועד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "הקרב על הוועד", באתר ספר הקולנוע הישראלי
• "הקרב על הוועד", באתר אידיבי
• "הקרב על הוועד", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "הקרב על הוועד", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית