הצגת המקור של הדף "יגאל אלון"

אין באפשרותך לערוך את הדף הזה, מהסיבה הבאה:
כתובת ה־IP שלך נחסמה בכל אתרי הוויקי.
החסימה בוצעה על־ידי ‪EPIC‬. הסיבה שניתנה לחסימה היא: Open proxy/Webhost: See the help page if you are affected
תחילת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2024
פקיעת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2025
כתובת ה־IP הנוכחית שלך היא 206.189.44.186. הטווח החסום הוא 206.189.32.0/20.
יש לציין את כל הפרטים האלה בכל פנייה לבירור החסימה. אם נראה לך שנחסמת בטעות, אפשר למצוא מידע נוסף והוראות בדף המדיניות הגלובלי No open proxies.
מלבד זאת, נא לדון בחסימה על־ידי שליחת בקשה לביקורת באתר מטא. אפשר גם לשלוח מכתב בדואר אלקטרוני לתור ה־VRT של הדיילים בכתובת stewards@wikimedia.org ולכלול בו את כל הפרטים לעיל.
באפשרותך לצפות בקוד המקור של הדף הזה ולהעתיקו.
{{מנהיג
| תאריך לידה = [[10 באוקטובר]] [[1918]]
| תאריך פטירה = [[29 בפברואר]] [[1980]]
| תאריך לידה עברי = [[ד' בחשוון]] [[ה'תרע"ט]]
| תאריך פטירה עברי = [[י"ב באדר]] [[ה'תש"ם]]
| מקום לידה = [[כפר תבור]], [[פלשתינה (א"י)]]
| מקום פטירה = [[עפולה]], [[ישראל]]
| תמונה = [[קובץ:Portrait of Yigal Allon (cropped).jpg|250px|יגאל אלון בדצמבר 1969]]
| כיתוב = צילום מ-1969
| מדינה = {{דגל|ישראל||+}}
| מקום קבורה = [[גינוסר]], [[ישראל]]
| סיעה = [[אחדות העבודה - פועלי ציון]] {{ש}} [[המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל|המערך הראשון]] {{ש}} [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]] {{ש}} [[המערך]]
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[ראש ממשלת ישראל]] (בפועל)
|התחלת כהונה=[[26 בפברואר]] [[1969]]
|סיום כהונה=[[16 במרץ]] [[1969]]
|הקודם בתפקיד=[[לוי אשכול]]
|הבא בתפקיד=[[גולדה מאיר]]
|אירועים בתקופתו=
|שם תפקיד מעל=[[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[זלמן שזר]]}}
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[סגן ראש ממשלת ישראל]]
|למניין=3
|התחלת כהונה=[[1 ביולי]] [[1968]]
|סיום כהונה=[[20 ביוני]] [[1977]]
|הקודם בתפקיד=[[אבא אבן]]
|הבא בתפקיד=[[שמחה ארליך]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראשי הממשלות]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[לוי אשכול]] {{ש}} [[גולדה מאיר]] {{ש}} [[יצחק רבין]]
}}
| תפקיד3 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[משרד החוץ|שר החוץ]]
|למניין=4
|התחלת כהונה=[[3 ביוני]] [[1974]]
|סיום כהונה=[[20 ביוני]] [[1977]]
|הקודם בתפקיד=[[אבא אבן]]
|הבא בתפקיד=[[משה דיין]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[יצחק רבין]]
}}
| תפקיד4 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[משרד החינוך|שר החינוך והתרבות]]
|למניין=7
|התחלת כהונה=[[15 בדצמבר]] [[1969]]
|סיום כהונה=[[3 ביוני]] [[1974]]
|הקודם בתפקיד=[[זלמן ארן]]
|הבא בתפקיד=[[אהרון ידלין]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[גולדה מאיר]]
}}
| תפקיד5 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[משרד העלייה והקליטה|השר לקליטת העלייה]]
|למניין=2
|התחלת כהונה=[[1 ביולי]] [[1968]]
|סיום כהונה=[[15 בדצמבר]] [[1969]]
|הקודם בתפקיד=[[חיים משה שפירא]]
<small>(עד 1951)</small>
|הבא בתפקיד=[[שמעון פרס]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראשי הממשלות]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[לוי אשכול]]{{ש}} יגאל אלון {{ש}} [[גולדה מאיר]]
}}
| תפקיד6 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[משרד העבודה|שר העבודה]]
|למניין=5
|התחלת כהונה=[[2 בנובמבר]] [[1961]]
|סיום כהונה=[[1 ביולי]] [[1968]]
|הקודם בתפקיד=[[גיורא יוספטל]]
|הבא בתפקיד=[[יוסף אלמוגי]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראשי הממשלות]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[דוד בן-גוריון]] {{ש}} [[לוי אשכול]]
}}
| תפקיד7 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[חבר הכנסת]]
|התחלת כהונה=[[15 באוגוסט]] [[1955]]
|סיום כהונה=[[25 באוקטובר]] [[1960]]
}}
| תפקיד8 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=
|התחלת כהונה=[[4 בספטמבר]] [[1961]]
|סיום כהונה=[[29 בפברואר]] [[1980]]
|כנסות=[[הכנסת השלישית|3]] - [[הכנסת הרביעית|4]], [[הכנסת החמישית|5]] - [[הכנסת התשיעית|9]]
}}
| בת זוג = [[רות אלון]] (אפיסדורף)
}}
'''יגאל אלון''' ('''פַּיְיקוֹביץ'''') ([[10 באוקטובר]] [[1918]], [[ד' בחשוון]] [[תרע"ט]] – [[29 בפברואר]] [[1980]], [[י"ב באדר]] [[תש"ם]]) היה איש צבא ו[[פוליטיקאי]] [[ישראלים|ישראלי]], שהיה מפקד ה[[פלמ"ח]], מראשי [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] ב[[מלחמת העצמאות]] בדרגת [[אלוף]], מראשי [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]], [[ראש ממשלת ישראל]] בפועל (במשך 19 יום), [[חבר הכנסת]], [[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן ראש הממשלה]] ו[[שר]] ב[[ממשלת ישראל|ממשלות ישראל]].

אלון, יליד [[כפר תבור|מֶסְחָה (כפר תבור)]], שהגן על שדות המושבה עוד מנעוריו, הצטרף לאחר מכן ל[[קיבוץ]] [[גינוסר]] ול[[תנועת העבודה]], שהייתה עבורו שינוי אידאולוגי מבית גידולו. בימי [[המרד הערבי הגדול|המרד הערבי]] התגייס ל"[[ההגנה|הגנה]]" בתור [[נוטרות|נוטר]] ולוחם [[פו"ש]] ולאחר מכן ל[[פלמ"ח]], שם התבלט כמפקד פלוגה ומפקד יחידת [[המחלקה הסורית|מסתערבים בסוריה]], והגיע לפיקוד על הפלמ"ח כתלמידו של [[יצחק שדה]] ומגשים חזונו. כמפקד בפלמ"ח עסק בהגדלתו של הארגון, בארגונו בגדודים, ובעידוד חבריו בתקופה קשה לארגון, אל מול [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|הגיוס לצבא הבריטי]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. במסגרת [[תנועת המרי העברי]] לאחר המלחמה, תכנן ופעל במבצעים נועזים דוגמת [[ליל הגשרים]] ופעולות נגד חסימת נתיבי [[העפלה]] לארץ. במלחמת העצמאות פיקד על המבצעים לכיבוש [[הגליל]], [[לוד]] ו[[רמלה]], עמד בראש [[פיקוד הדרום|חזית הדרום]], ופיקד על כיבוש כל [[הנגב]] עד [[אילת]]. הוא היה טקטיקן מוכשר, ודגל ב[[הונאה צבאית|הפתעת האויב]] בדרכים עקיפות ובלתי צפויות, והיה מוכן לקחת סיכונים לשם כך.

לאחר שחרורו הכפוי מצה"ל על ידי ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]], וכשהוא עטור בתהילת המלחמה ונתפס כמייצג בולט של דור תש"ח, הצטרף לפוליטיקה – לתנועת [[אחדות העבודה - פועלי ציון|אחדות העבודה]] – ולאחר מכן דחף לאיחודה עם [[מפא"י]] וליצירת [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]]. אלון הגיע עם השנים לתפקידים בכירים כ[[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן ראש הממשלה]], [[משרד החינוך|שר החינוך]] ו[[משרד החוץ|שר החוץ]], הציג תוכנית מדינית ראשונה לעתיד [[יהודה ושומרון|השטחים]] בשם "[[תוכנית אלון]]", והיה שותף במגעים שהובילו ל[[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם ביניים]] מול [[מצרים]], ולמרות כל אלה, הוא נחשב למי שהחמיץ את הפסגה. דוגמה בולטת לכך הייתה אי-מינויו כ[[שר הביטחון|שר ביטחון]] לפני [[מלחמת ששת הימים]], למרות רצונם של ראשי המדינה, לטובת יריבו הפוליטי [[משה דיין]]. לאחר [[המהפך]] הפוליטי, כשהחל את המרוץ לראשות מפלגת העבודה, נפטר בפתאומיות בגיל 61.

==ראשית חייו==
===כפר תבור וכדורי (1918–1937)===
יגאל פייקוביץ' נולד ב[[מושבה]] [[כפר תבור]]. אביו, ראובן פייקוביץ' ([[1876]]–[[1962]]),{{הערה|{{תדהר|4|1569|ראובן יוסף פייקוביץ}}; {{מעריב||מת ר. י. פיקוביץ, אביו של י. אלון|19621206|104}}; {{דבר||ראובן פייקוביץ למנוחות בבנימינה|19621209|80}}; {{מעריב|ג. שרוני|האלון מכפר-תבור|19630106|43}}}} נולד ב[[גרודנו]] שב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] ([[רוסיה הלבנה]]), [[העלייה הראשונה|עלה לארץ ישראל]] עם משפחתו ב-[[1890]] בגיל 16, ונודע כאיכר חרוץ במושבות [[הגליל התחתון]].
אמו, חיה לבית שורץ (1876–[[1924]]),{{הערה|{{תדהר|5|2136|חיה (עטיל) פיקוביץ}}}} הייתה ממשפחת [[אברך|אברכים]] ותיקה מ[[צפת]] ואביה, [[אלתר שוורץ]], היה ממייסדי המושבה [[ראש פינה]], שם גדלה ושם הכירה את ראובן. ברצונו להיות איכר עצמאי, קיבל ראובן ב-[[1908]] מ[[יק"א]] חלקת אדמה ל[[חכירה|החכרה]] במסחה, שהיה בזמנו יישוב עני, צחיח ויבש ממים, שסבל מהתנכלויות ה[[ערבים]], ה[[בדואים]] וה[[פלאח]]ים בסביבה.

אחרי ארבעה בנים ובת, שעזרו לאביהם בניהול המשק ועבדו עמו בשדה, נולד יגאל, בן הזקונים של המשפחה. כשהיה בן 5, ערב עלייתו לכיתה א', נפטרה אמו, בגיל 48. עד מהרה עזבו האחים הבוגרים את הבית לחיים עצמאיים, ויגאל גדל בצריף דל רק עם אביו הקפדן והסגפן, שלא נישא שוב, ועם אחותו ה��דולה דבורה, שמילאה את מקומה של אמו בחייו.{{הערה|[[#אלון 1974|אלון 1974]], עמ' 105; {{דבר||מתה דבורה הראל – אחותו של יגאל אלון|19830516|85}}}}
מילדותו עבד במשק של אביו והיה ער לבעיות שמירה וביטחון של המושבה. אלה השנים שחינכו אותו לעצמאות והעמידו אותו במצבים לא קלים. במסחה הזדמנו לו מדי פעם חוויות מרדף אחרי כנופיות ערבים שפשטו על שדות המושבה. מנגד, אביו העסיק דרך קבע פועלים ערבים לעיבוד אדמתו, ויגאל נקשר אליהם מאוד.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 15–65; [[#אלון 1974|אלון 1974]], עמ' 15–58}}

אחד האירועים המכוננים בימי נעוריו היה בהגיעו לגיל [[בר מצווה]], אז אמר לו אביו שהוא נעשה לאיש ומעכשיו יהיה לו נשק משלו. הוא מסר לו אקדח, ועוד באותו הערב שלח אותו לשמור על חלקה מרוחקת ששמה "[[בלוט|בלוּט]]" (עץ [[אלון]] בערבית). כשהבחין יגאל בכמה רוכבי-סוסים [[ערבים]] שנכנסו לשדה והחלו לגנוב את התבואה, הוא קרא לעברם, ירה באוויר, וכשהם דרכו את נשקם בתגובה, הניס אותם אביו שהשגיח עליו בהיחבא. לאחר מכן, כששאל את אביו למה לא ירה בהם, השיב לו בדברים שילוו את יגאל כמוטו לחיים: "ירייה עלולה להסתיים במוות. מותו של ערבי פותח [[נקמת דם|חשבון-דמים]] העלול לארוך עשרות שנים. אנחנו חיים כאן איתם, וכל סכסוך שניתן לפתור בידיים ובמקל, יש לסיימו ללא נשק. בו יש להשתמש רק כאשר נשקפת סכנה ממשית לחייך".{{הערה|[[#אלון 1974|אלון 1974]], עמ' 59–63}}
לימים, כשתבע בן-גוריון מאלופי צה"ל [[עברות|לעַבְרת]] את שם משפחתם ורצה לקרוא לו "הגלעדי", העדיף יגאל את השם "אלון", על שמו של עץ האלון שבאותה חלקת בלוט;{{ביאור|אלון (שעדיין נקרא בשם משפחתו המקורי, פייקוביץ') לא התייחס לרעיון העברות ברצינות ולא העביר שם עברי למתכנני טקס הענקת הדרגות. עם הגיעו לטקס הוברר לו כי דוד בן-גוריון החליט לעברת את שמו ליגאל הגלעדי (על שם [[יפתח הגלעדי]]; שכן כינויו של אלון במחתרת היה "יפתח") מבלי לשאול את פיו; הוא לא אהב את השם, והחליט לשנותו ליגאל אלון, לזכר מאורע ילדות שאירע לו ב[[כפר תבור]]: "בן-גוריון פסק – 'הגלעדי' (כנויי במחתרת היה יפתח); ישראל גלילי הציע – 'יוגב'; יצחק שדה שאל – "אולי 'ניר'?" והוסיף: "שדה וניר". הקשבתי להצעותיהם אך במוחי צץ ועלה עץ האלון העבות שבחלקת ה"בלוט", העץ שבקרבתו ידעתי את הקרב הראשון. [...] נועצתי ברעייתי רות [...] ויחד החלטנו: אלון".{{הערה|יגאל אלון, [[#אלון 1974|אלון 1974]], עמ' 81}}}} אביו היה מרוצה שהשם שבחר בנו נלקח מאדמתו.{{הערה|[[#אלון 1974|אלון 1974]], עמ' 63}}

ב-[[1934]], בגיל 16, התקבל אלון ללימודים במחזור הראשון של [[בית הספר החקלאי כדורי]] שאך נוסד בסמוך למסחה, ואף עסק בבנייתו על מנת לעזור לממן את לימודיו. ב'כדורי' התחוור לו כי השכלתו הייתה מצומצמת לעומת חבריו שבאו מהעיר, אך המורים עודדו אותו כשהרגישו שהוא זקוק לעזרה, מתוך תחושה שטמון בו "יהלום המכוסה אבק". למרות חולשתו בלימודים, שמר על מעמדו החברתי בהיותו בן כפר הבקיא בחקלאות וברכיבה. בשנת [[1936]] הוזעק עם חבריו ב'כדורי' לעימות עם רועים ערבים שפלשו לשדות מסחה. הם נעצרו על ידי הבריטים אך יצאו זכאים בדין, כשאלון שימש כעד המרכזי במשפט. כבן של איכר שהעסיק עובדים שכירים, השתייך אלון בנעוריו ל[[שמאל וימין בפוליטיקה|ימין]] החקלאי המתון, וייסד בכפרו את הסניף של תנועת הנוער ה"בורגנית" "[[המכבי הצעיר]]", אך בכדורי החל לנטות מעט שמאלה, והעיד כי "משכמו ומעלה היה [[שלמה צמח]] מנהל בית הספר, שקרע בפני צוהר לערכי חברה ואדם ובעקיפין – אל [[תנועת העבודה]]".{{הערה|שם=youtube95100|{{יוטיוב|_m1BzN7y_jI|שם=יגאל אלון: סדרת גדולי העם היהודי}}, [[סרט תיעודי]], [[ארכיון המדינה]] ו[[בית יגאל אלון]]}}{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 67-90}}

את המעבר המלא לתנועת העבודה הגשים אלון עם הצטרפותו שלו ושל חבריו מ'כדורי' בשנת [[1937]] ל[[קיבוץ]] החדש [[גינוסר]]. אביו לא עמד בדרכו להגיע לקיבוץ וביקש רק כי עם סיום הלימודים יבוא לעזור לו לסיים את עונת הקציר, אך לאחר מכן התאשפז ונדרש ל[[החלמה]] ארוכה מחוץ למשק. אלון החליט לחסל את משק אביו ובלי לשאול איש, מכר את בעלי החיים שלו ויצא עם זוג פרדות ועגלה על מנת למסור אותן לאחיו ביישובים הסמוכים. אחיו כעסו עליו מאוד על שחיסל את המשק, אך כששמע זאת אביו, הוא רק העיר להם "ואתם נתתם לו לנסוע לבד בעגלה בימים כאלה?"{{הערה|[[#אלון 1974|אלון 1974]], עמ' 180–186}} יש הרואים במעשה זה את תחילת דרכו העצמאית של אלון.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 90}}

===גינוסר (1937–1939)===
לאחר שנה של שירות כ[[נוטר]] (ראו [[#נוטרות ופו"ש|להלן]]) הצטרף אלון לקיבוץ גינוסר יחד עם חבריו מ'כדורי'. הוא הסביר את הסיבות להצטרפותו לקיבוץ, השונה מבית גידולו, בכך ש"לא מהפכנים ולא להט המילים הובילו אותי, אלא משמעות הימים ההם – הקיבוץ נתן תשובה נאותה לביטחון, להתיישבות ול[[תיקון עולם]] חברתי".{{הערה|שם=youtube95100}}

גינוסר באותה התקופה הייתה חצר קטנה באזור מסוכן ומבודד, רוחש [[כנופיה|כנופיות]] [[פלסטינים|ערבים]]. בנוסף לכך, חברת ההתיישבות [[פיק"א]] שאפה להורידו מהקרקע בטענה שמדובר בהשתלטות על אדמותיה. באוקטובר [[1939]], עקב הטיית מי הקיבוץ והתקפה על שלושה נוטרים ששמרו על המים על ידי אנשי הכפר הסמוך [[ע'ויר אבו שושה|אבו שושה]], הוביל אלון מספר חברי קיבוץ להתקפה בתוך הכפר הערבי. ההתקפה, שגררה שני נפגעים ערבים, הובילה את [[המנדט הבריטי|הבריטים]] לפתוח בחקירה ולכלוא את ראשי הקיבוץ, ואלון התמנה במקומם ל[[מזכיר]] המשק. בתפקידו זה, שנמשך כשנה וחצי, הוא קבע עובדות בשטח בסכסוך הקרקעות מול פיק"א, כשהחליט לחרוש שטחים מעוּבּדים הסמוכים לגינוסר ולהגדיל בכך את שטח הקיבוץ, גם תוך עימות עם פיק"א ועם המושבה הסמוכה [[מגדל (יישוב)|מגדל]]. כמו כן, הוא דחף את הקבוצה להצטרף לתנועת [[הקיבוץ המאוחד]], שנראתה לו ולחבריו כמי שתיתן את הגב החזק ביותר לבעיות הקיבוץ; נאם בשם הקיבוץ בכנס התנועה ב[[גבעת השלושה]]{{הערה|{{דבר|[[דוד זכאי|ז. דויד]]|קצרות {{!}} בחושך|1941/01/21|00400}}: "ליד שולחן הנואמים עומד נער יפה קומה ובהיר-עין... מרצה בחום עצור ובהומור חנון" ([[#שפירא|שפירא]], עמ' 120)}} ועשה רושם רב על ראשיה. במיוחד התיידד עם המנהיג [[ברל כצנלסון]], שגם עזר לו ליישב את הסכסוך מול [[פיק"א]]. כך השלים למעשה את המעבר הרעיוני והמעשי לתנועת העבודה.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 91–131}}

באותה התקופה פגש אלון בגינוסר ב[[רות אלון|רות אֶפּיסדורף]], ש[[העלייה מגרמניה|עלתה מגרמניה]] ב-[[1934]] והצטרפה לחברת נוער גרמנית ב[[תל יוסף]]. לאחר רומן קצר נישאו השניים, כנראה ב-1939.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 103–104}}{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 43, הערה 64: בחוברת לזכרו של אלון בהוצאת משרד החינוך, נכתב לעומת זאת שנישאו ב-1938}}

==בהגנה ובפלמ"ח==
=== נוטרות ופו"ש (1936–1939)===
בקיץ [[1936]], עוד בטרם סיים את לימודיו ב'כדורי', החל גל פעולות איבה של הערבים בארץ ([[המרד הערבי הגדול]]). בתגובה למאורעות אלה התגייס אלון ל[[נוטרות]] – כוח הגנה על היישובים העבריים שהוקם באותה עת בחסות בריטית. הוא ביצע הגנה ניידת בלילות באזור [[הגליל התחתון]] על גבי [[טנדר]]ים בפיקודו של [[נחום שדמי]], ועד מהרה התבלט והתמנה למפקד טנדר ועליו צוות נוטרים, שהגן על גוש [[טבריה]]. ב-[[1937]] פגש במסחה ב[[יצחק שדה]], שגייס באותה עת צעירים ל[[פלוגות השדה]] (הפו"ש) שהקים במסגרת ארגון "[[ההגנה]]", והגיע למסחה לאחר ששמע על מפקד הנוטרים הצעיר. שדה הורה לו לאסוף את חבריו, וכולם יצאו למארב לילי ליד אחד מכפרי הערבים בסביבה. לאחר מכן שטח את מטרתו בפניהם – יציאה למארבים והתקפות בכפרים ערביים בשעות הלילה, על מנת להקשות על הערבים לתקוף את היישובים היהודיים. "אם נשכיל לשנות את התכסיסים, הערבים יעברו למגננה ויצומצם כוח ההגנה שלנו. לא נלך בדרכי רצח ולא נפעיל טרור אישי" אמר להם.{{הערה|שם=youtube95100}} רעיון זה הרשים מאוד את הצעירים ובמיוחד את אלון: "רסיסי מחשבה שהתרוצצו זמן רב בראשנו התגבשו לפתע ל[[דוקטרינה]] שלמה" אמר. מכאן ואילך, הפך שדה לחונכו ומפקדו של אלון למשך שנים ארוכות.
[[קובץ:Sadeh 1938.jpg|שמאל|ממוזער|290px|העלייה לחניתה, 1938. מימין: יגאל אלון, [[יצחק שדה]], [[משה דיין]]]]

אלון עבר [[קורס מ"כים]] של הפו"ש, ובסוף 1937 יצא לקורס מפקדי מחלקות ב[[כפר ויתקין]] וב[[ג'וערה]] (שבו השתתף גם [[משה דיין]]) והתבלט שם מאוד. במרץ [[1938]] השתתפו דיין ואלון במבצע העלייה ל[[חניתה]] במסגרת [[חומה ומגדל]] כמפקדי טנדרים של הפו"ש, וכוחותיהם הניסו כנופיה שתקפה פועלים בדרך לקיבוץ (שם גם צולמה התמונה המפורסמת שבה יצחק שדה מחבק את שני "יורשיו" לעתיד, אלון ודיין). אלון הפך למפקד [[המשמר הנע]] של גוש [[הגליל התחתון]] ונודע בשיטות הפעולה שלו לגירוש ערבים שעלו עם עדריהם על שדות היהודים ובמארבים שטמן לכנופיות שחדרו ליישובים. בתגובה לרציחות שביצעו כנופיות ערביות על יהודים, הוא פיקד על פעולות תגמול שכללו פיצוץ בתים (לאחר שהוצאו מהם האנשים) בכפרים מהם פשטו הרוצחים.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 137–158}}

עם פירוק הפו"ש ב-[[1939]], עזב אלון את הנוטרות ונשלח להדריך בקורס מפקדי מחלקות של "ההגנה" ב[[יבנאל]]. בעקבות גילוי המחנה על ידי שני שוטרים בריטים, הוא תכנן והוביל קבוצה מחניכי הקורס במסע רגלי ל[[ג'וערה]] עם חניית ביניים במסחה. הם הגיעו בשלום, אך הקבוצה השנייה, שהלכה בדרך אחרת ונודעה לימים כ"[[מ"ג אסירי ההגנה|המ"ג]]", נתפסה עם נשקה על ידי [[חיל הספר העבר-ירדני]] ונכלאה למשך כשנתיים.

===בפלמ"ח (1941–1943)===
במאי [[1941]] החליטה [[המפקדה הארצית]] של "ההגנה" להקים את ה[[פלמ"ח]], מתוך הכרה כי היישוב זקוק לכוח צבאי עצמאי וסדיר המתאמן באופן קבוע, שייטול את היוזמה מאויביו ויהיה בהיכון בעת אפשרית של פלישת [[גרמניה הנאצית]] לארץ ישראל. מפקדי שתי הפלוגות הראשונות של הפלמ"ח גייסו בעצמם את אנשיהם: אלון נקרא לעמוד בראש פלוגה א' ב[[כפר גלעדי]], שאת אנשיה גייס ממושבות הגליל והעמק, רובם יוצאי הפו"ש, ומשה דיין עמד בראש פלוגה ב' שהתאמנה ב[[חניתה]].

תוך כדי האימונים, נקראו שתי הפלוגות בראשותם של אלון ודיין לסייע לשתי ה[[בריגדה|בריגדות]] ה[[צבא אוסטרליה|אוסטרליות]] שעמדו [[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה|לפלוש לשטחי לבנון]] ביוני 1941, כחלק מהמערכה ב[[מלחמת העולם השנייה]]. הן נדרשו לשמש כמורי דרך ולהחזיק בגשרים. עקב הזמן הקצר שעמד לרשותם הם לא הספיקו להתאמן, לא היה ביניהם אנשים שהכירו את [[סוריה]] והם נאלצו לגייס ערבים מהסביבה כסיירים. הכוח של אלון הצליח לתפוס את הגשרים על [[נהר הליטאני|הליטאני]] באזור [[מרג' עיון]], אך הסתבכותו של הכוח האוסטרלי מנעה את חבירת ה[[אוסטרלים]] אליהם, ולאחר שהחזיקו בגשרים כ-24 שעות, נאלצו אלון ואנשיו לסגת, ו[[צבא צרפת|הצבא הצרפתי]] פוצץ אותם. דיין החליט לכבוש [[תחנת משטרה]] והתפתח שם קרב קשה בו איבד את עינו. זו הייתה ההשתתפות הישירה הראשונה של הפלמ"ח בפעולת מלחמה בחזית, ולמרות תרומתה המוגבלת, היא הפכה ל[[מיתוס]] בפלמ"ח ובסיס לבנייתו ככוח לוחם.{{הערה|יהודה סלוצקי, '''קיצור תולדות ההגנה''', הוצאת משרד הביטחון, 1986, עמ' 322–324; יגאל עילם, '''ההגנה – הדרך הציונית אל הכוח''', הוצאת זמורה ביתן מודן, 1979, ��מ' 158}}

לאחר הפעולה בסוריה המשיך אלון לעמוד בראש פלוגה א', ובינואר [[1942]] מונה לעמוד בראש [[המחלקה הסורית]], שהייתה יחידת ה[[מסתערבים]] הראשונה של הפלמ"ח. היחידה פעלה בסוריה ובלבנון במטרה להכין תשתית ל[[מודיעין צבאי|מודיעין]] ופעולות [[חבלה (פעילות מלחמתית)|חבלה]] למקרה של כיבוש [[צבא גרמניה הנאצית|גרמני]]. אלון פעל לקידום המחלקה בשלושה מישורים: הגדלתה, שיפור מיומנות המסתערבים והכשרתם בהתחזות ובפעילות סמויה מן העין במדינה ערבית, וחתירה לעצמאות המחלקה מפיקוד הבריטים. הוא לא נטה לשתף פעולה עם הבריטים שפיקחו על המחלקה, אותם ראה עדיין בחזקת אויב שלא נטה חסד עם אנשי הארגון (דבר שהרגיז אותם מאוד). עם ירידת הסיכוי לפעילות מבצעית עקב התרחקות הסכנה הנאצית ב[[המערכה במזרח התיכון במלחמת העולם השנייה|גזרת הים התיכון]] וירידת המורל של אנשיה, הוחלט לפרק את היחידה, שלא זכתה להצלחה ממשית.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 182–192}}

===בפיקוד הפלמ"ח (1943–1946)===
[[קובץ:PikiWiki Israel 20672 The Palmach.jpg|שמאל|ממוזער|180px|אלון עם [[סמל הפלמ"ח]] על דש בגדו]]
בשנת [[1943]], לאחר ש[[דוד נמרי]] החליט לעבור לתפקיד אחר, מונה אלון להחליפו כסגנו של מפקד הפלמ"ח, יצחק שדה. מינוי זה התקבל בפלמ"ח כבחירה טבעית ללא עוררין, ושדה נתן לו גיבוי מוחלט. אלון עסק בעיקר בארגון, מנהל ותקציבים, על מנת שהפלמ"ח ימשיך לתפקד בפועל. הוא זה שניהל את ישיבות מטה הפלמ"ח במקומו של שדה, עיבד את רעיונותיו לתוכניות מעשיות בפועל, היה נושא ונותן עם סגל המפקדים בפלמ"ח והשתתף יחד עם שדה בדיונים עם [[רמטכ"ל]] "ההגנה", [[יעקב דורי]].

אלון דגל במערכת יחסים בלתי פורמלית בין המפקדים לטוראים בפלמ"ח. הוא הרבה להסתובב בין היחידות השונות, לדבר עם האנשים ולשאוב רעיונות, וביצע שיחות חתך עם המפקדים. לאחר שהבריטים הפסיקו את מימון הפלמ"ח עם הצלחתם ב[[קרב אל-עלמיין השני]], ובעקבות זאת הפך הפלמ"ח ל"צבא עובד", שחבריו עבדו בקיבוצים, הטיל אלון את כל כובד משקלו בשכנוע החברים הממורמרים להמשיך לשרת בפלמ"ח למרות חוסר המעש באותו זמן, לאחר שרבים השתוקקו [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|להתגייס לצבא הבריטי]] ולהילחם ב[[גרמניה הנאצית|נאצים]]. הוא עבר בין אוהלי הפלמ"ח וקרא להם את קריאתו של שדה: "חברים, מי יישא את הרובה העברי?"{{ביאור|המשפט המדויק של יצחק שדה בקריאתו להישאר בפלמ"ח: "את הרובה הרוסי נושא החייל הרוסי, את הרובה האנגלי נושא החייל האנגלי, חברים, מי יישא את הרובה העברי?!"}}

בשנת [[1944]] דחף אלון להקמת גדודי הפלמ"ח, במטרה שיאגדו תחתם את הפלוגות השונות ויקלו בכך על מטה הפלמ"ח את הטיפול בהן. כמו כן, הוקמה [[פלי"ם|המחלקה הימית]] על מנת להכשיר ימאים לפעולות [[ההעפלה]] שלאחר המלחמה. בסוף אותה שנה התמנה אלון לסגן ראש מטה [[הסזון|הסֶזוֹן]], קרי, פעולות של "ההגנה" שנועדו לשבש ולבלום את מחתרות ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]] שפתחו במרד נגד הבריטים. עד מהרה, משהוחלט לשתף פעולה בעניין זה עם הבריטים, הודיע שהוא מתנגד לשיתוף הפלמ"ח בפעולות של חטיפות ופרש מתפקידו זה.{{הערה|[http://www.etzel.org.il/ac22.htm הסזון ושאלת המרות הלאומית בתקופת שלטון המנדט הבריטי], אתר האצ"ל}} היה מי שטען שאלון פרש מהמבצע לא מטעמים הומניים אלא פוליטיים, כשלא רצה "ללכלך את הידיים" בעניין לא נעים מבחינה חברתית.{{הערה|עדות [[שמעון אבידן]], בתוך: [[#שפירא|שפירא]], עמ' 255}}

עם תום מלחמת העולם השנייה תמך אלון ביציאתו של הפלמ"ח למאבק חמוש וגלוי בבריטים, כנגד המגמות שהנהיג הממשל נגד [[היישוב|היישוב היהודי]] באותה עת, שכלל בין היתר את צמצום ה[[עלייה לארץ ישראל|עלייה]]. ב-[[1945]] הוקמה [[תנועת המרי העברי]], שהפלמ"ח היה שותף לו יחד עם האצ"ל והלח"י. הוא הקפיד עם זאת, שהפלמ"ח לא ישפוך דם של חפים מפשע, הן בקרב הערבים והן בקרב הבריטים, ואף היה מוכן לקחת סיכונים מבצעיים לשם כך. הפלמ"ח, שמשנת 1945 היה תחת פיקודו המלא של אלון (לאחר שיצחק שדה מונה לרמטכ"ל "ההגנה"), התמקד במסגרת תנועת המרי בפעולות התקפיות למען ה[[העפלה]] לארץ – בהן בין היתר [[פריצת מחנה עתלית]] ושחרור המעפילים שנכלאו בו באוקטובר 1945; התקפה על תחנות משטרת החופים הבריטית; ו[[פיצוץ תחנות הרדאר]] שעל הר [[הכרמל]], שאיתרו את ספינות המעפילים, בינואר 1946 – וכן בפעולות למען ההתיישבות כמו [[העלייה לביריה]]. הפעילויות הללו סיפקו לפלמ"ח ניסיון מבצעי רב, ולאלון – הזדמנות לפעילות צבאית רחבת היקף כמפקד בכיר. הפעולה הגדולה והמסובכת ביותר של אלון כמפקד הפלמ"ח הייתה [[ליל הגשרים]] ב-[[16 ביוני]] [[1946]], שבמהלכו פוצצו מאות אנשי פלמ"ח בו-זמנית 11 גשרים בכל גבולות הארץ. אלון תכנן את המבצע, שהצריך תיאום והכנה דקדקניים, ירד לכל פרטי הפעולה מבחינה [[טקטיקה|טקטית]] ותרם בסופו של דבר להצלחתה.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 261–264; יהודה סלוצקי, '''קיצור תולדות ההגנה''', עמ' 381–391}}

לאחר התפרקות תנועת המרי, החליטה הנהגת [[היישוב]] על הפסקת המאבק המיליטנטי בבריטים והעברתו לפסים המדיניים תוך המשך ההעפלה, למורת רוחו של אלון, ששאף להמשיך במאבק הצבאי והתבטא כי ההנהגה בראשות בן-גוריון לקתה "בעודף רגש אחריות, הגובל בחוסר אחריות". הוא אף ננזף על ידי [[משה שרת]] על שכתב אליו מכתב ברוח זו.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 267}} אלון הורה למפקדי ספינות המעפילים לבצע התנגדות לא חמושה של המעפילים עצמם, כמו סירוב לרדת מהספינות אם הן נתפסות, על מנת לאותת לבריטים לא לגרשם לארצות המוצא שלהם. דבר זה גרר את הבריטים להשתמש בנשק ובזריקת פצצות [[גז מדמיע]] על המעפילים, אך אלון לא נרתע מכך, גם מול הביקורת על כך שתינוקות המעפילים סובלים מן הגז.{{ביאור|איש ההעפלה [[יוסי הראל]] ביקר את אלון בפניו, שאין לו זכות מוסרית שרק תינוקות המעפילים יסבלו מן הגז.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 277}}}}

==== המסע באירופה (1946–1947) ====
בדצמבר 1946 נסעו יגאל ורות לאירופה. רות נסעה למשך שנה בשליחות לגרמניה ובתם נורית בת השש, שהייתה על [[הספקטרום האוטיסטי]], נמסרה לטיפול במעון.{{הערה|שם=אביב חלדו 281–282|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 281–282}} אלון ובכיר "ההגנה" [[ישראל גלילי]] ערכו סיור באירופה לצורך השתתפות ב[[קונגרס הציוני]] ה-22 ב[[בזל]]. הם ביקרו בין יחידותיהם ביבשת ופגשו את פעילי [[הבריחה]] וההעפלה וגם את [[שארית הפליטה|שורדי השואה]] ששאפו לעלות לארץ ישראל. המסע באירופה נמשך כארבעה חודשים. בבזל פגש אלון את [[אנטק צוקרמן]] והשתתף בוועידה זוטא של אנשי ההגנה, שהשתתפו בה [[משה סנה]], [[שאול אביגור]], גלילי, [[יעקב דורי]] ו[[נחום שדמי]]. מבזל נסעו אלון וגלילי דרך [[אוסטריה]] לגרמניה. מ[[אינסברוק]] לגרמניה נסעו במכוניתו של [[שמעון אבידן]]. בגרמניה נסע אלון לבקר את רות ב[[מחנה העקורים לנדסברג]], לשם נסעה כשליחה לבית ילדים יתומים ניצולי השואה. אלון וגלילי חצו בהדרכת [[צבי נצר]] את הגבול ל[[צ'כוסלובקיה]] ובתחילת ינואר 1947 חצו את הגבול לפולין, בעזרת תעודות מזויפות של אזרחים פולנים, ושהו בה כעשרה ימים. הם נסעו ברכבת לקיבוץ הכשרה ב[[קטוביץ]] ושוחחו עם הפעילים. פעילי הבריחה המקומיים היו נרגשים מן המפגש עם מפקדי ההגנה. אלון וגלילי נסעו מקטוביץ ל[[אושוויץ]] ול[[בירקנאו]]. אלון הזדעזע לנוכח המראות ולא חדל לומר שזה מעבר להשגת אנוש. במכתביו לרות מאותה תקופה, כינה את אירופה "היבשת הארורה". לאחר מכן חזר אלון לצרפת ויצא ממנה לסיור בנמלי היציאה של אניות המעפילים.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 273-269}} הוא שב מאירופה במרץ 1947 אך לא השיב את נורית בתו מהמעון. עם זאת הוא הקפיד לבקרה לעיתים תכופות. לרות כתב: "ביקוריי אצלה גורמים לי תמיד עונג רב וקורת־רוח, אך לא אכחד ממך ששמחתי מהולה תמיד בטיפת יגון על גורלה של יקירתנו".{{הערה|שם=אביב חלדו 281–282}}

==במלחמת העצמאות==
{{אישיות ביטחונית
| שם =
| תמונה =
| תאריך לידה = -
| תאריך פטירה = -
| מקום קבורה = -
| כינוי = סאשה (כמפקד הפלמ"ח)
| השתייכות = {{סמל|ההגנה||+}}{{ש}}{{סמל|פלמ"ח||+}}{{ש}}{{סמל|צבא הגנה לישראל||+}}
| דרגה = {{דרגה|אלוף||+}}
| סיווג = חייל
| תפקידים בשירות = מפקד ה[[פלמ"ח]]{{ש}}
[[אלוף פיקוד הדרום]]
| פעולות ומבצעים = [[המרד הערבי הגדול]]{{ש}}
[[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה]]{{ש}}{{דרגה|מלחמת העצמאות||+}}
| כיתוב =
| התחלת פעילות = [[1937]]
| סיום פעילות = [[1950]]
}}
[[קובץ:YigalAllon1948.png|שמאל|ממוזער|250px|יגאל אלון במהלך מלחמת העצמאות, 1948]]
[[קובץ:Allon at Iraq Suwaydan.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אלון ב[[משטרת עיראק סווידאן]] בדרום, 1948]]
[[קובץ:Itzhak Sade Yigal Alon.jpg|250px|שמאל|ממוזער|יגאל אלון ו[[יצחק שדה]] כאלופי [[צה"ל]], 1948]]
עם פרוץ [[מלחמת העצמאות]] עמד אלון בראש הכוח העברי הסדיר הגדול והחזק ביותר שעמד לשימוש מנהיגות היישוב. תחילה עסק בשילוב יחידות הפלמ"ח בצבא ההולך ונבנה, פיקח על גיוס ה[[כוחות מילואים|רזרבה]] (המילואים) של הפלמ"ח ועל הכפלת כוחו ובארגון הגדודים, אולם הפלמ"ח לא הופעל כגוף אחד במהלך המלחמה, וגדודיו פוזרו בין החזיתות השונות לפי הצרכים המבצעיים. מטה הפלמ"ח החל לאבד את משמעותו לטובת ה[[מטכ"ל]], ואלון ביקש לצאת לחזית.

בדצמבר [[1947]] הוקמה "ועדת הנגב", שהייתה אחראית על ביצור יישובי [[הנגב]] וציודם, ואלון מונה לאחד מחברי הוועדה. ב-[[27 במרץ]] טס ל[[גוש עציון]] כדי להיות קרוב לקרב של [[שיירת נבי דניאל]]. בגלל ירידת גשם על מסלול הנחיתה בגוש הוא לא הצליח לחזור עד [[2 באפריל]] [[1948]], ובעקבות זאת מונה [[שמעון אבידן]] למפקד על [[מבצע נחשון]] במקומו.

===במבצע יפתח (1948)===
לאחר פינוי [[מצודת כ"ח|מצודת נבי יושע]] על ידי הבריטים, העברתה לידי הערבים וכישלון הגדוד השלישי של הפלמ"ח לכובשה, עלה אלון ל[[אצבע הגליל]] ב-[[25 באפריל]] 1948, על מנת לפקד על [[מבצע יפתח]] (שם שניתן לו על ידי [[יגאל ידין]] – ראשי תיבות של '''י'''גאל '''פ'''ייקוביץ' '''ת'''ל '''ח'''י). כצעד ראשון, כינס את נציגי היישובים באזור וביקש מהם, וגם נענה, לתת לו את הנשק שנמצא ביישוביהם וכן כוח אדם, על מנת לרכז את כל הכוח ליציאה להתקפה במקום פיזורו.

על מנת להצליח [[הקרב על צפת|לכבוש את צפת]], החל אלון לנהל [[לוחמה פסיכולוגית]] נגד ערביי האזור, שנחשבו בעיניו "מהעזים והמחוצפים ביותר". הפעולה הראשונה הייתה העלאת [[הגדוד הראשון]] של הפלמ"ח לגליל המזרחי על נשקו לאור היום, בשיירה שהתפרשה על פני קילומטרים. תחילה נכבשה [[עין זיתון]] אחרי קרב קשה, ובתיה פוצצו לנגד עיני ערביי צפת על מנת לזרוע בהם בהלה. כאשר החלו ההפגזות על [[רמות נפתלי]] ב-[[1 במאי]] 1948, הוא לא שעה להפצרות לשלוח אליהם תגבורת, מכיוון שרצה לרכז את הכוחות לכיבוש העיר ולא לשחק לידי האויב הערבי, שנאלץ בשל כך לשנות את תוכניותיו. מגיני רמות נפתלי שלחו לו מברק ובו [[אולטימטום]], שאם לא ישלח תגבורת בהקדם, הם יפנו את היישוב עם רדת החשכה. אלון שלח אליהם מברק ובו הודיע שבקצה השביל היורד מהיישוב תמתין חוליה עם [[מקלע]] לעצירת המתפנים, אך הוא דאג גם לשלוח אליהם תגבורת מאנשי המשקים בסביבה ומטוס פרימוס, מה שעצר את ההתקפה.{{ביאור|זהו ככל הנראה המקרה היחיד במלחמת העצמאות, בו מפקד איים בירי על אזרחים שביקשו לסגת.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 320-319}}}} ב-[[6 במאי]] תקפו כוחותיו של אלון מ[[חטיבת יפתח]] (הגדודים הראשון והשלישי של הפלמ"ח יחד עם גדוד [[חי"ש]]) את [[צפת]], אך ההתקפה נכשלה. אלון שינה טקטיקה והחליט קודם כל לתקוף את המשטרה וה"מצודה" הגבוהה בצפת – נקודות המפתח שהכשילו את ההתקפה הראשונה על העיר – וב-[[10 במאי]] הצליחו כוחות הפלמ"ח לשחרר את צפת. בעקבות הבהלה העצומה שפשטה ברובע הערבי של העיר, החלה מנוסה המונית וזרם של פליטים פנה אל הדרך של [[נחל עמוד|ואדי עמוד]] לכיוון מירון-סעסע שנשארה פתוחה. לדברי אניטה שפירא, אלון "דאג תמיד להשאיר דרך פתוחה לבריחת הערבים". למחרת נכנסו אנשי הפלמ"ח אל הרובע הערבי ומצאו "[[עיר רפאים]]".{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 324–325}}

אלון ניהל [[לוחמה פסיכולוגית]] גם כלפי אלפי ה[[בדואים]] שישבו מצידי הכבישים באזור גינוסר ו[[עמק החולה]], נפגש עם [[מוכתר]]י הסביבה ויעץ להם שמוטב להם להתפנות עקב כניסת כוחות יהודיים עצומים לאזור. אלפים נסו על נפשם וכך הצליח לכבוש את השטח ללא קרב (עם זאת, הוא כרת ברית עם שבט הבדואים אל-הייב מ[[טובא-זנגרייה|טובא]], השאירוֹ במקומו ואף גייסו לפלמ"ח{{ביאור|הברית עם שבט אל-הייב הולידה את יחידת הבדואים [[פלהיב]] במלחמת העצמאות.}}). על מנת [[קרבות מלכיה|לכבוש את מאלכיה]], כפר ערבי שכוחותיו הקיזו ממנו דם בזמן המבצע ולא הצליח לכובשו, ביצע אלון [[פעולת הסחה]] כאילו נערכת התקפה על חזית הכפר, וכשהערבים הפנו אליה את כוחותיהם, הוא ביצע איגוף רכוב עם כוחותיו, נכנס מאחורי היישוב תוך הפתעת מגיניה הערבים והצליח לכובשו. כמו כן, נכבשו חלקים מ[[הגליל העליון]] המזרחי, ולצורך כך חדר הפלמ"ח זמנית לשטחים בדרום לבנון. אלון תכנן לאגף את הסורים בעורפם, אך הכוח שעמד לרשותו לא הספיק והדבר נכשל לבסוף.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 315–330}}

===בחזית המרכז (1948)===
בסוף מאי 1948 הוחלט להעביר את חטיבת יפתח מהצפון לגזרת [[לטרון]], ואלון הועבר להיות [[סגן מפקד]] חזית [[ירושלים]], כסגנו של האלוף [[דוד מרכוס]] ומפקד [[מבצע יורם]] ב-[[3 ביוני|3]] עד [[9 ביוני]] 1948. במסגרת מבצע יורם עשה צה"ל את ניסיונו השלישי לכבוש את לטרון ולפרוץ את הדרך לירושלים הנצורה, אך המבצע לא צלח, בין היתר בגלל מחסור במודיעין יעיל.
לדברי [[יצחק רבין]], כאשר נשלח על ידי מפקדי החזית, דוד מרכוס ואלון סגנו, לבשר ל[[דוד בן-גוריון]] על כישלון המבצע והמלצתם לוותר על כיבוש לטרון לטובת השתלטות על דרך אלטרנטיבית לירושלים, צעק עליו בן-גוריון: "צריך לירות ביגאל!".{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 341, 361}}

===בפרשת אלטלנה (1948)===
בזמן ה[[הפוגה]] הראשונה, בצהרי [[22 ביוני]] 1948, מונה אלון לפקד על כוחות צה"ל שפעלו מול כוחות אצ"ל חמושים שהיו ב[[רצועת חוף תל אביב-יפו|חוף תל אביב]] ובסביבתה, כחלק מפרשת אוניית הנשק "[[אלטלנה]]".{{הערה|'''צבא וביטחון א'''' (1948–1968), כרך א' בסדרה צה"ל בחילו, הוצאת רביבים 1982, עמ' 46}}{{הערה|שם=alon1971|[https://www.haaretz.co.il/embeds/pdf_upload/2018/20180614-180205.pdf הפרישה - זרע הפורענות], יגאל אלון, [[הארץ]], 30 יולי 1971}}
בשלב זה בפרשה כבר היו הרוגים ופצועים לשני הצדדים, בקרבות שונים ברחבי הארץ, כולל בחוף מול [[כפר ויתקין]]. הממשלה דרשה מאנשי ה[[אצ"ל]] ל[[כניעה ללא תנאי|הכנע ללא תנאי]], ולמסור את הנשק לידי צה"ל, אולם למרות הוראות מפורשות וניסיונות משא ומתן ארוכים בין נציגי הממשלה לאנשי האצ"ל, אנשי האצ"ל סירבו לשמוע לפקודות הצבא. לדברי אלון הוא מונה לפיקוד זמני על מבצע שנועד "להדביר את התמרדות האצ"ל ולמנוע השתלטותו על תל אביב."{{הערה|שם=alon1971}}

החל משעות הבוקר של אותו יום, היו מטה הפלמ"ח ומטה [[חיל הים]] בחוף נצורים על ידי כוחות גדולים של אנשי אצ"ל, והתקיים ירי, כולל שימוש במקלעים, רימונים ומטולי פיאט, בין אנשי אצ"ל לחיילי צה"ל סביב מטה הפלמ"ח. אלון העריך שבלי תגבור כוח צה"ל, הוא לא יצליח לגבור על כוחות אצ"ל. הוא הורה להעביר כוח מחטיבות יפתח והנגב לתל אביב. כוח זה טיהר את הרחובות והסיר את המצור משתי המפקדות. בנוסף שלח אלון גדוד נוסף של צה"ל, לעצור ולפרוק את הנשק של כוח של אנשי אצ"ל ש[[עריקה|ערקו]] מיחידותיהם בצה"ל והתקדמו מכיוון [[צריפין]] אל תל אביב.{{הערה|שם=alon1971}}

אלון העריך שהיו לו שלוש אפשרויות - לפתוח באש כבדה על "אלטלנה" ולגרום אבדות כבדות, להניח לאנשי האניה לרדת לחוף עם עוד נשק, דבר שהוא העריך שיגרום עוד קרבות רחוב עקובים מדם. במקום שתי אפשרויות אלה, הוא פנה למטכ"ל של צה"ל וביקש שיטיל על [[חיל התותחנים]] - שלא היה נתון לפיקודו, לירות כמה פגזי אזהרה לקרבת האלטלנה, לפני הגשת אולטימטום לכניעה. ההפגזה בוצעה בשעה ארבע. לטענת אלון, פגז פגע בטעות באלטלנה וגרם בה לדליקה. מרגע שנודע לו, הוא פקד על חלק מאנשיו להניח את נשקם, לקפוץ לים ולהחיש עזרה לאנשי האניה. לאחר מכן התקשר למטכ"ל לבקש מהם שיורו להפסיק את אש התותחים, וכן להזעיק את חיל הים לפעולות הצלה של אלטלנה. בו בזמן, כוחות צה"ל השתלטו על אנשי אצ"ל שנמצאו במבואות העיר ובתוכה.{{הערה|שם=alon1971}}

===במבצע דני (1948)===
לקראת סיום [[ההפוגה הראשונה]], ביולי 1948 ביקש [[יגאל ידין]] למנות את אלון למפקד חזית המרכז, אך [[דוד בן-גוריון]] סירב והעדיף את [[מרדכי מקלף]], יוצא [[הצבא הבריטי]]. הסירוב הביא להתפטרות של ידין ושאר המטכ"ל ול[[התפטרות]] של בן-גוריון. בסופו של דבר הושגה פשרה שאלון יפקד על [[מבצע דני]] אך לא יהיה מפקד החזית, וכל המתפטרים שבו לתפקידיהם.{{הערה|'''צבא וביטחון א'''', עמ' 71}}

ב[[מבצע דני]], מ-10 ביולי עד ל-18 ביולי, פיקד אלון על כיבוש [[רמלה]] ו[[לוד]] והכפרים הערביים ב[[השפלה|שפלה]], ניצח את הכוחות ה[[עיראק]]יים שהתמקמו באזור וכוחות ערביים מקומיים, ואף הביא לגירוש תושביהן הערביים של הערים הכבושות. בכך הסיר את האיום מעל [[תל אביב]]. המבצע הצריך מאלון ללמוד בזמן קצר ותוך כדי לחימה, על מורכבות ההפעלה של [[עוצבה]] בעלת ארבע [[חטיבה|חטיבות]] יחד עם כוחות מסייעים, ולדעת לתאם ביניהם. על [[הנכבה|גירוש]] ערביי לוד ורמלה אמר, שלא הייתה ברירה אחרת אלא לפנות את הערבים מהערים האלה: "לא יכולתי להרשות שאלפי ערבים יישארו מאחורי קווי החזית שלי",{{הערה|{{דבר||מפ"ם – להיות או לחזול – המשך|19540716|127}}}} ושפיקוק הצירים בפליטים ימנע התקדמות אפשרית של [[הלגיון הערבי]] מערבה. עוד טען, כי זוהי תוצאה כפויה של [[מלחמת אין ברירה|מלחמה שלא אנו בחרנו בה]].
[[קובץ:YIGAL ALON MONOUMENT.RAMLA.ISRAEL.פסל יגאל אלון.רמלה.רחבת מבצע דני.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסל יגאל אלון ברחבת מבצע דני ברמלה]]
===מפקד חזית הדרום (1948–1949)===
באוגוסט 1948, עם העתקת כובד המערכה מהמרכז לדרום, מונה אלון למפקד חזית הדרום בדרגת [[אלוף]], והוא כבן 30 בלבד. למטהו מינה בעיקר קציני פלמ"ח שהיו תחת פיקודו במבצעים הקודמים, ובראשם [[יצחק רבין]] כקצין המבצעים. אחד ממפקדי חטיבותיו היה מפקדו לשעבר, יצחק שדה.

ב-[[15 באוקטובר]] פיקד על [[מבצע יואב]] לפתיחת הדרך ל[[הנגב|נגב]] הנצור, ולאחר קרבות קשים הצליח לכבוש את [[משלטי חוליקאת]], ששלטו על הדרך ליישובי הנגב. אלון נכשל בהתקפה הראשונה, שינה את התוכנית והצליח בשנייה. הדרך לנגב נפתחה, ובמקום התקפה ישירה, העדיף [[כיתור|לכתר]] אלפי חיילים [[צבא מצרים|מצרים]] ב[[כיס פלוג'ה]]. הוא ביקש להמשיך בתנופה לניצול ההצלחה מול המצרים הנסוגים, כשלחץ על המטכ"ל לכבוש את [[באר שבע]], שלא נכללה בתוכניות המבצע. למרות הסתייגותם של בן-גוריון וידין, ניתן לבסוף האישור והעיר נכבשה בידי [[חטיבת הנגב]] בפיקודו של [[נחום שריג]]. לדעת אלון, "יואב" היה המבצע החשוב ביותר בקרבות הנגב, והוא סימל לראשונה את המעבר ממגננה למתקפה באזור.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 403}}

בין המבצעים השונים הורה ראש הממשלה בן-גוריון ב-10 באוקטובר על פירוק מטה הפלמ"ח והכפפת חטיבותיו ישירות לצה"ל. אלון שיגר באותו יום מכתב חריף לבן-גוריון, בו טען כי צעד זה "מזיק ביותר למאמץ המלחמה" ודרש ממנו לפרסם פקודה "על דחיית הפירוק עד לעיון מחדש". לאחר מכן העלה אלון את הנושא בפני "מועצת הקיבוץ המאוחד". בתגובה לצעד זה, דרש ראש הממשלה כעבור חודש מהרמטכ"ל יעקב דורי "לתת אזהרה לאלוף יגאל אלון" על כך שתקף פקודות צבאיות בהיותו קצין בצבא.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 50–51}} ב-7 בנובמבר מימש בן-גוריון את מהלך פירוק מטה הפלמ"ח. אלון ניסה להיאבק בהחלטה זו, אך ללא הועיל.
בנובמבר נולד לאלון בנו [[יפתח אלון|יפתח]].{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 450}}

ב-[[22 בדצמבר]] פיקד על [[מבצע חורב]], במטרה לגרש את הכוחות המצריים שנותרו בנגב. במסגרת המבצע החדיר אלון טור ישראלי אל תחומי [[חצי האי סיני]] שהגיע עד ל[[אל עריש]] כמהלך [[אסטרטגיה של גישה עקיפה|עוקף]], שמטרתו הייתה להוציא את המערך המצרי משיווי משקלו ולפצל את כוחותיו על מנת להקל על המערכה, או לחלופין, לכתר אותו ב[[רצועת עזה]]. [[ארצות הברית]] דרשה מבן-גוריון שישראל תיסוג מה[[מובלעת]] בסיני. אלון נסע במיוחד ל[[טבריה]] לנסות להניא את בן-גוריון מכניעה ללחץ האמריקני, אך דעתו לא התקבלה והוא החזיר את כוחותיו אל הנגב.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 417–426}}

עוד בסיום מבצע יואב, האיץ אלון במטכ"ל לנצל את ההזדמנות לכיבוש [[אילת]]. בן-גוריון, שחשש מהתערבות בריטית, אישר לבסוף את [[מבצע עובדה]] להשתלטות על האזור, רק לאחר מבצע חורב ולאחר שאילץ את אלון ואת מפקדי חטיבותיו להתחייב בכתב שלא יגררו לעימות עם [[הלגיון הירדני]]. ב-[[10 במרץ]] הגיעו כוחותיו לאילת. אלון ניסה לשכנע את בן-גוריון לא לסיים את המלחמה ללא כיבוש [[יהודה ושומרון]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 53}} הוא סבר כי הרחבת השליטה בה ובמערב סיני נחוצה הן לצורך ביטחוני והן לצורך מדיני.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 51}} אולם דעתו לא נתקבלה עקב שיקולים מדיניים. הוא ראה בהסכם שביתת הנשק עם עבר הירדן טעות היסטורית ואבדן הזדמנות חד-פעמית, ולאחר שחרורו מהצבא טען: "ניצחנו במלחמה, אך הפסדנו את השלום".{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 446}}

===הדחתו (1948–1952)===
עוד בינואר 1948 היה אלון שותף להקמת [[מפ"ם]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 29, 48–49}} בעודו בתפקיד אלוף [[פיקוד דרום]], לקח חלק פעיל מאוד במערכת [[הבחירות לכנסת הראשונה]] בינואר [[1949]] והופיע באסיפות בחירות לבוש מדים.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 45}} במהלך מערכת הבחירות, הציג בפני הציבור את עיקרי הוויכוח על כיבוש [[יהודה ושומרון]]. בתגובה לכך, כתב ראש הממשלה לרמטכ"ל ב-17 בינואר, כי אין מפקד צבאי רשאי לדון באספות "על פקודות צבאיות שניתנו לו", ולמחרת כתב הרמטכ"ל לאלון: "חרגת מהמסגרת המותרת לקצין בצבא הגנה לישראל". באספת בחירות של מפ"ם ב-21 בינואר, השיב על כך אלון, כי הלוחמים עצמם "זכאים וחייבים לחוות את דעתם, באשר יודעים הם ורוצים לדעת על מה הם נלחמים".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 54}} מערכת הבחירות נמשכה שלושה שבועות ואלון היה בה מאוד פופולרי, אולם הוצב רק במקום ה-58 הסמלי ברשימת מפ"ם, מקום אחד מתחת ל[[יצחק שדה]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 49–50}}
במרץ 1949, בעקבות הישארותה של מפ"ם באופוזיציה, התעמת אלון באופן פרטי עם ראשי המפלגה בצריף של טבנקין ב[[עין חרוד]]. הוא ביקר קשות את חבריו לתנועה, בשל אחיזתם באידאולוגיה פרו-קומוניסטית, והודיע להם על החלטתו לפרוש מהמפלגה.{{הערה|שם=מנור 56|[[#מנור|מנור]], עמ' 56}}

לאחר סיום מלחמת העצמאות, המשיך אלון לשרת כמפקד פיקוד הדרום עוד מספר חודשים.
בספטמבר 1949 הפקידו יגאל ורות את בתם נורית במוסד חינוכי ב[[אברדין]], [[סקוטלנד]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 144: בקיץ 1957 החליטו יגאל ורות להחזיר את נורית לישראל, והיא התגוררה בקיבוץ [[מזרע]]}} משם המשיך אלון לסיור הכרות מקצועי ב[[לונדון]] ולאחר מכן לסיור צבאי ב[[פריז]], ובין היתר סייר גם ביחידות הצבא הצרפתי ב[[אלג'יריה]].{{הערה|שם=שפירא 349–360, 450–465|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 349–360, 450–465}} ב-10 באוקטובר, בזמן שהותו ב[[צרפת]], נודע לו על מינוי [[משה דיין]] במקומו למחליפו כמפקד פיקוד דרום. הייתה זו הדחה שהגיעה ישירות מבן-גוריון.{{הערה|שם=מנור 57|[[#מנור|מנור]], עמ' 57}}
ב-14 באוקטובר התקיים כינוס המוני שנכחו בו כ-25,000 אזרחים, שחלקו כבוד לכ-6,000 אנשי פלמ"ח, שהגיעו בעצמם לכינוס, בניגוד להוראתו המפורשת של ראש הממשלה ושר הביטחון, בן-גוריון. [[יצחק שדה]], לעומת זאת, דרש מאלון לחזור לישראל ולהשתתף בכינוס, אולם אלון בחר להמשיך בביקורו הרשמי בצרפת.{{הערה|שם=מנור 56}}

בסוף נובמבר חזר אלון לישראל. הוא התלבט אם לעזוב את הצבא, ובשתי פגישות שקיים עם בן-גוריון בסוף דצמבר, הובהר לו, לטענתו, שראש הממשלה חושד במפלגה שהשתייך אליה, מפ"ם,{{ביאור|אלון השתייך למפלגת "אחדות העבודה", שהייתה אז חלק ממפ"ם, אף על פי שהייתה ניצית יותר. באותה תקופה הותר למפקדי הצבא להיות חברים במפלגות. כך, משה דיין היה חבר [[מפא"י]].}} ב"אי-נאמנות למדינה" וכי עליו להתנער ממנה אם ברצונו להמשיך בצבא. אלון העדיף לפרוש מהצבא מאשר להתנכר לאנשי [[הקיבוץ המאוחד]]. בן-גוריון העריך מאוד את יכולותיו הצבאיות של אלון, אך גם ביקר אותו על כך שלא תמיד קיבל את מרותו ואת מרות המטכ"ל, ולפעמים "עשה דין לעצמו". אלון התעמת עמו לא פעם, למשל בהגנתו על כמה ממפקדי הפלמ"ח שבן-גוריון ביקש להדיחם. בן-גוריון גם חשד בו שלא תמיד שיתף את הפיקוד העליון בתוכניותיו הצבאיות והעדיף לדווח לאנשי מפלגתו על פניו, וכן חשד שהוא קידם מפקדים בהתאם להזדהותם הפוליטית עם מפ"ם. צמרת הצבא הפכה למורכבת מאנשי מפא"י (כגון דיין) ומאישים בלתי-מפלגתיים.{{הערה|שם=שפירא 349–360, 450–465}}
ב-26 בדצמבר 1949 שלח אלון לרמטכ"ל [[יגאל ידין]] מכתב התפטרות מהצבא, ועם שחרורו מצה"ל, שב לגנוסר.{{הערה|שם=מנור 58|[[#מנור|מנור]], עמ' 58}}

בתחילת אוקטובר 1950 החל אלון ללמוד היסטוריה ופילוסופיה ב[[אוניברסיטת אוקספורד]]. בשנת הלימודים הראשונה התגורר בלונדון ובשנה השנייה עבר ל[[אוקספורד]] עצמה. בתקופה זו גם כתב את חלקו ב"ספר הפלמ"ח".{{הערה|שם=מנור 58}} בתום השנה הראשונה, קבעה האוניברסיטה את מעמדו כ"סטודנט בכיר".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 61}} את השנה השנייה סיים בהצטיינות, אולם בספטמבר 1952 שב לישראל.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 63}}

==קריירה פוליטית==
===מאבקים פוליטיים (1952–1955)===
מלחמת העצמאות הקנתה לאלון פופולריות רבה בציבור, בייחוד בקרב בני הדור הצעיר של שנות המדינה הראשונות, "דור [[תש"ח]]", שרבים מהם ראו בו את נציגם בהנהגה הפוליטית וציפו ממנו לגדולות. הוא חזר לגינוסר והשתלב בפעילות פוליטית במוסדות [[הקיבוץ המאוחד]] ובפטרונו הפוליטי, "אחדות העבודה", שהייתה אז חלק ממפלגת [[מפ"ם]].
אלון הצטרף למזכירות הקיבוץ המאוחד,{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 64}} איתו הזדהה עוד כשהוביל לצירוף גינוסר אליו ב-1939 ולאורך שנותיו הביטחוניות, ובייחוד הזדהה עם ראשיו, [[יצחק טבנקין]] ו[[ישראל גלילי]] (שאלון היה תחת פיקודו בהגנה לאורך שנים רבות).

אלון ומרבית אנשי "אחדות העבודה" התקשו להתיישר לפי הקו היוני של מפ"ם. הם לא אהדו את [[ברית המועצות]], היו אקטיביסטים מבחינה ביטחונית, הטיפו למדיניות של נקיטת יד קשה כנגד [[מדינות ערב]] בנוגע לאיומים על ישראל ועל גבולותיה, ולמדיניות של אי-התערבות במאבק בין הגושים, צעד שימנע מישראל הסתבכות ב[[המלחמה הקרה|מלחמה הקרה]]. בכלכלה הם היו קרובים למפ"ם בתמיכה בקו [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטי]] מלא. כאשר אלון הגיע למסקנה כי אין הצדקה לקיומה של מפ"ם המאוחדת, היה בין יוזמי התפלגות "אחדות העבודה" ממנה.{{הערה|שם=אחדות767|[http://tnuathaavoda.info/parties/home/5/1132425307.html מפלגת אחדות העבודה], באתר תנועת העבודה הישראלית}}

ההגמוניה של "[[השומר הצעיר]]" בעיתון המפלגתי המשותף "[[על המשמר]]", הביאה להחלשת קולה של "אחדות העבודה" בו. בעקבות זאת, החליטה מזכירות "הקיבוץ המאוחד", בהובלתו של אלון, להוציא [[ביטאון]] פוליטי סדיר של "אחדות העבודה" ובאפריל 1954 הוא החל בהכנות המעשיות להוצאת "[[למרחב]]". צעד זה גרם להגשת [[אולטימטום]] מצד יריביו במפ"ם. ב-20 באוגוסט כתב אלון במאמר מערכת כי "נפל הפור" והטיל את האחריות לפילוג על "השומר הצעיר".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 79}}
ב-1954 היה אלון ממובילי פירוק מפ"ם הגדולה, לטובת הקמתה המחודשת של [[אחדות העבודה - פועלי ציון]],{{הערה|שם=מנור 29|[[#מנור|מנור]], עמ' 29}} שהפכה למפלגה עצמאית ואלון שימש כמזכ"ל שלה.

לאחר "[[פעולת עזה]]", פרסם אלון ב"למרחב" ב-4 במרץ 1955 את עקרונותיו הצבאיים-מדיניים: מדינות ערב נמצאות "במצב לחימה" עם ישראל, ומצב זה הופך כל פעולה צבאית ישראלית ללגיטימית, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת [[משפט בין-לאומי פומבי|המשפט הבינלאומי]]. בניגוד לאומות אחרות, לעם היהודי בישראל אין את האפשרות להיות מובס במלחמה, משום שמשמעותה של תבוסה תהיה כיליון. המסקנה מכך היא שעל ישראל ליזום מלחמה ולא להסתפק ב"התגוננות פעילה" כפי שצה"ל נקט בפעולה ב[[עזה]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 82}}

===חבר הכנסת (כהונה ראשונה) (1955–1960)===
בשנת [[1955]] נבחר אלון ל[[הכנסת השלישית|כנסת השלישית]] מטעם "אחדות העבודה" ושימש כחבר ב[[ועדת החוץ והביטחון|וועדת החוץ והביטחון]]. לאחר פרסום [[עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית]] בספטמבר 1955, החל הציבור הישראלי לתרום מכספו למען קניית נשק לישראל. כדי לארגן ולעודד את זרם התרומות, הוקם "הוועד הציבורי ל[[קרן המגן]]", ואלון היה אחד מ-16 אישי הציבור שהובילו אותו.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 84}}

בכנסת פעל אלון ב[[ועדת הכלכלה|וועדת הכלכלה]], ב[[ועדת החינוך והתרבות|וועדת החינוך והתרבות]] וב[[ועדת חוקה, חוק ומשפט|וועדת חוקה, חוק ומשפט]]. הוא היה נואם מבוקש לאספות בחירות והביא אליהן קהל רב, אם כי הומוגני יחסית. הוא זכה לפופולריות רבה בקרב ילידי הארץ, אך למרות ניסיונותיו, לא הצליח לחדור ללבם של העולים החדשים [[מזרחים|יוצאי מדינות ערב]], שפחות הכירו אותו כאיש צבא, או שלא הזדהו עם האידאולוגיה שהציג.

באוקטובר 1955 יצא אלון לסיור של חודש במערב אירופה. אנשי "[[המגבית המאוחדת]]" סברו שאלון חזק בהסברה מדינית לצורך דיפלומטיה וגיוס כספים. בפברואר 1956 הוא השתתף בצילומי סרט תיעודי על ישראל, של העיתונאי האמריקאי המפורסם, [[אד מורו]], ומספר ימים לאחר מכן, יצא לביקורו הראשון בארצות הברית. במהלך ביקורו, השתתף בראיון טלוויזיוני בהנחיית אד מורו, בו התעמת, באמצעות שני מסכים, עם [[מוחמד חסנין הייכל]], עורך העיתון המצרי "[[אל-אהראם]]". הסיור בארצות הברית נמשך כחודשיים, עד תחילת מאי, ומשם המשיך למשימות הסברה והתרמה ב[[דרום אפריקה]] וביוני 1956 שב לישראל.{{הערה|שם=מנור 101|[[#מנור|מנור]], עמ' 101–102}} באוקטובר 1956, שבוע לפני פרוץ [[מבצע קדש]], הצטרף למשלחת חברי כנסת ל[[יוגוסלביה]], שנפגשה בין השאר עם [[טיטו]]. מיד עם שובו בנובמבר, לאחר תום המלחמה, יצא בהוראת שרת החוץ [[גולדה מאיר]] בשליחות מדינית לאנגליה, בשל הקשרים שפיתח עם מפלגת ה[[לייבור]], ועסק בהסברה ובגיוס כספים ל"מגבית החירום".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 90}} בלונדון הציע להבדיל בין [[מדבר סיני]] ל[[רצועת עזה]] וטען כי "אין היא פחות אדמת ישראל מאשר תל אביב עצמה". בתחילת דצמבר טען בכינוס מועצת [[ההסתדרות]] כי מבצע סיני "לא היה [[מלחמת מנע]] ואף לא מלחמה יזומה", אלא "מבצע התגוננות מובהק".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 91}} כנץ פוליטי, התנגד אלון יחד עם אנשי מפלגתו ל[[נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957)|נסיגת צה"ל מסיני]]{{הערה|שם=מנור 29}} והיה ממובילי הפגנת המונים ב-1957 כנגד הנסיגה, אולם למרות התנגדות זו, החליטה מפלגתו להישאר בממשלה.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 92}}

ביולי-אוגוסט 1957 השתתף אלון בסמינר קיץ של "בית הספר הבין-לאומי של [[אוניברסיטת הרווארד]]" בארצות הברית, בניהולו של הד"ר [[הנרי קיסינג'ר]]. בסמינר השתתפו עשרות מנהיגים צעירים מרחבי העולם.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 103, 108}}
באוקטובר 1958 הוקמה "מפלגת העבודה הערבית", שהוגדרה כמפלגת-אחות של "אחדות העבודה", אך בפועל מפלגה גרורה שלה. באופן בלתי רשמי, היה אלון אחראי למפלגה הערבית מטעם הנהגת "אחדות העבודה".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 97}}
בתחילת ינואר 1959 הגיע אלון לביקור ב[[הודו]]. הוא קיים בה פגישות רבות, שהחשובות שבהן היו עם [[ראש ממשלת הודו]], [[ג'ווהרלל נהרו]], מספר שרים בכירים, הרמטכ"ל, סגן הנשיא, יושב ראש הפרלמנט, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית ועם [[אינדירה גנדי]], בתו של ראש הממשלה. העיתון הקומוניסטי בהודו הציג את אלון כאחראי לליבוי המלחמה עם הערבים ב-1948 וכחבר בהנהגה הסודית של [[הפרוטוקולים של זקני ציון]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 112–113}}

בשנת 1960, רק מספר חודשים לאחר שהכנסת הרביעית החלה לפעול, הודיע אלון על פרישתו ממנה ויצא שוב ל[[אוניברסיטת אוקספורד]],{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 137–138}} שם למד פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה.

===שר העבודה (1961–1968)===
בשנת 1961 שב אלון לישראל.{{הערה|שם=מנור 101}} בבחירות בנובמבר שנה זו, קיבלה מפלגת אחדות העבודה 8 מנדטים בלבד, ואלון חזר לכהן כחבר כנסת מטעם מפלגתו. הוא הצליח לחבור לאשכול ולהצטרף ל[[ממשלת ישראל העשירית|ממשלת בן-גוריון]] בתור גורם משמעותי, זאת בניגוד לרצונו של בן-גוריון ליצור קואליציה עם הליברלים. אלון מונה ל[[משרד העבודה|שר העבודה]]. המשרד, שהיה מופרד מ[[משרד הרווחה והביטחון החברתי|משרד הסעד]], התמקד ב[[זכויות עובדים]], כמו מתן [[פיצויי פיטורים]], ובמציאת עבודה לעולים החדשים.
כמו כן, מונה אלון לחבר בוועדת השרים לענייני ביטחון,{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 155}} שהנושא המרכזי שעמד על סדר יומה היה התווית מדיניות הגרעין הישראלית, זאת לאחר חשיפת פרויקט [[דימונה]] על ידי האמריקנים בדצמבר 1960.
בדיון חשאי, התנגד יחד עם גלילי להצעת דיין ופרס להעדיף את תקצוב [[קריה למחקר גרעיני - נגב|הכור הגרעיני]] על חשבון התעצמות הצבא, בטענה שהכור לא ימנע מלחמות וכי יש לחזק במקום זאת את צה"ל.{{הערה|עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', הוצאת יד טבנקין, 2010, עמ' 157}}
מלבד זאת, היה חבר גם ב"ועדת השרים לענייני פנים ושירותים" וב"ועדת השרים למינויים בשירות חוץ".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 150}}

אלון לא השלים עם היותו חבר במפלגה קטנה יחסית, וחשב שהשפעה אמיתית על המדינה ו[[החברה הישראלית]] יכולה להיעשות רק כחלק ממפלגה גדולה, שתאחד את כל [[תנועת העבודה|מפלגות הפועלים]] הציוניות.{{הערה|שם=youtube95100}}
אחרי פרישת בן-גוריון מהממשלה ביוני 1963, המשיכו אלון וישראל גלילי את המאבק בתוך מפלגתם לאיחוד הסיעה עם [[מפא"י]] לקראת ריצה משותפת לכנסת לקראת בחירות 1965. מאמציהם נתקלו בהתנגדות מצד קבוצת ותיקי המפלגה בראשות יצחק טבנקין, שהציבה תנאים מוקדמים לאיחוד שכזה. מאבק זה כמעט ופילג את המפלגה, עד שבשנת [[1965]] אכן התבצע האיחוד (במקביל להקמת מפלגת [[רשימת פועלי ישראל|רפ"י]] ופרישת אנשיה ממפא"י) והוקמה סיעת [[המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל|המערך]] (אז הוא נודע בשם "המערך הזוגי"), שהשתתפה באותה שנה ב[[הבחירות לכנסת השישית|בחירות לכנסת השישית]].{{הערה|שם=אחדות767}} בממשלה שהוקמה לאחריהן, בראשותו של [[לוי אשכול]], המשיך אלון לכהן כשר העבודה. הוא גם תפקד על תקן הביטחוניסט של הממשלה, היה שותף לוועדת השרים לענייני ביטחון, וקולו בתחום המדיני-ביטחוני תפס מקום חשוב בישיבות הממשלה.

אלון כיהן כשר העבודה בשנים 1961–1968.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 30}} ביולי 1965 הניח הצעת חוק בנושא ה"[[קואופרציה]]" – אחריות משותפת לתעשייה ולעבודה, אולם היא נתקלה בהתנגדות מצד [[תנועת המושבים]] ולא התקבלה. אחד מהישגיו כשר העבודה היה [[הסכם עבודה קיבוצי|הסכם העבודה הקיבוצי]] בין [[ההסתדרות הכללית]] ל[[התאחדות התעשיינים]], שנחתם בינואר 1967.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 164–165}} בשנת 1968 הגיש כשר העבודה את הצעת חוק [[בתי הדין לעבודה]] וזו אושרה בתחילת 1969.{{הערה|{{מעריב|רפאל אלדור|ערכאה חדשה תופעל בספטמבר|19690331|167}}}}

====מלחמת ששת הימים (1967)====
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - P.M. Levy Eshkol and Major Generals in the Negev.jpg|ממוזער|280px|שמאל|השר יגאל אלון וראש הממשלה [[לוי אשכול]] בביקור ביחידות צה"ל בדרום ב[[תקופת ההמתנה]] לפני [[מלחמת ששת הימים]], [[25 במאי]] [[1967]], בחברת האלופים [[ישעיהו גביש]] ו[[ישראל טל]]]]
ב-10 במאי 1967 הגיע אלון לביקור ב[[ברית המועצות]], בראש משלחת לכנס של "ארגון הביטוח הסוציאלי העולמי" שהתקיים ב[[לנינגרד]] כחלק מאירועי ציון 50 שנה ל{{ה|מהפכה הקומוניסטית}}. אלון הג��יר את הביקור כ"אחת מחוויות החיים העזות" שלו. הוא נפגש עם יהודים מקומיים, שקראו לעברו "יחי הפלמ"ח" ו"תחי מדינת ישראל", הוא ערך ביקורים בבתי הכנסת ונתכבד בפתיחת [[ארון הקודש]]. ב-18 במאי ביקר עם אשתו ב[[טביליסי]], בירת [[גאורגיה]], בה נערכה תערוכה חקלאית, ב-20 במאי ביקרו ב[[מוסקבה]], שם נפגש עם סגן שר החוץ הסובייטי, ולדימיר סמיונוב, ולמחרת ביקרו ב[[ריגה]]. ב-24 במאי, בעקבות מברק בהול שקיבל מהשר גלילי על רקע ההידרדרות במצב הביטחוני, שב לישראל ולמחרת ערך סיור ביחידות צה"ל בדרום הארץ יחד עם ראש הממשלה [[לוי אשכול]] והרמטכ"ל [[יצחק רבין]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 185–188}}

ב[[תקופת ההמתנה]] שלפני [[מלחמת ששת הימים]], עם עליית המתיחות הביטחונית בעיקר מול [[מצרים]], רבו גם הגישושים הפוליטיים. רבים במערכת הפוליטית סברו שראש הממשלה לוי אשכול צריך לפנות את [[משרד הביטחון|תיק הביטחון]], שאותו החזיק, לאישיות ביטחונית, שתוכל לעמוד בפרץ אם וכאשר תפרוץ מלחמה. אלון שהה באותו זמן בברית המועצות, וישראל גלילי הפעיל את השפעתו למנות אותו לתפקיד, ואף נפגש בעניין זה עם אשכול. ואולם מינויו של [[משה דיין]], רמטכ"ל הניצחון של [[מלחמת סיני]], נראה נכון יותר בעיני ראש ה[[מפד"ל]], [[משה חיים שפירא]], שאיים בפרישת המפד"ל אם לא תקום [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות]] הכוללת את מינויו של דיין לשר ביטחון. אליו הצטרפו סיעות [[רפ"י]], [[גח"ל]] ו[[ליברלים עצמאיים|ל"ע]], שעמדו להצטרף לקואליציה ותמכו בדיין, אשר זכה גם לתמיכה ציבורית גדולה. למרות זאת, שרי מפא"י החליטו על מינוי של אלון לשר ביטחון ושדיין ימונה כבכיר ב[[פיקוד דרום]]. אולם הלחצים להקמת ממשלת ליכוד לאומי הכריעו לבסוף את הכף במזכירות מפא"י לטובת דיין, ואלון נאלץ להסיר את מועמדותו לתפקיד שבו חשק.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 481–485}}
בימים שקדמו למלחמה, לקח חלק פעיל בפעילות ההסברה הרשמית של הממשלה לציבור.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 195}}

במהלך המלחמה, היה אלון חבר ב"וועדת השלושה", לצד [[יגאל ידין]] ומשה דיין, שתפקידה היה לשמש "ועדה מייעצת לראש הממשלה" והיא אפשרה לו גישה חופשית ל"בור" ול[[המטה הכללי של צה"ל|מטה הכללי של צה"ל]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 196–197}} במהלך המלחמה, אלון האיץ בממשלה, יחד עם [[מנחם בגין]], להחלטה על כיבוש [[מזרח ירושלים]] בפריצה מידית אל העיר, בניגוד לעמדת דיין, שרצה לעשות איגוף דרך [[רמאללה]] או [[יריחו]] עד להפלת העיר.{{הערה|יעקב ארז, אילן כפיר, '''שיחות עם משה דיין''', הוצאת מסדה ספריית מעריב, 1981, עמ' 49}} לאחר המלחמה טען כי אלמלא היסוסי הדרג המדיני, ניתן היה לקצר את המלחמה ולהגיע להישגים טובים עוד יותר, בעיקר באמצעות מתקפה מידית ב[[החזית הסורית במלחמת ששת הימים|חזית הסורית]].{{הערה|{{מעריב||יגאל אלון: אפשר היה לקצר המלחמה ביומיים לולא "היסוסים תמוהים"|19671121|29}}}}

בזמן המלחמה סבר אלון כי מדובר בהזדמנות מצוינת לשינוי יסודי של הגבולות המדיניים, באמצעות תמיכה בהקמת [[מדינת ג'בל א-דרוז|מדינה דרוזית]] שתקום ב[[הר הדרוזים]] ו"תהווה מעין מדינת חיץ בין סוריה, ירדן וישראל".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 200–201. ב-1979 הגדיר זאת אלון כ"השיגעון ה[[דרוזי]]" שלו, המלווה אותו מאז 1942, אז פעל באזור העיר הדרוזית [[א-סווידא]] במסגרת המודיעין הבריטי}} לאחר סיום המלחמה, ב-19 ביוני 1967, הצביע בעד "ההחלטה הסודית" שקיבלה ממשלת ישראל, שהציעה חוזה שלום עם סוריה על בסיס הגבול הבינלאומי. החלטה זו לא נועדה לשרטט את גבולות מדינת ישראל, אלא להוות תשובה ללחץ אמריקאי עתידי. מאוחר יותר, ב-1979, כינה אותה אלון "אווילית". על אף שתמך בהחלטה זו, המליץ לאשכול לאחר המלחמה "להחיל את המשפט הישראלי על [[רמת הגולן]]". הוא הסביר כי בחר במילה "משפט" ולא "[[ריבונות]]", מתוך רצון להפחית את ההתנגדות הצפויה בממשלה. להצעתו זו התנגדו שר החוץ [[אבא אבן]] ושר הביטחון דיין.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 203–204}} כעבור שנה הציע זאת רשמית במכתב לראש הממשלה, שבו ביקש להעלות את הנושא לדיון ולהצבעה בממשלה. לוי אשכול סירב אפילו לקיים דיון, מכיוון שחשש שדיון על ריבונות יחבל במאמץ ההתיישבותי.{{הערה|{{ישראל היום|אורי הייטנר|חלון להכרה אמריקנית בגולן|622841|9 בינואר 2019|1}}}}

מיד אחרי מלחמת ששת הימים, הציע אלון לרכוש שטחים ב[[מזרח ירושלים]], כדי שלמדינת ישראל יהיו בה "גם ריבונות וגם בעלות".{{הערה|שם=מנור 255}}
זמן קצר אחרי המלחמה, החליטה ממשלת ישראל לשקם את [[הרובע היהודי]] ב{{ה|עיר העתיקה}} בירושלים ולהקים בו יחידות דיור במהירות האפשרית. בין היתר קודמה תוכנית להקים מספר דירות שרד לשרי הממשלה.{{הערה|[[דוד קרויאנקר]], "ירושלים - המאבק על מבנה העיר וחזותה"}} בפועל, אלון היה הפוליטיקאי היחיד שעבר לגור ברובע, בבית שתוכנן ועוצב עבורו.{{הערה|{{xnet|אורן מונדשיין|מה מסתתר מאחורי המכתב שהסעיר את הרשת: ביקור בביתו של יגאל אלון|3108615|7 ביולי 2005}}}}{{הערה|{{הארץ|ניר חסון|פה גר פעם יגאל אלון? כך התחרד הרובע היהודי בירושלים|1.1176720|10 ביוני 2011}}: לאחר פטירתו של אלון בשנת 1980, עברה דירתו לשימוש של בית דין רבני. בשנת 2000 נמכרה לישיבת "[[אש התורה]]" על ידי [[החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי]]}}

===תוכנית אלון (1967–1977) ===
{{הפניה לערך מורחב|תוכנית אלון}}
[[קובץ:Allon Plan.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מפת [[תוכנית אלון]]: השטח הצבוע בכחול נועד לסיפוח למדינת ישראל; השטח הצבוע בירוק נועד להחזרה לירדן או לכינון ישות עצמאית]]
בישיבת "ההחלטה הסודית" של ממשלת ישראל ב-19 ביוני 1967, טען אלון כי לא רק אסטרטגיה צבאית אלא "גם מדיניות חוץ חייבת להיות דינמית" וכי יש לקבוע בשטחים שנכבשו "עובדות חוקיות והתיישבותיות". בהתאם לכך, הציע "לחבר למדינת ישראל, נוסף ל[[ירושלים רבתי]], את כל [[הר חברון]] לרבות הערבים שבה, במעמד דומה ל[[ערביי ישראל|ערביי הארץ]]". הוא טען כי הדבר נחוץ "כדי להרחיב טריטוריה" ולהבטיח את עתידה של ירושלים, כמו גם את "השליטה על חוף [[ים המלח]], עד צפון ים המלח". כמו כן, הציע להכליל "את [[בקעת הירדן]] מ[[עמק בית שאן]] ועד ים המלח", כדי ליצור "רציפות טריטוריאלית בין צפון הארץ ודרומה לא רק לאורך החוף אלא גם בבקעת הירדן, ברוחב סביר שיהיה בו מספיק כדי להוות חגורה ביטחונית". הוא טען שעובדות התיישבותיות נחוצות, "כי עוד לא החזקנו בשטח אם לא יישבנו אותו".{{הערה|שם=מנור 255|[[#מנור|מנור]], עמ' 255–256}}

ב-13 ביולי 1967 הציג אלון לממשלה תוכנית מדינית לעתיד [[יהודה שומרון וחבל עזה|השטחים]], שנודעה בשם "[[תוכנית אלון]]".{{הערה|{{דבר|נחום ברנע|גם בהר וגם בבקעה|19690912|180}}}} התוכנית הציעה שחלק מהאזורים שנכבשו במלחמה – ירושלים, [[גוש עציון]] ובקעת הירדן – [[סיפוח|יסופחו]] לישראל ויוקמו בהם יישובים יהודיים, ואילו בשטח צפוף האוכלוסין ב[[גב ההר|שדרת ההר]], הכולל את הערים הפלסטיניות הגדולות, יקום ממשל שייקבע על ידי תושביהם ה[[פלסטינים]] או יוחזר ל[[ירדן]].
אף על פי שתוכנית זו לא דיברה על [[מדינה פלסטינית]] אלא על [[אוטונומיה]], כמעין פשרה בין הדוגלים ב[[ארץ ישראל השלמה]] לבין הדוגלים בהחזרת כל השטחים, היא סימנה שינוי מדיניות אצל אלון, שנחשב עד אז כאקטיביסט וכנץ פוליטי. התוכנית נועדה, לדבריו, לשמור על רוב יהודי במדינת ישראל תוך הבטחת [[הירדן]] כגבולה המזרחי, והוא גרס שהממשלה צריכה לאמצה על מנת להשפיע על שיקולי המעצמות, [[ארצות הברית]] ו[[ברית המועצות]], כשירצו לכפות הסדר מדיני באזור, וכמעין משקל נגד למדיניות ה"אף שעל" של רבים מאנשי מפלגתו בעבר, כמו [[יצחק טבנקין]], ושל אישים בכירים כמו דיין, שטען שאין מה למהר להיפרד מהשטחים.

בדצמבר 1967 פנו אל אלון חברי תנועת הנוער "[[המחנות העולים]]" בבקשה ליישב מחדש את "[[בית הערבה]]", שפונה ב-1948, אולם אלון התנגד להתיישבות באותה נקודה, משום שזו הייתה מביאה ל"חסימת הפרוזדור" המתוכנן (בתוכנית אלון) שבין [[עמאן]] ל[[רמאללה]]. ואכן, חברי בית הערבה לא שבו לנקודה שננטשה ב-1948.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 259–260}} זמן מה לפני חג הפסח תשכ"ח (1968), פנה אל אלון הרב [[משה לוינגר]] בבקשה לאשר לקבוצת יהודים לערוך את החג במלון פארק בחברון. אלון הסכים לכך בתנאי שיסכים לכך גם המושל הצבאי. לאחר קבלת ההסכמה, סייע אלון לקבוצה בעזרת תקציב משרד העבודה וגם ביקש מ[[חנן פורת]] לצייד אותה בנשק.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 258}} הייתה זו תחילתו של חידוש [[היישוב היהודי בחברון]].

בדצמבר 1968 הציע אלון להקים יישובים כפריים לאורך הבקעה ובגוש עציון, להקים בין [[יריחו]] ל[[רמאללה]] את "יריחו עלית" ובין ים המלח ל[[חברון]] את "קריית חברון", וליצור רצף טריטוריאלי בין ירושלים לגוש עציון. כמו כן, הציע להקים יישובים ישראלים ב[[סיני]] ולהקים בגולן עיר ישראלית. אלון סבר כי ירושלים זקוקה ל"[[הינטרלנד]]", יישובים יהודיים "המתחברים עם ים המלח ו[[מדבר יהודה]]".{{הערה|שם=מנור 255}} הוא היה מתוסכל מאוד מאי קבלת תוכניתו בממשלה, ואף רצה ב-1968 להתפטר מתפקידו ולחזור לגינוסר, בטענו: "לא הצלחתי לכבוש את המפלגה והקיבוץ המאוחד לדעותי. נכשלתי ברכישת האמון של שותפינו למערך", אך חזר בו לבסוף.{{הערה|עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', עמ' 440}} למתנגדיו הפוליטיים נהג ל��מר: "אתם עוד תתגעגעו לתוכנית אלון".
אלון לא הצליח לגבש לתוכניתו רוב בממשלה והיא לא הובאה לאישורה, אך הייתה לה השפעה על מיקום ה[[התנחלויות]] בשטחים, שנפרסו בתמיכת אלון על פי גבולות תוכנית זו, עד ל[[המהפך|עליית הליכוד לשלטון]] ב-[[1977]].

===שר הקליטה וסגן ראש הממשלה (1968–1969)===
לאור הצלחת האיחוד הפוליטי של "המערך הזוגי", פעל אלון במרץ לאיחוד המערך עם [[רשימת פועלי ישראל|רפ"י]] להקמת [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]] בינואר 1968 ונמנה עם ראשיה.{{הערה|שם=אחדות767}} ביוני אותה שנה הוקם [[משרד העלייה והקליטה|משרד הקליטה]] ואלון כיהן כשר הקליטה מ-1 ביולי 1968 ועד 15 בדצמבר 1969.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 210}} ביום מינויו לתפקיד זה, מונה גם לתפקיד [[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן ראש הממשלה]].

ב-9 בספטמבר 1968, במהלך ביקור בארצות הברית, נפגש אלון עם [[נשיא ארצות הברית]] [[לינדון ג'ונסון]], ולמחרת נפגש עם [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] [[דין ראסק]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 254}} ב-27 בספטמבר 1968 השתתף לראשונה בלונדון במפגש של בכירים ישראלים עם [[חוסיין, מלך ירדן]] וראש ממשלתו, [[זיד א-ריפאעי]]. בפגישה זו, בה החזיק על גופו מכשיר הקלטה, הציג אלון את עיקרי תוכניתו, אולם על פי עדותו של חוסיין, הוא דחה את התכנית "על הסף". עד מותו, נפגש אלון עם המלך שמונה פעמים.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 276–277, הערה 138}}

===ראש ממשלת ישראל בפועל (1969)===
[[קובץ:PikiWiki Israel 14944 Igal Alon.JPG|שמאל|ממוזער|280px|שר החינוך יגאל אלון בביקור ב[[יהוד]]]]
לאחר מותו של [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[לוי אשכול]] ב-[[26 בפברואר]] [[1969]], כיהן אלון למשך 19 יום בתפקיד [[ראש הממשלה בפועל]], עד הקמת [[ממשלת ישראל הארבע עשרה]] ב-[[17 במרץ]] 1969. הייתה ציפייה הן בציבור הרחב והן בתוך מפלגת העבודה, כי תפקיד ראש הממשלה יאויש על ידי אחד משני היריבים הפוליטיים הבולטים מדור הביניים של המפלגה: משה דיין או יגאל אלון. כל אחד מהם אף גיבש מחנה סביבו, אך שניהם נאלצו לדחות את מאבק הירושה. אלון לא הצליח לגבש אחריו את ותיקי מפא"י, בין היתר מפני שעדיין נחשב נטע זר שלא צמח במפלגה, וכן הייתה צפויה לו התנגדות תקיפה של אנשי [[רשימת פועלי ישראל|רפ"י]]. [[פנחס ספיר]] העלה את שמה של [[גולדה מאיר]] כמועמדת לראשות הממשלה והצליח לשכנע את אנשי המפלגה לתמוך בה.

===שר החינוך (1969–1974)===
לאחר [[הבחירות לכנסת השביעית]] באוקטובר 1969, התמנה אלון לתפקיד [[משרד החינוך|שר החינוך]] ב[[ממשלת ישראל החמש עשרה|ממשלת גולדה מאיר]] ושמר על תוארו כסגן ראש הממשלה.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 219}}
בדצמבר 1969 העמידה אותו הממשלה בראש [[ועדת השרים להתיישבות]], אולם כעבור ארבעה חודשים פרש מתפקידו זה וישראל גלילי תפס את מקומו.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 261}}
כשר החינוך, דגל אלון בהעמקת ה[[אינטגרציה (חינוך)|אינטגרציה]] בקרב תלמידים מאוכלוסיות שונות, ולשם כך הרחיב מאוד את גני הילדים בגיל הרך, תמך בפתיחת [[חטיבת ביניים בישראל|חטיבות ביניים]] ובהרחבת אפשרויות הבחירה של התלמידים לבחירת מקצוע לימוד לבחינות הבגרות. הוא היה שותף ליוזמתה של [[אורנה פורת]] להקמת [[תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער|תיאטרון לילדים]] שיופיע בפני בתי הספר וינחיל לתלמידים את אהבת התיאטרון, ובתחום הלימודים הגבוהים הוא הקים את [[האוניברסיטה הפתוחה]], מהלך שנועד לפתוח שערי האקדמיה גם לאוכלוסייה שלא יכלה ללמוד בה בעבר, וכן ייסד את [[הוועדה לתכנון ולתקצוב]], שתתקצב את המוסדות להשכלה הגבוהה על פי קריטריון מקצועי.{{הערה|{{דבר|אהרון גבע|יגאל אלון – השר הלא ידוע בציבור|19830707|60}}}}
כמו כן, קידם באופן משמעותי את מפעל ה[[מתנ"ס]]ים שראשיתו הייתה בימי קודמו, [[זלמן ארן]].{{הערה|שם=מנור 241–243}}
ב-20 במרץ 1973, ניהל אלון את ישיבת הממשלה עקב נסיעת ראש הממשלה לארצות הברית, והתקבלה ההחלטה שהציע על הקמת "השירות לשמירת איכות הסביבה", שתפקידו היה לרכז מידע, לייעץ למשרדי הממשלה ולגופי התכנון ולהגיש דו"ח שנתי לממשלה על מצב [[איכות הסביבה]].{{הערה|שם=מנור 241–243|[[#מנור|מנור]], עמ' 241–243}}

בקיץ 1973 אירח אלון, לבקשתה של ראש הממשלה, את [[קנצלר גרמניה]], [[וילי ברנדט]], בגנוסר. אלון, שהעיד על עצמו שחש עוינות כלפי גרמניה, סיפר מאוחר יותר כי בביקור זה "[[לחצות את הרוביקון|עבר את הרוביקון]]" בנוגע ליחסו והתנהלותו כלפי גרמניה. לאחר מכן, בתקופת היותו שר החוץ, כבר היה מנוע לגמרי מ"להחרים את גרמניה".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 355–356}}

מעמדו הפוליטי של אלון התחזק בממשלה, וגולדה מאיר הרבתה להתייעץ איתו ועם גלילי בענייני ביטחון. הוא הפעיל את השפעתו על מהלכים שונים, כמו בחירת הממשלה ב[[דוד אלעזר]] לרמטכ"ל בניגוד לרצון שר הביטחון דיין, וכחבר ב[[הקבינט המדיני-ביטחוני|קבינט הביטחוני]], השתתף בכל ההכרעות הביטחוניות שקדמו ל[[מלחמת יום הכיפורים]] ואלה שהתקבלו בזמן המלחמה.{{הערה|לפי עדותו של משה דיין, בתוך: יעקב ארז, אילן כפיר, '''שיחות עם משה דיין''', הוצאת מסדה ספריית מעריב, 1981, עמ' 79, 82}} עוד לפני המלחמה, היה אלון ער לסכנה ש[[הפסקת אש|הפסקת האש]] עם מצרים היא זמנית וקרא ב-1972 לפתוח במשא ומתן עמה בשני ערוצים מקבילים, להסדר חלקי ולהסדר כולל, אך כמו דיין ואחרים, גם הוא חשב שאין למצרים אופציה צבאית מיידית לפתוח במלחמה.{{הערה|יגאל קיפניס, '''1973 - הדרך למלחמה''', הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2012, [https://www.e-vrit.co.il/1973__הדרך_למלחמה-details.aspx פרק ראשון]; עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', עמ' 250}}

אלון לא צבר לעצמו בסיס תמיכה חזק במפלגתו, ובמאבק הירושה שהתפתח עם התפטרותה של גולדה מאיר ב-[[1974]] הסתבר שוותיקי המפלגה העדיפו לתמוך ברמטכ"ל הניצחון של ששת הימים, [[יצחק רבין]], ולא בו. הדבר היווה מכה קשה עבורו, בייחוד עקב היותו של רבין בן טיפוחיו בפלמ"ח, אך הוא נרתם לסייע לרבין במרכז המפלגה.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 487}}

===שר החוץ (1974–1977)===
לאחר היבחרו של יצחק רבין לראשות הממשלה, הִתנו אנשי רפ"י לשעבר את תמיכתם בממשלה במינויו של [[שמעון פרס]] לשר ביטחון, ואלון שוב נאלץ לוותר על תפקיד זה והתמנה ל[[משרד החוץ|שר החוץ]].{{הערה|{{מעריב|יוסף חריף|תפילת הדרך של יצחק רבין|19740524|95}}}}
ב-3 באוקטובר 1974 נשא אלון בפני עצרת האו"ם את נאומו הראשון כשר החוץ, בו אמר כי "ישראל תהיה מוכנה לשקול בחיוב פשרה טריטוריאלית משמעותית".{{הערה|{{דבר||אלון בעצרת: להפסיק הלוחמה|19741004|42}}}}{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 331}} ב-1975 מינה את [[חיים הרצוג]] לשגריר ישראל באו"ם, וב-1976 מינה את [[שלמה אבינרי]] למנכ"ל משרד החוץ – מינוי שעורר התנגדות חריפה בציבור ובממשלה, בשל השקפותיו ה"יוניות" של אבינרי.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 348}}

כשר חוץ, ניהל אלון יחד עם רבין את המגעים עם [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] האמריקאי, [[הנרי קיסינג'ר]], להסדר ביניים עם מצרים, שהובילו בסופו של דבר ל[[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם הביניים בין ישראל למצרים]] בשנת [[1975]], שאִשרר את מחויבות שתי המדינות להמשך הפסקת האש ולפתרון הסכסוך ביניהן, וכלל נסיגה של צה"ל מרצועה צרה לאורך [[מפרץ סואץ]]. ההסכם היווה נקודת מפנה ב[[יחסי ישראל–מצרים|מערכת היחסים עם מצרים]].{{הערה|[http://israelidocuments.blogspot.co.il/2015/09/4-1975.html נקודת מפנה בדרך לשלום]: ממשלת יצחק רבין והסכם הביניים עם מצרים - 4 בספטמבר 1975. בלוג ארכיון המדינה, 3 בספטמבר 2015}} אלון העיד שההסכם חשוב כשלעצמו, אך עיקר חשיבותו הוא בתרומתו הגדולה ל[[יחסי ארצות הברית–ישראל]], וכי הצליחו לסכל את הלחץ האמריקאי לוויתורים נוספים מצד ישראל (כנראה בנושא [[מדיניות הגרעין של ישראל|הגרעין]]) במסגרת הסכם הביניים.{{הערה|עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', עמ' 383}} אלון התנגד לביטול מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל וכשר חוץ שיבח בינואר 1976 את "האמנה לפירוז" וכעבור זמן קצר הגיש למזכ"ל האו"ם הצעה ישראלית "לפירוז גרעיני של האזור".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 161–162}} מראשית כינון הממשלה העלה אלון על סדר היום את [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|הבעיה הפלסטינית]] ותמך בהסדר הסיפוח החלקי עם ממלכת [[ירדן]] בהתאם ל[[תוכנית אלון]]. לאחר שהמלך [[חוסיין, מלך ירדן|חוסיין]] דחה את הצעתו להסכם ביניים עם ירדן ברוח זו, הוא חזר לתמוך בישות פלסטינית עצמאית באזורי הערים על מנת להרחיק את [[אש"ף]] מיהודה ושומרון, אך הממשלה לא אישרה זאת.{{הערה|עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', עמ' 396–400}} יחסיו של אלון עם רבין בתקופה זו ידעו עליות וירידות, לא תמיד התנהלו על מי מנוחות ואף לוו בהתנצחויות בדיוני הממשלה.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 487–488. עם זאת, לאחר מותו של אלון, תמונתו הייתה תלויה בחדר העבודה של רבין עד יומו האחרון}}

לאחר [[פלישת טורקיה לקפריסין]] ביולי 1974, התנגד אלון למכירת נשק ל[[יוון]], בנימוק שבכוונת היוונים למסור אותו לידי [[קפריסין]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 378}}
בספטמבר 1974 ביקר בישראל שר החוץ של רומניה, [[גאורגי מקוביסקו]] {{אנ|George Macovescu}}. במהלך הביקור, אירח אותו אלון בגנוסר וגם בדירת השרד שלו בעיר העתיקה.{{הערה|שם=מנור 375|[[#מנור|מנור]], עמ' 375–376}} באוקטובר אותה שנה, התארח בישראל שר החוץ של צרפת, ז'אן סובאניארג, וגם אותו אירח אלון בגנוסר ואף ערך עמו שיט לילי על [[הכנרת]].{{הערה|שם=מנור 353|[[#מנור|מנור]], עמ' 353–354}}
בסוף פברואר 1975, לאחר שהשתתף עם גולדה מאיר בכנס של "[[האינטרנציונל הסוציאליסטי]]" ב[[מערב ברלין]], ביקר אלון ב[[בון]], בירת [[גרמניה המערבית]]. במהלך ביקורו, נפגש עם שר החוץ הגרמני, עם השר הגרמני לשיתוף פעולה כלכלי, אגון בר, עם שר האוצר, עם ראש האופוזיציה, עם [[נשיא גרמניה]] ועם הקנצלר [[הלמוט שמידט]]. כמו כן, ביקר במחנה הריכוז [[דכאו]]. בהמשך כהונתו כשר החוץ, ביקר אלון בגרמניה עוד מספר פעמים.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 357}} הביקור המוצלח של שר החוץ הצרפתי בגנוסר, הביא להזמנתו של אלון לצרפת באפריל 1975 ולפגישה עם [[נשיא צרפת]], [[ואלרי ז'יסקר ד'אסטן]], ועם [[ראש ממשלת צרפת]].{{הערה|שם=מנור 353}}
ב-11 במאי 1975 חתם אלון על הסכם [[סחר חופשי]] עם [[השוק המשותף]], שקירב את ישראל לאירופה מבחינה כלכלית.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 351}} כחצי שנה לפני מותו, הגדיר אלון את ההסכם כ"אחד ההישגים הגדולים" של חייו. בתקופה זו נערכה סדרת ביקורים של שרי חוץ אירופיים בישראל.{{הערה|שם=מנור 353}} בסוף מאי 1975 ביקר אלון ברומניה, שם שיבח בנאומו את "מדיניות החוץ העצמאית" שלה, נפגש עם היהודים המקומיים בבית הכנסת המרכזי של [[בוקרשט]], ונפגש לשיחה ארוכה עם שליט המדינה, [[ניקולאה צ'אושסקו]].{{הערה|שם=מנור 375}}

כבר מספטמבר 1974 פעלו הערבים בעצרת האו"ם להשעיית ישראל מהארגון. בספטמבר 1975 שוב נאם אלון בעצרת. הוא דיבר נגד השעיית ישראל, תקף את המזכ"ל [[קורט ולדהיים]], ואמר: "רק אמריקה ולא האו"ם יכולה להביא שלום".{{הערה|שם=מנור 370–372|[[#מנור|מנור]], עמ' 370–372}} ב-10 בנובמבר 1975, התקבלה [[החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם]] שקבעה כי "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית".
בנובמבר 1975 חתם אלון על הסכם תרבות עם הולנד, שנועד להרחיב את שיתוף הפעולה ב��ן שתי המדינות בתחומי החינוך, התרבות והמדע. במהלך מסעותיו באירופה, נפגש גם עם מפקד [[נאט"ו]] והציע לו להקים בישראל מחסנים שישמשו את כוחות המערב במקרה הצורך. אלון ניסה, ללא הצלחה, לבסס קשרים גם עם [[ספרד]]. ניסיונות אלו כללו ביקור חשאי שלו במדינה זו, במהלכו היה [[תחפושת|מחופש]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 358–359}}

באוגוסט 1975, ביקר בישראל [[נשיא מקסיקו]], [[לואיס אצ'ווריה אלווארס]], ובין היתר ביקר את אלון בגנוסר וערך עמו שיט על הכנרת. על אף ביקורו החגיגי, רק שלושה חודשים מאוחר יותר הצביעה מקסיקו בעד החלטת האו"ם שקבעה כי ציונות היא גזענות. ב-1976 ערך אלון מסע במדינות הצפוניות של [[אמריקה הלטינית]], שהחל במקסיקו, שם הקפידו מנהיגי הקהילה היהודית לענוד במפגשים עמו את הכיתוב "We are Zionists" ("אנחנו ציונים"). מסעו נמשך ב[[גואטמלה]], [[קוסטה ריקה]], [[הונדורס]] ו[[ניקרגואה]]. בקוסטה ריקה נאם אלון בפרלמנט, ולאחר שובו לישראל, אירח בגנוסר את נשיא קוסטה ריקה, דניאל אודובר.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 368–370}}
באפריל 1976 נפגש אלון בישראל עם ראש ממשלת [[דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד|דרום אפריקה]], [[ג'ון פורסטר]], ועם שר החוץ שלה, הילגרד מולר, לו הסביר כי על פי "התפיסה הציונית" הדרך הנכונה לפתור את הבעיה הגזעית בארצו היא "חלוקה". במהלך הביקור, הבהיר אלון לתקשורת כי "ישראל מתנגד למדיניות ה[[אפרטהייד]]".{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 365–366}} בספטמבר אותה שנה ביקר ב[[קנדה]] ובארצות הברית, ונאם שוב בעצרת האו"ם.{{הערה|שם=מנור 370–372}}
במהלך כהונתו כשר החוץ, ביקר אלון שלוש פעמים ב[[איראן]]. ב-1976 ביקר בה במטרה להבטיח את המשך אספקת הנפט האיראני לישראל, כאשר הוא מחופש וללא ידיעתו של עמיתו האיראני.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 377}}

===באופוזיציה (1977–1980)===
לאחר [[הבחירות לכנסת התשיעית|המהפך הפוליטי]] בשנת [[1977]] המשיך אלון לשרת כחבר הכנסת והיה חבר ועדת חוץ וביטחון, במקביל לעבודה במפעל האלקטרוניקה בגינוסר.{{הערה|שם=פרה שבועטת|{{דבר|חגי אשד|פרה שבועטת בדלי החלב|19790531|151}}}} ב-15 בפברואר 1978 נבחר לתפקיד יושב ראש [[תנועת העבודה הציונית העולמית]] (תע"צ). בנאומו בפני ועידת התנועה, קרא שלא להשלים עם ה"גלות מרצון" של "יהדות הרווחה המשלה־עצמה" בארצות המערב, וטען כי "כל השואף להבטיח את יהדות צאצאיו, ורבים היהודים הרוצים בכך, מוטב כי יקדים ו[[עלייה לארץ ישראל|יעלה]]". בתוקף תפקידו זה, ביקר במאי 1979 ב[[ארגנטינה]] וב[[אורוגוואי]] וקרא ליהודים לעלות לישראל. בארגנטינה ביקר בביתו של העיתונאי היהודי [[חקובו טימרמן]], שנרדף על ידי השלטון וישב ב[[מעצר בית]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 387–388}}

בפברואר 1978 נמנה אלון על מספר חברי כנסת שחתמו על הודעה הקוראת לממשלת ישראל להכליל את [[פתחת רפיח]] בריבונות ישראל במסגרת [[הסכם השלום עם מצרים]]. באפריל אותה שנה הוא העניק גיבוי פומבי ל"[[מכתב הקצינים (1978)|מכתב הקצינים]]" שממנו צמחה תנועת "[[שלום עכשיו]]", אך כתב: "לא היישובים עומדים למכשול בדרך לשלום. סירוב הצד הערבי... להכיר בזכותה של ישראל לגבולות שניתן להגן עליהם בכוחות עצמה... הוא המכביד על השגת השלום". בספטמבר אותה שנה נחתמו "[[הסכמי קמפ דייוויד]]" ואלון נמנע בהצבעה בכנסת על אישורם, בשל סירובו של ראש הממשלה [[מנחם בגין]] להוסיף להצעת הממשלה סעיף בנוגע ליישובי פתחת רפיח.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 392–393, 395}}

בשנת 1978 נוסדה "העמותה לשחזור ופיתוח מושבת הראשונים [[ראש פינה]]", במלאת 100 שנה לייסוד המושבה. אלון נבחר לעמוד בראש העמותה ובטקס ייסודה, אמר את המשפט: {{ציטוטון|עם שאיננו מכבד את עברו, גם ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל}}.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 429; {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=CUpwFIvOaW8 הקלטה בה נשמע אלון אומר את המשפט], 1978}}
בספטמבר 1978 כיהן אלון כיושב ראש "ועדת המשנה לענייני לבנון ליד ועדת החוץ והביטחון של הכנסת", אולם באוקטובר התפטר מהתפקיד. בסוף נובמבר הביא לדיון בכנסת תוכנית פיתוח גדולה ל[[בקעת הירדן]], שעיקרה כריית תעלה מ[[הים התיכון]] דרך העמקים הצפוניים אל [[נהר הירדן]], כדי למנוע את ייבושם של הנהר ושל [[ים המלח]], תוך הפקת [[אנרגיה הידרואלקטרית]] ובדיקת אפשרות בניית נמל ליד [[בית שאן]]. כחודש לאחר מכן, הוצב אלון בראש ועדה מיוחדת של הכנסת לבחינת תוכנית זו, שנקראה "תוכנית גאון הירדן", ובפברואר 1979 הציגה הוועדה שלוש חלופות למיזם.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 402–404}}

במרץ 1979 נחתם הסכם השלום עם מצרים. אלון סבר שישראל יכולה הייתה להשיג הישגים טובים יותר במשא ומתן וויתרה על כמה נכסים ביטחוניים חשובים, וכן הסכימה לפינוי כל היישובים ב[[סיני]] שיכול היה להיות תקדים ביחס ליישובי [[רמת הגולן|הגולן]] במשא ומתן העתידי עם סוריה. למרות זאת הצהיר, שטוב שההסכם נחתם.{{הערה|שם=פרה שבועטת}}

====התמודדות על ראשות מפלגת העבודה (1980)====
ב-11 בינואר 1980 הודיע אלון רשמית בריאיון לטלוויזיה, כי בכוונתו להתמודד על ראשות הממשלה.{{הערה|שם=מנור 418|[[#מנור|מנור]], עמ' 418}} בריאיון ל[[ניסים משעל]], אמר: "אילו הייתי ראש ממשלה, הייתי יכול להגשים כמה וכמה חלומות חברתיים ופוליטיים. אני מרגיש שיש ברשותי שליחות סגולית מיוחדת לתרום למשרה הזו".{{הערה|שם=youtube95100}} ההצבעה על תפקיד יושב ראש מפלגת העבודה אמורה הייתה להיערך בוועידה החדשה שלה, בהמשך השנה, אולם [[שמעון פרס]] דרש לקיים מיד הצבעת אמון במרכז הישן של המפלגה. פרס סירב לקיים עימות טלוויזיוני עם אלון ובהצבעה שנתקיימה ב-20 בינואר תמך בו רוב ברור של קולות חברי המרכז. אף על פי כן, הודיע אלון כי לא יפרוש מהמרוץ. חודש לאחר מכן החליטה המפלגה לכנס את ועידת המפלגה בסוף יולי אותה שנה.{{הערה|שם=מנור 418}} אלון דרש לקחת חלק במוסדות המפלגה והצטרף ל"ועדת הארבעה", שתפקידה היה להכין את הוועידה ואמורה הייתה להתכנס בשבוע הראשון של מרץ.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 425}} אולם בסוף פברואר הוא נפטר.

== מותו והנצחתו ==
[[קובץ:פסל "יגאל אלון" בכפר תבור.jpg|ממוזער|פסל "יגאל אלון" בכפר תבור (מאת אסף ליפשיץ)]]
[[קובץ:בית יגאל אלון קיבוץ גינוסר.jpg|250px|ממוזער|שמאל|בית יגאל אלון בקיבוץ גינוסר]]
יגאל אלון נפטר ב-[[29 בפברואר]] [[1980]], בגיל 61, מ[[דום לב]] פתאומי. יום קודם לכן אירח בגינוסר את שר ההגנה המצרי [[כמאל חסן עלי]], אך במהלך הביקור חש שלא בטוב והוא אושפז ב[[מרכז רפואי העמק|בית החולים העמק]] ב[[עפולה]]. למחרת בבוקר, חלה החמרה במצבו, ומספר שעות אחר כך נפטר.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 42}} הוא נקבר ב[[הלוויה]] בקיבוץ גינוסר בנוכחות ראשי המדינה.

בהספד שפרסם [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]], [[יצחק נבון]], הוא הזכיר את הדמות ה[[תנ"ך|תנ"כית]] שאלון העריץ משחר ילדותו: {{ציטוטון|בתחנות השונות בחייו, עלה בחלקו של יגאל אלון מה שנאמר על [[שאול המלך]], שמלכותו לא התקיימה בידו, משום שלא היה בו דופי. חבל על יגאל וצר גם עלינו}}.{{הערה|[http://www.tiuli.com/track_info.asp?track_id=27 על בית יגאל אלון], באתר "למטייל"}}

ב-26 בנובמבר 1978 נחגג בכפר תבור יום הולדתו ה-60 של אלון. האירוע צולם לטלוויזיה ונערך בסגנון "[[חיים שכאלה]]", אולם שודר רק ביום "השלושים" למותו, אז גם נערכה עצרת לזכרו ב[[היכל התרבות (תל אביב)|היכל התרבות]].{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 427, 431, 433}}

לזכרו והנצחתו הוקם בגינוסר המוזיאון לתולדות הגליל והמרכז החינוכי [[בית יגאל אלון]]. על שמו נקראו היישובים [[אלון (יישוב)|אלון]] ו[[קלע אלון]], בסיס צה"ל [[מחו"ה אלון]], וכן [[שכונה|שכונות]] (בהן [[רמות אלון]] ב[[ירושלים]], קריית אלון ב[[פתח תקווה]] ו[[רמת אלון]] ב[[חיפה]]), [[רחוב]]ות ו[[בית ספר|בתי ספר]] בערים רבות בישראל. ב-2016 נחנך פסל ברונזה בדמותו בכיכר "יגאל אלון" שבכפר תבור, מעשה ידיו של הפסל [[אסף ליפשיץ]]. נוסף על כך, קרוי על שמו רחוב ארוך ומרכזי המחבר בין העיר [[גבעתיים]] ובין [[תל אביב-יפו|תל אביב]]. כמו כן, המרכז הקהילתי בכפר תבור קרוי על שמו "בית יגאל אלון". מדי שנה מחלקת [[עמותת דור הפלמ"ח]] את [[פרס יגאל אלון]] למעשה מופת חלוצי.

[[המרכז האולימפי הלאומי לקליעה|המרכז האולימפי לקליעה]] בהרצליה קרוי על שמו.

==הערכת דמותו==
===כמפקד===
[[קובץ:Rabin_and_Alon.jpg|שמאל|ממוזער|יגאל אלון ו[[יצחק רבין]] במבצע חורב במלחמת העצמאות, 1949]]
אם יצחק שדה התווה את דרכו של הפלמ"ח, הרי שיגאל אלון היה המוציא לפועל של תורתו. הוא נטע בפקודיו הרגשת ביטחון שכל אחד מהם ממלא תפקיד חשוב, והטמיע בפועל את הדוקטרינה של שדה, לחנך את המפקד הצעיר לא להיות רק מפקד כיתה אלא גנרל-מפקד כיתה, שכל מפקד ידע לתפקד גם כסמכות עליונה בשטח. הוא התבלט ביחסו האישי והחברי לפקודיו, והשתמש במערכת היחסים האישית שפיתח עמם, כדי להקנות להם מוטיבציה ואחריות וגם כדי לגייסם לפעילות.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 191}}{{הערה|שם=youtube95100}} תרם לכך ההווי החברתי המיוחד שהתפתח אצל הפלמ"חניקים, אשר ראו באלון ידיד-מפקד והרבו לספר שיש להיזהר מיגאל, כי "אם הוא טופח לך על הכתף - אתה נשאר בפלמ"ח עוד שנתיים. לחץ לך את היד – אתה נשאר שלוש".{{הערה|[[חיים גורי]], [[חיים חפר]], '''משפחת הפלמ"ח''', הוצאת ארגון חברי הפלמ"ח, 1976, עמ' 78}}

אלון היה לאחד האישים המשפיעים ביותר על קביעת קווי הפסקת האש ועיצוב גבולות המדינה במלחמת העצמאות. במהלך המלחמה התגלה כמצביא וטקטיקן רב-תחבולות ונחוש, המבכר את היוזמה ההתקפית והגישה העקיפה; הללו אפשרו לו להשיג את המטרות הצבאיות בכוחות שהיו לרוב, ובעיקר בהתחלה, נחותים במספר הלוחמים, באמצעי לחימה ובציוד – מול כוחות של צבאות מדינות ערב הפולשים וערביי ארץ ישראל. אלון העדיף בדרך כלל את התחבולה, ההפתעה והלוחמה הפסיכולוגית על פני ההתקפה החזיתית בלחימה, בוודאי עבור יחידות צה"ל הצעירות, שעדיין לא התגבשו לצבא מאומן וחזק דיו. ההיסטוריון הצבאי והאסטרטג [[באזיל לידל הארט]] ראה במבצעיו של אלון, כדוגמת [[מבצע יואב]], הגשמה של אסטרטגית הגישה העקיפה שלו.{{הערה|B. H. Liddell Hart, '''Strategy: Second Revised Edition''', page 349|כיוון=שמאל}} הוא גם שאף תמיד לנצל את ההצלחה עד תום, גם תוך לקיחת סיכון מדיני וצבאי, כך למשל כשדחף לכיבוש מיידי של באר שבע ואילת (שהתבצע) או מצד שני, כשלחץ לכיבוש יהודה ושומרון (הצעה שלא התקבלה).

===כפוליטיקאי ומדינאי===
אלון הצליח להגיע לצמרת מפלגת השלטון בישראל ולשרת בהצלחה במשרדים חשובים כמו החינוך והחוץ, לפרסם תוכנית מדינית לעתיד השטחים שהייתה ראשונה בזמנה, ולהיות שותף להסדרים הראשונים מול מצרים ב-1975. עם זאת, אנשים רבים, גם מתומכיו, הודו שפעילותו הפוליטית הייתה למעשה החמצה.{{הערה|חיים גורי, "יגאל אלון - מנוחת הלוחם", בתוך: ניסים משעל, '''ואלה שנות... 50 למדינת ישראל''', הוצאת ידיעות אחרונות, 1998, עמ' 223}}{{הערה|שם=הפספוס5599|טל בשן, [http://www.maariv.co.il/landedpages/printarticle.aspx?id=412023 יגאל אלון: הפספוס הגדול של הפוליטיקה הישראלית], מעריב, 28 בפברואר 2013}} עקב חולשה פוליטית בתוך מפלגתו, הוא לא התמנה לשני התפקידים שחשק בהם: שר ביטחון וראש הממשלה, על אף שרבים בציבור ובתקשורת ראו בו את ממשיך דרכם של אשכול וגולדה מאיר.

הכריזמה של אלון וההערצה שנלוותה אליו עם כניסתו לפוליטיקה הלכה ודעכה עם השנים. הילת הפלמ"ח ומלחמת העצמאות נמוגה, והוא לא הצליח לסחוף אחריו תומכים מאוכלוסיות חדשות. אלון היה לדעת רבים ישר, נאמן למפלגה ולחברים, תמים מדי וותרן מדי בכל הנוגע למעמדו, ולא יכול היה להתחרות בכריזמה הגדולה ובהערצת ההמון בעמיתו-יריבו, משה דיין. [[יגאל ידין]] תיאר אותו כ"שתיל שצמח בערוגה - שתיל בריא וחזק לתפארת, אבל נשאר חלק מן הערוגה" לעומת דיין, שהומשל לעץ בודד שצמח מחוץ לערוגה.{{הערה|שם=הפספוס5599}} אלון ודיין נחשבו בזמנו ליורשים הפוטנציאליים לראשות הממשלה, והיריבות הסמויה-גלויה ביניהם השפיעה רבות על הפוליטיקה הישראלית למשך למעלה מעשור, למשל באי ההסכמה ביניהם על עתיד השטחים וההסדרים המדיניים.{{ביאור|דיין התנגד לויתור על השטחים בעת פרסום תוכנית אלון והתנגד לעיקרי הסדרי הביניים שאלון תמך בהם. אלון, לעומת זאת, לא הסכים עם הוויתורים למצרים בהסכם השלום שדיין ובגין הובילו.}}

אלון החל את פעילותו הפוליטית כנץ מדיני בתוך [[תנועת העבודה]] ועם השנים פנה מעט שמאלה, בעיקר לאור הצעת הפשרה המדינית של [[תוכנית אלון]], אך לא הפך ליונה פוליטית (תוכניתו כללה למשל סיפוח חלק מ[[השטחים]]), לצד היותו איש [[שמאל פוליטי בישראל|שמאל]] מובהק מבחינה כלכלית-חברתית. לדברי [[אודי מנור]] (שכתב עליו ביוגרפיה פוליטית), אלון, כמו אשכול וגלילי, היה חסיד התפיסה של יצירת תהליך מדיני מול הערבים, בניגוד לבן-גוריון, פרס ודיין שתמכו בזמנו בשמירה על סטטוס-קוו בטענה ש'אין עם מי לדבר'. אלון חשב שכיבוש שטחים במלחמה מהווה פתח למשא ומתן לשלום ולקבלת תמורה מדינית. תמיכתו בכיבוש יהודה ושומרון במלחמת העצמאות ובששת הימים היה להשגת שתי מטרות: [[גבולות בני הגנה]] שיפרידו בינינו לבין מדינות ערב, ויצירת תהליך מדיני שיוביל לשלום שיושג משילוב של אינטרסים הדדיים. זה גם מה שהוביל אותו בהסכם הביניים עם מצרים.{{הערה|{{מעריב אונליין|טל בשן|אחד משלנו: חבריו של יגאל אלון יוצאים למלחמה על שמו הטוב|news/israel/Article-534185|13 בספטמבר 2022}}}}

בניגוד לאלון הפוליטיקאי, אלון האדם היה דמות מקובלת הן בציבור הרחב והן במערכת הפוליטית. אנשים משני צידי הקשת הפוליטית נטו לאהוב אותו בזכות דימויו כסמל ה[[צבר (כינוי)|צבר]] "יפה הבלורית והתואר", אופיו הנוח ונועם הליכותיו. כך למשל תיארה אותו [[גאולה כהן]]: {{ציטוטון|עם כל חילוקי הדעות, לא גיליתי בו ולו אבק של שנאה. יתר על-כן, נמשכתי אל האש השקטה והעצורה של אחוות הלוחמים על ארץ-ישראל, שהייתה בו}}.{{הערה|[https://archive.today/20151030234819/http://bet-alon.co.il/museum/content.php?page_id=62 גאולה כהן ליגאל אלון] אתר בית יגאל אלון (ארכיב)}}

===יחסו לערבים===
עוד בנעוריו התייחס אלון לערבים בחשדנות ובקשיחות, בהגנתו מפני פשיטות הכנופיות על שדות מסחה. המרדפים והפשיטות על היישובים הערביים כמפקד בפו"ש, בפלמ"ח ובצה"ל, ותמיכתו בבריחת הערבים ביישובים שכבש במלחמת העצמאות תוך השארתו נתיב מילוט בשבילם, הראו על מפקד קשוח וחסר רחמים.{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 152}} אולם, הוא תמיד התייחס לערבים בכבוד, גם כשניצב מולם במערכה, ולא המעיט בערכם.

יחסו לערביי ארץ ישראל היה יחס של בן הארץ, המכיר אותם היטב ואף אוהד אותם במישור האישי, אך עם זאת מודע למציאות של העימות הלאומי. אף על פי שהיה מודע לטרגדיה של ערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות, לא הביע אלון חרטה: "אני לא מציע לעצמנו להלקות את עצמנו על התופעה הזאת. מלחמה היא מלחמה. במלחמה יש למדוד את העניינים לפי אמת־מידה של מהפכה. זו הייתה אחת המהפכות שלנו. זו הייתה מהפכה לאומית". ב-17 ביוני 1950 נשא אלון הרצאה על מלחמת העצמאות, בה התייחס לתופעת ההגירה ההמונית של ערביי ארץ ישראל בזמן המלחמה והסביר אותה ב-3 גורמים. הגורם הראשון היה אימת היהודים: "היה כאן משהו שנבע מהרהורי לבם הם: הם חשבו מה הם היו עושים אילו כבשו יישוב שלנו". הגורם השני היה עידודם על ידי מנהיגיהם ועל ידי הבריטים להתפנות מהמקומות בהם הייתה ידם על התחתונה, כדי שלא ישמשו בני ערובה אצל היהודים, בהנחה שישובו למקומותיהם עם ניצחון צבאות ערב. הגורם השלישי: "היו תופעות די רבות וגדולות של גירוש האוכלוסייה הערבית". אלון ראה בפינוי האוכלוסייה הערבית את הגורם לבלימת התקפות הלגיון הערבי: "כל זמן שהערבים היו בלוד ורמלה, הלגיון לא פסק מערוך התקפות-נגד על המשלטים שלנו במגמה להתחבר מחדש עם הערבים בלוד ורמלה... אולם מרגע שחל הפינוי... נחלשו התקפות הלגיון".{{הערה|כך גם ב'''מערכות פלמ"ח''', עמ' 220: "הבריחה הערבית שקיבלה ממדים גדולים, הקלה על כוחותינו לפקח על שטחים נרחבים והכבידה על האויב שנאלץ לשים את מאמציו בקליטת הפליטים וארגונם. נקל לתאר את רוח התבוסתנות שנשאו אתם הפליטים לאזורים הערביים"}} אלון טען שאי אפשר להשאיר בזמן מלחמה ריכוזי אוכלוסייה עוינים, "אפילו אם הם מעמידים פני נכנעים זמנית", משום שהם עלולים לשמש "מכשיר לפעולות חבלה, לפעולות ריגול ואפילו לפעולות מתואמות עם צבאות הפולשים". בהתייחסו לבריחת הערבים באופן כללי, אמר: "אני סבור כי תהליך הבריחה הערבית היה תהליך חיובי... פעילותנו לפינוי שטחים גדולים בעלי ערך צבאי מאוכלוסייה ערבית עוינת, גם היא הייתה אין-ברירה שיש לה הצדקה, לא רק לשעה אחת, שעת הקרבות, אלא הצדקה לאורך ימים". אלון התייחס גם לאפשרות של כיבוש הארץ עד לירדן: "אילו קרה שעל ידי השלמת שחרור הארץ בגבולות עבר הירדן המערבי, הייתה מתפנה אוכלוסייה ערבית נוספת ועוברת לארצות ערב השכנות, לא היה בכך משום עוול היסטורי; הייתה בכך שאנסה היסטורית שהתגלגלה לא בזכותנו אלא רק נוצלה על ידינו לפתור בעיה זאת, שהייתה נשארת במשך הרבה זמן בעיה קשה גם מבחינה מדינית וגם מבחינה צבאית".{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 376-374}}

לאחר שפשט את מדיו, התבלט אלון ביחסו החם אל [[ערביי ישראל]] ואל אוכלוסיית ה[[בדואים]], נהג להתארח תכופות ביישוביהם, חדר אל לבם בהכירו את המנהגים, המסורת והשפה ה[[ערבית]] עוד מנעוריו, ופעל למען [[שוויון זכויות]]יהם.{{הערה|{{דבר|שמעון וייס|בדואים מספרים על יגאל|19800309|76}}}} הוא נהג לומר כי "היחס אל הערבי כיחיד ואל הערבי כקולקטיב הוא מן המבחנים ההומניים הראשיים שבו עומדת החברה הישראלית".{{הערה|[http://bet-alon.co.il/blog/כתבים/ משפטי מפתח] אתר בית יגאל אלון}} בשנת 1954 ייסד את "מפגשי האביב" ואירח מדי שנה בחורשת ה[[אקליפטוס]]ים בגינוסר מפגש של מנהיגים יהודים וערבים. בשנת 1972 תמך מאוד בחזרת [[עקורי איקרית ובירעם]] לכפריהם. בעת ההפגנות הסוערות של ערביי ישראל ב[[יום האדמה]] בשנת 1976, לא היסס להגיע לביקורים אצל ידידיו ביישובים הערביים ללא [[ליווי משטרתי]], למרות האזהרות שקיבל, על מנת לנסות להרגיע את השטח. ידידו מחמוד דיאב מ[[טירה (עיר)|טירה]] אמר עליו: {{ציטוטון|אני חושב שכל ערביי ישראל ראו בו מנהיג גדול וכתובת לכל הבעיות הרציניות שלהם... השוללים אותו ראו אותו יותר מסוכן, מפני שהוא מעביר את ההחלטות הקשות בדרכי נועם}}.{{הערה|[http://bet-alon.co.il/blog/יום-האדמה-1976/ יום האדמה 1976] אתר בית יגאל אלון}}

== משפחתו ==
אחיו ה��כור, [[משה פייקוביץ'|משה פייקוביץ (אלון)]] (1896–1972), כיהן כמנהלה הראשון של [[רכבת ישראל]].{{הערה|{{דבר||משה פיקוביץ הובא למנוחות|19721010|25}}}} בנו של משה, דרור אלון, היה מראשוני רכבת ישראל.{{הערה|{{הארץ|אורי דרומי|דרור אלון (פייקוביץ'), מראשוני רכבת ישראל, 1922-2009|1.1265697|12 ביוני 2009}}}} דרור היה נשוי לסופרת והמתרגמת [[חמדה אלון]] (נכדתה של [[פועה רקובסקי]]); בנם, פרופ' [[נוגה אלון]], הוא [[מתמטיקאי]] ו[[מדען מחשב]].

אחיו של יגאל, [[מרדכי אלון (פייקוביץ')]] (1898–1975), היה מראשוני המושבה [[בנימינה]] ו[[עסקן]] ציבור שכיהן במשך עשרות שנים כראש המועצה.{{הערה|{{דבר||מת מרדכי אלון (פייקוביץ)|19750319|108}}}}

אחיו של יגאל, צבי אלון (פייקוביץ) (1900–1971), היה יו"ר ועד הכפר [[נתניה]] הראשון ("[[מוכתר]]" הכפר).{{הערה|{{תדהר|5|2112|צבי אלון (פיקוביץ)}}; [http://www.netanya-moreshet.org.il/Info/founder_show.aspx?id=106466 צבי אלון (פייקוביץ)] באתר "נתניה: עיר מחולות צמחה"}}

אשתו של יגאל, [[רות אלון|רות]] (1919–2016), הייתה ממייסדי גינוסר, שליחה לילדים [[ניצולי השואה]] בגרמניה ב-1946, נמנתה עם מייסדי מלון "נוף גינוסר" בקיבוץ.{{הערה|אלי אלון, [https://web.archive.org/web/20100101000000/https://cafe.themarker.com/post/3292250// נפטרה רות אלון רעייתו של יגאל אלון], באתר [[TheMarker]]{{כ}}, 9 בפברואר 2016 (מאורכב ב[[וייבאק מאשין|ווייבאק מאשין]])}}{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|הנערה הייקית המופלאה שנישאה למפקד הפלמ"ח|0000017f-dbe1-d3ff-a7ff-fbe1669c0000|11 בפברואר 2016}}}}

בתם הבכורה נורית, נולדה ב-[[1940]].{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 124}} היא נמצאה על [[הספקטרום האוטיסטי]] ונפטרה בינואר [[2022]].{{הערה|{{mynet3|קיבוץ|יעקב לוי|נקברה ליד אבא בקיבוץ גינוסר: הלכה לעולמה בתו הבכורה של יגאל אלון|r1d1ezh6f|24 בינואר 2022}}}}

בנובמבר [[1948]] נולד בנם [[יפתח אלון|יפתח]],{{הערה|שם=מנור 57}} שנקרא על שם המבצע הצבאי והחטיבה שעליה פיקד אביו.{{ביאור|"את השם יפתח נתן יגאל ידין [עם פתיחת מלחמת העצמאות] והוא ראשי התיבות יגאל פייקוביץ תל חי".{{הערה|[[#שפירא|שפירא]], עמ' 316}}}} יפתח היה צייר, מאייר וכותב ספרי ילדים, שנפטר מדום לב בשנת 1999, בגיל 51.{{הערה|[http://billiongraves.com/pages/record/יפתח-אלון/10453492#given_names=יפתח&family_names=אלון יפתח אלון] באתר billiongraves; [https://kavimvenekudot.wordpress.com/2014/06/19/מי-זוכר-את-חנטוּש-על-ספר-ילדים-שמזמן-ל/ מי זוכר את חנטוש?] באתר קווים ונקודות}}

הבת השלישית גוני{{הערה|[http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2848903.1455188863!/image/1791358876.jpg רות ויגאל אלון בביקור אצל גוני בצה"ל], הארץ, 11 בפברואר 2016}} נולדה ביוני [[1953]].

{{עץ משפחת יגאל אלון}}

== ספריו ==
*'''מסך של חול''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תל אביב, 1960; הוצאת דרור לנפש, תל אביב, 2010 {{ULI|024150410}}
*'''מערכות פלמ"ח''' : מגמות ומעש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1965 {{ULI|001167199}}
*'''מסך של חול''', מהדורה מורחבת, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תל אביב, 1968 {{ULI|003801518}}
*'''קשת לוחמים''', [[ויידנפלד וניקולסון|הוצאת ויידנפלד וניקולסון]], ירושלים, 1970 {{ULI|003801521}}
*{{עוגן|אלון 1974|'''בית אבי''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1974 {{ULI|003801420}}}}
*'''כלים שלובים''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1980. אסופת מאמרים ונאומים שנכתבו ונישאו בין השנים 1958–1979. הספר יצא לאור באוגוסט 1980, חצי שנה לאחר מותו של אלון.{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 122}} {{ULI|003646198}}
*'''מוקדים''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1981 {{ULI|003801516}}
*'''בחתירה לשלום''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1989 {{ULI|003745050}}
*'''בתחבולות מלחמה: סוגיות בענייני ביטחון''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990 {{ULI|003777672}}
הסופר [[מחמוד עבאסי]], ידידו של אלון, תרגם ל[[ערבית]] מהדורה מקוצרת של "מסך של חול" (1970) ואת "בית אבי" (1978).{{הערה|[[#מנור|מנור]], עמ' 232}}

== ראו גם ==
*[[תוכנית אלון]]
*[[בית יגאל אלון]]
*[[פרס יגאל אלון]]

== לקריאה נוספת ==
*[[יוסף יונאי]], '''יגאל אלון – דברים על חינוך וחברה''', הוצאת [[משרד החינוך|משרד החינוך והתרבות]], התשנ"ב, 1992 {{ULI|003832600}}
*{{עוגן|שפירא|[[אניטה שפירא]], '''יגאל אלון: אביב חלדו''' ביוגרפיה. תל אביב, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תשס"ד 2004{{הערה|סקירה: {{הארץ|בני מוריס|מצביא שהיה גם איש נחמד|1.960167|19 באפריל 2004}}}} {{ULI|006155840}}}}
*[[נתן שחם]], '''שלום חברים''', [[דביר (הוצאת ספרים)|הוצאת דביר]], 2004 {{ULI|006052261}}
*[[יגאל וגנר]], [[מוקי צור]], [[אדם רז]] (עורכים), '''לקראת הימים הבאים – לדרכו של יגאל אלון, '''בית יגאל אלון, התש"ע, 2010 {{ULI|009421835}}{{מסת"ב|9659154801}}
*{{עוגן|מנור|[[אודי מנור]], '''יגאל אלון: ביוגרפיה פוליטית 1980–1949''', [[כנרת זמורה-ביתן דביר|דביר זמורה ביתן]], 2016 {{ULI|013928064}}}}
* [[אלישיב שמשי]], '''מפקד השדה הגדול מכולם''', הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, [[2024]]

<div class="mw-content-ltr">
*Tal, David. Between Intuition and Professionalism. Israeli Military Leadership in 1948 Palestine War. ''The Journal of Military History'' 68, 2004: 885–909
</div>

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקיציטוט=יגאל אלון|ויקישיתוף=Category:Yigal Allon|שם ויקישיתוף=יגאל אלון}}
* {{רמב"י נושא|אלון, יגאל, 1918-1980|רשימה=כן}}
* {{חבר הפלמ"ח|84187}}
* {{קישורי ח"כ|682|פתוחה=ותיק}}
* [http://bet-alon.co.il אתר בית יגאל אלון]
* [[אלי אשד]], [http://www.yekum.org/2012/04/התחבולות-של-יגאל-אלון/ התחבולות של יגאל אלון], מגזין "[[יקום תרבות]]", אפריל 2012
* {{סימניה|11842}}
* {{ועדת אגרנט|יגאל אלון|yigal_alon}}
* [[דדו בר כליפא]], [https://www.idf.il/אתרי-יחידות/מרכז-דדו/גיליון-33-מצביאות/בחינת-מושג-המצביאות-דרך-ניתוח-דמותו-של-יגאל-אלון-תא-ל-דדו-בר-כליפא/ בחינת מושג המצביאות דרך ניתוח דמותו של יגאל אלון], '''[[בין הקטבים]]''' 33, 2020.
* עזרא דלומי, [http://www.kibbutz.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=3&act=show&dbid=pages&dataid=itonut_2000_20000323_igalAlon איש הכמעט]{{קישור שבור|date=יולי 2020 |bot=InternetArchiveBot |fix-attempted=yes }}, "הקיבוץ", 16 במרץ 2000
* [http://israelidocuments.blogspot.co.il/2016/02/36_28.html תעודות מימי כהונתו של יגאל אלון כשר החינוך], בבלוג של ארכיון המדינה, 28 בפברואר 2016
* {{מעריב אונליין|טל בשן|אחד משלנו: חבריו של יגאל אלון יוצאים למלחמה על שמו הטוב|news/politics/Article-534185|2 באפריל 2016}}
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/SBPctmsAT0A?t=222 אלון בטקס הנחת אבן הפינה] למצבה לבוגרי [[בית הספר החקלאי כדורי|כדורי]] שנפלו ב[[מלחמת העצמאות]]. [[גנזך המדינה]], [[יומני כרמל]], ספטמבר 1955 <small>(התחלה 3:42)</small>
* {{סרטונים}} [http://www.aparchive.com/metadata/ISRAEL-ALLON-CABINET/766a3d8aa969fde9f1fb4cb95284f508 אלון מתמנה כראש ממשלה בפועל], ארכיון הסרטונים של [[AP]], פברואר 1969
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=vqkSuTdyCtE פנים אל פנים - יגאל אלון] – עם פתיחת שנת הלימודים תשל"ג (ספטמבר 1972), בערוץ היוטיוב של כאן אוצרות החינוכית
* {{סרטונים}} [http://www.aparchive.com/metadata/WEST-GERMANY-YIGAL-ALLON-AT-DACHAU/be0d8cd7b1842bccf33869bc02324c9f אלון בביקור] ב[[מחנה הריכוז דכאו]], ארכיון הסרטונים של [[AP]], פברואר 1975
* {{סרטונים}} [http://www.aparchive.com/metadata/ISRAEL-ALLON-PRESAS-CONFERENCE/bd79f048a7d552afdfc5aa7a72141970 אלון נואם בשובו מביקור] ב[[ארצות הברית]], ארכיון הסרטונים של [[AP]], אפריל 1975
* {{יוטיוב|_m1BzN7y_jI|שם=יגאל אלון: סדרת גדולי העם היהודי}}, [[סרט תיעודי]], [[ארכיון המדינה]] ו[[בית יגאל אלון]]
* {{סרטונים}} [http://www.aparchive.com/metadata/ISRAEL-FUNERAL-ALLON/c64e53e6d4ffc8c5c9218df0998ce0d3 טקס הלוויה של אלון] בקיבוץ [[גינוסר]]. בין המלווים: [[יצחק רבין]], [[שמעון פרס]], [[עזר ויצמן]], [[מנחם בגין]], [[ישראל טל]], [[יגאל ידין]], [[דוד לוי]]. ארכיון הסרטונים של [[AP]], מרץ 1980
* {{כתב העת ישראל|אבי שילון|האומנם החמצנו את יגאל אלון?|25|17%20Shilon|חוברת 25, אביב 2018, עמ' 315–319}}
* {{Find a Grave}}
* {{בריטניקה}}
* רוני אהרוני, [https://youtu.be/jBUEoIiXDu8 דמותו של יגאל אלון], "הרצאה בגובה העיניים" ב{{ה|עמותה הישראלית להיסטוריה צבאית}}, 17 באוקטובר 2020
* [[אמיר אורן]], [https://theliberal.co.il/בתחבולות-תעשה-לך-מאת-אמיר-אורן/ על החיפוש של ראשי המוסד לדורותיהם אחר תהילה אישית], [[ליברל (מגזין)|מגזין ליברל]], 07.07.2021
* {{מולד|יגאל אלון|גבולות בני הגנה|247-248-311-319|1976}}
* {{הקלטה}} [https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=16150 יגאל אלון], במסגרת הסכת עולמי עם [[יצחק נוי]], [[כאן ב|תאגיד השידור הישראלי - כאן]]
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007541130105171|אלון (עץ)}}
* {{דבר|שמעון וייס|מודעה קטנה על הלוה: "חברנו יגאל אלון נפטר"|1980/03/02|13}}
*[[אפרים לפיד]], [https://www.israeldefense.co.il/node/61330 יגאל אלון – מפקד למופת של יכולת צבאית ותבונה מדינית], {{כ}}[[IsraelDefense]], {{כ}}25.02.2024

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}

{{ש}}{{ניווטים
|רוחב=100%
|יישור=ימין
|רקע=#8888ff
|צבע=black
|כותרת=יגאל אלון - תבניות ניווט
|יישור טקסט=ימין
|תוכן=
{{שרי החוץ}}
{{שרי החינוך}}
{{שרי העלייה והקליטה}}
{{שרי העבודה}}
{{מנהיגי מפלגת העבודה}}
{{מפקדי פד"ם}}
}}

{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:אלון, יגאל}}
[[קטגוריה:יגאל אלון|*]]
[[קטגוריה:בוגרי בית הספר כדורי]]
[[קטגוריה:בוגרי המכבי הצעיר]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך מפא"י-אחדות העבודה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה]]
[[קטגוריה:לוחמי ההגנה]]
[[קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח]]
[[קטגוריה:מפקדי פיקוד הדרום]]
[[קטגוריה:אלופי צה"ל]]
[[קטגוריה:אנשי משטרת היישובים העבריים]]
[[קטגוריה:גינוסר: אישים]]
[[קטגוריה:כפר תבור: אישים]]
[[קטגוריה:משפחת אלון (כפר תבור)]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם שכונות בישראל]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם בסיסי צה"ל]]
[[קטגוריה:לוחמי פלגות הלילה המיוחדות]]
[[קטגוריה:המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השלישית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת הרביעית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת החמישית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השישית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השביעית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השמינית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת התשיעית]]
[[קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל]]
[[קטגוריה:סגני ראש ממשלת ישראל]]
[[קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ]]
[[קטגוריה:שרי העלייה והקליטה בממשלות ישראל]]
[[קטגוריה:שרי ממשלת ישראל ה-10]]
[[קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השש עשרה]]
[[קטגוריה:קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל]]
[[קטגוריה:קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרי החוץ]]
[[קטגוריה:קציני צה"ל בכירים שכיהנו כראשי ממשלת ישראל]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בגינוסר]]
[[קטגוריה:חברי כנסת שמתו במהלך כהונתם]]
[[קטגוריה:שרי העבודה בממשלות ישראל]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת: אנשי צבא]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של אשקלון]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1918]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1980]]
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Find a Grave (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Min (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Mynet3 (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Replace (עריכה)
תבנית:Str find (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str left (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str mid (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str mid/core (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str right (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str ≤ len (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str ≥ len (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Trim (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ULI (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Xnet (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Yesno (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אישיות ביטחונית (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:אישיות ביטחונית/צבע רקע לפי סיווג (עריכה)
תבנית:אנ (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אנגלית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ביאור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ביאורים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:בלי הסוגריים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:בלי סוגריים מרובעים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:בריטניקה (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:דבר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:דגל (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:דגל/ישראל (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דף שער בספרייה הלאומית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דרגה (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:דרגה/אלוף (עריכה)
תבנית:דרגה/מלחמת העצמאות (עריכה)
תבנית:דרגה/מלחמת הקוממיות (עריכה)
תבנית:דרגה/קישור/אלוף (עריכה)
תבנית:דרגה/קישור/מלחמת העצמאות (עריכה)
תבנית:ה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הארץ (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הודעת פרמטר לא מולא (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:החלף (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערה/קוד (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערות שוליים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הפניה לערך מורחב (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הפניה לערך מורחב/קוד (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הקלטה (עריכה)
תבנית:ויקינתונים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ועדת אגרנט (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:חבר הפלמ"ח (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:טבלה מוסתרת (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:יוטיוב (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ישראל היום (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:כ (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:כתב העת ישראל (עריכה)
תבנית:ללא גלישה (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:למנויים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:לפי מגדר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מולד (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מיזמים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מילה מספר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מנהיג (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:מנהיגי מפלגת העבודה (עריכה)
תבנית:מסת"ב (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מעריב (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:מעריב אונליין (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מפקדי פד"ם (עריכה)
תבנית:משמאל לימין (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ניווט (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ניווט קבוצות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ניווטים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:נכתב (עריכה)
תבנית:סימניה (עריכה)
תבנית:סימניה סופר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:סמל (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:סמל/ההגנה (עריכה)
תבנית:סמל/הספריה הלאומית (עריכה)
תבנית:סמל/ישראל (עריכה)
תבנית:סמל/פלמ"ח (עריכה)
תבנית:סמל/צבא הגנה לישראל (עריכה)
תבנית:סרטונים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:עוגן (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:עיתונות יהודית היסטורית 2 (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:עץ משפחה (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:עץ משפחה/התחלה (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:עץ משפחה/סוף (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:עץ משפחה/קוד (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:עץ משפחת יגאל אלון (עריכה)
תבנית:ערך מומלץ (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:פרופילים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ציטוטון (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:קטגוריה בתבנית (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קידוד תווים מיוחדים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:קישור אם קיים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:קישור ויקינתונים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קישור שבור (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:קישורי ח"כ (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:רווח קל (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:רווח קשיח (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:רמב"י נושא (עריכה)
תבנית:רשתות חברתיות (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ש (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:שם הדף בלי הסוגריים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:שפת קישור (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:שרי החוץ (עריכה)
תבנית:שרי החינוך (עריכה)
תבנית:שרי העבודה (עריכה)
תבנית:שרי העלייה והקליטה (עריכה)
תבנית:תאריך תקין (עריכה)
תבנית:תבנית מידע/אתר אינטרנט (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:תבנית מידע/טבלת ניווט (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:תדהר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:תפקיד מנהיג (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Arguments (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:LocationAndCountry (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Math (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbar (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbox (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:No globals (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:PV-options (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:ParamValidator (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:PropertyLink (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Sister project links (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Sister project links/styles.css (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:String (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:TableTools (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Wikidata (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:WikidataCrossValidation (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:WikidataSelectors (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Yesno (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:אישיות ביטחונית (עריכה)
יחידה:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:גיל לערכי אישים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:טווח זמנים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:מנהיג (עריכה)
יחידה:סוגריים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:פרמטרים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:קוד מזהה (עריכה)
יחידה:קידוד תווים מיוחדים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:קישור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:שפת קישור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:שפת קישור/styles.css (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:תאריך (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:תאריך עברי (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע/אישיות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע/אתר (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
חזרה לדף יגאל אלון.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יגאל_אלון"