ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
מוזיקה
|
הגייה* |
muzika
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
|
דרך תצורה |
שאילה מלועזית
|
נטיות |
|
- לשון ימי הביניים אמנות סידור הצליל והשקט על גבי מקטע של מרחב הזמן.
- ”אֲבָל חָכְמַת הַמּוּסִיקָה, חָשׁוּב בְּאֻמָּה שֶׁהִיא מְכַבֶּדֶת הַנִּגּוּנִים וּמַעֲמֶדֶת אוֹתָם עַל הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעָם, וְהֵם בְּנֵי לֵוִי“ (ספר הכוזרי, מאמר שני, פסוק סד)
- "מוסיקה, / ללב היא חודרת ומדליקה / את כל הנשמות וגם מדביקה" (מעלה מעלה, מאת מירית שם אור)
- נהוג לכתוב מוזיקה באמצעות תווים.
- מיוונית: mousikḗ) μουσική); מבסיס Moûsa) Μοῦσα) – מוזה, עם הסיומת ikós) -ικός-) לציון שיוך. (המושג המקורי μουσική נרשם עם האות היוונית סיגמא-σ המקבילה להגיית הסמ"ך העברית ודומה לה במראה החזותי, אם כי האקדמיה ללשון העברית הכריעה את כתיבת המילה עם אות זי"ן-'מוזיקה')
- יתכן והמקור האטימולוגי קשור למילה זיקה (הזדהות; קשר רגשי).