| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
זה
|
| הגייה* |
ze
|
| חלק דיבר |
מילת־גוף, מילת־חיבור
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- כינוי רומז לדבר קרוב ממין זכר.
- ”פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר/ קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי...“ (פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)
- ”וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ“ (בראשית טו, פסוק ד)
- ”אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת“ (נחמיה ט, פסוק יח)
- "האומר ערך פלוני זה עלי הרי זה נותן סלע דברי רבי מאיר..." (תוספתא, סדר קודשים, מסכת ערכין, פרק ב', ז')
- לשון המקרא מילת-חיבור: אֲשֶׁר, שֶׁ- .
- ”שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ; וְאַל-תָּבוּז כִּי-זָקְנָה אִמֶּךָ“ (משלי כג, פסוק כב)
- מילת-הדגשה לחיזוק שאלה אֵפוֹא.
- ”וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ עַל מַה זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ וָאֶתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם“ (נחמיה ב, פסוק ד)
- ”לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן“ (משלי יז, פסוק טז)
- למה זה תשאל?
- לפני מספר או יחידת זמן: כְּבָר.
- "זה כבר כמה ימים/ שב"צוותא" מופיע זמר מחופש/ עם שירים מאתמול/ שאיש לא יבין" (צוותא, מאת שלמה ארצי)
- זה ארבע פעמים.
- פיניקית: "ז" 𐤆; ארמית: דְּן, דְּנָא; אוגריתית: "ד" 𐎄; מצרית קדומה: "זִיְ".
- בזה (עברית) = בדי (ארמית). בניגוד לדעתם של רש"י (שפירש בדי בהוראת בהרבה), ושל הלשונאי דוד ילין שפירש 'בדי' בהוראת בּ-רחש קל, בּ-אוושה [1] חושב אני כי המילה המקראית שרבים התחבטו בפירושה: 'בדי' המופיעה מספר פעמים במקרא מורכבת ממלית היחס בְּ + דֵי (זה), כנראה ויסודה במעתקים שמקורם בהשתלשלות אותיות קדם־שמיות בהן נשתגרו חילופי ז↔ד מן האות הפרוטו־שמית (ד' רפוייה - ḏ) השוו:
- ”מֵאֵ֖ת יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְיִֽיגְע֤וּ עַמִּים֙ בְּדֵי־רִ֛יק וּלְאֻמִּ֥ים בְּדֵי־אֵ֖שׁ וְיָעֵֽפוּ“ (חבקוק ב, פסוק יב)
- ”בְּדֵ֤י שֹׁפָ֨ר ׀ יֹ֘אמַ֤ר הֶאָ֗ח וּֽ֭מֵרָחוֹק יָרִ֣יחַ מִלְחָמָ֑ה רַ֥עַם שָׂ֝רִ֗ים וּתְרוּעָֽה“ (איוב לט, פסוק כה)
- ”כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת חֹ֠מ֠וֹת בָּבֶ֤ל הָרְחָבָה֙ עַרְעֵ֣ר תִּתְעַרְעָ֔ר וּשְׁעָרֶ֥יהָ הַגְּבֹהִ֖ים בָּאֵ֣שׁ יִצַּ֑תּוּ וְיִֽגְע֨וּ עַמִּ֧ים בְּדֵי־רִ֛יק וּלְאֻמִּ֥ים בְּדֵי־אֵ֖שׁ וְיָעֵֽפוּ“ (ירמיהו נא, פסוק נח)
- אנגלית: this
- יוונית: αυτός (תעתיק: aftós)
- ספרדית: esto
- ערבית: هذا (תעתיק: הָדָ'א)
- צרפתית: ce
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
זה
|
| הגייה* |
zo
|
| חלק דיבר |
מילת גוף
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא זוֹ, זֹאת. מילת הוראה על נקבה
- ” וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע, לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר-לְכוּ אַחֲרַי, וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן; וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה“ (מלכים ב׳ פרק ו, פסוק יט)
- ”גַּם זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי“ (קהלת ט, פסוק יג)
- ↑ (ראו-לשונינו, תמוז תרפ"ח 1928, עמ'11)
