רי"ף על הש"ס/סוכה/פרק ד

(דף רי"ף כא.) לולב וערבה ששה ושבעה, ההלל והשמחה שמונה, סוכה וניסוך המים שבעה, החליל חמשה וששה.

לולב שבעה כיצד? יום טוב הראשון שחל להיות בשבת לולב שבעה, ושאר כל הימים ששה:

ושאר כל הימים אמאי ששה? טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת! אמר רבא, גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה והיינו טעמא דלולב. אי הכי ראשון נמי? ראשון דאית ליה עיקר מן התורה בגבולין גזרו ביה רבנן, הנך דלית להו עיקר מן התורה בגבולין לא גזרו ביה רבנן. אי הכי האידנא נמי לידחי? לא ידעינן בקבועא דירחא. אינהו דידעי בקבועא דירחא לידחו? כיון דאנן לא דחינן, אינהו נמי לא דחו.

(דף רי"ף כא:) וראשון דאית ליה עיקר מן התורה בגבולין מנא לן? דתניא: "ולקחתם", שתהא לקיחה לכל אחד ואחד. "לכם", משלכם, להוציא את הגזול ואת השאול. "ביום" ואפילו בשבת, "ראשון" ואפילו בגבולין. "הראשון", מלמד שאינו דוחה אלא יום טוב ראשון בלבד.

אמר מר: ביום ואפילו בשבת, פשיטא טלטול בעלמא הוא, איצטריך קרא למישרי טלטול? אמר רבא: לא נצרכה אלא למכשירי לולב ואליבא דרבי אליעזר, דתניא: לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי רבי אליעזר. מאי טעמא דרבי אליעזר? אמר קרא: "ביום" ואפילו בשבת. ורבנן סברי, "ביום" ולא בלילה:

ערבה שבעה כיצד? יום שביעי של ערבה שחל להיות בשבת, ערבה שבעה, ושאר כל הימים ששה:

(דף רי"ף כב.) איתמר, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, חד אמר: ערבה יסוד נביאים היא, וחד אמר: מנהג נביאים היא. ואסיקנא, אמר איבו, הוה קאימנא קמיה דרבי אלעזר ברבי צדוק, ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה, שקיל חביט חביט ולא בריך, קסבר מנהג נביאים היא, ואמנהגא לא מברכינן.

אמר רבי אמי: ערבה צריכה שיעור, ואינה ניטלת אלא בפני עצמה, ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב. ורב חסדא אמר ר' יצחק: אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב. וכמה שיעורא? אמר רב נחמן: שלשה בדי עלין לחין, ורב ששת אמר: אפילו עלה אחד בלבד.

תנו רבנן: העושה לולב לעצמו, אומר שהחיינו. נטלו לצאת בו, אומר: ברוך אתה י"י... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב. ואף על פי שבירך יום טוב ראשון, חוזר ומברך יום טוב שני. והעושה סוכה לעצמו, אומר שהחיינו. נכנס לישב בה, אומר בא"י אקב"ו לישב בסוכה. ואסיקנא דכל שעה שנכנס לישב בה מברך לישב בסוכה, דגמרינן לה מתפילין, דתניא: תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי. וקיימא לן כותיה, דהא רבא כל אימת דמנח להו מברך, ורב מרי נמי אמר דכל אימת דמנח להו מברך עלייהו, וכן הלכה.

תנו רבנן: העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו. היתה עשויה ועומדת, אם יכול לחדש בה דבר, מברך מיד. (דף רי"ף כב:) ואם לאו, לכשיכנס לישב בה מברך שתים. אמ' רב אשי, חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו כולהו אכסא דקידושא.

גרסינן בפרק החליל: איתמר, רב אמר: סוכה ואחר כך זמן, ורבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה, ורב ששת בריה דרב אידי אמר: סוכה ואחר כך זמן, והלכתא: סוכה ואחר כך זמן.

תנו רבנן: היו לפניו מצות הרבה, מברך אשר קדשנו במצותיו וציוונו על המצוות. רבי יהודה אומר: מברך אחת אחת בפני עצמה. אמר ר' זירא ואי תימא ר' חנינא בר פפא: הלכה כר' יהודה.

אמר ר' יוחנן: אתרוג בשביעי אסורה, בשמיני מותרת, סוכה אפילו בשמיני אסורה. ולדידן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן? אמר אביי: אתרוג, שמיני ספק שביעי אסורה, תשיעי ספק ח' מותרת, וכן הלכה.

הפריש שבעה אתרוגין לז' ימים, רב אמר: כל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה לאלתר, ורב אסי אמר: כל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה למחר, וקיימא לן כרב אסי, דהא ר' יוחנן קאי כותיה. ולענין מיתב בסוכה בשמיני הילכתא: מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן, והיינו טעמא דלא מברכינן, דכיון דיום שמיני עצרת הוא דלא אפשר לברוכי לישב בסוכה, דקשיין אהדדי, אי יום סוכה הוא לאו שמיני עצרת הוא, ואי שמיני עצרת הוא לאו יום סוכה הוא, ומשום דמספקא לן (דף רי"ף כג.)

בתרוייהו עבדינן לחומרא, יתבינן ולא מברכינן, ונוהגין ביה מנהג יום טוב דהוא יום שמיני עצרת ועבדינן לחומרא.

אמר ר' יוחנן: אומר זמן בשמיני של חג ואין אומר זמן בשביעי של פסח, וכך אמר רב נחמן: אומר זמן בשמיני של חג, ותניא נמי הכי: שמיני לענין פז"ר קש"ב, פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו, ברכה בפני עצמה. פירוש ברכה בפני עצמה, שאומר בתפילה ובברכת המזון את יום שמיני חג העצרת הזה. רגל בפני עצמו למאי הילכתא? לענין אבל, כדאמר רבינא: יום אחד לפני החג, והחג, ועצרת, הרי כאן עשרים ואחד יום לענין שלושים:

ההלל והשמחה שמונה כיצד? מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר ימות החג.

סוכה שבעה כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון.

אין לו מקום להוריד את הכלים מהו? רבי חייא בר אשי אמר: פוחת בה ארבעה, ורבי יהושע בן לוי אמר: מדליק בה את הנר. ולא פליגי: הא לן, ביום טוב הוא ואסור לפחות בה ארבעה, מדליק בה את הנר; ולבני ארץ ישראל דחולו של מועד הוא, פוחת בה ארבעה. והני מילי סוכה קטנה דמפסלא בשרגא, אבל סוכה גדולה עייל לגוה מאני מיכלא ומפסלא, דאמר רבא: מאני מיכלא בר ממטללתא, מאני משתיא במטללתא.

סליק פירקא וסליקא מסכת סוכה: