תַּחֲנוּן
את התחנון הבא אומרים בימי חול בשחרית, חוץ מימי שני וחמישי. בימי שני וחמישי אומרים את התחנון הארוך (עמ' 105-117).
לא אומרים תחנון בשחרית בימים הבאים: ראש חודש, כל חודש ניסן, יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, בחודש סיון מראש חודש ועד י"ב סיון (בחו"ל עד אסרו חג של שבועות), תשעה באב, ט"ו באב, ערב ראש השנה, מערב יום כיפור ועד ראש חודש מרחשון (בחו"ל עד אסרו חג של שמחת תורה), חנוכה, ט"ו בשבט, פורים ושושן פורים (י"ד-ט"ו באדר או באדר השני) וכן בפורים קטן (י"ד-ט"ו באדר הראשון). גם לא אומרים תחנון בבית האבל בשבעה, וביום של ברית מילה.
וַיֹּֽאמֶר דָּוִד אֶל גָּד: צַר לִי מְאֹד; נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּֽלָה.
רַחוּם וְחַנּוּן, חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ; יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי.
יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵֽנִי. חׇנֵּֽנִי, יְיָ, כִּי אֻמְלַל אָֽנִי; רְפָאֵֽנִי, יְיָ, כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד; וְאַתָּה יְיָ, עַד מָתָי. שׁוּבָה, יְיָ, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵֽנִי לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ. כִּי אֵין בַּמָּֽוֶת זִכְרֶֽךָ; בִּשְׁאוֹל מִי יֽוֹדֶה לָּךְ. יָגַֽעְתִּי בְאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל לַֽיְלָה מִטָּתִי; בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. עָשְׁשָׁה מִכַּֽעַס עֵינִי; עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי. סֽוּרוּ מִמֶּֽנִּי, כׇּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי. שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי; יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח. יֵבֹֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל אֹיְבָי; יָשֻֽׁבוּ יֵבֹֽשׁוּ רָֽגַע.
שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.