יבמות כט ב

זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה. פירוש לאו דוקא שניהם אלא מכיון שעשה אחד מאמר ונפקעה זיקה של זה ממנו שהרי קנאה הוא הותרו שניהם ליבם שאין עוד לחוש ליש זיקה ואי קשיא דילמא טעמייהו דב"ש משום דאסור לבטל מצות יבמין איכא למימר אם כן האיך אמרו ב"ש יקיימו דמשום הך חששא עקרי רבנן לדידיה יבום לגמרי כדאמרינן לעיל ולאו מילתא היא.

ויש מפרש דאם עשה אחד [מהן] מאמר חיישינן לבטול מצות יבמין מאידך להכי פריך זה יעשה וזה יעשה כלומר ויעשו שני היבמין שליח וכן היבמות ויקדשו כאחת דליכא למיחש להכי ולא מחוור דאכתי איכא למימר גזירה דילמא לא משוו שליח כדגזרינן דילמא מיבם והדר חליץ ועוד לפי דעתי אפילו לב"ש קיום מצוה דיבום ליתי' אלא בביאה ואף על גב דקני מאמר הילכך איכא למיחש שמא יתבטל במיתת אחד מהם.

אלא עיקרא משום זיקה כדפירש"י ז"ל ואם רצה לדחות בזו דמשום אסור לבטל מצות יבמין יכול היה לומר כן אלא דעדיפא מינה פריק מינה ובה.

לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחיה גמורה וצרתה חליצה נמי לא בעיא. פירש"י ז"ל אחותה שנעשית לה צרה בזיקה. אלא דוחה ומשייר הוא. פירש"י ז"ל דוחה מלאסור את אשתו בעלת המאמר עליו משום זיקה ומשייר דבעיא חליצה הלכך לדבריו מיבם והלזו יוצאה שאם יחלוץ אף זו תאסר משום אחות חלוצה.

וקשיא לן הא דאמר ר' אבין אף אנן תנינן ואי ס"ד מאמר לב"ש דוחה דחיה גמורה זה יעשה מאמר וידחה וכו' ואדרבא מינה קשיא ליה דאיהו אמר דוחה מלאסור את בעלת המאמר עליו ומתניתין קתני דלא דחי.

ויש לישב פירושו בדוחק דאף אנן נמי תנינא דכיון דלא דחי דחיה גמורה אף להתיר בעלת המאמראינו דוחה ואקשינן והא מתניתין קתני תצא משום אחות אשה אלמא דחיה גמורה הוא דוחה.

אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתיה כלומר ודחי נמי דחיה גמורה ודר"א ליתה ופרוש יבמה דחזיה לכולהו לומר דמאמר דהתירא דחי דאיסורא לא דחי ובדין הוא דלימא הכי כדאמרינן מעיקרא אלא רב אשי הכי מתני לה בהאי לישנא ואין פירושו נכון.

ואחרים פירשו: לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחיה גמורה וצרתה ממש שנפלה עמה מבית אחד חליצה נמי לא בעיא אלא דוחה הוא אותה מלכנוס שכיון שעשה מאמר בזו קם ליה באחרת בלא יבנה ומשייר שאם באת לינשא לשוק צריכה חליצה ואמר ר' חבין אף אנן נמי תנינא דכשם שאין מאמר דוחה אחותה שהיא יבמתה מלאסור אותה [פי' בעלת המאמר] עליו שעדיין זיקתה קיימת ואסורה לשוק בלא חליצה כך וודאי אינו דוחה צרתה להוציאה בלא חליצה ואקשינן אלא הא דקתני מתניתין והלזו תצא משום אחות אשה אלמא דוחה דחיה גמורה ותצא אף על פי שלא כנס מדקתני סתמא ועוד שהרי אינו מותר לכנוס זו אלא אם כן נדחית אחותה דחייה גמורה.

לפי פירוש זה יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתיהו כלומר יבמה שהיתה ראויה לכל הדינין ליבום ולחליצה כגון שתי צרות מבית אחד שכל אחת מהן ראוי לחלוץ לה או ליבם חזיא למקצת דינים שאע"פ שנפסלה מן היבום מפני שעשה מאמר בחברתה ראויה היא לחליצה ובזו אמרו מאמר דוחה ומשייר וכן רישא דארבעה אחין לב"ש ראויות הן ליבום מן התורה הילכך אפילו עשה בהן מאמר נשארה עליהן זיקה לחליצה ולהאסר עליהן משום שיור הזיקה יבמה דלא חזיא לכל מילי דיבום שמתחלה דחו אותה מן היבום כגון זו שנפלו לו לאחר שעשה מאמר באחותה ומן התורה אינה מתיבמת לא חזיא לחליצה דמאמר דוחה אותה לגמרי וזה פירוש טוב ויפה ולא גרסינן אלא וליתא בכולהו נסחי.

השתא ארוסה דעלמא תני רב חייא בר אמי וכו'. פירש"י ז"ל ארוסה דקדושי דידה קדושי דאורייתא היא וקני ובוודאי ליכא למימר דלב"ש מאמר דרבנן הוא דא"כ לא מבעיא דלא קני קנין גמור אלא אפילו לדחות בצרה האיך הוא דוחה ועוד אמרו למעלה בפ' כיצד (דף י"ח) לאפוקי מדב"ש דאמרו מאמר קונה קנין גמור והויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו משום מאמר ולא בעי נמי חליצה אלמא מדאורייתא קני אלא מתחיל הוא לב"ש ואין גומר וכן למ"ד מדרבנן מתחיל ואינו גומר תקנו בה כדאמרינן עלה בקדושין (דף י"ד) יכול יהו כסף ושטר גומרין בה וכו' וכדתנן והיבמה נקנית בביאה ולא בכסף ולא בשטר ומדפליגי ב"ש ברישא ולא פליגי בהא ש"מ שאף ב"ש מודים בה ותנן נמי בפרק נערה המאורסה בנדרים (דף ע"ד) אין היבמה גמורה ליבם כשם שהאשה גמורה לאישה ופרישו בגמרא (דף ע"ה) הכי קתני אי אתה מודה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה פי' לר' אליעזר קאמר ליה דאע"ג דאמר דמאמר קני מודה הוא שאינו גומר ומיהו כיון דסברי ב"ש מתחיל הוא מן התורה הלזו יוצאה משום צד אחות אשה שבה.

ואי קשיא לך הא דאמרינן בפרק החולץ (יבמות דף ל"ט) וקסבר רבא מאמר לב"ש עושה וודאי ארוסה וספק נשואה וודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים אלמא יבמה עדיפא לענין ירושה ההיא רבא הכא רבה ואביי נמי פליג עליה התם דסבר לה כרביה דהכא.

תני ר' חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה. וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו. מתה איננו יורשה. מת הוא גובה כתובתה. כתב רש"י ז"ל, אינה מטמאה לו. לאו משום כהנו' נקט לה שלא הוזהרו כהנות ליטמ' למתים. אלא הכי קאמר. אינה חייבת להתעסק בו וליטמא לו. בין כהנת בין ישראלית. אע"פ שמצוה לטמא למתי' האמורין בפ' הזה זו אינה חייבת דלאו שאר הוא.

אבל הרמב"ם ז"ל כ' הכהנות הואיל ואינם מוזהרו' על הטומאה. כך אינם מצוות להטמא לקרובים אלא אם רצו מתטמאות. ואם לא רצו לא יתטמאו. ולפי זה הא דתניא לא מטמאה לו לאו דוקא בארוסות אלא שיטי' נקט. אבל לא נתברר לי מהיכן יצא לו לרב זאת הסברא. ושמא הוא דורש בזה כל שישנו בלא יטמא ישנו ביטמא. והני נשי כיון דליתנייהו בלא יטמא. ליתנייהו נמי במצות יטמא. אי נמי כי כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אכולי ענינא כתיב ואפילו אבל תקיף ובל תשחית דכתיב בסוף הפרשה. כדאיתמר בפ"ק דקדושין [דף ל"ה ע"ב] ואפילו למאן דאמר התם לאו אכולא ענינא כתיב משום דלא יטמא הפסיק הענין ולא קאי משם ואילך. מודה דלא יטמא בכלל מיעוט הוא. בני אהרן ולא בנות אהרן. ואתו בנות ישראל בק"ו ומה כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתרות בני אהרן ולא בנות אהרן. ישראל לא כל שכן. כדאיתמר התם (שם) לענין הקפת זקן. והדברים צריכין תלמוד.

אלא לתרי אמאי מיפר. פירש"י ז"ל יפרו מיבעי ליה וקשיא ואימא מיפר בשותפות ולא היא דכיון דמתניתין גם בב' יבמין איירי יפרו מיבעי ליה אבל גבי אב שייך למימר מיפר בשותפות שהרי ��יבם הזה כל חלקו של בעל הוא מיפר וחלק האב במקומו הוא עומד.

ויש לפרש דוודאי מדפליג עלה רבי יהושע בשני יבמין ומודה ביבם אחד ש"מ דרבי אליעזר יפר אחד מהן קאמר דאי שניהם בשותפות מאי שנא מיבם אחר ובדוכתה במסכת נדרים (דף ע"ד) איתמר עלה בהאי לישנא בשלמא רבי עקיבא קסבר אין זיקה ור' יהושע סבר יש זיקה מיהו אין ברירה ומשום הכי אין אחד מיפר בלא חבירו אלא רבי אליעזר מאי טעמא אי יש זיקה אין ברירה כלומר שאי איפשר לומר דסבירא ליה יש ברירה שהרי מעכשיו הוא מופר ושמא לא ישאנה וכך פירש שם רבנו ברוך בן שמואל ז"ל.

ולא משמע לי דלרבי יהושע אם הפרו שנים יהא מופר אלא האי ברירה משום דמשעה ראשונה בעיא לידע על איזה משניהם הוא מיפר ולא שיפרו ויתגלה בשעת נשואין איזה מהם בעל רחמנא אמר אישה שיהיה אישה ודאי בשעת הפרה שתדור על דעתו והוא יודע שלאשתו הוא מיפר ולא לנכרית בעלמא כעין מה שאמרו נדרה אשתו וסבור שבתו נדרה שאינו מופר וק"ו הם הדברים.

אלא אי אמרת אירוסין עושה היכי מיפר והתנן וכו’‪.‬ פי' ואפילו אם נשאת לראשון או שבגרה שאין לאביה רשות בה לא נתרוקנה רשות לארוס להפר אלא חלקו ואי קשיא לך ולוקמה בששהתה שלשים יום כדתנן בנדרים (דף ע"ג) הבוגרת ששהתה שנים עשר חדש ואלמנה שלשים יום רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר לאו מלתא היא דמשל יבם אף על פי ששהתה לא אכלה אלא אם כן עמד בדין לכנוס או לפטור וברח שפוסקין לה מזונות משלו כדלקמן ורבי אמי דמוקי לה בשעשה בה מאמר לא מוקי לה כשעמד בדין דאם כן כיון שעמד בדין ופסקו לה מזונות משלו בלא מאמר הוא מפר כיון דסבירא ליה יש זיקה דהוה ליה כארוסה ששהתה שרבי אליעזר אומר יפר.

הא דאמרינן לא תימא מאמר לבית שמאי קונה קנין גמור:    נראה לי קנין גמור בביאה דיבמה קאמר וכדמסיק דאי בעי לאפוקה סגי לה בגיטא, כלומר כאלו בא עליה שאין לאחר ביאה כלום. ואיצטריך לאשמועינן הכין משום דמאמר לבית שמאי קונה דבר תורה וכדקתני תצא הלזו משום אחות אשה. ונפקא ליה מולקחה לו לאשה וכדמשמע בירושלמי (פ"ב ה"א) והלכך הוה אמינא כשם שהביאה גומרת בה כך המאמר גומר בה, משום הכי אצטריך לאשמועינן שאף על פי שהמאמר קונה דבר תורה מכל מקום אינו גומר בה כביאה מדכתיב ויבמה. וכענין שאמרו בירושלמי בריש פרק כיצד (שם) יבמה יבא עליה זו הביאה ולקחה לו לאשה זה מאמר, יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה, תלמוד לומר ויבמה עיירה את הפרשה כולה ליבום הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה ואם כן מה הועיל בה המאמר לאוסרה לאחים.

הא דאמרינן זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר:    לאו דוקא נקט, אלא במאמר אחד מהן הותרה השניה לשני שהרי הופקעה זיקת האחד ממנה במאמרו. ולא תימא דטעמייהו דבית שמאי משום דאסור לבטל מצות יבמין וזה יעשה וזה יעשה דוקא ויעשו מאמר שניהם על ידי שליח אחד שיקדש שתיהן על ידי שליח אחד שלהן, גם כן קאמר דשניהם קונין בבת אחת, דהא ליתא דלמאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין בשתי אחיות אין דין יבום כלל, דסלקי מהן חכמים תורת יבום לגמרי כדאמרינן לעיל משום דאיכא למיחש לבטול מצוה, דקיל להו לאינשי, דאי שרית להו הכי אתו לשוויי כל חד מינייהו שליח באפי נפשיה, אי נמי אתו לקדושי כל חד מינייהו בלא שליח ואיכא בטול מצות יבמין וכדגזרינן במיחלץ והדר יבומי משום דלמא אתי ליבומי ברישא ומבטלה מצוה, אלא מחוורתא משום זיקה הוא, וזה יעשה וזה יעשה לאו דוקא.

אף אנן נמי תנינא בית שמאי אומרים יקיימו יקיימו אין לכתחלה לא:    קשיא לי דלמא משום שניה דעמדה עליו שעה אחת באיסור דאפילו מתה הראשונה אסורה עליו השניה עולמית, כדאמר ר' יוחנן לעיל (כז, ב) ויש לומר דאם כן ראשונה מיהא יעשה בה מאמר לכתחלה ויקנה. והא דקאמרינן זה יעשה וזה יעשה לאו דוקא, דשניה לעולם אסורה אלא דדוחק הוא לומר דזה יעשה וזה יעשה לאו דוקא אלא שיהא השני אסור. ועוד דדלמא לכתחלה לא גזרה דלמא יעשה מאמר בשניה ויכנוס וכדאמר לעיל (שם) גבי ההיא דר' יוחנן דאמר אחיות איני יודע מי שנאן אלא שיש לומר בזו דסבירא ליה השתא כמאן דאמר יש זיקה ולמאן דאמר יש זיקה ליכא למגזר מידי משום דחמירא להו מלתא ולא אתו לאחלופי וכדכתבינן לעיל. ואכתי קשיא לי דלמא בית שמאי אין זיקה סבירא ליה ומשום הכי לכתחלה לא משום דאסור לבטל מצות יבמין. ויש לומר דסבירא ליה השתא דאי טעמייהו דבית שמאי משום דאסור לבטל מצות יבמין. ויש לומר דסבירא ליה השתא דאי טעמייהו דבית שמא משום דאסור לבטל מצות יבמין אפילו קדמו וכנסו יוציאו דגזרינן דיעבד אטו לכתחלה וליכא דין יבום כלל, וכמו שכתבנו למעלה וכדמשמע לעיל בפרק כיצד בתחלתו ובסופו נמי גבי מתניתין דלזה שנים ולזה שנים לגירסת רש"י ז"ל דגריס אם קדמו וכנסו לא יוציאו, מאי שנא מהא דתנן ארבעה אחין כו' אם קדמו וכנסו יוציאו, ופרקינן אי למאן דאמר יש זיקה יש זיקה אי למאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין אסור לבטל מצות יבמין.

הא דאר"א לא תימא מאמר לבית שמאי דוחה דחייה גמורה וצרתה חליצה נמי לא בעי:    פירש"י ז"ל צרתה אשת השני שנעשית צרתה בזיקה.

אלא דוחה ומשייר הוי:    כלומר דוחה שאין צרתה זו אוסרת עליו ואלו רצה לכנוס כונס ותצא הלזו משום אחות אשה, ומיהו משייר הוה דאלו בעיא שניה לינשא לשוק קודם כניסה של זו אינה ניתרת אלא בחליצה. ואיכא דקשיא להו (רמב"ן) דאם כן מאי קאמר ר' אבין אף אנן נמי תנינא דאדרבה מתניתין הויא תיובתיה דאיהו אמר דמאמר דוחה את הצרה מלאסור עליו בעלת המאמר וכונס לכתחלה, ומתניתין קתני דאינו דוחה ולכתחלה לא יכנוס. ועוד קשיא לי דאי דחייה גמורה להתירה לשוק קאמר, מאי קא מקשה ואי סלקא דעתך דוחה דחיה גמורה זה יעשה מאמרו וידחה כלומר ויתיר יבמתה לשוק, דאטו מתניתין מיירי באיסור לשוק. ועוד דהוה ליה לאקשויי אלא מאי דוחה ומשייר כלומר דוחה דאי בעי לכנוס יכנוס זה יעשה מאמר ויכנוס וזה יעשה מאמר ויכנוס. אלא שיש לי לתרץ בזו דעדיפא ליה לאקשויי ממתניתין גופה דאשתו עמו, ועוד קשה דרש"י ז"ל (בר"ה ה"ג) גריס במסקנא אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו, כלומר אלא דר' אלעזר ליתא ומאמר דוחה הוא דחיה גמורה, ודקשיא לך במתניתין דארבעה אחין נמי לידחו לגמרי, לא דמיא למתניתין דכל יבמה דחזיא בשעת נפילה לכלהו מילי דיבמה לחלוץ ולהתיבם, כגון הא דעשה בה מאמר עד שלא מת השני חזיא למקצתייהו, לומר שדיניה חזקים ומאמרה אלים לדחות לגמרי צרתה ואפילו חליצה לא בעינן, אבל במתניתין דארבעה אחין דנפלו שתיהן בבת אחת ולא חזיין לכולהו מילי דיבום וחליצה דנעשו צרות בזיקה ואסורו להתייבם לא חזיין למקצתייהו, שאין מאמרן חזק לדחות צרה לגמרי. וגם זה אינו מחוור, חדא דנוסחאי דוקני לא גרסי אלא. ועוד דאם כן יבמה דחזיא לכלהו ודלא חזיא לכלהו, היינו דאמרינן לעיל מאמר דהיתרא דחי, דאסורה לא דחי, ואמאי קא משני הכא בלישניה. ויש מתרצים צרתה דקאמר ר' אלעזר צרתה ממש שנפלה עמה מבית אחד שהיא אינה דחויה לגמרי משעת מאמרה של חברתה, אלא דוחה אותה זו של בעלת מאמר לצרה דשוב אינו יכול לכנסה וקם עלה בלא יבנה, ומשייר שהיא צריכה חליצה. וסייעה ר' אבין ממתניתין לומר דכשם שאין מאמר דוחה דחיה גמורה מלאסור אחותה שהיא יבמתה על היבם, דאלמא עדיין זיקתה קיימת, כך אינה דוחה צרתה מלהוציאה לשוק בלא חליצה, דהא לא הופקעה זיקתה. ואקשינן והא קתני אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה, דמשמע משעת מאמר תצא אידך משום אחות אשה לגמרי, ואפילו בלא חליצה ואף על פי שלא כנס, דמסתמא אעשה בה מאמר קתני. ועוד דקתני אשתו עמו דאלמא הופקעה זיקת השנייה לגמיר ויכול הוא לכנוס בעלת המאמר. ופרקינן יבמה דחזיא לכלהו מילי דיבמה כגון מתניתין דארבעה אחין דמדאורייתא שתיהן ראויות בין לחלוץ בין ליבם זיקה דאורייתא, הלכך חזיא למקצתייהו לומר זיקתה אלימא לאצרוכה חליצה. והוא הדין לשתי יבמות הבאות מבית אחד דכל אחת ראויה לכלהו מילי, כי עבד בה מאמר בחדא אידך לא מפטרא בלא חליצה אבל יבמה דלא חזי לכלהו מילי בשעת נפילה, כגון הא דבית שמאי דכיון דעבד בה מאמר בראשונה עד שלא נפלה לפניו שניה, מדחיא שניה דבר תורה מן היבום, הלכך לא אמרינן זיקתה דתבעי חליצה אלא מאמר הראשונה דחה אותה לגמרי ואפילו חליצה נמי לא בעיה.

השתא ארוסה בעלמא תני ר' חייא אשתו ארוסה לא אונן כו':    פירש רש"י ז"ל ארוסה דקדושיה דאורייתא וקא תני ר' חייא אינו יורשה ואינו מטמא לה מאמר יבמין דמדרבנן, דהא דאורייתא יבמה יבא עליה כתיב מיבעיא ע"כ. ולא למימר שסבור הוא ז"ל דמאמר לבית שמאי אינו קונה דבר תורה, דאם כן היאך הוא דוחה בצרה דחיה גמורה ומתירה לשוק בלא חליצה, ואמרינן נמי לעיל בפרק כיצד (יח, א) הא דקתני מאמר לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור והויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצה נמי לא בעיא ולמקן נמי דכותה, אלמא לבית שמאי מאמר קונה הוא דבר תורה, אלא שאינו גומר כקדושין דאורייתא וכדאמרינן במסכת נדרים בפרק נערה המאורסה (עה, א) דאפילו לר' אליעזר דאמר מאמר קני, מודה הוא שאינו גומר בה ואין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה. וכדאמרינן עלה נמי בפרק קמא דמסכת קדושין (יד, א) יכול יהיו כסף ושטר גומרין בה כדרך שהביא גומרת בה וכו', וההיא אפילו לבית שמאי כדתנן התם (ב, א) והיבמה נקנית בביאה אבל לא בכסף ולא בשטר כשאר הנשים ולא פליגי בה בית שמאי כדפליגי ברישא דההיא מתניתין. והיינו דקאמר הכא השתא ומה ארוסה בעלמא שכסף ושטר גומרין בה כך יבמה שאינן גומרין בה לא כל שכן. ורבה גרסינן הכא דאלו לרבא הא קאמר לקמן בפרק החולץ (לט, א) גבי שומרת יבם כו' דמאמר לבית שמאי עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים דאלמא לדידיה יבמה עדיפא מארוסה דעלמא ואליבא דבית שמאי אלא הכא ודאי רבה גרסינן והתם גרסינן רבא ואביי נמי פליג עליה התם דסבר ליה כרביה דהכא (כ"כ הרמב"ן).

אלא לתרי אמאי מפר:    פרש"י ז"ל יפרו מבעי ליה. ואי קשיא לך אמאי לא שני מאי מפר מפר בשותפות וכדאמר רב נחמן בסמוך מאי מפר מפר בשותפות דאב. יש לומר משום דבשני יבמין אינו נופל לשון מפר דהי מינייהו עיקר הלכך יפרו מבעי ליה למימר, אבל לקמן דאוקימנא דעבד בה מאמר שייך למימר ביה יפר הוא עם האב. ואפילו להאי נמי מקשה ר' אלעזר עליה דרב נחמן יפרו מבעי ליה. הר"א אב ב"ד ז"ל (ועיין רמב"ן).

הא דאמר ר' יהושע לאחד ולא לשנים:    פירש רש"י ז"ל אפילו הפרו שניהם כאחת אין הפרתן הפרה דקלישא זיקתן. ואף על גב דאתמר עלה בדוכתה בנדרים (עד, א) ר' יהושע סבר יש זיקה מיהו אין ברירה, לאו למימר דדוקא אחר קאמר דאינו מפר משום דאין ברירה אבל כשהפרו שניהן, דממה נפשך לאחד מהן זקוקה מופר, אלא משום דלא הוברר הדבר משעת הפרה קאמר דבעינן לידע בשעת הפרה על איזו מהן הוא מפר, ואף על פי שמתגלה בסוף בשעת כניסה אין בכך כלום משום דאין ברירה ורחמנא אמר אישה יפרנו שיהא וודאי בשעת הפרה שתדור על דעתו והוא ידע שלאשתו הוא מפר כענין מה שאמרו נדרה אשתו וסבר שבתו נדרה שאינו מופר, הרמב"ן נר"ו.

אי אמרת נשואין עושה משום הכימפר:    קשיא ליה והא בין לרבא בין לאביי מיפשט פשיטא להו דאינו מפר וכדאמרינן השתא ארוסה בעלמא תני ר' חייא וכו' עבד בה מאמר מיבעיא, ולא מיבעיא ליה לרבא אלא בשעשה בה מאמר ובא עליה חוץ לחופה או לא, ועלה אתי למיפשטה והשתא בעינן למיפשט מהכא דאפילו מאמר גרידא קונה קנין גמור להפר נדרה. ויש לומר דהאי ת"ש לאו אביי קאמר ליה, אלא תלמוד' הוא דקאמר ליה, ולומר דאפילו מאי דאפישיטא להו לאביי ורבא לחומרא ליתא אלא קונה קנין גמור ואפילו להפרת נדריה, וכל שכן דלא בעינן בה מסירה לחופה, וחדא דאית בה תרתי קא פשיט ליה. ויש לנו כיוצא בה בפרקין קמא (יא, ב) גבי מחזיר גרושתו משנשאת דבעי ר' יוחנן החזיר גרושתו משנשאת מהו אמר ליה ר' אמי ותבעי לך צרתה צרתה לא מיבעיא לי דאלים קל וחומר למדחי צרה אלא כי קא מבעיא לי היא גופה, ואתינן למפשטה מדתניא המחזיר גרושתו משנשאת היא וצרתה חולצת, היא וצרתה סלקא דעתך אלא לאו או היא או צרתה חולצת, אלמא אלים קל וחומר למדחי אפילו צרתה, אף על גב דלרבי יוחנן מפשט הוה פשיטא ליה דלאו אלים קל וחומר למדחי צרה, ולא מיבעיא ליה אלא היא גופה, ואף על גב דאליבא דבני חייא בר אבא צרתה קא מיבעיא ליה, מכל מקום לישנא דרב נחמן בר יצחק דאמר דאיהו קא מיבעיא ליה הוי בתרא בגמרא ועלה קא מייתינן תא שמע כנ"ל.

אלא אי אמרת אירוסין עושה היכי מפר כו':    ואם תאמר לוקמה בששהתה שלשים יום וכדתנן בנדרים פרק נערה המאורסה (עג, ב) הבוגרת ששהתה שנים עשר חדש ואלמנה שלשים יום ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר. לא קשיא דמיבם לעולם לא אכלה ואפילו שהתה שלשים יום אלא אם כן עמד בדין לכנוס או לפטור, מדאמרינן לקמן (מא, ב) שפוסקין לה מזונות משלו, ואיתא נמי בנדרים פרק בתרא ובשלהי כתובות (קז, ב).

הכא נמי דהתירא קני דאיסורה לא קני פי' כשעשה מאמר במקום התירא שהיה יכול לכנוס כמתניתין דהכא קני אבל במקום איסור שלא הי' יכול לכנוס כמתני' דלעיל לא קני וא"ת ור' אבין היכי לא חזי לה להך פירכא ולדידי' היכי הוה ניחא י"ל דאיהו סבר דאלו הוה קני בדהתיר' קנין גמור קונה הוה כדאיסורה לדחות צרה מיהת:

רב אשי מתני' הכי אמר ר' אליעזר לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחיי' גמורה וצרת' חליצה נמי לא בעינן אלא דוחה ומשייר ופרש"י ז"ל דלא תימא דצרתה אשת הב' שנפלה לו ונעשת צרתה בזיקא תדחה לגמרי ולא תצטרך לגמרי חליצה אלא דוחה לענין שאין אותה צרה הבא על בעלת המאמר אוסרתה עליו ואילו רצה יכנוס לבעלת המאמר ותצא הלזו משום אחות אשה:

אלא דוחה ומשייר הוא דלא בעינן שנייה לשוק קודם כניסה של זו אינה ניתרת אלא בחליצה ואתא רבין וסייעיה ממתני' דלעיל והדר פרכי ליה ממתני' דהכא דקתני אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה דמשמע דלאלתר יוצאה משום אחות אשה גמורה בלא שום חליצה:

וגרסת רש"י ז"ל אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו יבמה דלא חזיא לכולהו חזיא למקצת ופרי' ז"ל דלעולם מאמר דוחה דחייה גמורא ודקא מייתו ראיה מדקתני יקיימו האחד לכתחלה שאני התם דיבמה דלא חזיא לכולהו מילי דיבמה כי התם דאסירא ליבם לא חזיא למקצתייהו דהיינו לעשות בה מאמר אבל יבמה דחזיא לייבום חזיא למאמר נמי והקשו עליו דא"כ לר' אליעזר דאמר דוחה ומשייר אשת הב' הבא עליו עולה לחליצה מן התורה ואינה עולה לייבום וזה אי אפשר ועוד דא"כ מתני' תיובתיה דר' אבין דאיהו קאמ' שדוחה להתיר בעלת מאמר לכנוס לאלתר ואלו מתני' קתני שאינו דוחה לכתחל' לא יכנוס והיה לן למפרך ואלא מאי דוח' ומשייר וזה יעש' מאמר ויכנוס וזה יעשה מאמר ויכנוס ועוד דמרן ז"ל גורס אלא יבמה דחזיא לכולהו וכו' ולא אשכחן בעיקר נסחי דגרסי אלא. ועוד דלפרושי יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו היינו הא דאמרי בלישנא דגמ' קמא מאמר דהתירא קני דאיס' לא קני ואמאי לא שנינן הכא כלישנ' דגמ' כיון דהענין אחד הוא לכך פירש דהכי קאמר לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחייה גמורה וצרת' שנפלה עמה מבית א' חליצה לא בעיא כשם שאלו כנס ממש לבעלה המאמר דהא ליתא אלא דוחה לצרתה זו שלא תתייבם מן התורה ועדיין משייר בה שצריכה חליצה להתירה לשוק אם באת לינשא קודם כניסת בעלת המאמר וסייעיה רבי אבין ממתני' דאמרינן ב"ש יקיימו אין לכתחלה לא. ואס"ד דלב"ש מאמר דוחה דחייה גמורה לצרתה שהיא עמה מבית א' היכי לא מהני למדחי צרת אחות שנפלה עליה מבית א' לסלוקי זיקתה להתירה להכנס. ופרכינן לר' אבין והא תנן בהדיא בש"א אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה בשלמא בעלת המאמר דוחה אחותה הבאה עליה מבית א' דחייה גמורה בלא שום שיור דהא קתני אשתו עמו מכלל דשריא בעלת המאמר לגמרי ועוד מדקתני ותצא הלזו משום אחות אשה ומשמע תצא לגמרי בלא שום חליצה אלמא אין שיור בבעלת המאמר וא"כ היא הנותנת שתדחה שיש עמה בבית בלא שום חליצה. ופרקינן דלא קשיא דיבמה דבשעת נפילתה חזיא לכלהו מילי דיבמה שראוייה להתייבם מן התורה אלימא זיקתה ולעולם חזיא למקצתייהו לא צריכה חליצה מיהת ולא תדחה משום מאמר דאידך כגון שנפלה עמה צרה דהוה חזיא לכלהו וכגון ב' אחיות שבאו מב' בתים דאורייתא כל חדא מינייהו חזיא לייבום הלכך לא פקעה זיקת דידה משום מאמר חברתה אבל יבמה דבשעת נפילה לא חזיא לכלהו מילי דיבמה כגון אשת הב' שנפלה עליו אחר מאמר של אשת הראשון דודאי אינה עולה לייבום וכיון דכן לא חזיא למקצתייהו כיון שלא עלתה ליבום מפני מאמרה של זו אם לא תעלה לחליצה:

ה"ג בעי רבה ול"ג רבא דהא הכא אמרו דארוס' בעלמ' עדיפ' לענין ירושה משומר' יבם ואלו רבא אמר לק' בפ' החולץ (דל"ט ע"א) גבי שומר' יבם שמתה מאמר לב"ש עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק הנכסים עם יורשיה אלא ודאי דה"ג ורבא ואביי נמי פליגי עליה התם דסבר לה כרבה רביה דהכא:

השתא ארוסת בעלמא תני ר' חייא אשתו וכו' עבד בה מאמ' מיבעי' פרש"י ז"ל בעלמא דהוי קדושין דאוריית' ואינו מחוור דהא ארוסה דהכא נמי לב"ש מדאורייתא קא קני לה כדפי' בירושלמי שאם לא כן היאך דוחה צרתה במשנתי' בלא שום חליצה ועוד הא אמרי' בפ' כיצד (די"ח) ולאפוקי מ��ב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור והויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצה נמי לא בעיא ולקמן נמי אמרינן דכוות' אלא מאמר לב"ש קונה הוא דבר תורה אלא שאינו גומר בקדושין ואין סוקלין על ידו כדאמרינן בנדרי' דר' אליעזר מודה הוא שאינו גומר בה ואין חייבין עליה משום נערה המאורסה והיינו ק"ו דעבדי הכא לענין ירושה דהשתא קידושין דעלמ' שהן גורמים לחייב על ביאתה אינם מורישים יבמה שאינן גורמי' מיבעי':

ולא מטמאת לו פרש"י ז"ל אינה צריכה ליטמא לו ויש לפרש אינה חייבת ליטמא לו דמצוה ליטמא לקרובים אלא אם נאמר דבני אהרן ולא בנות אהרן אכול' פרשה קאי ואפילו על עשה דלא יטמא ובמסכת כתובות פירשנו:

או דילמ' אירוסין עושה ובעינן מסירה לחופה פי' שאינו גומר בה בביאה לחודה בלא חופה:

שאני אומר כל העושה מאמר ביבימתו פרח' ממנו זיקת יבמין פי' פרח' ממנו תורת יבם שקונה בביאה לחוד בעל כרחה ואפי' בלא חופה דה"ק קרא יבמה יבא עליה או ולקחה לו לאשה בכסף כאשה דעלמא:

מאי פי' מאמר נשואין עושה ובמקום חופ' קאי וה"ק קרא כיון שלקחה בכסף מאמר נעשית לו כאשה להיות במקום חופה וקונה אותה לגמרי אם יבמה או אירוסין עושה וה"ק ולקחה בכסף צריך לעשות מעשה אשה דהיינו חופה קודם ויבמה:

ת"ש שומרת יבם וכו' ר' יהושע אומר לא' ולא לשניים ופרישנא טעמ' משום דבתרי זיק' ופרש"י ז"ל דלא ידעינן להי מינייהו רמי' ואפילו שניהם כא' אין הפרתם הפרה דחלישה זיקתם והקשו עליו דהא אתמר עלה בדוכת' במסכת נדרים (ד' ע"ד) ר' יהושע סבר יש זיק' ומיהו אין בריר' כלומר כי אפי' כנסה אחד מהם לא אמרינן יש ברירה למפרע שזה היה ארוס שלה ולפי טעם זה יפרו שניהם ביחד ממה נפשך דהא לא מהם זקיק' ואינה קושיא דר' יהושע לאו משום דבעלמא אין ברירה אתי עלה דאפילו תימ' יש ברירה בעלמא לא סגי לן הכא דאיהו סבר דאנן בעינן ברירה גמור' בשע' הפרה שיה' מבורר ומאיזה כח נדרה מופר וכדכתיב אשה יקימנו ואש' יפירנו:

אלא לר' אליעזר נהי דסבר יש זיק' בשלמא לחד מופר אלא לתרי אמאי פירש רש"י זכרונו לברכה נהי דיש זיקא ואפילו בתרי מיהו יפרו שניהם מבעי ליה ולא קשיא ליה אמאי לא מתרצינן כדתרץ רב נחמן לקמן יפר בשותפות והכי פרכינן לה הכא בהדיא לד"ה דהא רב נחמן על האי קושיא ופירוקא דיליה קאי בסמוך וי"ל דהתם כיון דעבד מאמר חשבי היבם עיקר והאב טפל ומודה דמתניתין דיבם בלחוד מיירי ויכול למתני יפר משום ארוס כלומר יפר חלקו אבל הכא משום חלקו הארוס הא' לא הוה ליה למיתני יפר כיון ששניהם מפירין ובתרוייהו מיירי דכל חד וחד אלים לחבריה וי"מ אלא לתרי אמאי ואפי' שניהם ביחד האיך מפירין דהא אין ברירה ובמקום אחר פרשתי' בס"ד:

אי אמרת בשלמא נשואין עושה. משום הכי מפר תמיהא מילתא דהא אביי ורבא גופייהו אמרי לעיל דאפי' תימא נשואין עושה אינו מפר מק"ו מארוסה דעלמא והיכי פשיט הכא דמפר וי"ל דהאי ת"ש תלמודא קאמר ליה למיפשט בעיין ולמיסתר סברת אביי ורבא דתפשוט מהכא דנשואין עושה היכי מצי מפר והתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה פי' כשיש לה אב ואם אין לה אב אין הארוס מפר לבדו שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה דהכי אסיקנא התם אליבא דהלכתא וא"ת ולימא ליה דהכ' כששהתה ל' יום דהא תנן בוגרת וששהתה ל' יום ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה במזונותיה יפר י"ל דההיא בבעל אבל ביבם מודה ר' אליעזר שאינה אוכלת משלו אלא אם עמד בדין לפטור או לכנוס שפוסקים להמזונות משלו אם ברח וכדאיתא במסכת נדרים אבל הכא במאי עסקינן כגון שעמדה בדין ופסקו לה מזונות פי' והשתא דאתית להכי י"ל דאפילו בשלא עשה מאמר אתיא מדר' פנחס כדמפריש ואזיל וכדפרש"י ז"ל והא דרב פנחס פירשתיה במקומות הרבה בס"ד:

ב) והקשה הרב רבינו נתנאל חדא דלפי הך פירושה הך צרה ר"ל באשה אחרת ובהא לא איירי במתני' כי אם באחותה שנפלה מאח אחר. ועוד דפי' דדוחה צרתה משום בית א' הוא בונה קשה אטו מאמר בנין מקרי הא אמרינן בעשרה יוחסין הכל מודים במחזיר גרושתו בקידש ולא בעל דאינו לוקה מאי טעמא דרך ליקוחין אסרה תורה אלמא לא מקרי בנין אלא ביאה. לכן נראה לרבינו נתנאל לפרש שיטה אחרת מראש ועד סוף מאמר אינו קונה אלא לדחות צרה בלבד כלומר דצרתה מאחיו שהיא אחותה של בעלת מאמר לא בעיא חליצה אבל איהי לא סגיא בגט וב"ש לטעמייהו דהכי מפרש בירושלמי אמר ר' אליעזר בן ערך גירש לבעלת מאמר לא תהא צריכה חליצה א"ר הילא בשם ר' אליעזר מודה ב"ש שאם גירש לבעלת מאמר צריכה הימנו חליצה אלמא לב"ש לא סגי לה בגט. וא"ת כיון דלא אלים כח בעלת מאמר לפטור בגט היכי אלימא לפטור צרתה מחליצה י"ל דלא גרע מקדושין דעלמא דהכא נמי כתיב ולקחה זו מאמר ואם קדש אשה ואח"כ מת אחיו נשוי אחותה פשיטא דלא תצא המאורסת הכא נמי הא בעלת מאמר ומ"מ ההיא גופה לא סגי לה בגט אע"ג דאלים בעלת מאמר כקדושין דעלמא לענין שלא תהא צרה צריכה חליצה מ"מ הכא לא סגי לה בגט דביאה גומרת בה דכתיב יבמה יבא עליה וזיקה דבהדי מאמר לא פקעה בגט לבד אי ליכא חליצה בהדיה. ואי אמרת מאמר לב"ש קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה אלא מאי דוחה דחייה גמורה זה יעשה מאמר וידחה. פי' המאמר ידחה אחותה שלא תאסר הבעלת מאמר להתייבם ובשלמא אם אינו דוחה אחותה ניחא דאין להקשות זה יבעול וזה יבעול וכו' שהרי היתה ביאה באיסור דהויא אז בראשונה אחות זקוקתו. אבל ממאמר פריך שפיר שהרי אין איסור במאמר ולאחר המאמר יכול לייבם שהרי המאמר דחה שאחותה לא תאסור אותה:

בעי רבא מאמר לב"ש נשואין עושה. לאו לשיטת ר' אליעזר דלעיל בעי דפשיטא לן דלכל תרי לישני אינו עושה נשואין דהשתא מקדושין גרע דלא סגי לה בגט כקדושין דעלמא ונשואין תהא עושה אלא ודאי בעייתו לאו לשיטה דהכא אלא לשיטת ר' אמי דאמר [לקמן] דס"ל לב"ש מאמר קונה קנין גמור:

אלא לענין מסירה לחופה. וא"ת ומ"מ הדרא קושיין לדוכתין השתא ארוסה בעלמא בעינן מסירה לחופה עבד בה מאמר מיבעיא וי"ל דמיירי בבא עליה בעל כרחה אחר המאמר ובעילה דבעל כרחה קונה ביבמה. אכן קבעי אי המאמר דקודם הביאה מגרע גרע הביאה לשווייה כאשה בעלמא ובעיא מסירה לחופה:

כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. וא"ת א"כ למה אכתבא פרשת נדרים. וי"ל דהא דאמרינן כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת היינו לבתר דאכתבא פרשת נדרים:

ת"ר שומרת יבם בין ליבם א' בין לשנים ר"א [אומר] יפר ר"י אומר לא' ולא לשנים ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים והלכתא כר"א דקי"ל יש זיקה אפילו בתרי והוינן בה לר"א נהי נמי דיש זיקה אפלו בתרי בשלמא לא' מפיר אלא לתרי אמאי מפיר כ"א לבדו ואוקימנא כגון שעמדה בדין עם א' מהן ופסקו לה מזונותיה משלו וכדרבי פנחס משמיה דרבא דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ואיכא דמפרש אע"ג דעמדה בדין בדין ופסקו לה מזונותיה אינו מפיר אלא א"כ עשה בה מאמר ומ"מ שניהם מפירין ולא הועמדה בדין: