ביאור:משלי ח ה

1. הפירוש המקובל הוא, שהפסוק קורא לפתאים ולכסילים להבין דברים. פירוש זה מעורר כמה שאלות:

• מה הטעם לצוות על מישהו שיבין? והרי, הבנה היא תוצאה של הסבר, ולא פעולה שאדם עושה מתוך בחירה! אפשר לצוות על אדם לשבת וללמוד, או לשבת ולהקשיב להסברים, אבל אי אפשר לצוות עליו שיבין!
• מה זה "הבינו לב" - איך אפשר להבין את הלב?
• בפסוקים אחרים בספר משלי נאמר שאין טעם לדבר עם כסילים בהגיון, למשל (משלי כג ט): "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ"*. אם כך, מדוע החכמה עצמה מדברת אל הכסילים ואומרת להם "הבינו לב"?

2. ייתכן שהפסוק אינו קריאה אלא הבטחה - החכמה, המדברת בפרק זה (מפסוק 1), מבטיחה לאנשים, שאם יבואו ללמוד, הם יבינו דברים חדשים:

• הפתיים יבינו ערמה - יבינו את כל דרכי הערמה שהנוכלים משתמשים בהן כדי לפתות אותם, ויידעו להיזהר מהם;
• והכסילים יבינו לב - יבינו איך פועל הלב, ואיך להשתמש בו על-מנת לחשוב מחשבות טובות ונכונות.

3. וייתכן שהפסוק כלל אינו פונה אל הפתיים והכסילים, אלא אל האישים, מנהיגי העם, שנזכרו בפסוק הקודם. הפועל הבינו = פועל יוצא לשניים, "עשו שאחרים יבינו", כמו ב(דניאל ח טז): "גַּבְרִיאֵל! הָבֵן לְהַלָּז אֶת הַמַּרְאֶה!": "אתם, מנהיגי העם, צריכים לדאוג שהפתיים יבינו ערמה; שכל אדם יידע להיזהר מפיתויים והטעיות"; "אתם, מנהיגי העם, צריכים לדאוג שהכסילים יבינו את ליבם; שהאנשים השונאים ללמוד מאחרים יבינו לפחות איך להפיק את מירב התועלת מהכשרונות האישיים שלהם".

החובה ללמד את הפתיים נזכרת כבר בתחילת הספר, (משלי א ד): "לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה, לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה"*.