אתה הראת לדעת במה שהקדמתי שהספר הקדוש הזה יסודתו בהררי קודש על ענייני דוד המלך ע"ה וענייני משיח צדקנו שהוא דוד בעצמו. ורובי הדברים רמוזים בכתוב (תהלים קיט, קכב) "ערב עבדך לטוב", ולכן ממנו הוא מתחיל כי הוא המרכז אשר כל י"ד מאמרים כמנין דוד עליו יסבו בלכתן, ממנו יבואו ואליו ישובו כמו שאני עתיד לבאר בעז"ה וראיתי לפרש מתחלה כל מאמר בדרך כלל. למען דעת שורש דבר נמצא במאמר ההוא ועל מה אדניו הטבעו ואח"כ בדרך פרט לפרש לשון המאמר על פי הסימנים. וא"ל י"עזר פ"י של"א אכשל ח"ו ולא יכשלו ח"ו אחרים על ידי. וטרם אפרש המאמר אתפלל לפני ה' ואומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך - געונ"מ גל עיני ואביטה וכו' געונ"מ. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה - כי"ח מד"ו, כי"ח מד"ו. וזה החלי בעזר צורי וגואלי.

פירוש המאמר דרך כלל.

לא נעלם מעין המשכיל כי דוד המלך ע"ה וכן משיח צדקנו שהוא בעצמו בחינת דוד נקרא "עבד ה'" ככתוב (תהלים פו, טז) "תנה עזך לעבדך". ואמרו בזוהר לך לך (ח"א פד, א) לעבדך דא מלכא משיחא. ובזוהר קדושים (ח"ג פו, א) וז"ל: "ודוד עבדי אקרי דכתיב (ישעיה, לז) למעני ולמען דוד עבדי", עכ"ל. וכן הוא במקומות הרבה - יאריך זכרם.

ובספר מאורי אור וזה לשונו: עבד גימטריא עם הכולל ע"ז - אדני וי"ב אותיותיו בסוד המלכות. וזהו סוד (בכמה מקומות בש"ס) הוקשו עבדים לקרקעות. והיא מלובשת במט"ט הנקרא עבד , והמשיח סוד המלכות נקרא עבד. עכ"ל.

וידוע כי כל דברי הספר מאו"א מאורי אור(?) הם ממש דברי רבינו הגדול זלה"ה. והנה הבחינה זו היא בחינת עֶרֶב בכ"מ כנודע, וכדאיתא בתיקון י"ט דף מ' ע"ב. והנה כאן כתוב "ערב" חסר ו' - מורה גם כן על בחינת עֶרֶב בחינת דה"מ. והנה התחברות מדת יום - ז"א, עם מדת לילה - נוקבא דז"א, הוא על ידי סוד (בראשית לז, ב) יוסף בן שבע עשרה שנה - מספר טוב, בסוד "אמרו צדיק כי טוב" (ישעיהו ג, י) כנודע. וזה שהתפלל דוד על בחינת עצמותו ער"ב עבד"ך לטו"ב, שבחינת עבד"ך - שהוא ערב, יתייחד עם טוב. וידוע למשכילים שורש טוב הוא שם קדוש אהו"ה היוצא מראשי תיבות "את השמים ואת הארץ" - כי הוא מייחד שמים וארץ. והשם הזה בכללות עשר הוא בגימטריא ק"ע כמספר ראשי תיבות של "ערב עבדך לטוב", ומלת לטוב בגימטריא אהו"ה הוי"ה, שהשם האמור יוצא מהם - א"ה מן אהי"ה, ו"ה מן הויה כנודע למשכילים. ובמק"א כתבתי סוד נמרץ בכתוב (תהלים קיח, א) "הודו לה' כי טוב" - כלומר התחברות הודו שבגימטריא אהי"ה "לה'" - שהוא הויה - אזי שניהם מספרם כי טוב. וגם יוצא מהם שם הקדושה הנז"ל שבגימ' טוב. והבן. ואין כ"מ להאריך. והבט נא וראה כי יוסף דוד מספרם ק"ע - השם האמור בכ"ע. וזהו סוד (ש"א יט, ט) "ודוד מנגן ביד", מלבד מה שנודע אצלי במק"א - רומז גם כן על התייחדות יוסף דוד, שראשי תיבות "יד". ודוד בגימטריא י"ד מורה על התחברותו עם יוסף. רזא דתרין משיחין. והבן. ועיין במאמר הי"ד ותראה התקשרות המאמרים כשלהבת בגחלת קשורים.

ודע עוד כי סוד דוד הוא חיים בסוד "חיים שאל ממך" (תהלים כא, ה). ויש לי בזה רזין עילאין אך כאן לא אציג לפניך רק תרי ותלתא מילי מה שצריך אל המאמר הזה.

הנה דוד במספר ההכאה כזה: ד' פעמים ד' - י"ו, ו' פעמים ו' - ל"ו, ד' פעמים ד' - י"ו. הרי י"ו ל"ו י"ו בגימטריא חיים. וכשתחבר מספר ב' דל"תין בפני עצמן ומספר אות ו' בפני עצמו תמצא סוד ל"ו ל"ב. ועיין להלן בסמוך. והמש"י והמשכיל יבין(?). וגם עפ"י פשוטו נקרא חיים כי הוא עודנו בחיי"ם חיות"ו כמו שאמרו חז"ל (ראש השנה כה, א) זיל לעין טב וקדשי לירחא ושלח לי' סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים, עכ"ל. ופרש"י דוד נמשל כלבנה וכו', וסוד הוא כי נאמר "ודוד הוא הקטן" (ש"א יז, יד). וכן הלבנה נקראת (בראשית א, טז) "מאור הקטן". וכן יעקב בקצת מקומות מורה על בחינה זו, כי קטן הוא. ואנחנו מרמזים את יעקב בברכת הלבנה ברוך וכו'. והסוד כי אמרו חז"ל (בבא מציעא פד, א) שופרי דיעקב מעין שופרי דאדם, שסודו אד"ם דו"ד מש"יח כנודע. וכבר אמרו חז"ל (תענית ה, ב) יעקב אבינו לא מת - הרי כלם בסוד הקיי"ם. ונמצא בסידור האר"י זלה"ה בדפוס קאריץ לכוין באמרינו "דוד מלך ישראל חי וקיים" בראשי תיבות שבגימטריא חיים. ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד מאחז"ל (מגילה כח, א) "אחד מיוח"ד שבעדרו" - מלת מיוחד נוטריקון דוד מלך ישראל חי וקיים. ואין כאן מקומו להאריך.

והנה במאמר דראש השנה ז"ל "לעין טב וכו'" כתבו התוספות שם שהיה שם בעין טב ב"ד קבוע כמו ביבנה, עי"ש. ולדעתי יש בזה סוד נמרץ כי כבר ידענו מה שכתב רבינו הגדול זלה"ה בריש ספר ליקוטי הש"ס סוד מאמר חז"ל (ברכות כח, ב) ברכת המינים ביבנה תקנוה וכו' עמד שמואל הקטן ותקנה וכו'. וזה לשונו: אם ידעת שורש כל אלו אשר נקראו קטן בסוד דוד יעקב שמואל - תבין גם הטעם למה תיקן שמואל הקטן וכו'. כי יבנה הוא אדני עם הכולל, וכולל דכולל וכו' עי"ש היטב. ולכן היה שם בית דין קבוע בסוד "דינא דמלכותא" סוד אדני. ויש להאריך במאמר ז"ל "לעין טב וכו'" רק שאין כאן מקומו והמשכיל יבין.

עוד תשוב תראה כי חיי"ם במספר קטן בגימטריא דו"ד. וטעם החשבון במספר קטן תדע שבבחינה זו שאנחנו עוסקים בה - מצוה רבה לחשוב מספר קטן כמ"ש רבינו זלה"ה טעם מה שבס' התיקונים חושב רשב"י הכל מספר קטן ומובא בהקדמת כסא מלך עי"ש שהוא נותן טעם לשבח על מה שנקרא ספר התיקונים, כי הוא תיקון רב אל השכינה להעלותה מעולם עשיה מעלה מעלה, עי"ש היטב. ותראה מבורר כי בבחינות אלו 'דוד הקטן' 'מאור הקטן' ודומיהם - הרשות נתונה לחשוב במספר קטן, ואדרבה יש בזה תיקון גדול. וכבר יעדתי לחבר אי"ה קונטרס מיוחד על ענין מספר הקטן וכאן ראיתי לקצר, ואין העיקר פה אצלי רק מה שצריך על התכת(?) המאמרים.

הכלל העולה שדוד הוא סוד חיים. ודע כי כל זה אמרתי מדעתי, ואחר זמן רב מצאתי מפורש בדברי רבינו זלה"ה בספר זוהר הרקיע ריש פרשת אחרי על מ"ש בזוהר (ח"ג נז, ב) "ותנינן ברזא דמתניתין תרי זוג פ"ן ח"ס וכו'". וכתב שם רבינו בזה הלשון: הנה ח"ס גימטריא חיים, והוא משיח בן דוד כמ"ש "חיים שאל ממך וכו'", ופ"ן הוא משיח בן יוסף - פ"נ דמנצפ"ך גבורה וכו', היינו "באור פני מלך חיים" (משלי טז, טו) - "פני" - משיח בן יוסף, "מלך" - משה כמה דאת אמר "ויהי בישורון מלך", "חיים" - משיח בן דוד, עכ"ל רבינו.

ובראותי שמח לבי בקרבי ומעתה מבואר היטב איך ערב מורה על דוד, כי סודו חיים כאמור. חשוב ב' פעמים חיי"ם ב' פעמים חיי"ם שווה 136 - בגימטריא קל"ו. ותכפול ב' פעמים קל"ו ב' פעמים קל"ו שווה 272 - נעשה ער"ב. וזהו סוד (בראשית כז, כב) (הקול קול יעקב) בבחינה זו. ויש להאריך בענין ד' פעמים חיים ד' פעמים חיים שווה 272 ב"זכרנו לחיים וכו'" - ואין כאן מקומו כלל.

והנה השם אל אדני שבעולם עשיה בגימטריא עבדך כידוע. וזהו שאמר הכתוב "ערב" שהוא דו"ד הנקרא "עבדך" יתייחד לטוב. הבן. והבט נא וראה שאותיות הסמוכים אצל אותיות דוד באלפא ביתא הם אותיות הזה - בגימטריא טוב, סוד שם הקדוש הנ"ל. ובסוד (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם" כמו שאני עתיד לבאר אי"ה במאמרים שיבואו.

ודע עוד מ"ש מ"ש הקדמונים [נקודות] של דו"ד הם קמ"ץ חירק בגימטריא כ"ו כמנין השם בן ד', והנקודות גבוהים במעלתן מן האותיות - הרי שנרמז בדוד עצמו סוד היחוד. וזהו סוד (דה"א כט, י) "ויברך דוד את ה'" שהוא בסוד היחוד. וידוע מ"ש הרב זלה"ה בכוונת הפייט (בתפלה האוחז ביד) הודא"י שמו וכו' שהוא שם קדוש, ודא"י שבגימטריא אהי"ה, והוא יוצא מראשי תיבות "ויברך דוד את יהו"ה" סוד אהי"ה שהוא באימא, ועל ידה נתגדל יעקב בסוד (עמוס ז, ב) "מי יקום יעקב כי קטן הוא", ועל ידי 'מי' - שהיא אימא - הקטן נעשה גדול. וזהו סוד (במדבר כג, י) "מי מנה עפר יעקב" כמפורש בסבא דמשפטים (ח"ב קה, א) ובזוהר בלק (ח"ג רד, א) עיין שם, כי אין רצוני להאריך. וזכור כל זה.

עתה אפרש דרך פרט

על פי סימנים אשר הצבתי לך ציונים:
א - ערב עבדך לטוב:    כבר הודעתיך שהכתוב זה הוא מרכז אשר עליו כל המאמרים יסבו בלכתן. ומתחיל ואומר:

ב - דא יחודא ודרגא דדוד:    פי' שרמוזים בכתוב זה שני עניינים (א) - יחודא שהוא סוד היחוד עם סוד טו"ב, (ב) - "ודרגא" שמבואר בו המדריגה והבחינה של דוד עצמו, ומלת "דדוד" שאמר קאי על שניהם - כלומר יחודא דדוד ודרגא דדוד, וכמו שמפרש ואזיל.

ג - רזא דשמו:    פי' הסוד של שמו דו"ד שעם נקודותיו מורה על היחוד הקדוש כמבואר הכל למעלה.

ד - ובודאי כן הוא:    לכאורה הוא דבר שפתים ואך למותר ואמנם הכוונה על שם הקדוש ודא"י היוצא מראשי תיבות של "ויברך דוד את היהו"ה", וכמו שהודעתיך למעלה בשם הרב זלה"ה בסוד הודאי שמ"ו כן תהלת"ו. וז"ש "רזא דשמו ובודאי כן הוא", כלומר בסוד שם ודאי והבן.

ה - וסוד אכפלתא דאכפלתא:    הוא הדבר האמור בסוד עיקר שם דוד שהוא חיי"ם ותכפול אותו פעם אחת ואח"כ תכפול את הכפל - אזי בגימטריא [ערב] כנז"ל. ומהר"ש הי"ד מרכיב בפירושו שני מיני מספרים. ואם לזה בלבד כיון בעל המאמר לא היה קורא אותם בשם אחד, וגם כי מלת 'כפל' בלשונינו הוא כפשוטו - לחשוב איזה מספר שני פעמים. אבל באמרינו על איזה מספר 'כך פעם כך' נקרא מספר ההכאה כנודע במקובלים. ואם כי דבר זה אין צריך לפנים, עם כל זה אציגה נא עמך מה שמצאתי זכר לדבר בספר מ"ע מגלה עמוקות(?) על התורה ריש פרשת בהעלותך וזה לשונו: עשיית המנורה ברזא דחכמתא עילאה, כי מקרא מלא דבר הכתוב "ויגד לך תעלומות חכמה כפליים לתושיה" (איוב יא, ו), ר"ל מה שבא בתורה ד' פעמים בלי ספק יש בהן סודות, כי כפל הוא שני כפליים הם ב' פעמים כפל - הרי ד', רזא דרתיכא קדישא, עד כאן לשונו. הרי כאמור.

ואפשר שלזה רומז בעל המאמר באומרו "הוא סוד נפלא"היינו על דרך הכתוב ויגד לך תעלומות חכמה האמור מפני שנחשב ד' פעמים חיים - רזא דרתיכא קדישא, כי לפי פשוטו לא נראה בדבר זה כל כך סוד נפלא. ודו"ק.

ומה שאמר "חושבניה דשבעים ומאתים ותרין בפשיטותיה" - מלת "בפשיטותיה" קשה להבין, והרב מהר"ש הי"ד פירש כי מלת ערב אינו צריך לתשבורת כמו שם דוד, ולזה אומר "בפשיטותיה". ולדעתי הוא קשה מאוד לפרש בזה לשון "בפשיטותיה" כי מאי צורך היה לו לבעל המאמר לומר שמלת 'ערב' אינו צריך לחשבונות אחר שאומר מפורש חשבונות בשם דוד כדי שיהיה מספרו ערב, ומי פתי יסור הנה לחשוב חשבונות במלת ער"ב ללא צורך, עד שהוצרך בעל המאמר לומר מפורש "בפשיטותיה" שלא לחשוב בו חשבונות?! הלא דבר הוא.

ואמנם לענ"ד נראה פשוט שכוונת בעל המאמר היה להוציא מלב איש המעיין שלא יבוא לחשוב ש"בעים ו"מאתים ותרי"ן באותיותיהם ממש הכתובים לפנינו, היינו אות ש' מן שבעים - שלש מאות, ב' מן שבעים - שנים, וכן כל האותיות מן "שבעים ומאתים ותרין" שעולים לסך רב מאוד אשר לא לזה היה רצונו, רק לחשוב כפשוטו: שבעים על אות ע', ומאתים אות ר', ותרין אות ב'. כדי שיעלה מספר ערב. לזה אמר "בפשיטותיה" שתחשוב בפשיטות כאמור.

והוא פשוט ונכון אלא שקשה מה היה לו לבעל המאמר לכתוב כך "שבעים וכו'" עד שמפני זה הוכרח לפרש "בפשיטותיה", ומדוע לא אחז בלשונו דרך קצרה ולומר "חושבניה ער"ב" ותו לא מידי. וכבר אמרו חז"ל (פסחים ג, ב) לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה. וקושיא זו באמת קשה, גם בלא פירושי הנ"ל. ואמנם אם תדקדק היטב לא קשה לך מידי, כי הנה מלת "עֲרֹב" הכתוב אצל "עבדך לטוב" נקוד בחט"ף פת"ח וחול"ם, והוראתו לשון ערבות מלשון (ישעיה לח, יד) "עשקה לי ערבני". וכמדומה לי שלא נמצא יותר בתנ"ך בהוראה זו. ולא לזה היה כוונת בעל המאמר, כי אין לזה ענק(?) לבחינת דוד, רק רצון בעל המאמר לומר על דרך הדרש כאילו נכתב מלת 'ערב' סתם, בלי נקודות כלל, ואז נוכל לפרש אותו גם מלשון עֶרֶב ובקר, שנקודתו בשני סגולי"ן והוראתו מלשון עירוב ותערובות אשר לזה היה כוונתו, כי זה בחינת דוד ממש - מדת לילה, וכמו שמפרש אחר כך ואומר "והוא נשף בוודאי".

ואל תתמה על זה, כי כן מצאנו ראינו בדברי הקדמונים הרבה מאוד, וגדולה מזו אמרו חז"ל (זבחים כה, א) גורעין ומוסיפין ודורשין, עיי"ש. לכן אחז בעל המאמר בלשונו הצח "שבעים ומאתים ותרין" להורות לנו תוכן כוונתו על האותיות ער"ב ולא לנקודותיו כאמור. ולפי זה יהיה גם כן אומרו "בפשיטותיה" מורה באצבע על הדב' האמור, כלומר ער"ב בפשיטותיה בלתי נקודותיו המורים על לשון הצלה וערבות כמ"ש רש"י ז"ל. ודו"ק.

עוד אפשר כוון לומר שלא לחשוב ערוב - מלא ו', כמו שנמצא הרבה - עָצְמו מִסַפר אצל בעלי גמטריאות שחושבים את החסר כאילו היה מלא, וכמו שאמרו חז"ל (סוכה ו, ב) יש אם למקרא, עי"ש. לכן פירש דבריו שלא לחשוב רק אותיות ער"ב כפשוטו. והדברים נכונים. ואם לכל זה כיון בעל המאמר מה טוב ומה נעים.

ו - בסוד חי קים לעד:    בזה מפרש למה נחשב שמו חיי"ם, וכמו שהודעתיך. אך מה שלא אחז בלשונו חי וקיים וכו' וכלשון חז"ל שהכרתי(?) למעלה כיון לשני דברים: א' - כי חי קים לעד גימטריא ערב. וכן כתב מהר"ש הי"ד גם כן. ב' - כי ראשי תיבות הוא חקל - סוד נוקבא דז"א כנודע, שנקראת "חקל תפוחין קדישין". ובמקום אחר כתבתי רמז נפלא בפסוק (במדבר יט, ב) "זאת חקת התורה" - שהשכינה הנקראת 'זאת' היא סוד חקת - ראשי תיבות חקל תפוחין קדישין. ואין כאן מקום להאריך.

ז - והוא נשף בוודאי:    פי' מלשון עֶרֶב ובקר כמש"ל, והוא מלשון הכתוב (משלי ז, ט) "בנשף בערב יום". אך יש לדקדק מדוע אחז בלשונו לשון נשף ולא כתב מפורש מדת לילה או עֶרֶב מנוקד? וליישב זאת אומר אני שכיון בזה לדברים עמוקים, והוא כי יש בסוד נש"ף ב' בחינות:

• א' - כי נשף אותיות נפש - בגימטריא

ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430, ה"ג ה' גבורות בסוד (שיר ד, ד) כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות}} - ת"ל חושבן נפש, פיות - חושבן מלכות.

• והבחינה הב' - כי נשף חושבן צדיק יסוד עולם, והוא סוד טוב כמש"ל בסוד "אמרו צדיק כי טוב", ולכן נשף בא"ת ב"ש הוא טוב.

הרי לפניך ב' בחינות בנשף. ונמצא לפי בחינה הא' הוא מדת לילה, ולפי בחינה הב' היא מדת יום כמו שנאמר (בראשית א, ד) "וירא אלהים את האור כי טוב". וזהו סוד נפלא במאחז"ל (ברכות ג, ב) "ונשף אורתא הוא הא נשף צפרא הוא וכו' אלא אמר רבא תרי נפשי הוו וכו'" עי"ש. ודוק היטב.

ואמנם כוונת בעל המאמר היה בכאן על יחוד ב' בחינות אלו וכמש"ל בסוד "ערב עבדך לטוב", לכן אחז בלשונו הצח מלת נשף.

ודע עוד כי באמת מלת נשף מורה גם כן על יחוד שני הבחינות אלו האמורים, והוא על פי האמור בתיקונים תיקון כ"ח (דף ע"ג ע"ב) וזה לשונו: "פתילה שכינא משחא דילה צדיק שמן כתית נהורא דיל' עמודא דאמצעיתא", עכ"ל. והנה כי כן מלת נשף נוטריקון נ'ר ש'מן 'פתילה כסדרן מלמעלה למטה - ת"ת יסוד מלכות. הרי מורה על יחוד שני הבחינות הנ"ל ביחד, והיו לאחדים במלת נשף. ולזה כוון בעל המאמר שיהיה בסוד "ערב עבדך לטוב" בסוד יחודא ודרגא דדוד כמש"ל. והבן.

עוד אגלה לך סוד עמוק מאוד בקיצור נמרץ איתא (סנהדרין כב, א) "אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות", עכ"ל. וסוד המאמר הזה נמצא בליקוטי ש"ס בשם רבינו הגדול זלה"ה עי"ש שמאריך ומסיים בזה הלשון: "ודוד הוא מבחינת עטרת יסוד דזעיר המיוחד בתוך המלכות", עכ"ל. והנה הזעיר בכללו הוא מדת יום, ונוקבא דז"א מדת לילה כנודע. נמצא שעטרת היסוד דז"א -- שהיא בחינת מלכות דז"א -- היא בחינה הממוצעת ומחברת מדת יום ולילה, ולפיכך אמר רבא (שם בברכות) "נשף לילא ואתא יממא, נשף יממא ואתי לילא", עכ"ל. וז"ש בעל המאמר "והוא נשף בודאי". והבן מאוד מאוד כל אלו הדברים כי נפלאים המה.

ח - וקטן מגלה זה הסוד:    פי' כי מתחלה כתב למה נחשב שם חיים על שם חי קים לעד כנז"ל. ועתה אומר טעם שני דהודעתיך כי חיי"ם במספר קטן גימטריא דוד. וז"ש "וקטן מגלה זה הסוד".

ט - סוד לבנה סודו מאור הקטן:    פי' כמש"ל שלכן מצוה רבה לחשוב בבחינה זו מספר קטן.

י - מסוד עבדים:    פי' כמש"ל בסוד מאחז"ל (בכמה מקומות בש"ס) "הוקשו עבדים לקרקעות" בסוד מאחז"ל (סנהדרין עד, ב) "אסתר קרקע עולם היתה", והכל בסוד הנוקבא כמש"ל בסוד "ערב עבדך".

יא - המרמז לסוד פשיטותיה:    פי' לסוד אותיות ערב כפשוטן כמו שהארכתי למעלה בפירוש מלת "בפשיטותיה" שאמר - שם תראנו.

יב - משום דסמיך ליה ושמו קודם לו:    פי' הוא הדבר אשר דברתי לאמר בטעם ערב עבדך לטו"ב שהתפלל דו"ד מפני שהוא סמוך באותיות אל אותיות הזה באלפא ביתא, שסודו שם הקדוש הנז"ל שסודו טוב. וז"ש "ושמו קודם לו", כי אותיות דוד הם מוקדמים אל סוד טוב - הז"ה.

יג - והוא בסוד מי מנה וגו':    פי' כמו שהודעתיך למעלה בדרך כלל, כי "מי" - אימא, "מנה עפר יעקב" כמפורש בזוהר. ובאומרו "וגומר" - אפשר שכוונתו גם כן על "ומספר את רבע ישראל" שמבואר בזוהר במשפטי שם שמספר הוא בדעת עי"ש במקדש מלך שמביא בשם הרב זלה"ה. וידוע כי שם בדעת שורש שם הקדוש שגימטריא טוב כנז"ל. וגם בכף(?) רבע ישראל אמרו בזוהר בלק (ח"ג רד, א) שיעורא דגופא ארבע בריתות, עי"ש. הרי סוד רב"ע הוא יסוד. ובהיפך אתוון הוא ערב שהוא דוד כנ"ל. הרי יוס"ף ודו"ד רזא דתרין משיחין. יהי רצון שיתגלו במהרה בימנו אמן.

תם מאמר הראשון בעז"ה.

ידוע למביני מדע כי השם אדני, אם כי הוא בחינת הדין - דינא דמלכותא - עם כל זאת שני אותיות א"י הם בחינת חסדים נגד שני אותיות ד"ן. אך אמנם בערך נגד אותיות השם בן ד' ככתבו נקראים כל הד' אותיות אדני בשם 'דין'. ואמנם כאשר מתגלים על אותיות אדנ"י הארת השם בן ד' ככתבו באותיותיו -- אזי נמתקים גם האותיות אדני ונלקפים ממש ועולים למעלה. וזה טעם ארבע כריעות וזקיפות בתפלת שמונה עשרה כדאיתא בתיקון י"ח (דף ל"ג ע"א) וזה לשונו:
"דקא סגדין בצלותא ארבע זמנין וכו' וזקפין ארבע זקיפות בהון לארבעה אתוון דילי דאינון אדנ"י לסלקא ארבע דאינון אדני בארבע דאינון יהו"ה", עכ"ל. וכמ"ש הרב זלה"ה כריעה א' י' דיהו"ה, ובזקיפה מעלה א' דאדני, כריעה שנייה ה' מעלה ד', וכן ו' מעלה נ' במודים, וכן ה' מעלה י' בכריעה וזקיפה ד'. ומובא גם כן בכסא מלך. וזה לדעתי מה שאנחנו אומרים אחרי ארבע זקיפות ברכת השלום, כי ביחוד האמור מקבל שֵם אדנ"י מן שם הויה ש"פ אורות כמנין שלום עם האותיות.

• כי אות א' מקבל י' אורות - י' פעמים א',
• ואות ד' מן אות ה' ראשונה - כ' אורות - ה' פעמים ד',
• ואות נ' - ש' אורות - ו' פעמים נ',
• ואות י' - חמשים אורות - ה' פעמים י'.

הכל ש"פ אורות.

והוא סוד שלום כמ"ש מהרח"ו ז"ל בסוד (שופטים ו, כג) "ויקרא לו ה' שלום". וכן מובא גם כן בהשמטות של מקדש מלך סוף חלק שני. וז"ל בספר עץ חיים דף ס"ט כתב וזה לשונו: "כשתכה הויה באדני יוצא מהם מנין שלום וכו' לכן אם אין שלום אין כלום שמורה שח"ו לא יש חיבור הויה באדני ואז אין כלום משפע של מעלה", עכ"ל.

וזה לדעתי סוד המשנה (משנה, אבות ג) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות" (אמר המפרש, אחר שכבר יצא לאורה בעז"ה ספרי "מדרש לפירושים" שנדפס בשנת ד"רושים, ושם בחלק שני דרוש ארבעה ושלשים מבואר מזה הרבה, לכן איני רוצה עתה לכפול הדברים ולא אכתוב כאן רק מה שצריך אל פירוש המאמר, ויתר הדברים השמטתי כי משם תראנו).

והנה נאמר (עמוס ט, יא) "ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת" שהיא בחינת שם אדנ"י כידוע, סוד רח"ל, כי כן סוכה במילוי כזה: סמ"ך ו"ו כ"ף ה"א - גימטריא רח"ל כנודע. והיא סוד אדני - דינא דמלכותא. והקימה הוא יהיה על ידי התגלות עליה ד' אותיות הויה כאמור בענין הכריעות והזקיפות וכמו שמפורש בזוהר (ח"ג ו, ב) וזה לשונו: "היא לא תוסיף קום כזמנין אחרנין אבל אני אקי' וכו'", עי"ש. וזהו סוד (תהלים קמה, יד) סומך ה' לכל הנופלים - כלומר אותיות הויה ממש סומכים ומעלים אותיות אדני כדבר האמור.

וזהו סוד מאחז"ל (ברכות ד, ב) אמר ר' נחמן בר יצחק "אפילו הכי חזר דוד וסמכן וכו'" כמו שרמזתי הסוד בספרי מדרש לפירושים חלק שני דרוש ל"ד, ופרשתיו ביותר ב"עולם ברור" פרק כ' עי"ש. ועל פי האמור כאן תבין שם ביותר.

העולה מכל הא דאמרן - כי הקימה של סוכת דוד הנופלת שהיא סוד אדנ"י הוא על ידי אותיות הוי"ה שהם כמו סכך על ראש אדנ"י - אות נגד אות. ויש עלייה לאותיות אדני ונמתקים הדינים ואז נעשה סוד ס"וכת ש"לום. וזה רמוז בסוכה עצמה גם כן, כי כן אותיות סוכה - כ"ו ס"ה - הויה אדני כנודע. וזהו סוד "ופרוש עלינו סוכת שלומך" (כמו שמפורש שם במדרש לפירושים דרוש ל"ד).

(הגה"ה עוד תדע שיש לי בכל זה דרך עמוק מאוד על פי הקדמת רבינו הגדול זלה"ה, ובדרך הזה יהיה קצת מלשון המאמר יותר מדוקדק, אך שאין רצוני לילך בגדולת ונפלאות אם לא במקום ההכרחי מאוד. ועם כל זה ארמוז לך ברמיזא בעלמא:
בחינת סוכת שלום הוא יסוד אימא המסתיים בחזה דז"א וסוכך על ראש יעקב ורחל המתחילים שם, ויסוד בכל מקום נקרא 'שלום' ומתרחב כסוכה ואוהל. והנה דוכרא מקבל אורותיו דרך אור ישר, ונוקבא דרך אור חוזר. וידוע כי ת"ת דז"א נקרא 'רחמים', ושם סוד הויה. ודו"ק היטב. עד כאן הגה"ה).

והנה עשו הוא היפך השלום, ולכן בגימטריא שלום לומר לך שהוא מתנגד אל מדת השלום. ועיין בספר גנת אגוז סוף חלק שני מביא מאמר אחד מחכמינו ז"ל (שם מצויין מסכת כלה וממני נעלם מקומו). וז"ל: "תמצא שלום וכו' אלא מעתה עשו הכי נמי שלום הוא, התם נמי אמרי ומה בשעה שכתבו בו שלום הוא מרעיש את המדינות מפני 'על חרבך תחיה', אם אינו מצוי על אחת כמה וכמה", עכ"ל המובא בשער גימטריא הנקרא חשבון. ועיין שם.

ועיין מדרש שוחר טוב (סימן ק"ט) מה שדורש על הפסוק (בראשית כז, מא) וישטם עשו וגו', ומסיים {{צ|אמרו ישראל (תהלים קכ, ז) אני שלום וכי אדבר המה למלחמה, עי"ש. ועיין בספר מדרש לפירושים חלק שני דרוש השלישי שהארכתי איך שעשו הוא מנגד לבחינת שלום.

ודע עוד כי קליפת עשו הוא עורב וכדאיתא בתיקונים (תיקון ע' דף קכ"ג ע"א), וזה לשונו: נחש רכיב על קלא דעורבא אל אחר וכו', עי"ש. והוא מפורש אצלי יפה במדרש לפירושים ח"ב דרוש י"ג, עי"ש.

וזהו סוד מאחז"ל (בבא קמא צב, ב) כתיב בתורה (בראשית כח, ט) וילך עשו אל ישמעאל וכו' ותנינא בברייתא ר"א אומר לא לחנם הלך הזרזר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, עכ"ל. ובמדרש רבה (ריש פרשת ס"ה) וז"ל: בימי ר' חייא רבה עלה זרזר אחד לארץ ישראל וכו' אמרו לא הלך עורב אצל זרזר אלא שהוא מינו, עכ"ל.

וסוד הדבר מבואר אצלי במק"א באורך, וכאן לקצר אני צריך. ואודיעך שורש הדברים בקיצור נמרץ, כי עור"ב הוא ס"מ, הוא 'אל אחר'. והוא שורש ה"רע. ולכן בהיפת אתוון ר"ע ב"ו. ואמנם עיקרו רע, ושני אותיות ו"ב שבו הוא אחיזתו מן ה"טוב. ובזה האופן, כי מאות ב' נאחז תמיד, כי צריכי' תיו' והאלהים עשה שייראו מלפניו עד יהיה הזמן גרמא ויקוים "בלע המות לנצח" וכנודע. ואות ו' הוא ממוצע והוא תלוי במעשיהם של ישראל אם ח"ו אין עושין רצונו של מקום - נאחז העורב גם מן אות ו' של טוב ויש לו חיות משני אותיות של ט"וב. ואם עושין רצונו של מקום נלקח חיותו מן אות ו' ולא נשאר לו רק מעט אחיזה מן אות ב' בלבד, ואז בנקל אפשר לבטל אחיזתו אחר שנלקח עיקר חיותו שהוא אות ו'. ואין להאריך כאן יותר. ואי"ה במאמר שיבוא אודיעך עוד מעט מזה הכלל ש'עורב' הוא מנגד אל ה'טוב', ונגד עורב בסט"א יש בקדושה סוד יונה. ולכן ע"ורב ו"יונה שניהם במספר קטן י"ז בגימטריא טוב. עורב מנגד ליונה.

ובזה הבנתי מאחז"ל (סנהדרין צט, ב) אפיקורס וכו' רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהנו לן רבנן מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה, עכ"ל. ולמה אחזו דווקא שני אלה בלשונם? אך מבואר עם האמור כי הם ממש זה לעומת זה. וכבר נודע בזוהר ותיקונים - כשר מותר טהור מבחינת הקדושה, ופסול אסור טמא מבחינת סטרא אחרא. לזה אמרו מעולם וכו' ומה שאמרו (סנהדרין ק, א) "רבא כי הוו מייתי טריפה דבי בנימין קמיה כי הוה חזי בה טעמא להיתירא אמר להו תיחזו דקא שרינא לכו עורבא", הוא בסוד (איוב יד, ד) מי יתן טהור מטמא. ומ"ש עוד שם "כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא א"ל תיחזו דקא אסרנא לכו יונה", היינו סוד חיות הקליפות כפי הצורך.

והיודע סוד מאמר רבא (מגילה ז, ב) מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - יבין גם כן דברי רבא בכאן. וסוד עמוק הוא. והמש"י והמשכיל יבין.

והנה מצאתי בסוד (בראשית ח, ז) וישלח את העורב, ואח"כ (שם ח) וישלח את היונה, שהראה נח בזה שעשו הוא מולך לפני מלוך מלך בישראל בסוד (בראשית לג, יד) יעבר נא אדני לפני עבדו, שהוא נוטל מלכות בראשונה. ואח"כ שליחו' היונה היא כנסת ישראל שנמשל ליונה
(כן מצאתי ביר"ג בשם פי' ע"מ ואינו שם רק אנכי מצאתיו במ"ע אופן ארבעים בשם הזוהר וממנו יקח לראיה שעשו הוא עורב. ויגעתי הרבה בזוהר ומצאתי רק דומה לזה בזוהר גדול ח"א עמוד ק"ב במאמר המתחיל "צולמא דבר נש וכו'", עיי"ש).

ומאי מאוד הדברים מובנים על פי מה שכתבתי.

ודע עוד מ"ש בזוהר ריש פרשת נח (ח"א ס, א) ות"ח משיעורא דתיבותא וכו', ובמקדש מלך בפירוש הב' וז"ל: יהו"ה אדנ"י בהכאה. י' עם א' - הם עשר, ה' עם ד' - עשרים, עם עשרה הראשונים - הם שלשים אמה קומתה. ו' עם נ' הם שלש מאות אמה אורך התיבה. ה' עם י' - הם חמשים אמה רחבה. עכ"ל.

הרי סוד (בראשית ו, טו) שלשה מאות אמה ארך וגו' הכל הוא בסוד השלו"ם היוצא מב' שמות אלו הנז"ל. ובכח השלו"ם האמור היה משלח קליפות העור"ב שהוא עש"ו. ובמ"ע על התורה פרשת לך לך מביא גם כן זה, ומוסיף ואומר שזהו סוד (בראשית ח, טז) צ"א מן התיבה - סוד שני שמות אלו שבגימטריא צ"א, עיי"ש.

הכלל שקליפות עשו הוא ע"ורב. והנה קליפות ישמעאל הוא ז"ר ז"ר, כי שר של ישמעאל רה"ב - בגימטריא ז"ר. ולכן אמרו חז"ל על התחברותם "לא לחנם וכו'" (וכן הוא במ"ע אופן הארבעים מצאתיו עתה ובעז"ה אנכי אמרתי זה בילדותי וברוך השם שכוונתי לדעת גדול). והנה הקדים בעל המאמר הראשון שדוד הוא סוד ערב, וכל כוונתו היה להודיע ולהוודע שיש לאל ידו לבטל קליפת עש"ו המנגד אל השלום, ולכן סמך אליו המאמר השני הזה בסוד "סוכת שלום" לבאר איך שמבטל קליפת עשו מכל וכל.

הרי לפניך פירוש המאמר ד"רך כ"לל.

עתה אפשר דרך פרט

א - סוד סוכה בלבן ושחור:    פי' סוכת דוד הנפלת, סוד שם אדנ"י, יש בו ב' בחינות; אותיות א"י הם לבן שבו, ואותיות ד"ן הם שחור שבו.

ב - ורחמים למעלה בכיוון:    פי' שם הוי"ה שסודו רחמים ת"ת - הוא למעלה. ומלת "בכיוון" שאמר, ר"ל מכוון ד' אותיות הויה כסדרן על ד' אותיות אדנ"י כסדרן, אות כנגד אות מכוון ממש.

ג - והוא סכך לראשו:    פיר' כאמור שאותיות הויה הם סכך על ראש אותיות אדנ"י. ולפירוש מהר"ש מורינו הרב שמשון שפירש לבן ושחור - כ"ו ה"ס - אזי סכל לראשו אינו מדוקדק. ודו"ק.

ד - והוא הדין ורחמים:    פי' עתה הוא יחוד של ב' שמות הויה ואדנ"י, שהם דין ורחמים, כי בערך שם הויה הוו להו כל אותיות אדני בחינת דין כנודע. ואחז בלשונו הדין בראשונה כי על זה עיקר כוונתו לומר שנמתק הדין על ידי הרחמים שהוא סכך לראשו.

ה - בכיוון מספר שלום:    פי' כי ג' מלות אלו והוא דין ורחמים^[3] בגימטריא שע"ו - מכוון למספר שלום. כי זהו באמת עיקור^[4] השלום שעושה בין מדת הדין למדת הרחמים. ועיין בזוהר ומדרשי חז"ל על הכתוב (איוב כה, ב) "המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו". והארכתי במקום אחר.

ו - והוא בארבע:    פי' עוד כוונה אחרת בסוד שלום שתחשוב אותו עם ארבע אותיותיו.

ז - ברמז סוכת שלום:    פי' בסוד סוכ"ה - כ"ו ה"ס בשילוב אותיותיהם, יוצאים ש"פ אורות כמספר שלום עם האותיות. והוא בחינת 'סוכת שלום'. ובאמת הכל אחד כי עושה שלום בין מדת הדין למדת הרחמים ונעשה הכל רחמים.

ח - והיא משתתקת גבורה לרחמים:    פי' שהדינים נמתקים וכאמור למעלה. ואמרו "והיא משתתקת" - לשון נקבה - קאי על בחינת סוכת שלום. וק"ל.
(ואמנם תתבונן בהגה"ה שכתבתי למעלה ב'דרך הכלל', ואם בעל נפש יפה אתה לעיין במקומו בסה"כ תבין ביותר דברי המאמר הזה מתחלתם ועד כאן. וארמוז בקיצור:
ל"בן - י"עקב הנבנה מן הארת יסוד אבא שבו ל"ב נתיבות. וזה לבן. ושחור - רחל, שבניינה מן הגבורות כנודע. ורחמים למעלה - ת"ת דזעיר, ששם מסתיים יסוד אימא. והוא סכך לראשו כאמור שם בסה"כ. והוא הדין ורחמים, כי יש שם ה' חסדים וה' גבורות. ויתר הדברים כמו שפרשתי. וגם לשון "והיא משתתקת" מבואר היטב על פי האמור בסידור התפלה אצל "ופרוס עלינו" - דוק ותמצא).

ט - בסוד קליפת עשו ברמז:    פי' בזה מבאר כל שורש כוונתו במאמר הראשון ובמאמר הזה, שדוד הוא סוד ערב, ומבטל קליפת עורב, ומפני שעורב הוא קליפת עשו נתבטלה על ידי סוכת שלום הנעשה מן סוכת דוד הנפלת, כי כן שלום מבטל את עשו שבגימטריא הכי הוי. ובעל המאמר כולל בדבריו אלו מעוטי כמותים ב' בחינות של ע"שו הנבטלים על ידי ד"וד.

י - והמבטלו בן ישי בשמו:    פי' גם בדבריו אלה כולל שני בחינות המבטלים את שני בחינות עורב - עשו, כי הנה הקליפה ערב נתבטלה על ידי שם דוד שעולה בגימטריא 'ערב' כאמור במאמר הראשון. והשם עשו נתבטל על ידי "שמו" - בן ישי שעם האותיות בגימטריא שלום עם הכולל. וזה שמדקדק ואומר "בן ישי בשמו" - אומרו "בן ישי" הוא בחינה א', ואומרו "בשמו" שהוא דוד גם כן בחינה א'.

יא - והרמזים אינם שווים:    פי' עכשיו הוא מפרש הא דאמר לעיל בסמוך "קליפת עשו ברמז", שכוונתו על שני בחינות ושני רמזים, בחינת עורב ובחינת עשו. לזה אומר ומפרש שאינם שווים.

יב - כי הרמז הראשון אינו בשמו כלל:    פי' סוד עורב הוא קליפת עשו אבל אינו רמוז בשמו כלל.

יג - והשני בשמו נרמז:    פי' אבל הרמז השני' שהוא מה שמתנגד אל בחינת השלום - זה רמוז בשמו ממש - עשו בגימטריא הכי הוי. ונמצא שבזה מפרש כל תוכן כוונתו למעלה למשכיל.

עוד אומר רמז נפלא מה שאפשר שגם אליו כיוון המאמר באומר "בן ישי בשמו" והוא בסוד משיח שנקרא בר נפלי שבגימטריא ממש בן ישי. ולזה אמר "בן ישי בשמו" כלומר בשמו 'בר נפלי' שהוא משיח צדקינו. וידוע מאחז"ל (סנהדרין צו, ב) וז"ל: "משיח בר נפלי קרית ליה, א"ל אין דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", עכ"ל. ובזה שייך שפיר לכאן המדבר בסוד סוכת דוד. ואי"ה ואם ירצה השם במאמר האחרון אודיעך עוד מעט מזה והמש"י והמשכיל יבין.

יד - ושליחות נח גם כן מרמז בזה:    פי' מה ששלח מתחלה את העורב ואחר כך את היונה שמרמז בזה שהעורב ימשול מתחלה אבל אח"כ בממשלת היונה יתבטל העורב מכל וכל. ולכך נאמר (בראשית ח, יא) "ותבא אליו היונה לעת ערב", היינו כמו שנאמר (זכריה יד, ז) "והיה לעת ערב יהיה אור". וזהו שנאמר "והנה עלה זית וגו'", וכתבו המקובלים שבגימטריא אדם דוד משיח, כי יתוקן ח'טא א"דם ויתגלה משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.

פירוש המאמר דרך כלל

זכור תזכור מה שהודעתיך במאמר העבר לפנינו בענין עורב ויונה. שסוד עורב עיקרו רע אלא שנאחז ויונק משני אותיות ו"ב מן טוב, עיין שם היטב. ועתה אפרש הדבר היטב ביות' במה שצריך למאמר הזה.

דע והבן כי ג' אותיות טוב הם המה בסוד שלשה קוים הידועים שסימנים חדר. אות ט' סוד קו ימיני, ואות ב' סוד קו שמאלי, ואות ו' סוד קו האמצעי. והנה החיצונים נאחזים מקו שמאלי. וזהו סוד קליפת עורב - גם אם חסר ו', אבל אות ב' לעולם לא יחסר. והיינו כי הרע הוא צורך עולם גם כן כמ"ש (קהלת ג, יד) "והאלהים עשה שייראו מלפניו". וכנודע. ולפיכך צריך לתת להם חיות על כל פנים בכדי חיותם, והיינו אחיזה מן אות ב' - סוד קו שמאלי כאמור.

אך אות ו' שהוא סוד קו הממוצע - זה תלוי במעשינו. אם עושין רצונו של מקום - נוטה לצד הימיני ואין לסטרא אחרא שום אחיזה ויניקה ממנו. אבל בהיפך ח"ו, אז גם הוא נוטה לצד השמאלי ויונקים החיצונים גם ממנו ונעשה עורב - מלא ו'. ואז יונקים שפע רב הרבה יותר מכדי חיותם. אבל אות ט' הוא רק טוב, ואין לסטרא אחרא שום חלק בו. וזהו סוד (בראשית כח, יט) "ואולם לוז וגו'", ואמרו עליה חז"ל (בר"ר סט, ח) וזה לשונם: "היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם", עכ"ל. וטעם הדבר שאין שולט שם מלאך המות מצאתי בזוהר תרומה (ח"ב קנא, ב) (דף קנ"א ע"ב וקנ"ב ע"א) מפני ששורה על המקום ההוא אות ט, עיין שם באורך. והיינו טעמא כי 'עורב' הוא בחינת היצר הרע כמו שמצאתי מפורש בזוהר גדול ח"א עמוד ק"ב וזה לשונו: "וישלח את העורב בקדמיתא דא יצר הרע דשלח ליה עם בר נש בהאי עלמא", עכ"ל. וידוע מאחז"ל (בבא בתרא טז, א) הוא שטן הוא יצה"ר הוא מ"לאך ה"מות, עכ"ל. הרי מבואר ממילא שהעורב שהוא יצה"ר ומלאך המות - אין לו שום אחיזה באות ט' מן טוב. ודו"ק.

ודע עוד כי החיצונים נקראים 'פגרים מתים' - הגם שנאחזים יונקים מקו שמאלי כדבר האמור - מכל מקום הם מתים בסוד מאחז"ל (ברכות יח, ב) רשעים בחייהם קרוים מתים, וכמו שאיתא בפרקי היכלות (פרק שביעי) "מימינו חיים, משמאלו מות". וכבר כתבו גורי האר"י כי מילוי הוד - ו"ד ו' ל"ת - גימטריא מות, להורות שהחיצונים הנקראים מות נאחזים מן הוד - סוף הקו השמאלי.
(ויש לי בזה אריכות גדול ועצום, אך כבר יצאו לאורה בעז"ה דברים הרבה מעניינים אלו בחבורים שנדפסו כי תדרשם ימצאו לך ולכן השמטתים כאן).

ועיין מדרש לפירושים ח"א דרוש י' שכתבתי שזהו כוונת חז"ל "רשעים בחייהם קרוים מתים", שהרי אחיזתם ממילוי הוד והוא בעצמו גימטריא מות מורה על הא דאמרן.

אך כאשר נאחזים גם מאות ו' של טוב -- אזי נקראים 'חיים' לפי שעה על כל פנים. וטעם הדבר שאות ו' הוא סוד עץ חיים בתוך הגן כנודע. והוא סוד בריח התיכון. ונתנן תמיד אצל יעקב הממוצע כמו שאנחנו אומרים בתפלת שמונה עשרה "ואלהי יעקב" - באות ו'. וכן "והנורא" שהוא מדתו של יעקב. וכן נאמר (שמות ו, ג) "וארא וגו' ואל יעקב" בוי"ו. וכדאיתא שם בזוהר וכנודע.

ואמנם כאשר נתגלה הארת אות ט' אל אותיות וב -- אזי נסתלק אחיזת החיצונים מן אות ו' לגמרי, וגם מן אות ב' אין אחיזתם כל כך כאשר היא עם ו' כנודע למשכילים. ואז נקראים החיצונים 'מתים' כדבר האמור, אם כי המה חיים עדנ' באחיזתם כדי חיותם - עם כל זה בחייהם קרוים מתים עד שיקוים (ישעיהו כה, ח) "בלע המות לנצח" - 'המות' שהם החיצונים יבולע על ידי כח 'הנצח' שהוא המנצח האויבים והוא סוף קו הימיני, ענף החסד שהוא 'טוב' כמו שנאמר (תהלים כג, ו) "אך טוב וחסד", וכמ"ש הרב זלה"ה בלק"ת פרשת מקץ בסוד הגביע שבגימטריא ה' פעמים טוב ה' פעמים טוב שווה 85 - סוד הח', עיין שם.

ומכל זה הבנתי מה שמצאתי ביר"ג בשם ספר התגין על הפסוק (בראשית ד, טו) "וישם ה' לקין אות" וזה לשונו: "אות ט שם בזרועו", עכ"ל. ועיין שם. והיינו כי קין הגביר בחטאו קליפה 'ערב' כאמור במאמר זה, לכן נתן לו אות ט' מן טוב הנותן בכחו חיים כנז"ל. וז"ש "לבלתי הכות וגו'". ובספר כוונת האר"י וכן בכמה ספרים איתא שהוא אות ו'. (מובא גם כן ביר"ג שם). לדעתי היינו אות ו' מן טוב סוד עץ חיים כנ"ל.

וכבר ידוע כי כל מה שבקדושה באיזה בחינה שהיא כל האותיות שבבחינה ההיא כלולים זה בזה - לכן ממילא מובן שמר אמר חדא וכו' ולא פליגי, כי עיקר הכוונה בבחינת 'טוב' האמור. ודוק ותמצא. ובחינת היונה היא טוב כמ"ש במאמר העבר לפנינו וכמו שמפורש במאמר הזוהר הנז"ל, וזה לשונו: "לבתר וישלח את היונה מאתו דא יצר הטוב", עכ"ל. והוא נגד העורב - יצה"ר כאמור. ואחר שתעיין היטב במאמר העבר ובמה שכתבתי כאן - תבין סוד הפסוק (ישעיה ה, כ) "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע", והוא ממש כמו שאמרו דבי בנימין אסיא (פרק חלק הנ"ל) "מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה". והבן מאוד על פי מה שכתבתי כאן.

ודע אחי כי לא נעלם ממני סוד העמוק בג' אותיות טוב המבואר בזוהר בראשית (ח"א ל, ב) בסוד הפסוק (בראשית א, ד) "וירא אלהים את האור כי טוב" עי"ש. ומש' תראה באמת כל העניינים אלו ביותר עמקות. אך הלבשתי הדברים בכל יכולתי כדרכי תמיד כדי שיובן גם למתחילים. והמש"י והמשכיל יבין.

ודע עוד כי נמצא במקובלים שכתבו בסוד (בראשית ח, ח) וישלח את היונה שקאי על יונה בן אמתי, והוא משיח בן יוסף והוא בן האלמנה אשר החיה אותו אליהו. ושם נאמר (מלכים א יז, כד) "ותאמה האשה וגו' ודבר ה' בפיך אמת", לכן נקרא "בן אמתי", כלומר בן אליהו שהוא החייהו. ועיין זוהר ויקהל דף קצ"ז סוף ע"א (ח"ב קצז, א). ועיין בבא מציעא פרק ט' (דף קיד:) בתוס' ד"ה מהו שיסדרו בסוף הדבור עי"ש. ובתיקון כ' דף מ"ו ע"א וזה לשונו: "והאי יונה איהו יונה דתיבת נח", עכ"ל. ולכן נאמר "והנה עלה זית" - בגימטריא אדם דוד משיח. עיין בדבריהם.

ונראה שלזה נוטה גם בעל המאמר. ואמנם הכל הולך אל מקום אחד, כי כן משיח בן יוסף סודו טוב, בחינת "יוסף בן י"ז שנה" כנודע. וגם בזה אתי שפר בלע המות לנצח על פי האמור בתיקון י"ג (דף כ"ה ע"א) וזה לשונו: "בגין דנצח ביה רמיז נח צדיק", עכ"ל. עיין שם. והבן זה.

ולפיכך נאמר (בראשית ח, ז) "וישלח את הערב" חסר ו', כי לקח ממנו עיקר חיותו ושלחו מעל פניו. ועם כל זה "ויצא יצא ושוב", עד לסוף "וישלח את היונה" - משיח בן יוסף. "והנה עלה זית טרף בפיה" - הוא אדם דוד משיח בחושבן, ויוציאו כל הרפ"ח ניצוצין עם הכולל שהוא סוד "טרף נתן ליריאיו" (תהלים קיא, ה), ואז יתבטל העורב מכל וכל, ויקוים בלע המות לנצח במהרה בימינו אמן.

זה מה שנראה דעת בעל המאמר בדרך כלל. וביתר הדברים הסמוכים אל זה המאמר אלך אחר עקבות מהר"ש הי"ד בפירושו, ובתוספות נוסף בעז"ה בכדי שיובנו דבריו ביותר בעז"ה.

ראיתי עתה לפרש המאמר בדרך פרט

א - והנה הקליפה ערב:    פי' קאי אדלעיל שאמר "ושליחות נח גם כן מרמז לזה" שהוא מה ששלח את העורב כנז"ל, הוקשה לו למה כתיב "וישלח את הערב" חסר ו'. ועל זה אמר -

ב - בהסירותו חיים:    פי' שאות ו' מורה על החיים.

ג - המורה אילן:    פי' כי אות ו' מורה על עץ החיים.

ד - ששי:    פי' אות ששי בא"ב, ומדה ששי במדות עליונים - סוד ת"ת כנודע.

ה - בשלישי:    פי' שאות ו' הוא מקושר ביעקב, השלישי שבאבות.

ו - כסידורם בשמונה עשר:    פי' בתפלת שמונה עשרה הם סדורים כסדרן ובאות ו' אצל יעקב - "ואלהי יעקב". וכן "והנורא" שהוא מדתו של יעקב. וכל זה לראיה שהוא"ו הוא בחינת החיים וכמו שאמרו חז"ל (תענית ה, ב) "יעקב לא מת", והיינו מפני כח אות ו' שבו. ודו"ק.

ז - ואז נקרא מות:    פי' כי לכן כתיב חסר ו' כי נחסר ממנו החיים, ואז נקרא מות וכמ"ש.

ח - בסוד הקליפה שלישי מהרצוח באחיזת רוצח מקדמון:    לשון מהר"ש הי"ד כי קין הרוצח הראשון הביא ק"ס קליפות - מנין קי"ן, וכל קליפה וקליפה שם מיוחד יש לו כמו שהוא מסודר בספרו "כתרו ישועה" שחבר בעל המחבר זה וכו'. וכתב שם כי קליפת קין שלישי נקרא 'עורב'. וידוע כי הבל הנרצח שפגם באימא עילאה - כנודע מספר הזוהר - הביא קליפת 'עורב' לעולם. ובזה יש לו אחיזה עם קין אחיו הרוצח. עכ"ל. ועיין שם שהאריך יותר.

ובמק"א כתבתי על פי זה פי' מאמר הפליאה אשר ראיתיו מובא בספר עיר דוד בית אהרן חדר ב', וזה לשונו:
"כד הרג קין להבל אחיו לא ידע אי למקבר ליה או לא. מיד זימן לו הקב"ה שני עורבין וקטיל חד לחבריה וקביר יתיה. מיד קביר קין להבל אחיו". עכ"ל. וקשה, למה זימן הקב"ה שני עורבין דווקא. ואמנם על פי האמור מובן היטב נפלא הוא למשכיל. ואין להאריך כאן יותר.

פשט נחמד נתחדש לי אור ליום שבת פרשת כי תצא על מה שמדקדק בעל קרניים בלשונו בקראו את שם קין בשם 'רוצח הקדמון' במאמר זה, וכן במאמר י"ד. על פי הא דאמרו חז"ל (יומא פה, א) מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת, נענה ר' ישמעאל ואמר "אם במחתרת וגו'" (שמות כב, א), ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות וכו' ניתן להצילו בנפשו, ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת}}, עכ"ל. וקשה, הא איסור שבת חמור מרציחה, שזה בסקילה וזה בסייף.

וצ"ל דודאי שפיכת דמים חמור מכל עבירות שבתורה, וכדמשמע שם מלשון חז"ל "ומאי שנידון במיתה קלה" הוא כי באמת אינו נידון על גוף הרציחה, כי גברא קטילא קטיל כמו שאמרו חז"ל (משנה, אבות ב) "על דאטפת אטפוך וסוף וכו'", ועיין שם היטב בפירש"י. ומשם תראה כי עיקר חיוב מיתתו של הרוצח הוא משום רשעה אחרת - ומרשעים יצא רשע ממה שנראה כיון שנהרג זה על ידו. ולכן הקילה תורה במיתתו כי שמא מה שהוא חייב מיתה משום רשעה אחרת היא מיתה קלה. כן ראיתי בספר אחד.

והנה חטא קין היא הרציחה גופא - דלא שייך ביה "על דאטפת" כי הוא הראשון, לכן גרם מה שגרם ולזה מדקדק לומר "רוצח הקדמון". ודו"ק.

ט - באחיזת הנביא בן אמתי בבטולו:    פי' שהנביא בן אמתי הוא משיח בן יוסף ומבטל ה"עורב.

י - להודיע שהוא סוד גרדום וסוד עץ שהוא התקרה:    זה לשון מהר"ש הי"ד:

כי ידוע מדברי המקובלים שהנביא יונה בן אמתי הוא המבטל קליפת קי"ן שהוא האיש הרמוז בראשי תיבות "ונוקב שם יהו"ה", והוא קליפת עורב שהוא סוד שכתבו המקובלים ומובא בספר אות אמת שכתב על פסוק (מלכים ב ו, ה) "ויהי האחד מפיל הקורה - זה היה בן אמיתי" כדאיתא במדרש ע"פ (בראשית ג, כב) "הן האדם היה כאחד ממנו - כיונה בן אמתי" שאצלו גם כן כתיב "ויהי האחד מפיל הקורה". הנה דע הקורה גימטריא שי"ו וסוד יונה בסוד ר"גן ניצוצות הקדושים - גימטריא גרדו"ם שהפיל בו את הקורה - סוד קליפת האיש, קליפת עורב. עכ"ל.

יא - ובפסוק תמצאנו בסוד מספרם שוה:    זה לשון מהר"ש הי"ד:

שמספר האיש הידוע ומספר הקורה - שוה. ותקרה היא הקורה. ומה שלא פי' בהדיא הקורה ולמה הוציא בלשון 'תקרה' - יש לו סוד גדול רזא עילאה - תקרה גימטריא שתה בסוד "כל שתה תחת רגליו" (תהלים ח, ז), ויבואר סודו במקום אחר. עכ"ל.

ובזה אני מוסיף נופך ואומר קצת בדרך אחר, שיהיה מובן לשון "ובפסוק תמצאנו" דמשמע בפסוק אחד. ונלע"ד כי הנה קליפת קין נקרא 'איש' כמ"ש (בראשית ד, א) "קניתי איש וגו'", וכמו שמרמז גם מהר"ש הי"ד בפירושו עי"ש. והנה כי כן קורה גימטריא איש. ושניהם חשבונם שוה. וזה שנאמר (מלכים ב ו, ב) "ונקחה משם איש קורה אחת" - כי שוים במספרם. וז"ש בעל המאמר "ובפסוק תמצאנו בסוד מספרם שוה". והוא פלא והבינהו.

וכמו כן במ"ש במאמר שהוא סוד עץ - לא פירש מהר"ש כלום מה הוא ענין העץ המוזכר. ולדעתי הוא מ"ש (שם ו) "ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל". ולדעתי הוא סוד קין - בחושבן עץ.

וברזל הנזכר בכתובים (שם) הוא סוד נוקבא דקדושה - נוטריקון נשי יעקב אבינו. וגם רחל עם הכולל גימטריא הכי הוי. והמשכיל יבין מה שיש להאריך.

יב - ורעב ליה נפיק כלבא בסוד פ"ח וכו':    זה לשון מהר"ש הי"ד:

פירוש, צא וחשוב עוד רעב לחשבון הקורה כנ"ל - הרי הוא מספר ש"ר פ"ח. כתבו הקדמונים מקובלין שר של כלבים נקרא פ"ח, הגם שנפלה מבוכה ביניהם מכל מקום רובם מסכימים לדבר אחד - ש"ר פ"ח בסוד (תהלים קכד, ז) "הפח נשבר", שדוד המלך ע"ה בטלו במזמור זה. עכ"ל.

ואני מוסיף קצת נופך בענין ה'פח נשבר', ואומר כי הנה כלב הוא סוד ב"ן כנודע. הרי אותיות נ"ב מן נשבר שבגימטריא כל"ב. נשארו אותיות ש"ר מן נשבר ואותיות הפח - הרי כלומר הפח שר כלב נשבר כפשוטו. וק"ל.

וסוד פ"ח הוא סוד ב' פעמים ד"ם ד"ם, סוד (ויקרא יג, מט) "או אדמדם". וזהו סוד דם טהור ודם טמא, כי מן הרע שבהם היה שורש עשו כמ"ש הרב זלה"ה בליקוטי תורה שעשו לקח הרע מן עשרה מיני דמים, חמשה טהורים וחמשה טמאים. וי' פעמים ד"ם גימטריא מת. לכן אמר (בראשית כה, לב) "הנה אנכי הולך למות". ויעקב לקח הטוב שבהם, וזהו סוד (בראשית כה, כז) "ויעקב איש תם" - עיין שם בלקוטי תורה. ועל כל פנים שורש הכל הוא ב' פעמים ד"ם.

וזהו סוד (בראשית כא, כב) "והידים ידי עשו" - ידים ידי גימטריא פח. ומפני שכבר הובא באורך בספר מדרש לפירושים ח"ב דרוש הט"ז, ואני עתיד להאריך עוד במאמרים שיבואו - על כן אקצר בו כאן.

ואמנם, מה שאחז בלשונו "ורעב ליה" ולא אמר מפורש "וערב ליה" אחר שכוונתו אל סוד 'עורב' האמור -- נלע"ד שהמתיק בזה תחת לשונו סוד עצום ונפלא, והוא כי מפני שרצה להזכיר סוד הכלב אחז בלשונו לשון 'רעב' בסוד (ישעיהו נו, יא) "והכלבים עזי נפש, לא ידעו שבעה". וסוד נפלא במאחז"ל (שבת ל, ב) "שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים", כלומר אחר שדוד מת שהוא היה המבטל כנז"ל, לכן אח"כ כלבים רעבים וכחם מסוד ערב - רעב. ותשובתם: "חתוך נבלה" - גימטריא עם הכולל פ"ח, "והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תינוק" - גימטריא משיח בן יוסף. וכן יונק משדי אמו. והמש"י והמשכיל יבין. ויש להאריך מאוד והענין פלא.

יג - ובן אמתי מבטלו שמו המלא כל טוב:    פי' יונה במלואו כזה: יו"ד ו"ו נו"ן ה"ה גימטריא נצח. וכן פירש מהר"ש הי"ד.

ומה שאומר במליצת לשונו: "המלא כל טוב" - כיוון גם כן מה שהודעתיך באורך שסוד י"ונה הוא סוד ט"וב. וכיוון בשני הבחינות, היינו במלואו וטובו. ודוק.

יד - ענפא דחסדא יכין:    הוא בסוד (מלכים א ז, כא) "ויקם את העמוד הימיני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בעז". ומבואר בספר שערי אורה ובשאר כל ספרי המקובלים ששני העמודים האלו הם סוד נצח והוד; עמוד הימיני יכין הוא סוד הנצח והוא ענפא דחסדא, ענף החסד שהוא נצח.

אלא שאם זה לבד כוונת בעל המאמר וכמ"ש מהר"ש כאמור - קשה - לענין מאי הזכיר ענף החסד בדבריו אחר שאין העיקר אצלו רק לומר סוד הנצח. ואמנם על פי מה שהודעתיך למעלה אתי שפיר, כי כוונתו על סוד ה"טוב ו"חסד.

טו - והימין מבטל לשמאל:    פי' כמש"ל מכח התגלות הארת הימיני נתבטל אחיזת החיצונים מן השמאל.

טז - והשמאל נקרא מות:    פי' הוא מה שהבאתי בשם פרקי היכלות - "מימינו חיים משמאלו מות", והיינו מה שהחיצונים נאחזים מן השמאל. וכבר ידוע בסוד מיתת המלכים שאחיזת החיצונים מן הקדושה מכונה בשם 'מות'.

עוד רמוז בדברי המאמר סוד עשו שאמר הנה אנכי הולך למות הנ"ל, וידוע כי מלת השמאל גימטריא עשו. וז"ש "והשמאל נקרא מות", כי שורש כל הקליפות הוא עשו כנודע אצלי בספר מדרש לפירושים.

עוד תדע סוד נמרץ, כי מילוי הוד הוא גימטריא מות כמו שהודעתיך למעלה. ואם אמנם בעל נפש אתה ותדקדק בזה היטב נכונה תעמוד על הכוונה אשר כיוון עליה הגאון מהר"ש הי"ד באמונה^[5] אשר אין לפרש מפני הסכנה.

יז - הרי בלע המות לנצח:    פי' על ידי יונה שהוא נצח המנצח את החיצונים הנאחזים, והם נקראים 'מות' בסוד רשעים בחייהם כנ"ל, ונבטלים על ידי יונה שהוא משיח בן יוסף שיתגלה במהרה בימינו אמן.

פירוש המאמר בדרך כלל

ידוע תדע מה שמבואר במאמר העבר לפנינו שאות ו' הוא בחינת עץ ה"חיים, ולכן נחסר מן עורב. עיין לעיל ריש המאמר. ולכן בא עתה במאמר זה לתת רמז נכון וסוד עצום לזה איך אות ו' סודו חיים, והוא כי באמת יש שלשה ווי"ן של "ויסע ויבא ויט", שהם סוד ג' אבות, סוד חג"ת, אש' אשר(?) ו' האמצעי כולל שלשתן כנודע. והוא שם הראשון מן ע"ב שמות ביושר, ושלשתן גימטריא חי - חסר עוד ים להשלים מלת חיים. ונשלם בזה האופן:

כי הרי ג' ווי"ן אלו הם נמשכים מג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה - סוד ג' אבות. והשלשה ווי"ן של ג' שמות אלו הם במלויים כזה: וי"ו מן ע"ב, וא"ו מן ס"ג, וא"ו מן מ"ה - בגימטריא מ"ח. ועם שני כוללים של ע"ב ס"ג -- הרי בגימטריא חמשים. סוד י"ם להשלים סוד חיים.

וטעם הדבר שאיני חושב רק שני כוללים של שני ווי"ן דע"ב ודס"ג ולא הכולל מן וא"ו דמ"ה - הדבר פשוט מאחר שכל סוד שם מ"ה הוא יוצא מן יחוד ע"ב ס"ג כנודע, לכן נחשבים רק ב' כוללים. ודומה לזה ממש כתבתי במדרש לפירושים ח"א דרוש הרביעי בסוד שם יעקב שבגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה עם ב' כוללים של ע"ב ס"ג, עיין שם. והיינו הך. ושלשה ווי"ן אלו הם סוד 'רבים' כנודע בסוד הכתוב "ומצדיקי הרבים" (דניאל יב, ג), וכדאיתא מפורש בריש ספר התיקונים (דף א' ע"א) וזה לשונו: "מאי הרבים? אלין דאתמר עלייהו הלכה כרבים דאינון מסטרא דאבהן דלית רבים פחות מתלת", עכ"ל. וכן הוא במקומות הרבה. ודו"ק.

וידוע כי ע"ב ס"ג מ"ה הם סוד ג' אותיות יה"ו, מן השם בן ד'. ואות ו' כלול מהם כדבר האמור. והטעם כי אות ו' הוא באמת אות האחרון מן השם המקבל כללות אורות האותיות הקודמים לו כנודע. ואם שלכאורה נראה שאין אות ו' האחרון מן האותיות השם, שהרי אות ה' אחרונה אחריו -- תדע נאמנה שאין הענין כן, רק עיקר שורש השם הוא ג' אותיות יה"ו. ואות ה' האחרונה היא רק כפל ה' ראשונה כמבואר בספרי המקובלים קדמונים ואחרונים שהקשו למה אות י' קודם לאות ה' באותיות השם המיוחד שלא כסדר המסודר באלפא ביתא, ותשובתם כי אותיות השם המיוחד הם באמת כסדר אלפא ביתא בזה האופן, כי א'ב'ג'ד' - בגימטריא י' מן השם המיוחד. ולכן כמו שבאלפא ביתא אחר ד' אותיות האלו אבגד נסמך אות ה' ואות ו' -- כן באותיות השם כסדר הזה: י' שהוא מספר אב"גד וסמוכים לו אותיות ה' ו'. ומזה ממילא מוכח שאות ה' אחרונה היא רק כפל ה' ראשונה, דאי לאו כן הקושיא במקומה עומדת על שני אותיות ו"ה האחרונים בשם המיוחד בהם שלא כסדר אלפא ביתא, אלא וודאי כאמור, שאין עיקר השם רק ג' אותיות.

ועל פי הקדמה זו מובן האיך שם אהי"ה מסתעף מן השם המיוחד, כי כל השמות מסתעפים ממנו כנודע, והסתעפות השם אהי"ה הוא כאמור, כי כן עיקר שורש השם המיוחד הוא ג' אותיות יה"ו שהם בגימרטיא אהיה, וכדאיתא מפורש בשל"ה דף ז' סוף ע"א. וזה לשונו:
"ולהורות על שם המיוחד שבו מיוחדים כל השמות תמצא בסוד המספר כל עשרה שמות רמוזים בו, שם הכתר אהי"ה וכו' עולה כמנין יה"ו שהם אותיות שם הוי"ה, כי הה' כפולה. וזהו סוד הפסוק (משלי ח, ל) "ואהיה אצלו אמון" - אמר ואהיה בתוספת ו', ולא אמר "אהיה", כי הנה שם הוי"ה שבו קדום י' לה' ולפום ריהטא באותיות א'ב' קודם ה' לי' -- אמנם במספר הקדמי א' ב' ג' ד' ה' ו' - תמצא אותיות שם הוי"ה, כי אבג"ד עולה י', ואח"כ ה"ו -- הרי יה"ו. וכן עולה אהי"ה. וזהו "ואהיה" - ר"ל חשוב עד ו' שהם אותיות שם הוי"ה ועולה גם כן ככה(?) אהי"ה", עכ"ל השל"ה.

ועיין שם גם כן בדף קנ"ב סוף ע"א. ועיין בחייט בפרשת השמיני בד"ה לכן נקרא שד"י וכו', וכמו שבבגד מטילים בשפתו החוטים כפולים שלא יקרע -- כך בסוף השם נכפלה הה' לסבה שלא יתפשט עוד האצילות, עכ"ל. ועיין שם.

ושם בפרק ארבעה עשר מאריך מאוד בענין זה. וכותב גם כן ענין אבג"ד האמור ומסיים שם בזה הלשון: "ועוד כתבתי במקומו בענין הה' כפולה של השם ענין אח' מתוקן ומקובל וטוב ונעים כי הוצרכ' לתת גבו אל האצילות שלא יתפשט כדרך הבגד שנותנים בשפתו החוטים כפולים. וזהו "פי תחרא סביב לשפתו לא יקרע"". עכ"ל. והיינו מה שכתב בפרשת שמיני וכאמור.

והנה זה זמן רב שנתחדש לי ביום שבת קודם פרשת שמיני סוד נמרץ על פי דברי רבינו החייט, האמורים במאחז"ל (תענית יא, ב) וז"ל: "במה שימש משה כל ז' ימי המלואים וכו' בחלק לבן שאין לו אימרא", עכ"ל. והיינו כי משה בעצמו הוא בחינת אות ו', ונקרא בזוהר 'בעלה דמטרוניתא' כנודע. נמצא שהחלק לבן שלו אין לו אימרא זו שעושין לבגד, סוד ה' אחרונה. והבינהו כי סוד נפלא הוא. ובמקומו ב'עולם חדש'^[6] הארכתי קצת יותר.

נחזור לדברינו ונאמר שגם רבינו הגדול זלה"ה מסכים לזה וכבר הבאתי דבריו בעולם אחד פרק ל"ז ומשם תראנו, וכאן אמרתי לקצר.

והנה כמו ששם אהי"ה מסתעף מן שם המיוחד כדבר האמור - כמו כן מסתעף מן השם המיוחד שם הקדוש בי"ט שהוא בגימטריא אהי"ה, ויוצא מן הכתוב (תהלים צא, יד) "כי בי חשק ואפלטהו" - מלת בי ואות ט' של "ואפלטהו". והשם זה ממונה להוציא בכחו ניצוצות הקדושות מן החיצונים כידוע בתפלה שנתקן לומר בשעה שאומר הש"ץ "מי שעשה נסים" - ראשי תיבות שמן, ובא"ת ב"ש ביט.

ודע סודו כי הוא ראשי' הג' קוין - כח"ב כתר חכמה בינה, ומרומז בראשי תיבות "כ בי חשק". וגם במלת "חשק" עצמו רמוזים ג' קוין בסוד (דברים י, טו) "רק באבותיך חשק ה' וגו'" - סוד האבות הרמוזים במלת חשק, כי כן ראשי תיבות ג' נקודות שסודם ג' אבות -- ח"ולם ש"בא ק"מץ, שהם נקודות חג"ת. הגם שנקודת קמץ הוא בכתר - הנה הוא גם כן בחסד שהוא ראש הקצוות וכדאיתא בזוהר ותקונים במקומות הרבה. ועיין בהקדמת התיקונים דף ז' ע"ב ובכסא מלך שם סימן ג' מבואר מה שכתבתי.

ויש לי בזה דברים נפלאים, וכאן לקצר אני צריך.

ואמנם ר"ת של "כי בי חשק" הרומז על ראשית ג' קוין שהם כ"תר ח"כמה ב"ינה שעולים במספרם תש"ס הם המבטלים שור חמור, שבגימטריא הכי הוי. וידוע שהם עשו - שור, וישמעאל - חמור. ושני שרים שלהם הם סמא"ל רה"ב - חשבונם שחל. ועשו הוא הכולל כל הקליפות, לפיכך כתוב (תהלים צא, יג) "על שחל ופתן תדרוך" - ראשי תיבות עשו. ומפורש סוד שחל.

ובמלת ופתן רמוז חמור סוד לילי"ת שבגימטריא ת"פ וכמו שכתב רבינו הגדול זלה"ה בטעמי מצות פרשת כי תצא בפסוק (דברים כב, י) "לא תחרש בשור ובחמור יחדיו", ששור הוא ס"מ וחמור לילי"ת, עיין שם.

וידוע כי מזיווג שור וחמור יוצא הכלב הרע. וסימן שלשתן חשך, מנגדים לשלשה קוין דקדושה, והם בטלין ומבוטלין בכח שם הקדושה האמור המוציא מאתם הניצוצות קדושות, ואז ממילא נעשו פגרים מתים. ואם תרצה לעמוד על הדברים אלו היטב - לא נא אחי ידידי ושים עיניך בספר מדרש לפירושים בכמה דרושים ובפרט בדרוש החמשה עשר והששה עשר מן החלק השני - שם תראה כל הענין. וגם פירוש הכתובים אלו "על שחל וגו'" באורך ובעומק, פלאי פלאות בעז"ה. והכל שייך לכאן אלא שאיני רוצה לכפול הדברים.

ואתה אחי המעיין התבונן בכל זה ותראה התקשרות המאמרים כולם, וקשר כל דברי המאמר הזה מראשו לסופו בקשר אמיץ וחזק.

עוד אודיעך אחי מה שמצאתי ראיתי בספר ליקוטי אמרים להרב הגאון מוה' דוב ממעזריטש בדף כ"ח ע"ב כי השם הקדוש ביט הוא ממש סוד טוב, אלא שאות י' נעשה ו' בסוד המשכה, עיין שם היטב. ומשם בארה שהכל סובב הולך על סוד הטוב אשר הורתיך במאמרים שעברו לפנינו. הנה הראתיך עתה קשר אלו המאמרים שעברו לפנינו מראשיתם לאחריתם.

שמע נא עתה הקיצור מופלג התקשרות אלו הארבעה מאמרים מאחריתם לראשיתם.
מפני שהכלב יוצא מזיווג שור וחמור, ועלה בכוונת בעל המאמרים להראות ביטול הכלב על ידי יונה בן אמתי שביאר למעלה, וכבר ידוע מאחז"ל (עבודה זרה מה, ב) העוקר ע"א צריך לשרש אחריה, לכן צריך לבטל שור וחמור שהם סוד עשו וישמעאל. וביטולם הוא על ידי שם הקדוש בי"ט. ולכן הוכרח לבאר מאין מוצאו של השם הזה שהוא מובן על ידי ידיעת סוד שם אהי"ה - כי אחד המה. ושרשם הוא ג' אותיות מן השם המיוחד אשר אות האחרון שבו הוא אות ו'. נמצא שהעיקר לכל זה אות ו' שהוא עץ חיים. ולכן חסר מן ערב. ואז הוא סוד אותיות רעב כשמחובר עם קליפת קין יוצא שר הכלבים שהוא סוד הרע הנאחז מן השמאל, ובטולו על ידי הימין הוא יונה בן אמתי - סוד נצח, בחינת הטוב, היפך הרע. ולכן אמר דוד "ערב עבדך לטוב". עמוד והתבונן בכל זה.

ועתה אפשר בדרך פרט

א - וסוד הוי"ו ששה מורה בשלושו:    פי' כי אות ו' שבגימטריא ששה - אם תשלש אותו ג' פעמים ששה -- הרי ח"י מן חיים.

ב - והוא ברבים חמשים:    פי' כשתמלא אות ו' בשלשה מלואים דע"ב ודס"ג ודמ"ה, שהם סוד ג' אבות הנקראים 'רבים' כמפורש ברי'(?) התיקונים ובכמה מקומות - אז עולים בגימטריא חמשים - י"ם מן חיים.

ג - בשמו ובמלואו:    פי' שנמצא לפי זה נחשב אות ו' שני פעמים; פעם אחת בשמו בלבד - ו' שבגימטריא ששה - ג' פעמים הוא ח"י, ופעם שנית במלואו - ג' מלואים שלו עם ב' כוללים שבגימטריא ים כדי להשלים סוד חיים שבאות ו' האמור במאמר העבר. וכמו שהארכתי לעיל דו"ק.

והרב מהר"ש הי"ד פי' "ברבים" בלשון רבים - 'חיים'. אמנם הנחה מוחלטת אל כל המדקדקים שמלת 'חיים' וכן 'שמים' ו'צהרים' ודומיהם - לא יתפרדו לעולם, ואין שייך כלל לומר אצליהם לשון יחיד.

ד - בשם ארבע והוא שלשה וכו':    פי' אם כי יש בשם ארבע אותיות - אין שורש השם רק שלשה אותיות - יה"ו, משום "שהדדי קאים" - פירוש שעומדים סמוכים. אבג"ד - גימטריא י', ואחריו ה' ואחריו ו'. "ומספרם זה למעלה מזה", פי' שכל אחד מרובה מספרו מן האות הקודם אליו באותיות אלפא ביתא.

ה - דהא עשר יותר מחמשה והקודם ראוי להקדים:    פי' י' מן השם הוא יותר במספרו מן אות ה', ואם כן ראוי להקדים אות ה' אל י' כסדר א"ב שמספרם זה למעלה, אלא ודאי שאות י' הוא המספר מן 'אבגד'.

ו - וכאשר תבין זה וכו':    פי' כאשר תבין באמת שאותיות השם הם כסדר אבגדהו - "תבין זה שלש אותיות ולא ארבעה" פי' דאי לאו כן אלא שגם ה' אחרונה משרשי אותיות השם - למה היא אחר אות ו' וכמש"ל. וכן פירש הרב הגדול מהר"ש הי"ד. ולא הוספתי רק מה שהבאתי שורש הדברים מאין מוצאם וטעמם.

ז - והוא מכוון בארבע שהוא סוד הכתר:    פי' שלפי זה אתי שפיר מה שהשם אהי"ה הוא מסתעף מן שם המיוחד, כי כן חשבונם שוה ומכוון, מאחר שהשם המיוחד עיקרו הוא ג' אותיות יה"ו גימטריא כ"א כמנין ארבעה אותיות אהי"ה שהוא בכתר, כנודע ששם אהי"ה הוא ב"כתר.

ח - וראש הוא המקור באמצע:    פי' דבר זה אני מוכרח להאריך קצת, כי לא פרשתיו למעלה ב'דרך כלל', כי אמרתי כאן במקומו אאריך בו קצת ואודיעך שורש הדברים בזה מפני שראיתי בקצת ספרי מקובלים שבאו לכלל טעות בענין העמוק הזה, אם לא נאמר שטעות סופר נמצא בדבריהם - אין לך טעות גדול מזה כאשר אומר.

והוא, כי איתא בריש ספר שערי אורה בהקדמתו וזה לשונו:
דע כי כל שמותיות הקדושים וכו' כולם תלוים בשם בן ד' אותיות שהוא יהו"ה. ואם תאמר והלא שם אהי"ה הוא העיקר והמקור - דע כי שם בן ד' אותיות הוא כדמיון נוף האילן ושם אהיה הוא עיקר האילן הזה וממנו ישתרשו שרשים ויתפשטו ענפים לכל צד וצד, ושאר כל שמות הקודש כולם כדמיון ענפים וסנסנים נמשכים מנוף האילן, עכ"ל.

ומביאו הרב מהרמ"ק בספר הפרדס בשער השמות סוף פ"א (פרדס רמונים כ, א) ומפרש דבריו כך, שקושייתו הוא למה לא יהיו תלוים כל השמות בשם אהיה שהוא בכתר שהוא העיקר והשרש. ותשובתו שהענפים מתפשטים מן הנוף ולא מן העיקר, כי הכתר הוא העיקר ומרוב העלמו אין הענפים מתפשטים ממנו, והת"ת הוא הנוף אשר משם מתפשטים הענפים. וכן ת"ת מלשון "פארות" פי' ענפים.

והן אמת דבריו, דברי אלהים חיים. ואמנם קשה באופן אחר והוא זה שאפילו לפי דבריו לא יבצר היות שם אהי"ה גדול ומשובח משם בן ד' אלא שאין הענפים מסתעפים ממנו, ואם כן למה שם בן ד' שהוא בת"ת אינו נהגה באותיותיו. ורחמנא ליצלן מדעת האומרים שכתב ענף ות"ת - כי אין זה כי אם מן הכפירה הנוגעת בעצם אלהו שהם מהפכין קערה על פיה וקוצצין נטיעות.

אבל הדבר מיושב על פי המבואר שם בריש פרק ד' מן השער שם בן ד' הקודם והוא כי גם בכתר שם בן ד' נעלם תכלית ההעלם (בנקודת קמץ) והשמות האלה (עשרה שמות שאינם נמחקים אשר שם אהי"ה הראשון שבהם) עם היות קדושתן גדולה ואינם נמחקים -- עם כל זאת הם היכלות להויות ושם אהיה בהגיונו(?) מורה העלם, אבל אם היה שם בן ד' נהגה באותיות היה מראה כי האצילות מושג. עד כאן דברי מהרמ"ק בפרדס בקיצור. ומובאים גם כן בשל"ה דף ז' ע"א, עיין שם.

הבט נא וראה שאין כאן שום קושיא למה אהי"ה בכתר והוי"ה בת"ת, כמו שהוא בדברי מהר"ש הי"ד שלא הקשו כלל קושיא זו, כי קושיית בעל האורה היה למה אין מסתעפים השמות מן אהי"ה, וקושית הפרדס היא למה שם אהי"ה נהגה באותיותיו. וכמו כן ראיתי בק"ס(?) שטעו בפשט לשון האורה בדבר שהרב מהרמ"ק ז"ל קוראה בשם כפירה ח"ו רחמנא ליצלן. אם לא נאמר שטעות סופר בדבריהם. ואין כאן מקום להאריך בדברים כאלו.

אמנם אומר אני שגם קושיא זו אשר אינה נזכרת פה ועכ"פ ראויה להקשות אותה למה שם אהי"ה בכתר ושם הוי"ה בת"ת. וביותר יש לתמוה איך שם אהי"ה שבכתר מסתעף מן שם הוי"ה. על זה אומר אני שעל פי דברי מהרמ"ק ז"ל הנ"ל ממילא לא קשיא מידי. כי גם בכתר יש שם הוי"ה נעלם בתכלית ההעלם בנקודת קמץ וכנודע. והשם אהי"ה שבכתר הוא היכל לשם הזה. ואם כן לא קשיא מידי, כי בבחינה זו מסתעף שם אהי"ה מן הוי"ה זו שנעלמה מאוד בסוד הפנימיות הנקרא אמצעי נגד ההיכל כנודע.

ואמנם אנכי מצאתי קושיא זו הראשונה בספר כסא מלך על הא דאמרינן בסוף תיקון נ"ז והוא בדף צ"ה ע"א וזה לשונו: "וכל שמהן שוי(?) כנויין לשמא דא לית שמא עד אין סוף וכו'", עי"ש. וכתב בכסא מלך וזה לשונו: "קשה אם כן למה אהיה בכתר והוי"ה בת"ת. וקבלתי שזה נאמר על הויה העליונה שבאדם קדמון שבו ד' מלויים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בראשו, וכמ"ש בעץ חיים באורך, וממנו נשתלשלו כל השמות עד ז"א שבו מ"ה ובמלכות ב"ן", עכ"ל.

והדבר הזה מבואר באורך גדול בסוף ספר הדרת מלך דף קי"ב ע"ב עיין שם. ואם בעל נפש יפה אתה תבין שהוא אשר כתבתי על פי דרך מהרמ"ק ז"ל אלא שכבר נודע שהרמ"ק ז"ל לא ידע מן התלבשות הפרצופים כמו שנתגלה עי ידי רבינו הגדול זלה"ה. ומפני שאני מוכן להאריך במק"א אי"ה - אקצר כאן. ואמנם לדעתי זהו כוונת ב��ל המאמר להא דכתבינא כי הוא אומר מתחלה איך ששם אהי"ה מסתעף מן הוי"ה וכמו שפרשתי דבריו, וקשה איך אפשר שהשם אהיה שבכתר יתפשט ויסתעף מן שם הוי"ה שבת"ת? על זה מתרץ כלאחר יד שלא כיוון על הוי"ה שבת"ת כי אם על סוד הויה הפנימית שברא' שהוא המקור באמצע ההיכל. וז"ש "ורא' הוא המקור באמצע".

וראיתי בקצת ספרים הגירסא "ראש והוא המקור" ואתי שפיר טפי שמלת 'ראש' קאי אדלעיל, "והוא המקור באמצע" קאי על הוי"ה הפנימית שבאמצע וכדבר האמור. הארכתי בזה להציל הרבה אנשים מן הטעות הגדול האמור ודוק.

ט - וממנו מתפשט גם כן שלש במספר אשר בכתר:    פי' שם הקדוש ביט שבו שלש אותיות ומספרו כמו שם אהי"ה שבכתר.

י - מקורו בקרא כי בי חשק וגו':    פי' מלת בי עם ט' של ואפלטהו.

יא - המבטל קליפת עשו וישמעאל:    פי' שור וחמור שהם סמא"ל רה"ב שבגימטריא של"ח.

יב - והמקרא המוקדם לו יורה:    פי' הכתוב המוקדם לפסוק "כי בי חשק" והוא "על שחל ופתן". וכן פירש מהר"ש הי"ד. אך המעיין היטב בדרך כלל יראה בעיניו ולבבו יבין מה שהוספתי נופך וקשרתי כל המאמרים עד הנה, וראיתי^[7] לדעת שהכל הולך אל מקום אחד בסוד "ערב עבדך לטוב" ובסוד דוד המלך ע"ה ויונה בן אמיתי המבטלים הקליפות כי הם תרין משיחין. יה"ר שיתגלו ב"ב אמן.

פירוש המאמר בדרך כלל

לא נעלם מעיני החכמים במלאכת התכונה שאין לחמה חודש כלל ואין ללבנה שנה כלל. כי חודש הוא מלשון חידוש ובשמש לא יתחדש דבר, רק החידוש הוא ללבנה שאין לה אור רק מהשמש. ולכן לא תקדר השמש כי אם ברגע מחברתו עם הלבנה אם יהיו בראש הטלי או בזנבו. ולא יהיה קדרות ללבנה כי אם בהיותה לנכח השמש בלילה במקומות הנזכרים כידוע. ולכן לפי שמקבלת אורה מן החמה היא מתחדשת בכל חודש, אבל בשמש לא יתחדש דבר. וכן כתב רש"י ז"ל (בראש השנה פרק קמא דף כ"א ע"א) בד"ה ולא תחוש לה וכו', ואין לשון 'חידוש' נופל אלא בלבנה וכו'.

ומה שמצינו בכמה מקומות לשון "חדשי חמה" - כבר כתב אבודרהם שהוא על דרך השאלה או מפני שהלבנה מתחדשת בכל חודש במזל אחר שהוא חלק אחד מי"ב חלקי השנה, עיין שם. וברא"ם פרשת בראשית בפסוק "לימים ושנים" ע"ש. וזה יספיק גם כן מה שמצינו לפעמים שנת הלבנה שהוא או על דרך השאלה גם כן, או מפני שעל הרוב בסוף כל י"ב חודש שנתה להתחדש באותו מזל שהיתה בו בראשיתה, אם שאיננה(?) מתחדשת בחלק ההוא בעצמו מן המזל ההוא ואין כאן מקומו להאריך.

סוף דבר - עיקר שם חודש הונח ללבנה, ועיקר שם שנה הונח לחמה. והנה נאמר (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם ו��ו'" שקאי על ניסן. ונאמר אצלו ה"חדש על שם ה"לבנה המתחדשת כדבר האמור. ואמרו חז"ל (ראש השנה ז, א) באחד בניסן ראש השנה לחדשים, אבל ראש השנה לשנים הוא באחד בתשרי (משנה ראשונה דר"ה). הרי מזה שניסן הוא מבחינת הלבנה המתחדשת.

והנה ידוע שיש שבעה כוכבי לכת, וכל כוכב יש לו גלגל מיוחד ושמותם בדרך כלל: ש"בתאי, צ"דק, מ"אדים, ח"מה, נ"וגה, כ"וכב, ל"בנה. וסימנם שצ"ם חנכ"ל. כך הם מסומנים על שני חלקים בכל הספרים, אלא שיש דיעות שונות על סדרן. ואמנם אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם ז"ל, וכל המקובלים נמשכים אחריו שסדרם כנ"ל.

והסדר הזה הוא מלמעלה למטה. ואין כאן מקום להאריך בו. ואמנם מאחר שניסן הוא בחינת לבנה - הרי הוא בחינת אות האחרון מסדר שצ"ם חנכ"ל, שאות למ"ד מורה על לבנה כאמור. ומבואר לכל כי הוא האחרון בסדר האמור. אבל באמת הלבנה היא הראשונות נגדינו יושבי הארץ כי היא סמוכה לנו יותר מכל הגלגלים שלמעלה ממנה. ואין להאריך.

ואמנם סדר אלו ז' כוכבי לכת בסוד שבעה ספירת הבנין - טעו בהם כמה גדולי מקובלים, וחשבו סדרן כסדר האמור. ואמנם דעת רבינו הגדול ק"ק האר"י זלה"ה אינו כן, רק דעתו סוד שבספירות הבנין סדרן:
למ"ח נכש"צ

• לבנה - חסד
• מאדים - גבורה
• חמה - תפארת
• נוגה - נצח
• כוכב - הוד
• שבתאי - יסוד
• צדק - מלכות.

ומובאים דבריו בכסא מלך בפירושו לתיקון י"ח דף ל"ב ע"א, עיין שם בסימן ג'. ויש להאריך בזה מאוד - אך אין זה מקומו.

ונמצא מזה שניסן שסודו לבנה הוא סוד חסד. וזהו סוד הפסוק (בראשית ל, לז) "ויקח לו י"עקב מ"קל ל"בנה ל"ח וגו'". וסוד מקל הוא סוד אות ו', סוד תפארת, בריח התיכון המטה כלפי חסד כנודע. ולכן מקל חושבן ניסן - סוד חסד. וזהו שכתוב "מקל לבנה" - שהיא בסוד החסד כאמור בהקדמת התיקונים דף ט' ע"ב וזה לשונו: "כל אבן דגוון דילה חוור נטיל' מחסד", עכ"ל. והוא בסוד מים לבנים שטבען ל"ח. וזהו שכתוב "לבנה לח", וכדאיתא בתוספתא פרשת ויצא (ח"א קסב, א) וזה לשונו: "מהאי נפיק ו' רזא דשית וכו' ויקח לו יעקב בריר ליה לחולקיה ועדביה מקל לבנה לח - סטרא דימינא, גוון חוור. לח - סטרא דמים איהו." עכ"ל. וזהו שכתוב "ויקח לו יעקב" - כי ביעקב עצמו רמוז זה באמצעיתו - ע"ק בגימטריא ניסן, מקל. ומן הצדדים י"ב שבטים הכלולים בו שם הם י"ב צירופי הוי"ה אשר צירוף הראשון אותיות כסדרן הוא ב"ניסן - חודש הראשון הכולל הכל שהוא בסוד החסד הנקרא בזוהר בלק (ח"ג קצא, ב) "יומא דכל יומין כלילן ביה", עיין שם, וכנודע למשכילים.

ואמנם דע לך אחי כי הגם שנרמז הכל ביעקב כדבר האמור - על כל זאת לא בא לבחינה זו עד שנקרא שמו ישראל. ולהבין זה צריך אני להקדים לך הקדמה אחת הכתובה אצלי בספר מדרש לפירושים באורך. וכאן לקצר אני צריך. והוא זה:
כתיב (בראשית לה, י) "שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך". ודרשו חז"ל (בר"ר פמ"ו ופע"ח) וזה לשונם: "תני לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא כי אם ישראל יהיה שמך - ישראל עיקר ויעקב טפלה. רב זבדא משום ר' אחא: מכל מקום שמך יעקב, אלא כי אם ישראל יהיה שמך - יעקב עיקר וישראל מוסיף", עכ"ל. ועיין יפה תואר ששניהם באים לתרץ הקרא שכלאורה ב' מלות "שמך יעקב" שפת יתר, וע"כ בא להורות שגם עתה נשאר שם יעקב. ולשון "כי אם ישראל וגו'" - משמע ששם יעקב נעקר לגמרי. לכן אמר התנא קמא "לא שיעקר וכו'", ופירוש הכתוב שמך יעקב גם עתה, אך לא יקרא עוד שמך יעקב בלבד, כי אם ישראל גם כן יהיה שמך. ור' זבדא אומר מכל מקום שמך יעקב - כלומר יותר משמע השם יעקב עיקר. עד כאן תורף דבריו.

ואנכי הרביתי אותיותי במאמר הזה בפנים שונים נכוחים למבין בעזרת השם במדרש לפירושים. וחד מנהון הוא מה שכתבתי בחלק ראשון דרוש הכ"ג. ושורש הדברים בקיצור:

כי יעקב גימטריא קפ"ב, ואם תוסיף עליו ה' פעמים חסד ה' פעמים חסד שווה 360 שבגימטריא ש"ס (סוד ה' חסדים) -- נעשה תקמ"ב כמנין ישראל עם הכולל. ולכן שניהם מודים ששם יעקב אינו נעקר ממקומו שהרי גם בישראל נכלל יעקב. ולכן באמת אמרו (ברכות יג, א) "הקורא לישראל יעקב אינו עובר".

ולכן כל זה מבואר בכתוב: "שמך יעקב", ר"ל גם עתה, אך "לא יקרא שמך עוד יעקב" בפירוש, "כי אם ישראל יהיה שמך", כלומר בתוך ישראל יהיה שמך יעקב האמור. וסודו שמך יעקב - סוד שמך גימטריא ש"ס, ה' פעמים חסד שנתוסף על יעקב. וזהו שכתוב "כי אם ישראל יהיה שמך" - מה שאני קורא אותך ישראל הוא רק בשביל שמך שניתוסף. וזהו שכתוב "ויקרא את שמו ישראל" - מילת "את" כמו 'עם', וכלומר עם שמו שהוא יעקב קראו ישראל, כי מה שנקרא ישראל כולל גם שם יעקב.

ואם תרצה לעמוד על הדברים היטב להבין שורש דברי חכמים צריך שתעיין שם ותשביע בצחצחות נפשך. וכאן ראיתי לקצר. הנה על כל פנים מבואר מזה שבחינת שם ישראל הוא מורה על החסדים אשר ניתוספו על יעקב, ולכן אז זכה למדריגה זו. ודוק בלשון רב זבדא שאמר "יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו", שהוא רק הוספת מלת שמך על יעקב, כי {{גמט דגש|ישראל סודו שמך יעקב. הרי יעקב עיקר וישראל מוסיף. והבן מאוד. ועיין במקומו.

ולכן מכל מקום הכל נרמז ביעקב סוד ניסן, סוד חסד וי"ב צירופים כנ"ל אחר ששם יעקב נשאר במקומו גם כשנקרא ישראל כאמור. ולכן מפני שניסן הוא סוד חסד הנקרא טוב כמש"ל במאמרים שעברו לפנינו -- לכן אתה תראה כי י' פעמים טוב י' פעמים טוב שווה 170 בגימטריא ניסן. ולכן הוא במספר קטן טוב. כמו כן טלה מזל ניסן - גם כן במספר קטן טוב.

וזהו סוד (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם" - אותיות הזה אחר אותיות דוד, וסודם טוב שהוא השם הקדוש שהודעתיך במאמר א'. ומלת "לכם" הוא מלך, ותנן (משנה, ראש השנה א, א) "באחד בניסן ראש השנה למלכים" - בגימטריא ניסן כמ"ש בעל הטורים ודעת ר"י (ראש השנה יא, א) ובניסן עתידין ליגאל על ידי דוד שהוא משיח בעצמו, והכל יהיה בכח מקל, סוד (ירמיהו מח, יז) "מקל תפארה" המטה כלפי חסד. וכשהלך להכות הפלשתי נאמר (שמואל א יז, מ) "ויקח מקלו בידו" - יד בגימטריא דוד בסוד (ש"א יט, ט) "ודוד מנגן ביד" כמ"ש במאמר א'. ומק"ל תפארת - הרי יחוד תפארת ומלכות. וזה אחד מרמזי אמת - נוטריקון אמת מקל תפארה. ועיין מדרש לפירושים (חלק ב' דרוש א') סוד (בראשית לה, י) "כי אם ישראל יהיה שמך" וסוד (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב", עיין שם היטב.

והנה חודש אייר הוא כלול בתוך ניסן שלפניו, וכרוך אחריו. ודבר זה אשכילך ואורך בנגלה ובנסתר. בנגלה - כי ראש שור אחר זנב טלה; כי ראש טלה הוא אחת משתי נקודות הפגיע' שפוגעת בהן עגולה מהלך החמה בעגולת הקו השוה אשר הנקודה השנית היא כנגד בראש מאזנים. והנה זנב תאומים היא בצד צפון בתכלית הריחוק מן קו משוה היום, ומשם עד נקודת הפגיעה שבראש טלה הולך ומתקרב אל צד דרום ב"ערכם, ואמרי ב"ערכם כוונתו בו כי באמת הכל צד צפון נגד קו השוה, אך ב"ערכם של טש"ת טלה שור תאומים עצמן מתקרבים מצפון לדרום. ודו"ק. הרי שהשור כרוך אחר הטלה בהתקרבות הזה. וחכמי תכונה יבינו זה.

ובנסתר הוא מ"ש הרב זלה"ה בלקוטי תורה פרשת ויצא ובכמה מקומות כי ניסן - חסד, אייר - גבורה, סיון - תפארת. ולכן בסיון נתנה התורה - עיין שם באורך. ולדעתי ז"ש חז"ל (ברכות נח, א) "והתפארת - זו מתן תורה", ואין כאן מקומו להאריך.

והנה תמיד צריך לאכללא גבורה בחסד בסוד עקידת יצחק כנודע, וחודש ניסן הוא סוד "יומא דכל יומין כלילן ביה" - הרי שאייר נכלל בניסן וכרוך אחריו. ועיין במדרש לפירושים (ח"א דרוש ה') סוד (בראשית כח, יג) "אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק" - שנאמר "אביך" באברהם ולא ביצחק. עיין שם היטב ותברכני נפשך. ומשם תבין גם בחודש סיון שהוא נוטה ביותר לחודש ניסן משהוא נוטה לאייר. והמשכיל יבין מה שיש להאריך.

ואמנם לכאורה יש להקשות: אם כן למה נקרא אייר בשם זיו בפסוק (מ"א ו, א) "בחודש זיו הוא החדש השני למלך שלמה", וזיו הוא מלשון הוד והדר כנודע. ומהראוי שחודש ניסן יקרא כן שהוא העיקר, ולא אייר?

התשובה כי באמת מה שנקרא אייר זיו הוא על שם ניסן הקודם לו, כמפורש בתוספות (בראש השנה דף ב' ע"ב ד"ה בחודש זיו), וזה לשונו: "משמע הכא דהיינו אייר, ולקמן (דף יא.) משמע דניסן הוא חודש זיו וכו', מיהו בקונטרס פי' לקמן דהכי קאמר, כשנתחדש אייר כבר נולדו זיותני עולם בניסן. אי נמי, זימנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה", עכ"ל. הרי מפורש שעיקר הזיו וההדר הוא בניסן דווקא, וניסן נקרא מלך כנ"ל. ושמך(?) בו ההוד וההדר. והבינהו.

ובדרך זה אפרש אי"ה באות י"ב "וזיו הדרו לקדמו הולך למלך", עיין שם להלן ב"דרך פרט".

ודע, כי יש אתי לפרש עוד בדרך החריפות מה שאמר במאמר "הולך למלך" ר"ל בפסוק "החדש השני למלך שלמה" כפשוטו, ולאפוקי מדעת רש"י ז"ל שכתב מקרא מסורס הוא, רק כשיטת התוספות כפשטיה דקרא - שני למנין המלכים. ואפשר שדעת בעל המאמר שגם רש"י לא כתב כן אלא כדי ליישב קושיית הש"ס "ואיתא תשרי ואימא אייר" (וכמו שכתב הפני יושיע), אבל אחר המסקנא גם רש"י ז"ל מסכים לפרשו כפשוטו. ודו"ק היטב.

ונמצא לפי זה(?) מה שאמר במאמר "הולך למלך" הוא ענין מיוחד לומר שהחודש השני הוא הולך למלך וכפשטא דקרא. ודו"ק.

והנה אמנם גוף דברי רבינו זלה"ה הנז"ל שלבנה היא בסוד החסד צריך ביאור שהוא היפך מן המפורסם שהיא בסוד המלכות. ואם כי יש לי בזה הרבה תשובת - לא אציג פה לפניך רק אחת מהנה הצריך לכוונת המאמר. והוא, כי איתא בתיקון י"ח (דף ל"ב ע"א) וזה לשונו: "מסטרא דמלכות אתקריאו שבעה כוכבי לכת", עכ"ל. וכתב הרב בלקוטי תורה ויצא ומובא בכ"מ בכסא מלכות(?) סימן ל"ב שהכוונה באומרו "מסטרא דמלכות" על שורש המלכות למעלה בחכמה, עיין שם באורך. ומסיים הרב בלשונו "ומשם נמשכים סיהרא בסוד נהיר דנגיד", עכ"ל.

ומעתה נלע"ד שבבחינה זו היא בסוד חסד שהוא ענף החכמה, ומשם מקבל שור' מים לבנים וזכים. והמשכיל יבין. ומזה מובן מה שדוד המלך וכן משיח נקראים פעמים רבות בתנ"ך בשם נגיד שהוא מלשון המשכה, שסוד נהר דנגיד האמור, כי משם מושכים שמן משחת קודש הארותיהם, והמשכיל יבין.

בכלל דברינו תבין טעם נחמד למאחז"ל (סופרים פרק כ"א ה"ג, ומובא בשו"ע ריש הלכות פסח) "אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן". ולשון השו"ע "אין נופלין על פניהם". והוא כי ידוע שבכל דבר שבקדושה הראש הוא הכולל הכל, ולכן אנחנו מתפללין בראש חודש על כל ימי החודש. וראיתי בס'(?) ברית כהונת עולם להגאון מהר"א מקארעץ ראש חודש בהיפוך אתוון שורש אחד, והיינו כאמור.

והנה חודש ניסן בכללו הוא ראש השנה לחדשים. ונמצא כולל בעצמותו כל הראשי חדשים, והוה ליה ראש חודש לגבייהו. וזהו שאמר הכתוב "החדש הזה וגו'" - כלומר כמו ראשי חדשים אחרים שכל אחד כולל כל ימי החודש -- כמו כן "ראשון הוא לכם לחדשי השנה" בבחינה זו. ודו"ק בלשון הפסוק ותמצא כי הוא נכון מאוד. ולכן אין אומרים בו תחנונים שהרי כל החודש כולו הוא ראש חדש. והמשכיל יבין.

ומזה מובן ממילא שלכן כל חודש וחודש יש לו כח כללי בחודש ניסן, כי חודש ניסן הוא כמו היולי אל כל החדשים, וכפי הכח והגוון שיש לכל חודש בתוך ימי ניסן - כן הוא אחר כך בהתפשטותו מדי חודש בחדשו. והבן זה מאוד וזכרהו. וכבר הארכתי בעניינים דומים לזה בעולם אחד בעז"ה, ואם ירצה ה' אודיעך עוד מזה עניינים נפלאים.

באתי עתה לפרש דרך פרט

א - כבר בארתי בספר פרח ציץ:    כבר כתב מהר"ש הי"ד שלא זכה אל הספר הזה.

ב - שניסן מסוף בסדר שצ"ם חנכ"ל:    פירוש, אות ל' המורה לבנה.

ג - וסוף האות כסדר הזה אות באות:    פירוש, כי יש כמה דיעות בסדר שבעה כוכבי לכת, לכן אמר דווקא בסדר הזה שצ"ם חנכ"ל שאות ל' הוא בסוף. וכך פירש מהר"ש הי"ד.

ד - והוא המקל תפארת ישראל:    פי', בסוד תפארת המטה כלפי חסד, ניסן גימטריא מקל. וסוד "מקל תפארה", וסוד "ויקח מקלו בידו" כמש"ל.

ה - ואמת הוא כן:    פי' מדתו של יעקב שהוא אמת - תתן אמת ליעקב, והוא נוטריקון אמת מקל תפארה.

ו - ושמו השני וכו':    פי' כי הוקשה לו איך נאמר על יעקב בחינות השייכים לישראל דווקא. לזה אמר שלא נשתנה שמו כלל, רק יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו. וז"ש "ושמו השני" שהוא ישראל, "מוכיח עליו על הראשון" - פירוש - ששמו השני בעצמו מוכיח שנשאר שמו הראשון.

ומפרש ואמר כיצד מוכיח, ואמר "שהוא מספר שמו הראשון" - פירוש, שהרי שם ישראל בגימטריא שמך יעקב, וכמו שמדויק לפסוק בפסוק "שמך יעקב וגו'", וכמו שנתבאר לעיל באריכות. ובזה מבואר הסוד "ואמת הוא כן" שנאמר אצל יעקב - תתן אמת ליעקב, ונדרש על ישראל. ועיין מדרש לפירושים ח"ב דרוש א' שעיקר אמת הוא מישראל.

אך בזה מיושב הכל. ומהר"ש לא פי' בלו' על "שהוא מספר שמו הראשון", ולדעתי הוא נפלא בכוונת המאמר ולשונו.

ז - והוא חסד מים לבנים לבנה:    פי', כי לבנה לשון לובן - סוד החסד, מים לבנים וזכים, כי כן סוד הלבנה היא בסוד החסד כמ"ש הרב זלה"ה כמובא למעלה.

ח - וניסן טוב שמו:    פי', ניסן בגימטריא י' פעמים טוב י' פעמים טוב שווה 170, ובמספר קטן טוב בסוד חסד הנקרא טוב ככתוב (תהלים כג, ו) "אך טוב וחסד" וכנ"ל במאמר השלישי.

ט - לעולם אייר הולך לראשון הקודמו, לא לאחריו:    פי' אייר הוא כרוך אחר ניסן וכמש"ל בנגלה ונסתר.

י - לכוונה נכונה שהוא ראשון משנים מנוי במנוי שצ"ם חנכ"ל:    פי', שניסן הוא הראשון שהוא לבנה הראשונה משנים אלו שצ"ם חנכ"ל, ולמעלה קראו סוף נגד הכוכבים דווקא, אבל נגדינו שוכני הארץ - הלבנה הוא הראשון באמת. ודו"ק. ומה גם כי בסוד המדות העליונו שביאר הרב זלה"ה המובא למעלה אות ל' המורה על הלבנה הוא הראשון כי לבנה הוא סוד החסד כמ"ש האר"י זלה"ה וכנ"ל.

יא - ונגיד לקדמו שהוא מים:    פי', בחינת נהר דנגיד הוא קודם לבחינת חסד והוא מלשון 'המשכה' שמושך משם המים לבנים מסוד החכמה כמש"ל בשם הרב זלה"ה. ובזה מיישב בעל המאמר כלאחר יד מ"ש מתחלה שלבנה היא הראשונה היפך המפורסם שהלבנה היא בחינת המלכות. לז"א לזה אמר(?) שכוונתו לבחינת נהר דנגיד - שורש המלכות, וכלשון הרב זלה"ה שהבאתי. ודו"ק.

יב - וזיו הדרו לקודמו הולך למלך:    פי', מה שנקרא אייר 'זיו' שהוא מלשון הוד והדר - אין ההדר הזה מבחינת עצמות אייר, רק הדרו לקודמו - הולך לניסן המוקדם אליו שנקרא 'מלך' בפסוק "החודש הזה לכם" - אותיות מלך כמ"ש הקדמונים. ולכן לו לבדו שייך הוד והדר מלכות, וכמו שכתבו התוספות שעיקר זיו על שם ניסן, וכמאחז"ל (ראש השנה יא, א), ודוק.

יג - ושנתו שנה תמימה:    פי', שחודש ניסן הוא ראש לכל חדשי השנה וכולם כלולים בו.

יד - הולך לחדשו בגוונתו:    פי' שהולך לכל חודש לפי הגוון שיש לכל חודש בניסן שהוא הראש והשורש לכל חדשי השנה כמבואר הכל למעלה באר היטב.

ראה נא אחי בעין שכלך התקשרות המאמרים והכל סובב הולך על סוד הטוב האמור בפסוק "ערב עבדך לטוב". ולפיכך נאמר "החדש הזה" - סוד טוב. י' פעמים טוב גימטריא ניסן, והוא חושבן ראשי תיבות של "ערב עבדך לטוב", והוא סוד התחברות יוסף דוד שבגימטריא הכי הוי - רזא דתרין משיחין שיתגלו בחודש ניסן כדעת ר' יהושע "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל". יהי רצון שיבואו במהרה בימינו אמן.

פירוש המאמר דרך כלל

ראה נא אחי מ"ש הרב הגדול זלה"ה בלקוטי תורה פרשת ויצא מענין י"ב חדש וי"ב מזלות וזה לשונו:

"ואלו הי"ב הם מניסן ועד אלול - הוא הקיץ, זכרים מעילא לתתא, חג"ת נה"י וכו'. ומתשרי עד חודש אדר גבורת גשמים - אור חוזר, נוקבא וכו'. גם תדקדק כי טלה הוא החסד ושור גבורה וכו' אח"כ מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים כסדר - דגים ביסוד דנוקבא אור חוזר", עכ"ל. ועיין שם באורך.

והיוצא מזה שחודש טבת ומזלו גדי הוא בסוד הנצח שסודו טוב כנזכר במאמרים שעברו. ולכך גדי גימטריא טוב. אך מה שאמר לשון טובה ולא טוב כמו שאמר במאמר שעבר אצל ניסן "טוב שמו" -- הוא מובן על פי האמור כי כל חדשי החורף הם בחינת אור חוזר שהוא בחינת נוקבא כנודע. ולכן אמר המאמר שהמת בו נדבק בשכינה - וקשה? מאי ענין שכינה אצל חודש טבת? אם שבגימטריא "אִתי" המורה על השכינה כמרומז בכתוב (תהלים לד, ד) "גדלו ליהו"ה אתי"; "יהו"ה" - תפארת, "אתי" - מלכות. ואתי גימטריא טבת.

אין זה ראיה כי כבר הודעתיך כמה פעמים שאין הגימטריא כי אם לרמז ולראה לעיקר החכמה אבל חלילה לסמוך על הגימטריא בלבד אשר זהו שאמרו חז"ל (משנה, אבות ג) "גימטריאות פרפראות לחכמה". עיין מדרש לפירושים דרוש ל"ב מחלק ב'. אבל עם האמור לא קשיא מידי, כי בחינת אור חוזר הוא תמיד מסוד הנוקבא. והבן גם השייכות הפסוק "גדלו" אל חודש טבת - תראה דבר הפלא ופלא - כי י"ב צירופי הוי"ה הם בי"ב חדשים. ובחודש ניסן הוא צירוף הראשון - שם בן ד' כפשוטו, והוא כולל בעצמותו כל הצירופים כנודע. ולכן מובן מ"ש בסוף מאמר העבר בדרך כלל. והנה אמנם הצירוף השולט בחודש טבת הוא הי"הו - יוצא מסופי תיבות "ליהו"ה אתי ונרוממה שמו", וכמפורש במ"ח מסכת טבת ושבט פיסקא א', עיין שם, ודו"ק.

ודע והבן כי נגד נוקבא דקדושה יש בקליפה נוקבא דס"ם - סוד לילית, הנאחזת מן ה' גבורות, ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430 - גימטריא ת"ל הרמוז בה כמבואר במק"א, והיא סוד ארץ כנען - גימטריא תפ"א, כי היא רוכבת על ת"פ מחנות כמנין שמה - הרי תפ"א. ובעלה ס"ם הוא סוד כנען הנאחז מן י' פעמים חו"ה י' פעמים חו"ה שווה 190 - גימטריא קץ הימים, קץ כל בשר. וכללותם הוא ארץ כנען. ארץ - נוטריקון אשה רעה צרעת לבעלה (סנהדרין ק, ב). ומלת צרעת גימטריא שור חמור שמהם יוצא סוד הכלב כנודע בסוד (איוב כח, ג) "קץ שם לחשך" - ראשי תיבות חמור שור כלב. ומלת קץ גימטריא כנען.

ואמנם כאשר מתפשט מן הג' ראשונות שם י"ה בסוד (שיר ח, ו) "רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה" - אזי נעשה מן ארץ כנען - ארץ הכנעני. בתוספות אותיות י"ה הזה הוא מתפשט עד הוד שבגימטריא י"ה בסוד "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה" (תהלים קיח, יט). ולכן דוד המלך שהיה בסוד "איהו בהוד" חיבר ק"ן הודאות - י' פעמים י"ה י' פעמים י"ה שווה 150.

ואם תרצה לעמוד על הדברים אלו - עיין ריש ספר טוב הארץ מה שמביא בשם הרמ"ז ז"ל (דף ח' ע"ב ד"ז), והוא מוסיף שם בסוד הכתוב (תהלים פא, ג) "שאו זמרה ותנו תוף וגו'". וזה לשונו: {{צ|ותנו תוף שתכניע הלילית שגימטריא ת"ף ואז כנור נעים עם נבל וכו' - ראשי תיבות הוא כנען, להורות שנכנע ארץ כנען וכו', עיין שם באורך.

ודע והבן כי סוד ארץ הכנעני האמור כשהוא בקליפה בסוד ארץ כנען שסודו ס"ם ולילית הם עצמם סוד שור וחמור; שור - ס"ם, וחמור - לילית כמ"ש הרב זלה"ה בטעמי מצות כי תצא בפסוק (דברים כב, י) "לא תחרז בשור ובחמור יחדיו", עיין שם. וידוע כי מחיבור שור וחמור יוצא סוד כלב הרע, בעל צפון שבגימטריא חשך בסוד "קץ שם לחשך", וכמו שכתב הרמ"ז זלה"ה בפירוש הזוהר ריש פרשת מקץ על זה. וכל בחינת הכלבים נקראים 'עזי נפש' כמ"ש (ישעיהו נו, יא) "והכלבים עזי נפש". וטעם הדבר מבואר בדברי רבינו זלה"ה בטעמי מצות פרשת ואתחנן בענין פרק שירה במציאת שיר הכלבים שהם נמשכים מצד הנפש העזה שבקליפת עשייה. עיין שם היטב.

וזה לדעתי גם כן רמז בסוד כנען, נוטריקון - כלבים נובחים עזי נפש. והנה הם נקראים בכל ספרי הקדמונים בשם "אנשי דמים". וסוד הדבר רמזתי לך למעלה במאמר השלישי בדרך פרט סימן י"ב, כי הם נאחזים מסוד הרע של שני מיני דמים - דם טהור ודם טמא, ב' פעמים ד"ם ב' פעמים ד"ם שווה 88 - גימטריא פ"ח, סוד ידים ידי עשו כמו שמאריך בסוף ויקהל משה, עיין שם.

וכבר הארכתי במדרש לפירושים (דרוש הט"ז מן חלק ב') ובשאר מקומות. ולכן אקצר כאן. אך אודיעך דבר חדש אשר ממנו תבין גם למעלה במאמר ג' למה נקרא שר הכלבים פח על פי מ"ש הרב זלה"ה בכוונת (תהלים לג, כ) "נפשי חכתה ליהוה" - ראשי תיבות נחל, סוד ב"ן ול"ו אותיות דמילוי המילוי גימטריא נחל, סוד מיין נוקבין. ושם זה הוא נפש דעשיה, עיין שם. ואחר שתעיין בטעמי מצות ואתחנן הנ"ל שורש סוד הכלבים ואחיזתם - תבין מאוד שלכן השר שלהם נקרא פח נגד בחינה זו. והוא נפלא לדעתי.

ועתה אודיעך סוד מספר תתקמ"ד היונקים מן הכלב הרע על פי האמור בעץ חיים בדרוש אטב"ח (שער ל"ה הירח, פרק ד') שסוד אות ץ פשוטה האחרונה מהג' היא בהוד, ומשם נאחזים החיצונים, והיא בגימטריא ט' מאות 900, עיין שם היטב. והבאתי דבריו במדרש לפירושים (דרוש י' מחלק א'), עיין שם בסוף הדרוש, ותבין גם כן סוד כנען הנ"ל שבגימטריא קץ כל בשר. והנה הם בחינת ד"ם כדבר האמור ונאחזים מן אות ץ פשוטה שבגימטריא ט' מאות^[8] -- הרי תתקמ"ד. וזהו סוד רשת דם שהזכיר בעל המאמר; כי רשת סודו אות ץ. והמשכיל יבין.

ואמנם עם הכלב בעל צפון עצמו הם כולם תתקמ"ה - בגימטריא לא תחרוש ממש. הגם כי "תחרש" כתיב חסר בתורה -- כבר ידוע לבעלי גימטריאות כי יש אם למקרא וכמאחז"ל (סוכה ו, ב). וכמו כן תראה כי "בעל צפן" חסר כתיב בתורה ואף על פי כן נחשב במקובלים למספר חשך כנז"ל וכנודע. ואמנם לפי מה שכתוב בתורה חסר ו' הוא בגימטריא ממש כלב רע.

כן מצאתי בדברי הרב זלה"ה ומובא במאורי אור וזה לשונו: "בעל צפן גימטריא כלב רע, כי היה חקוק עליו צורת כלב. וזהו סוד (שמות יא, ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב", עד כאן. ואמנם אתה תראה כפי מה שאחז בעל המאמר בלשונו לשון הזהב "הכלב הרע בעל צפן"^[9] - עולים בגימטריא ממש י"ג מאות וארבע 1,304 כלבים. והם "תחתיו" ורמוזים בשמו כאמור. ודו"ק.

והנה הביטול של הכלבים הוא על ידי שם אחד שבגימטריא תתר"ו - מצאתיו בדברי רבינו זלה"ה בליקוטי תהלים בכתוב (תהלים יט, ח) "תורת ה' תמימה" וזה לשונו:

"ודע כי תורת ה' שהוא בחסד, ושם הוי"ה זו גימטריא תורת שהוא סוד תתר"ו. וזהו סוד שיר הנזכר בשלמה המלך (מ"א ה, יב) ויהי שירו חמשה ואלף, עם כללות -- הרי ו' ואלף. והנה שם ע"ב דידוי"ן כאשר תכה

יו"ד פעמים ה"י יו"ד פעמים ה"י שווה 300 - ש', ה"י פעמים וי"ו ה"י פעמים וי"ו שווה 330 - ש"ל, וי"ו פעמים ה"י וי"ו פעמים ה"י שווה 330 - ש"ל. הרי תתק"ס. ומ"ו דע"ב^[10] -- הרי תתר"ו". עכ"ל הרב זלה"ה.

ובכח השם הזה הכלב רותת ודמו נשפך, כמו שמביא מהר"ש הי"ד בש' הקדוש בעל מאירת עינים.

והנה התנא ר' מאיר מוכיח שמבטל את הכלב והוא כי כתיב (משלי טז, ז) "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו", ואמרו חז"ל (ירושלמי תרומות פ"ח דף מ"ו ע"א) (תרומות פ"ח ה"ג) "ר' מאיר אומר זה הכלב. ריב"ל אומר זה הנחש". ומדאמר "זה הכלב" מוכח שידע לבטל הכלב. ודע סודו כי סופי תיבות של "ברצות יהו"ה דרכי איש" - הוא תשי"ו שהוא סגולה לנגד הכלבים כמו שבארתי הסוד באר היטב בדרוש הט"ז מחלק ב' בספר מדרש לפירושים, עיין שם ותראה נפלאות. וכמה עניינים השייכים לכאן.

וזהו סוד מאחז"ל (ע"א פרק קמא דף י"ח ריש ע"ב) "הוו הנהו כלבי וכו' אמר אלהא דמאיר ענני, שבקום", עיין שם. וגם מהר"ש הי"ד מביא מאמר זה בגירסא אחרת, עיין שם. ואמנם באיזה כח ביטל את הכלב - על כרחינו לומר בכח השם האמור שבגימטריא תתר"ו. וזה שאמרו חז"ל (ב"ר סוף פרשה ך') "בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור" - בתורתו דייקא, סוד תתר"ו, סוד תורת ה' האמור.

ודע סוד הדבר כי עצום הוא. ואם כי אינו שייך כל כך לכאן אני מוכרח להעמידך על קרן האורה. הנה נאמר (בראשית ג, כא) "כתנות עור", ואיך היה כתוב אצל ר' מאיר אור? לך נא ראה בספר יושר לבב (בית ב' חדר ב' פרק ה' בסופו), וזה לשונו: "וכן יהיה מה שמצאו כתוב בתורתו של ר' מאיר וכו' דקאי בתורתו שבמרום וכו'. וכמו כן במעשה התחתונים מתהפכים העניינים ממטה למעלה, מחשך לאור", עכ"ל.

ופירוש הדברים, דאם נשתנה איזה ענין למעלה מחמת מעשה בני אדם, מטוב לרע - יכול הצדיק אחר כך במעשיו הטובים לחזור הענין לקדמותו בתורה העליונה. ולכן מאחר שכתנות אור נשתנה על ידי חטא אדם הראשון, ור' מאיר תיקון חלקו בשורש נשמתו, ודו"ק. ועיין בשל"ה דף כ"א ע"א שמאריך מאוד בזה. ותורף דבריו כי עור הוא לשון עִוֶר, חושך ולא אור, עיין שם היטב. ומה ששייך לומר כן דווקא אצל ר' מאיר הוא מובן על פי מאחז"ל (עירובין יג, ב) "לא רבי מאיר שמו אלא ר' נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו ר' מאיר שמאיר עיני חכמים בהלכה", עכ"ל. ולכן הוא האיר אות עין מן עור ונעשה אור. ולכן אמר רב (שם בעירובין) "האי דמחדדנא מחבראי וכו'".

וזהו סוד מאחז"ל (מגילה פ"ב דף י"ח, עיין שם) "שאני ר' מאיר דמיקיים ביה ועפעפיך יישירו נגדיך", עכ"ל. והוא פלאי - הלא אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב, ולמה ישונה רבי מאיר? אך שתיקן בחינת עִוֶר ועיניו היו מאירות. וז"ש (שם להלן) "מאי ועפעפיך וכו' אלו דברי תורה דכתיב בהו (משלי כג, ה) התעיף^[11] עיניך בו ואיננו, ואפילו הכי מיושרין הן אצל רבי מאיר", עכ"ל. כי ענין התעיף עיניך וגו' זה גרם חטא אדם הראשון בסוד עור בעין, אבל ר' מאיר תיקן זה במה ששייך לשורש נשמתו.

והנה כתנות עור הוא מסוד הנחש כידוע, וכבר הודעתיך בדרוש הט"ז מחלק ב' במדרש לפירושים שהכל הוא יוצא מן שורש הנחש הנחשים, עיין שם היטב. לכן מזה מבואר ממילא אחר שתיקן כתנות עור ועשה אותו אור -- ממילא נתבטלו הכלבים. ודו"ק.

ועתה אפרש דרך פרט

א - טבת הוא סוד הטובה:    פי' חודש טבת הוא בסוד נצח שהוא טוב כמבואר במאמרים שעברו, אך מפני שסודו באור חוזר שהוא תמיד מבחינת נוקבא כנודע אמר "טובה" ולא "טוב".

ב - והמת בו נדבק בשכינה הנקרא אתי:    פי' שהשכינה נקראת אתי שבגימטריא טבת, והוא אור חוזר - סוד הנוקבא. לכן נדבק בשכינה.

ג - כמו שמוכח בפסוק גדלו לה' אתי:    פ' כי "ליהוה" תפארת, "אתי" מלכות - סוד דוד. וכן פירש מהר"ש הי"ד. וכבר הודעתיך למעלה שהצירוף השייך לחודש טבת הוא יוצא מזה הכתוב - לפיכך מביאו לראיה לדבריו.

ד - ומיתת האזרחי מוכיח:    פי', מיתת אברהם שנקרא "איתן האזרחי" שמת בטבת כנודע מס' המקובלים.

ה - והוא הבשורה טובה:    פי' שנאמר (בראשית טו, טו) "תקבר בשיבה טובה" - היינו טבת, סוד הטובה.

ו - כמו שנרמז בו:    פי' "תקבר בשיבה טובה" - ראשי תיבות למפרע טבת. כל זה כתב מהר"ש הי"ד. ואני בעניי אשתומם על המראה שהרי מפורש (בראש השנה פ"ק דף י"א ע"א) "בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות" לדעת ר"י, עיין שם. ולא מצאתי שום תשובה רק על פי מ"ש בסוף מאמר העבר לפנינו שבחודש ניסן כלולים כל החדשים, עיין שם היטב, ונמצא שיש בניסן ימים השייכים לחודש זה וימי' לזה. והבן. ואם כן באמת מתו בניסן, אך באותן הימים השייכים לחודש טבת. ודו"ק.

ז - והוא המבטל קליפה שכנגדו:    פי' סוד טבת - נוקבא דקדושה, מבטלת המתנגד לה - הקליפה לילית, סוד ארץ כנען בחושבן.

ח - מסוד הדין באה ונמתקנה בחסד:    פי' שהיא באה מכח הדין - ה' גבורות^[12], ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430 שבגימטריא ת"ל הרמוז בשמה כמו שכתבתי במדרש לפירושים כמה פעמים. ועל ידי חסד נמתקנה.

ט - וכאשר באה לענפו אז נכנע מפני הקדושה:    פי' כאשר באה להוד - ענף הגבורה, אז נעשה מן כנען - נכנע, בכח שם י"ה שמתפשט בהוד שבגימטריא י"ה. כי אימא עילאה עד הוד אתפשטת ונעשה ארץ ה'כנענ'י בסוד הקדושה.

י - בסוד האש המרמז בו:    פי' בסוד "רשפי אש שלהבת י"ה", וכמש"ל באורך. ויש לפרש עוד "לענפו" על נצח - ענף החסד. והמשכיל יבין מעצמו.

יא - בקליפה נדבקים בו עזי נפש:    פי' בבחינת כנען נדבקים כלבים עזי נפש.

יב - תשעה מאות וארבעים וארבעה:    פי' כל כך מספר הכלבים.

יג - והמה יונקים מהכלב הרע בעל צפון:    פי' שממנו יונקים. נמצא שעמו הם תתקמ"ה כמספר לא תחרוש בשור ובחמור, שמהם יוצאים הכלבים כנודע.

יד - אשר תחתיו שלשה עשר מאות וארבע כלבים בשמו:    פי' כי הכלב הרע בעל צפן^[13] (חסר ו' כמו שכתוב בתורה) בגימטריא ממש תתתק"ד. וזהו שאמר "בשמו". ודו"ק.

טו - והתנא ר' מאיר מוכיח שמבטלו:    פי' מדאמר "גם אויביו ישלים אתו - זה הכלב".

טז - בסוד שם של ארבע:    פי' בכח שם של ארבע במספר ההכאה.

יז - וענין הרמז אלף וששה:    פי' שרמוז בחשבון אלף וששה כלשון הרב זלה"ה, ובכח הזה מבטל ר' מאיר את הכלבים בסוד "בתורתו של ר' מאיר" - כתנור אור וכו'.

יח - והוא ר"ותת בדמו:    פי' על ידי השם הזה שבגימטריא תתר"ו.

יט - וקבלה אשכנזית קבלתי בלחישה מסוד ר"שת ד"ם:    פי' הוא מספר הכלבים הנ"ל הנאחזים מן אות ץ פשוטה - גימטריא רשת, והוא סוד כנען שבגימטריא "קץ שם לחשך". ור' מאיר הפך החשך לאור, אך הוא לא תיקן רק מה ששיך לשורש נשמתו, אבל לעתיד על ידי תרין משיחין יבוטלו שור וחמור ועל ידי אליהו יבוטל הכלב הרע - ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם. יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן.

פירוש המאמר דרך כלל

בהגיעי אל המאמר הזה השתוממתי על המראה כי הוא דורך בדרך חדש(?) בענין שלש סעודות של שבת - לא בדרך הקדמונים שלפני רבינו האר"י זלה"ה, ולא בדרך האר"י זלה"ה. כי ידוע דעת רבינו האר"י זלה"ה שסעודת הלילה בסוד נוקבא דז"א, וסעודת שחרית בסוד עתיקא קדישא, וסעודת מנחה בסוד זעיר אנפין.

ודעת תולעת יעקב וסייעתו ששחרית - זעיר אנפין, ודמנחה - עתיקא קדישא. וגם הוא בעצמו מביא תחלת סברא אחת והיא ממש דעת האר"י זלה"ה, אך אחר כך מביא סברא אחרת האמורה וכתב עליה "וזה הסדר נכון יותר", עיין שם. ונתן סימן לזה (ישעיהו נח, יג) "וקראת לשבת ענג" שהוא סוד עדן נהר גן כסדרן למפרע. סעודת הלילה בסוד גן, ודבקר - נהר, ודמנחה עדן. ומובא בשל"ה (דף קל"ט ע"א לב) עיין שם. ועל כל פנים כולי עלמא מודי בסעודת הלילה שהיא בסוד נוקבא.

ולפי דברי מורינו הרב שמשון בפירוש יהיה דעת בעל המאמר סעודת הלילה זעיר אנפין, ודשחרית נוקבא, ודמנחה עתיקא קדישא. והוא פלאי. כי לא נמצא דיעה כזו לשום אחר מהמקובלים. גם מ"ש מהר"ש בפירושו על ד' אותיות קדישין שר"ל ארבע שמות הויה אהיה הויה אדני שמספרם חקל - מלבד מה שכתב "סוד חקל" על סעודת הבוקר - לא ידעתי איך יפורש בזה לשון אותיות שכתב במאמר. גם "חמשים ושלש אותיות" פירש מהר"ש על סוד ג"ן שאין בו רק שתי אותיות. ואין ספק אצלי שלא נתגלו בימיו עוד הספרים הקדושים כמו שהם בזמנינו, לפיכך הוכרח ללחץ זה הדחק לעשות כוונים לדברי המאמר הסגור וחתום. ואני בעניי אתאמץ בכל יכולתי להשוות דעת המאמר עם דעת רבינו הגדול זלה"ה בדרך היותר נאות. שמענה ואת דע לך.

ידוע תדע הקדמה אחת - הלא היא כתובה בדברי הרמ"ז ז"ל בסוף פרשת יתרו וזה לשונו:

"ודע שג' פרצופים הם הנראים באצילות - אריך אנפין, וזעיר ונוקבא. כי אבא ואמא טמירין אינון תחות דיקנא. ולכן ג' סעודות הם כנגד ג' האמורים. ובשלשתם צודק שם 'שביעי'. כי עתיקא שהוא ארוך - עיקר מוצאו הוא בתפארת דעתיק יומין. ותחלת זעיר הוא בתפארת דאריך. וראש דנוקבא הוא בתפארת הזעיר. וכל תפארת הוא 'שביעי' בערך כחב"ד חג"ת", עכ"ל הרמ"ז ז"ל. וזכור זה היטב.

והיינו מה שנאמר בפרשת ויכולו השמים וגו' ג' פעמים "יום השביעי" (בראשית ב, ב-ג), ומה שמוזכר אצל ב' מהם שם "אלהים" ולא אצל האמצעי - מובן גם כן מטעם הנ"ל כמו שכתב הרמ"ז שם וזה לשונו: "האמנם פ' ויכולו דאדכר ביה 'יום השביעי' ג' זמנין כמ"ש בסמוך - שם באו כסדרן ממש, ע"כ בראשון שרומז לנוקבא ובשלישי שרומז לזעיר כתוב שם 'אלהים' שסודם נוקבא כנודע. וגם זעיר נקרא כן וכו'. אבל ב'יום השביעי' האמצעי כתב סתם שרומז לעתיקא קדישא דכתיב ביה (דברים לב, לט) ואין אלהים עמדי", עכ"ל.

הרי הקדמה א'.

עוד תדע הקדמה ב', והוא מה שנודע שיש סוד תלת רישין - רישא דלא אתידע, רישא דאין, רישא דאריך. והי"ג מדות "אל רחום וגו'" הם באריך; כי למעלה יש י"ג מדות יותר גבוהים שהם (מיכה ז, יח) "מי אל כמוך וגו'".

הקדמה ג' - מה שנודע גם כן כי בבוקר עומדים זעיר ונוקבא במקום אבא ואמא ושם מזדווגים, אבל במנחה מתעלה זעיר אנפין עוד יותר למעלה בדיקנא דאריך אנפין בסוד מזל ח' - סוד נוצר אותיות רצון - ונקרא "סעודתא דזעיר אנפין" כי הוא נהנה מהשפעת פומא דאריך כמפורש בספר הכוונות. וכתב הרמ"ז על הא דאמרינן בזוהר "בסעודתא אחרא הוה אמר דא היא סעודתא דקב"ה", וזה לשונו: "הוא להודיענו חידוש גדול, דאף על גב דבסעודת מנחה הזעיר עולה בדיקנא דעתיקא, וסלקא דעתך אמינא דתתקרי 'סעודתא דעתיקא' על שם המקום -- קמ"ל דאפילו הכי העיקר הוא בעל הסעודה, ואף על פי שהוא במקום ההוא מזכירו בשמו המיוחד לו שהוא 'קודשא בריך הוא'", עכ"ל.

הקדמה ד' הוא מה שקשה בפסוק (ישעיהו נח, יד) "אז תתענג על ה'" שסודו עתיקא קדישא, ואחר כך "והרכבתיך על במתי ארץ" - סוד נוקבא דזעיר אנפין, ואחר כך "והאכלתיך נחלת יעקב" - סוד זעיר אנפין. למה נאמרו השלשה סעודות בפסוק זה שלא כסדרן? והתשובה לזה הוא גם כן מפורש שם בדברי הרמ"ז ז"ל בשם הרב ז"ל, וזה לשונו:

"ואם שאמר הכתוב 'אז תתענג על השם' שהוא סוד סעודת שחרית, ואח"כ אמר 'והרכבתיך על במתי ארץ' שהוא רמז לסעודת הלילה -- הטעם הוא שבלילה המלכות מקבלת שפע מהעתיקא קודם שתשפיע, ופירוש הפסוק כך הוא: אז בלילה המלכות תתענג מהעתיקא שהוא על ה', ואחר כך תשפע לנו וכשנותנת לנו הוא 'והרכבתיך על במתי ארץ', עכ"ל הרב זלה"ה. באופן שלעולם אימא לך שכוונת הפסוק למנות ג' סעודות אלא דהקדים סוד העתיקא לרמוז שבכל הסעודות צריך שתקדום השפעתו. "

"ובזה תבין גם מ"ש (שמות טז, כה) "אכלהו היום וגו'" דמיניה ילפי ג' סעודות. והנה ישראל בו שחרית של שבת והגידו למשה שהניחו מאתמול המן ולא הבאיש, ואז משה השיבם "אכלהו היום" שוודאי "היום" הזה אשחרית קאי. "כי שבת היום", ר"ל כל היום מתחלתו - והרי סעודת הלילה. "היום לא תמצאהו בשדה" - פירוש כל היום עד סופו, והרי סעודת מנחה", עכ"ל הרמ"ז ז"ל.

וכוונתו נראית גם בלשון רבינו זלה"ה אשר הביא שהוא גם כן לחשוב סעודת שחרית תחלה מפני שבכל הסעודות צריך שתוקדם השפעת עתיקא כנ"ל. ודו"ק. ומה שכתב "דמניה ילפי ג' סעודות" - הוא במסכת שבת (שבת קיז, ב) "תנו רבנן כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש וכו' ויאמר משה אכלהו היום. רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא, ורבנן סברי בהדי אורתא", עכ"ל. הרי דעת רבנן כי "היום" אחד מן שלשה 'היום' שפסוק זה מורה על סעודות הלילה, ולכן פי' הרמ"ז דהיינו "היום" השני וכאמור.

הקדמה ה' הוא מ"ש רבינו זלה"ה וזה לשונו: "בסעודת הלילה אמר דא היא סעודתא דחקל - עמידתה נגד נה"י, תפוחין - עמידתה נגד חג"ת, קדישין - עמידתה נגד חב"ד. ונקראת הסעודה זו כן כי היא האוכלת מפומא דזעיר", עכ"ל בסידור(?), וכן הוא בספר הכוונות. עוד בספר הכונות: "למה נקרא סעודתא דמטרוניתא? לפי שמזדווגים חיך וגרון דידה (שהם בחינת חכמה ובינה) על ידי הלשון דידה (שהוא הדעת), ואנו אוכלים בלילה מפה המלכות מזיווג הזה שבפיה", עכ"ד.

הקדמה ו' הוא מה הנלע"ד לומר בסוד הפסוק "ראו עתה כי אני וגו'" (דברים לב, לט) שהוא מאמר זעיר אנפין כשמתעלה בסעודה שלישית עד הדיקנא דעתיקא. וידוע כי "אני" הוא התגלות, ומלת "הוא" מורה על העלם בסוד (שמות טז, טו) "מן הוא כי לא ידעו מה הוא", וכנודע. וז"ש "ראו עתה" בשבת במנחה שהוא עתיקא קדישא רצון, "כי אני אני הוא" - מה שאני הייתי בחינת אני - עתה נתעליתי לבחינת הוא. "ואין אלהים" שהוא עתיקא קדישא עתה הוא "עמדי", "אני אמית" מתחלה כשהייתי בסוד 'אני' אבל עתה "ואחיה" הכל בחסדים גדולים שאין כאן שום דין. וזה גם כן סוד (ישעיהו מו, ד) "ועד זקנה אני הוא". והבן מאוד כי סוד עמוק הוא.

הקדמה ז' הוא להבין מתוכה מאי ענין שבת אצל חודש אייר. דע כי הנה אמרו בזוהר יתרו (ח"ב פח, ב) "סעודתא דאברהם יצחק ויעקב וכו'". ועיין שם פירושו במקדש מלך כי איני רוצה להאריך בדברים הידועים במקומות הרבה. עיין בכנפי יונה חלק שני סימן ג', ומובא בשל"ה דף קל"ג ע"ב - משם בארה סוד ג' סעודות שסודם ג' אבות, עיין שם.

והנה עצם יום השבת מבחינת ימים העליונים הם סוד מלכות רחל אמנו - הרי מרכבה שלימה - אברהם יצחק יעקב רחל הרמוזים בסוד אייר בנוטריקון. וכן מצאתי מפורש בספר מאורי אור וזה לשונו: "אייר ראשי תיבות א'ברהם 'יצחק י'עקב ר'חל - מרכבה שלימה. ולכן נקרא חודש זיו והארה", עכ"ל. וידוע שכל דברי מאורי אור הם לקוחים מכתבי רבינו זלה"ה. וכבר הודעתיך במאמר העבר שהוא מקושר עם חודש ניסן שלפניו. ועיין בזוהר פרשת יתרו (ח"ב עח, א) "יעקב נטיל ברזא דיליה תרין ירחין - ניסן ואייר וכו'". ובזה מובן התקשרות המאמרים. והמשכיל יבין.

וגם הוא נוטריקון "יהו"ה יהו"ה אל רחום" - התחלת י"ג מדות המאירים בשבת. וכבר ידוע בכל בחי' הקדושים התחלה הוא הכולל הכל. וזה גם כן רמז בפסוק (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" - הם סוד ג"ן אותיות הנשארים מן י"ג מדות בדקדוק עצום, כי כבר הורתיך בסוד הפסוק הזה שהרשות נתונה בו לדרשו בכל בחינה ובחינה שבקדושה שהתחתונה נקראת תמיד ג"ן נגד העליונה ממנה. ועיין במדרש לפירושים (דרוש הרביעי מחלק א') - ריש הדרוש שם הודעתיך קצת מזה, עיין שם.

ודע לך אחי כי לא נעלם ממני עוד הרבה סודות ורמזים באייר איך שרמוז בו סוד שבת מלבד אותן שמביא מהר"ש הי"ד -- אך אין ברצוני להאריך רק במה שצריך אל פירוש המאמר הנפלא הזה. ודע עוד כי יש אתי בעז"ה לפרש גם דעת הקדמונים בענין שלש סעודות של שבת קודש באופן שיסכימו לדעת רבינו ק"ק האר"י זלה"ה, ואמנם אין כאן מקומו כלל. ואם יהי אלהים עמדי אודיעך במק"א. ועיין במקדש מלך פרשת יתרו בדף פ"ח ע"א וב' מן הזוהר. ודי בזה כאן.

יראה הרואה ויתכונן היטב הדק הדק היטב בשבעה הקדמות אלה, ומה ישביע בצחצחות נפשו בפירוש המאמר שאנכי לא אכפול הדברים, כי אם כה אומר לך נא ראה בהקדמה א' או ב' כדי לקצר בכל האפשרי. ואתה תראה כי יש די בשבעה הקדמות אלו לביאור המאמר כמין חומר. והמחבר אחז בקצירת אומר ולפעמים שני עניינים בדבור אחד נאמר. ואתחיל ואומר:

פירוש המאמר דרך פרט

א - סוד חדש אייר מסוד שבת:    פי' שרמוז בו שבת.

ב - רזא דג' סעודות:    פי' כי שבת עצמו וגם רזא דג' סעודות המה רמוזים באייר - נוטריקון אברהם יצחק יעקב רחל, כמש"ל בהקדמה ז'.

ג - ערבית הוא סוד ו' רזא דיעקב:    פי' כי ראש הנוקבא הוא בת"ת דזעיר שהוא סוד ו' וסוד יעקב וכנ"ל בהקדמה א'. עוד כיוון בדבריו אל האמור בהקדמה ה' בשני עניינים הנאמרים שם. א' - כי היא האוכלת מפומא דזעיר שהוא סוד ו', רזא דיעקב. ב' - סוד הזיווג, חיך וגרון דידה, על ידי הלשון דידה שהוא סוד הדעת דידה. וכבר ידוע שהדעת בכל מקום הוא סוד אות ו'. אך לפי זה צריך לפרש גם יעק' שאמר על הנוקבא, כי כן נמצא כמה פעמים סוד יעקב מורה על הנוקבא כנודע ליודעים. וז"ש "רזא דיעקב", ודו"ק היטב.

ד - מסוד ק"ך המשפיעים ליה:    פי' בזה גלה דעתו שהיא כדעת רבינו זלה"ה שסעודות הלילה בסוד הנוקבא באמת.

ה - בסוד הצירוף בדין הקשה:    פי' ק"ך צירופי אלהים שהם דין הקשה, סוד הנוקבא. וכדי שלא לטעות באומרו "סוד ו' רזא דיעקב" שכוונתו על הזעיר ממש - לכן הוכרח לפרש כאמור. וא"ת למה כתב בזה הלשון "סוד ו' וכו'" שאפשר לטעות בו עד שהוכרח לפרש אחר כך? ולמה לא אמר מפורש "ערבית ברזא דנוקבא"? התשובה לזה מובן ממה שכתבתי כי כיוון בדבריו לשלשה עניינים האמורים לעיל בסמוך, וק"ל.

ו - וסוד יום השבת סוד ד' אותיות קדישין:    פי' סעודת שחרית בסוד עתיקא קדישא שנאמר בו "ואין אלהים עמדי", ולא נמצא בו שום דין רק ד' אותיות הקדושים מן השם בן ד' וכו' בהקדמה א' וק"ל. עוד רומז בזה על מה שסמך דבריו בסוד חדש אייר לומר שיש בו ד' אותיות המורים בנוטריקון על "יהוה יהוה אל רחום" כנ"ל בהקדמה ז'. ועיין לקמן ודוק בזה.

ז - בסוד חמשים ושלש אותיות הקדושים:    פי' האותיות הנשארים מן י"ג מדות שהם מן "וחנון" עד סוף י"ג מדות - מכוון חמשים ושלש אותיות. וההתחלה כולל הכל כנ"ל בהקדמה ז'.

ח - הוא בסוד גן:    פי' בסוד "להשקות את הגן" האמור למעלה בקדמה ז'.

ט - והג' בא להוסיף וכו':    פי' שסעודת הג' בא להוסיף על סוד השחרית, כי בבוקר עומדים זעיר ונוקבא במקום אבא ואמא ושם מזדווגים, אבל במנחה מתעלה זעיר אנפין עוד עד מזל שמיני בדיקנא דאריך אנפין. וידוע סוד אריך אנפין שהוא בינה שבכתר. וז"ש "בסוד הראשון" שהוא כתר "בבחינה השלישית" שהיא בינה שבכתר, שהוא אריך אנפין - רישא תליתאה. וכנודע למשכילים. כי עד שם עולה זעיר אנפין במנחה דשבת וכנ"ל בהקדמה ב' והקדמה ג'. ודו"ק.

י - רזא די"ג מכילין דרחמים:    פי' סוד י"ג מדות שבאריך אנפין, ועד שם עולה זעיר במנחה כאמור. וגם כלל בדבריו הסעודה דשחרית. ועל שני הסעודות שהם ביום השבת אומר "רזא די"ג מכילין", כי בשחרית הוא סוד עתיקא קדישא כנודע לכל וכנ"ל, וגם במנחה - שאם שהזעיר בעל הסעודה ונקראת על שמו - עם כל זה הוא בסוד שעולה עד שם. ועיין למעלה בהקדמה ג'. ודו"ק.

יא - ובאים מן השלישי:    פי' י"ג מדות אלו הם בסוד רישא תליתאה - רישא דאריך, כי עד שם עולה זעיר אנפין בסוד נוצר חסד. וכדי שלא תטעה ותחשוב על י"ג מדות של "מי אל כמוך" - הוכרח לפרש כי אלו שמדבר בהם הם באים מן השלישי שהוא אריך כנ"ל בהקדמה ב'. ודו"ק.

(גם רומז על נ"ג אותיו שמתחילין מן "וחנון" שהוא מדה שלישי מי"ג מדות, וכדעת רבינו זלה"ה שמתחילין י"ג מדות מן "אל רחום" וז"ש "ובאים מן השלישי". ודו"ק.

יב - וסוד סעודות ג' סוד ג' ה"יום:    פי' אחר שפי' סודות ג' סעודות הוקשה לו למה בפסוק "אז תתענג" נאמר מתחלה סעודת שחרית? על זה אומר שכל השלשה סעודות הם בסוד ג' "היום", וגם שם השחרית מוקדם כי הרי בבוקר באו אל משה כנ"ל בהקדמה ד'. ודו"ק. וגם כוונתו פשוט להוציא מדעת רבי חידקא, רק כרבנן דאמרי "ג' היום בהדי דאורתא", וק"ל.

יג - סוד ג' אני סוד הזעיר:    פי' כמו שכתוב ג' פעמים 'היום' - כן כתיב ג' פעמים 'אני' בפסוק "ראו עתה כי אני אני הוא" - היום גימטריא אני, ושם מאמר הזעיר. וז"ש "סוד הזעיר", וכנ"ל בהקדמה ו'.

יד - ורמז דסעודה השנית דבקר סוד היחיד כפשוטו:    פי' אחר שאמר "סוד ג' אני סוד הזעיר" שהוא מאמר הזעיר בעלייתו במנחה - לזה אומר עתה שזה דווקא במנחה, אבל בסעודת הבוקר הוא סוד היחוד שמזדווגים זעיר ונוקבא במקום אבא ואמא, וק"ל.

טו - בסוד שפ"ז אורות:    הוא מספר ג' פעמים עונג ג' פעמים עונג שווה 387 של ג' סעודות, וכן כתב מהר"ש הי"ד, עיין שם.

טז - שלש אהי"ה שלש ראשין קדישין ועטרותיהן:    פי' כאן גלה הרב כל תוכן כוונתו בסוד ג' כתרים הנעשים מג' בחינות תפארת שהבאתי בהקדמה א'. וזה "ועטרותיהן" בסוד "עוטר ישראל בתפארה" הנודע. ושם אהיה בכתר, ושם יה"ו בתפארת - שורש השם ג' אותיות. ונמצא כי תפארת דעתיק יומין ותפארת דאריך אנפין ותפארת דזעיר אנפין, ושלשה כתרים הם. הרי ג' פעמים מ"ב ג' פעמים מ"ב שווה 126 שהוא - אהיה יה"ו (שבעה מרגלאין) - ג' פעמים. ועם ג' כוללים - גימטריא עונג. והדברים נפלאים. יה"ר שנזכה ליום שכולו שבת ועונג רוחני במהרה בימינו אמן.

ידוע תדע כי מפני אריכות המאמר הזה ומה גם שיש בו כמה עניינים שונים מנתינת הצדקה ומענין אחאב ושאר עניינים - על כן כבד עלי הדבר לפרשה תחלה בדרך כלל, יבואו לאריכות גדול עד שיבולבל בו הקורא וילאה לשום עין השגחתו על כל פרטי הדברים כי רבים המה. ובכן ראיתי כי טוב שלא לפרשו רק בדרך פרט בלבד על פי הסימנים, ובמקום שאצטרך להאריך לא אמנע טוב וגו'.

ואתה אחי המעיין שים נא עינך ותשביע בצחצחות נפשך ואתחיל ואומר פירוש המאמר.

א - כתב בספר המגדנים:    כבר כתב מהר"ש הי"ד שלא זכה לראותו ושג' הר"ח מביאו וכתב שלא ראה אותו מימיו.

ב - בסוד ראש הראשון והעשירי והשמיני:    פי' כתר ומלכות והוד. כן פירש מהר"ש. ומה שהקדים העשירי אל השמיני - אודיעך לקמן בסמוך אי"ה.

ג - בראשון צנור א וכו':    פי' בכתר צנור אחד כידוע בסוד אלף - פלא. ובמלכות חמשים צנורות כי היא סוד ים שבגימטריא חמשים. וז"ש "לסודו הרמוז" - היינו סוד י"ם. ובהוד מאתים צינורות בסוד אלהים ברבוע שבגימטריא מאתים כנודע.

ד - דהיינו אלהים:    פי' אלהים ברבוע כאמור. וגם רומז בזה על שלשתן כי בכתר צנור אחד - סוד אות א' מן אלהים, ובמלכות חמשים - סוד ים מן אלהים בסוד (קהלת א, ז) "כל הנחלים הולכים אל הים". ובהוד ר' - סוד אלהים ברבוע.

ואל תתמה איך א של אלהים דין מורה על כתר -- כי הכא קא מיירי בעולמות הגנוזים במקור הדין כמ"ש לקמן בסמוך. ובלאו הכי לא קשיא מידי למשכיל אלא שאין כאן מקומו להאריך.

ה - והשכינה הנקראת כ"ה וכו':    פי' כי השכינה נקראת כ"ה בכל מקום כנודע. וטעם הדבר כי עיקר בניינה מן ה' גבורות, וכל אחד כלול מכל החמשה - הרי כ"ה כנודע. וכדאיתא במאורי אור. ואם כן קשיא לכאורה על חשבו בהוד כל שם אלהים, ובמלכות אינו חושב רק י"ם מן אלהים -- הרי גם במלכות יש כל אותיות אלהים שהם סוד ה' גבורות אשר על כן נקראת כ"ה כאמור.

התשובה לזה כי מה שנחשב כל השם 'אלהים' בהוד רומז גם כן על השכינה שהיא בהוד כנודע בזוהר "איהו בנצח ואיהי בהוד", ולכן אתה תראה כי שמינ"י המורה על הוד בגימטריא ת"י כמנין שכינה כ"ה. וז"ש המאמר "והשכינה הנקראת כ"ה השמיני מרמז לזה". והיינו כאמור כי שמיני בגימטריא שכינה כ"ה, ונמצא שנכלל סוד כ"ה בחשבון של השמיני שהוא מאתיים. וזהו שכתב "והעיקר מאתים". ודו"ק.

ותבין כי יש ב' בחינות בנוקבא - בחינת כ"ה ובחינת י"ם. ובחינת כ"ה נכלל בהוד ואינו חושב רק בחינת י"ם - חמשים צנורות, והיינו סוד כ"ימה שאמרו חז"ל (ראש השנה פ"ק דף י"א ע"ב) סוד כ"ה י"ם. וז"ש חז"ל (שם) שנטל ב' כוכבים מכימה - הם שני אותיות כ"ה ונשאר י"ם. והביא מבול לעולם. והמשכיל יבין. ואין כאן מקומו כלל.

ואמנם בזה מיושב ממילא שלכן אחז בלשונו עשירי קודם לשמיני להורות לזה שהשמיני כולל גם כ"ה של העשירי כאמור. ולזה כיון בעל המאמר ליישב. ודוק.

ו - והנה ראשון עשירי שמיני מספרם תתשל"א:    פי' כתר מלכות הוד מספרם תתשל"א, והם גנוזים בבינה שהיא מקור הדינים ומינה מתערין דינין. וז"ש "שהם עולמות גנוזים במקום הדין", ר"ל בינה, שהיא מקור לדינין. עכ"ל מהר"ש הי"ד.

ולדעתי זהו סוד (ישעיהו כו, ט) "כאשר משפטיך לארץ" - מלת לארץ גימטריא תתשל"א כי ץ פשוטה ט' מאות כנודע. וז"ש משפטיך כי הם מסוד הדינים כאמור.

ואפשר לפרש שכוונת בעל המאמר על כתר מלכות הוד שבמלכות עצמו, וקרא לכתר "ראש הראשון" - כלומר ראש של המלכות, הראשון ממטה למעלה.

ז - והצנורות המה י"ג מאות ופ"ב:    לשון מהר"ש: פי' עם הצנורות שיש לכתר צנור א, למלכות - נ, להוד - ר'. ותתשל"א האמור. הרי תתת"קפב. ונקראים "עלמין שפירין" כלומר עולמות יפפיות. מצד הימין שבו - פי' תתתק"פב עולמות המה הבאים מקורם בסוד צנור ימיני של בינה.

ח - ובהם מוכנעים שכנגדו:    פי' באלו תתתק"פב עולמות הנקראים "עלמין שפירין" מכניעין אלו "תתש"לא" עלמין שהם מצד שמאל.

ט - בנתינת הצדקה:    פי' כשנותן אזי מוכנעים תתש"לא עלמין דדינין תקיפין. עד כאן דברי מהר"ש בי"ד בשינוי לשון קצת.

ואני בעניי איני מבין דבריו כלל, אחר שלפי דבריו נכלל מספר תתש"לא בתוך מספר תתתק"פב עצמו - איך אלו מכניעין לאלו? ואיך קורא לאלו ימיניים ולאלו שמאליים? ושאר תמיהות הנראים לעין הרואה בפרט בענין הצדקה שמפרש אחר כך סוד מאה תרין ההי"ן אינו מקושר עם הקודם. ושמע את אשר אומר לך חוות דעתי בעז"ה.

צריך אתה לדעת מאמר הזוהר שמות (ח"ב י, א) וזה לשונו: "ורזא דא - ה' ה' - עילאה ותתאה וכו'", עיין שם כל המאמר ופירושו במקדש מלך בשם חכמי המערב, וזה לשונו:

"פי' קל"ב הנזכר סודם כך מאה הם סוד תרין ההי"ן בכללות גדול - הם ק' ל"ב - הם ל"ב נתיבות חכמה שכלולים בזעיר שהוא ו'. ��ז"ש וכל אינון שבילין דאינון ל"ב דכלילין ברזא דאת ו'. ומ"ש הו"ה(?) רזא דשלימו דקל"ב - הוא כמ"ש תרין ההי"ן הוא ק' ו' הוא ל"ב, וכדין אתער סתימו דנביעו עילאי אות יו"ד - פי' סוד קל"ב השניים הוא כך כי עשינו משם הוי"ה הו"ה ונשארה יו"ד שהוא ק' עם ל"ב נתיבות חכמה של אבא שהוא יו"ד -- הרי קל"ב. וז"ש ואיתקיימון ל"ב שבילין לנגדא לתתא ואיתקיימון אתוון בקיומייהו הוי"ה. ואעפ"י שהזכרנו ל"ב בהיותם בזעיר - עם כל זה נרמזו בשרשם שהוא אבא", עד כאן לשון מקדש מלך. ואין ספק אצלי הבעל המאמר כיון לסוד הזה באומרו לקמן "סוד מאה תרין ההי"ן וכו'", וכמו שתראה בסמוך בעז"ה.

רק מתחלה אומר מה שנלע"ד לפרש בזה גם סוד הצנורות והוא כי בכתר צנור אחד ובהוד ומלכות ר"ן כנ"ל. וכבר ידוע במקומות הרבה סוד אות א שנחשב גם כן לאֶלף, כי אַלף ואֶלף אחד הם, ואין כאן מקום להאריך, בפרט במה שנודע לכל. ונמצא עולים הצנורות האמורים אלף ר"ן. ובהצטרף אליהם מספר קל"ב האמור בזוהר -- אז הם עולים מספר^[14] תתתקפ"ב. וטעם הצטרפות מספר קל"ב האמור - אודיעך בסמוך.

ומעתה מבואר מ"ש במאמר "והצינורות" - אין פירושו 'עם הצינורות' רק הצינורות לבדם, ועל דרך האמור. ושפיר הם ימיניים ומכניעים את תתשל"א עלמין שמאליים. ואתי שפיר הכל ולא קשיא מידי. וגם תראה כי אם תחשוב במספר תתשל"א להיפך -- היינו שתעשה מן אֶלף אַלף שהוא אחד -- יעלה גם כן למספר קל"ב. ולכן סוד קל"ב הימיני מכניע את קל"ב השמאלי. אך טעם החשבון הזה מבואר למשכיל, כי אצל הימיניים ראוי לרבות לעשות מן אַלף אֶלף, ואצל השמאליים שהם דינים ראוי למעט לעשות מן אֶלף אַלף. והמשכיל יבין כי איני רוצה להאריך כאן.

ואמנם טעם הצטרפות מספר קל"ב אל הצינורות הנ"ל -- הוא בכח נתינת הצדקה. כי כתב הרב זלה"ה וזה לשונו: "סוד הצדקה צריך הנותן לכוין שנשלם על ידו ד' אותיות הוי"ה, כי הדבר שהוא נותן הוא בחינת י', ויד הנותנה הוא ה' שיש בה ה' אצבעות, וזרוע של המקבלה היא ו', ויד המקבלה היא ה' אצבעות", עכ"ל. נשמע מזה על כל פנים שיד הנותן ויד המקבל וזרוע המקבל הם סוד ג' אותיות הו"ה האמורים בזוהר האמור שמהם יוצא סוד המספר קל"ב. כי תרין ההי"ן הם ק', ואות ו' הוא סוד ל"ב כמ"ש למעלה. ובכח זה נצטרף זה המספר אל הצינורות הנ"ל שהם א"לף ר"ן, ונעשה מספר תתתקפ"ב.

וכל זה רמוז בפסוק (דברים טו, י) "נתון תתן" כתיב מלא באות ו'. והנה אותיות תתת"ן שבהם סוד ר"ן צנורות הנ"ל. ונשארו עוד שני נוני"ן ואות ו'. שני נוני"ן הם סוד תרין ההי"ן. ואות ו' הוא סוד ל"ב כמפורש בזוהר הנ"ל. הרי מספר תתתקפ"ב רמוז בסוד נתון תתן. אלא דקשיא לכאורה למה שני נו"נין שסודן תרין ה"הין מפורשים ומספר ל"ב היוצא מאות ו' אינו מפורש, רק כתוב ו' במלת נתון המורה על ל"ב? ולמה לא נכתב מפורש גם ל"ב כמו שני נוני"ן?

והתשובה לזה כי הוא בא להורות על סוד היחוד מסוד נ"ו הידוע שתמיד מורה על יחוד תפארת ומלכות. לכך כתוב אות ו' סמוך לאות ן' של נתון להורות על היחוד הזה. וידוע בספר הכוונות (שער ערבית דראש השנה פרק ו') ההפרש בין "אב הרחמים" לבין "אב הרחמן" בנו"ן הוא כי אב הרחמים מורה על אבא, ואב הרחמן בנו"ן מורה על זעיר אנפין. ובזה מבואר לשון המאמר בנתינת הצדקה כאמור.

י - סוד מאה תרין הה"ין:    פי' כי ב' ההי"ן מן השם הם מאה - ב' נוני"ן.

יא - והשלישי דאב הרחמן שהוא זעיר אנפין:    ו' מן השם אינו נחשב בחשבון ו' שהוא ששה ככתוב לפנינו, רק נחשב לב' כנ"ל. ולא כן ב' ההי"ן שהם נחשבים מאה כמו שכתוב ב' נו"נין. ועל זה אמר "ונתיחד לגבי דליה" שהוא מורה על יחוד זעיר ונוקבא בסוד נו"ן הידוע בכמה מקומות, וכדבר האמור, ודו"ק.

וכבר נודע באלשיך בביאור "נתון תתן - אם אתה רוצה שינתן לך מן השמים - תתן", עיין שם. ועם האמור מובן ביותר כי על ידי נתינות הצדקה נותנים לו מסוד הצנורות הנ"ל. ויש לי רמז בפסוק (דברים טו, ז) "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך", ואין כאן מקומו כלל.

יב - והוא פותח מאה עלמין דאתכסיין:    פי' הנותן צדקה שדבר שנותן הוא בחינת יו"ד כמ"ש הרב זלה"ה כנ"ל, ויו"ד בכ"ע בכתר עליון(?) הוא מאה עלמין דאתכסיין כי הם נעלמים מאוד בסוד אות יו"ד.

יג - בסוד השם ברביעי וכו':    פי' כי בעולם עשייה שהוא עולם הרביעי - השם שבו הוא אל אדני. כי בבריאה - אל שדי, וביצירה אל הויה, ובעשיה אל אדני כנודע. והנה אל אדני גימטריא צ"ו, ועם ד' אותיות של אדני (שהוא המקור. כי בו נודע ההפרש שבין העולמות האמורים, שהרי שם אל הוא בכולם ולכן נקרא אדני המקור של עשיה) - הכל נעשה מאה - רומז כי על ידי נתינת צדקה מושך השפע מן אות י' עד עולם עשיה. ולכן השם אל אדני שבעשיה מרמז למאה עלמין דאתכסיין אלו שבסוד יו"ד. והבן.

יד - והפתיחה פתוח ההיכל:    פי' כיון שפותח ידו ליתן קודם שנותן - אז תיכף פותח את "היכל עליון" - סוד אדני, היכל להוי"ה כנודע. ומתרץ בזה כלאחר יד כפל הלשון (דברים טו, ח) (דברים טו, יא) "פתח תפתח", וכמ"ש באלשיך, עיין שם.

גם המסורה עם הפסוק (נחום ג, יג) "פתוח נפתחו שערי ארצך" מובן כמ"ש בבעל הטורים על פי פשוטו, עיין שם. והסוד מוכן - כי אדני במילוי גימטריא תרעא - תרגום של שער בסוד (תהלים קיח, כ) "זה השער לה'", והיא ארץ העליונה. וז"ש "שער ארצך".

עוד נראה לי(?) סוד במסורה זו לומר כמו שם פתוח מלא ו' - כי תדרוש גם כאן פתוח תפתח מלא, ואז בגימטריא ממש תתתקפ"ב צנורות האמורים. ודו"ק. ואין להאריך כאן.

טו - בסוד השם היוצא מפסוק להודיע:    פי' בסוד (תהלים קמה, יב) "להודיע לבני האדם" שיוצא מראשי תיבות שם קדוש לל"ה - בגימטריא היכל, אדני. ובדרך אגב רומז גם כן על סוד (שם) "וכבוד הדר מלכותו" - בלא ו' החבור הוא ראשי תיבות שם הכ"ם הנודע וגם הוא^[15] והמשכיל יבין מה שיש להאריך.

טז - והוא נרמז בו:    פי' בנותן צדקה נרמז השם הזה, והוא (דברים טו, י) "בגלל הדבר הזה יברכך" - בגלל הוא סוד השם לל"ה שבגימטריא אדני שמשם כל הברכות באים עלינו כנודע. וז"ש "בגלל וגו' יברכך וגו'". ואמנם מה שהוא במלת בגלל אותיות ב"ג הוא בשם לל"ה אות ה' - והכל אחד בסוד (משנה, אבות ה) "בן בג בג וכו' בן הא הא וכו'" וכנדוע במק"א והבן.

יז - והוא שם אחד מבקיעת הים:    פי' כי בבקיעת הים אמורים ע"ב שמות היוצאים מן ויסע ויבא ויט, והשם לל"ה הוא השם הששי מן ע"ב שמות וכנודע.

יח - ופותח מאה ותשעים וחמש�� פתחים לרחמים:    פי' שזה רמוז במלת צדקה - כי אות ד' מורה על הנוקבא כשהיא בחינת דלה וענייה, ואותיות קצ"ה הנשארים מורים כשפותח ידו ליתן אל הדל גורם למעלה לפתוח קצ"ה פתחים לרחמים אל אות ד ונעשה ממנה אות ה אחרונה של שם בסוד (תהלים קטז, ו) "דלותי ולי יהושיע" - כי מתחברת עם ג' אותיות הראשונות וכנודע סודו. ועיין ברמ"ז סוף פרשת עקב בד"ה מאריכין ימיו ושנותיו, עיין שם בריש הדבור. ואמנם שורש קצ"ה פתחים אלו תבינם ממה שאכתוב בסמוך.

יט - והחמשה פתחים עם שלש מאות ותשעים וכו':    פירוש מהר"ש בכאן איני מבין כלל. ועל שלש מאות ותשעים לא פירש כלום. ולכן אחווה דעתי בעז"ה. כתיב (דברים ד, לב) "ולמקצה השמים ועד קצה השמים". וז"ל הרב זלה"ה בלקוטי תורה:

"ולמקצה השמים - פי'

י' פעמים יה"ו י' פעמים יה"ו שווה 210 במילוי אלפין (שהוא גימטריא ט"ל) עולין גימטריא שמים וכו' והענין וכו' כי השמים יש לו ב' קצוות שהם י' פעמים ט"ל, והם ב' פעמים קצ"ה ב' פעמים קצ"ה שווה 390. וקצה העליון הוא חצי המספר של שמים, והם ה' פעמים ט"ל. ואלו הם ה"טל הנמשך מן ראש הבינה לראש ז"א. וזהו (בראשית כז, כח) ויתן לך האלהים מטל השמים וכו'. ואלו יורדין מרישא דבינה עד בחינה תחתונה שבה, ושם נקרא 'קצה השמים' - כי משם יורד אל רישא דזעיר אנפין וכו'. ואלו הם עומדין ביסוד דזעיר אנפין והוא קצה השמים לתתא", עכ"ל. ועיין שם באורך כמה בחינות קצ"ה.

וכן שם בפרשת תרומה בסוד (שמות כו, כח) "מבריח מן הקצה אל הקצה" - עיין שם בחינת אחרת. ועיין בזוהר תרומה (ח"ב קלז, א) בסוד הכתוב (תהלים יט, ז) "מקצה השמים מוצאו ותקופתו וגו'" וזה לשונו: "ותקופתו דסחרא בכל אינון סטרין קדישין", ופירש במקדש מלך וזה לשונו: "פי' הארת היסוד דזעיר היא מקפת וסובבת על כל הקצוות של מלכות ליתן להם הארה", עכ"ל. ועיין שם באורך.

העולה מכל זה שיסוד זעיר אנפין הוא סוד קצה השמים ומאיר לנוקבא, ואז מה שהיתה בסוד ד - דלה וענייה, נעשית בסוד ה וכאמור רמ"ז ז"ל שהבאתי לעיל. והיינו סוד קצ"ה הנ"ל בסימן י"ח הרמוז בסוד צדקה. והדברים ידועים למשכילים עד שאיני צריך להאריך יותר.

והנה כל התחברות הוא על ידי יסוד כנודע, וידוע למשכילים שהיסוד נקרא לפעמים 'שביעי' מלמעלה למטה, והיינו כאשר נימנו ג' ראשונות לאחת וכנודע בספר הבהיר בסוד "שמונה ימי המילה". וכבר האריך מזה רבינו החייט בדרוש הקצוות. וידוע גם כן כי יסוד הוא סוד אות י' שמקבל מיחוד אבא, וגם כי הוא המייחד כל י' ספירות כנודע בסוף^[16] אחד שיסוד מייחד א"ח עם ד כנודע ליודעים. וזכור כל זה והבינהו.

ומעתה נבוא לבאר אומרו "והחמשה פתחים" - ר"ל ה' עליונה, "עם שלש מאות ותשעים" - ר"ל שמים שהוא סוד ו' מן השם, זעיר אנפין. הנה הנם "אחוזתם בסוד היוד דעשירי" - כלומר שהיסוד דזעיר אנפין כולל כל זה ומשפיע לנוקבא ואז נעשה מן ד' - ה', והיא נקרא "עשירי" כנז"ל. ולכן קורא ליסוד יוד דעשירי וכנז"ל, ודו"ק.

כ - ועמו שש ספירות:    פי' שעם היסוד כלולים עוד ששה ספירות העליונים כשתחשוב ג' ראשונות לאחת כנ"ל וכנודע עוד כיוון בזה בפשיטות יותר לומר איך היסוד הוא בחינת שמים שהזכיר -- הרי אינו רק "קצה השמים" כנ"ל? על זה אמר "ועמו שש ספירות" וכנודע שהוא כלול מכל ו' קצוות ולכן הוי ליה בחינת שמים כולו. והבן.

כא - כי הוא התשיעי כי הוא בעשירי קודש:    פי' נותן טעם לשבח על הא דאמרן שאות יו"ד רומז על היסוד, ועל זה אמר כי הוא התשיעי והוא תמיד דבוק ומיוחד בעשירי קודש הנוקבא, בסוד (דה"א כט, יא) "כי כל בשמים ובארץ" ותרגומו "דאחיד בשמיא וארעא", וכדאיתא בזוהר משפטים דף קט"ז ע"א (ח"ב קטז, א), ובתיקון ע' דף קכ"ח ע"א וב' - עיין שם. וכוונתו כי הוא התשיעי - כלומר אם כי הוא התשיעי - מכל מקום הוא יו"ד, כי הוא בעשירי מלכות קודש יסוד מסוד אבא כנודע וקוד' תמיד מיוחד בעשירי, ולצחות הלשון כתב כן, והבן מאוד.

כב - והוא סוד מאב הרחמן ומצלעו הנחמות:    כבר הודעתיך למעלה בשם הרב זלה"ה כי אב הרחמן מורה על זעיר אנפין, ונוקבא היא צלעו כמ"ש (בראשית ב, כא) "ויקח אחת מצלעותיו" וכנודע. ומצינו אצל 'אב' לשון רחמים (תהלים כג, יג) "כרחם אב וגו'", ואצל 'אם' לשון נחמה (ישעיה סו, יג) "אמו תנחמנו וגו'". ויסוד מייחד זו"ן כמדובר. לכן אמר במליצת לשונו "מאב הרחמן" - זעיר אנפין, "ומצלעו הנחמות" - נוקבא. והוא מייחד שניהם כאמור כי הוא בעשירי קודש.

ועיין שושן סודות דף נ"ח ע"א סוד "רחמנו מנחם ציון" ודו"ק. וז"ל "סוד שראוי לומר בשבת 'רחמנו מנחם ציון' והטעם כבר ביארו חכמי האמת כי הרחמנות לאב והנחמה לאם, ולפי שהאב עם האם בחיבור ביום השבת - לכן ראוי לומר 'רחמנו' ו'מנחם' - כרחם אב על בנים כאשר אמו תנחמנו", עכ"ל שושן סודות ודו"ק.

כג - הנרמזים במיתת השלישי:    פי' אצל מיתת יעקב השלישי לאבות רמוזים כדמפרש ואזיל.

כד - גרן האטד עשרה וארבעה הוא חמשה:    פי' כי נאמר (בראשית נ, י) "ויבואו עד גרן ה"אטד". וסוד אטד - א"ט בגימטריא י' - סוד יסוד דזעיר אנפין וכנז"ל. ואות ד - נוקבא דלה ועניה. ועל ידי היחוד נעשה מן ד' - ה' כמבואר למעלה. וז"ש "עשרה" - י, א"ט מן אטד. "וארבעה" - ד' מן אטד "הוא חמשה" - סוד ה.

כה - אשר בו פגם אחאב:    פי' שעשה פירוד בין הדבקים כדמפרש ואזיל.

כו - בפגימתו בעשירי:    פי' מלכות דזעיר אנפין, סוד עטרת היסוד. גם כוונתו על כלל היסוד שסוד יו"ד עשירי באותיות וכנז"ל. ואמנם כבר נודע שאין שום פגם נוגע ביסוד כי הוא עולה למעלה בסוד (ירמיהו ו, ד) "אוי לנו כי פנה היום" וכדאיתא מפורש בזוהר אחרי (ח"ג עד, ב) "נטיל ו' עילאה להאי רישא דיסוד דהוא י' וכו'", עיין שם. אמנם מה שנעדר היחוד והזיווג הנ"ל כאילו הוא נפגם ח"ו וכידוע. וז"ש בעל המאמר.

כז - בהפרידתו מיראת ה':    נוקבא היא סוד יראת ה' כנודע, והוא הפריד את היסוד מאתה. ובזה מפרש אומרו "בפגימתו בעשירי" דהיינו בהפרידתו מיראת ה', וזה נחשב גם כן פגם אצלו כי מטבע הטוב להטיב. והבן זה.

כח - והביא ארבע קליפות הנקראים אף חמה וכו':    פי' כי ד' קליפות אלו רמוזים בשמו אחאב.

כט - והוא הרמז לטובה ולרעה בו:    פי' אלו ארבע קליפות הרמוזים בשמו מורים לטובה ולרעה. כי לרעה מורה שהגביר אותם, ולטובה מורה בפסוק (מלכים א כא, כט) "הראית כי נכנע אחאב מלפני" - כלומר שד' קליפות אלו נכנעים מפני הקדושה. עוד תדע על פי מ"ש חז"ל (סנהדרין כב, ב) "אחאב - אח לשמים ואב לע"ז וכו'", עיין שם בפירוש רש"י כי אח לשון רעה, ואב לשון אהבה. ובודאי כשעשה תשובה נעשה בהיפך - אח לע"א, ואב לשמים. ועל כל פנים רמוז בו בשמו טובה ורעה. וק"ל.

עוד תדע כי הנה עשה פירוש בין הדבקים ופגם בזעיר ונוקבא וכו' שהם אב הרחמן וצלעו הנחמות כנז"ל. והנה זעיר אנפין הוא סוד עץ חיים, ונוקבא היא הברכה כנודע. ונמצא רמז בשמו לטובה אב חיים אם ברכה. ולרעה כשפגם בהם נכרת מארץ חיים כמפורש במקראי קודש, ובענין הברכה אמרו חז"ל (סנהדרין לט, ב) "ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה", עיין שם. והוא נוטריקון אין חיים אין ברכה. הרי לרעה.

ולכל הפירושים הנאמרים תבין מאחז"ל (סנהדרין קב, א) "אחאב שקול היה" - כי יש בו לטובה ולרעה וכדאמרן. ודו"ק. וראה זה מצאתי בירושלמי דפרק חלק וזה לשונו: "ר' לוי עביד דריש הדין קריא שיתא ירחין לגנאי (מלכים א כא, כה) "רק לא היה כאחאב וגו'", אתא לגביה בליליא אמר ליה מה חטית לך ומה סרחיתי קדמך? אית לך רישא דפסוקא ולית לך סיפא: אשר הסתה אתו איזבל אשתו. עביד דרוש ליה שיתא ירחין לשבח", עכ"ל. והנה גם זה רמוז בשמו אחאב שבגימטריא י"ב חדשים אשר דרש עליו ר' לוי - ששה לשבח וששה לגנאי. וגם זה רומז בעל המאמר באומרו "והוא הרמז לטובה ולרעה בו" - כלומר בשמו שבגימטריא י"ב - ששה לטובה וששה לרעה. ודו"ק.

ועתה כדי שתבין דברי המאמר אודיעך כמה דברים נפלאים. כבר הודעתיך למעלה פגם אחאב שעשה פירוד בין הדבקים - זעיר ונוקבא. וידוע כי הנוקבא עליונה נקראת כרם כמו שמפורש (ישעיהו ה, ז) "כי כרם ה' צבאות בית ישראל", דהיינו כנסת ישראל. וכהנה רבות. והטעם שהיא מקבלת כל האורות - עשר ספירות - י' פעמים הוי"ה י' פעמים הוי"ה שווה 260 - גימטריא כרם. וכשהיא בגלות נקראת כרם דל מלשון המשנה (ריש פ"ה דכלאים) בסוד אות ד - דלה ועניה כמש"ל וכדאיתא במאורי אור. ועיין במעשה רוקח על המשניות (כלאים).

והנה נאמר (מלכים א כא, א) "כרם היה לנבות וגו'". וסוד הדבר כי נבות בגימטריא חתן, ולכן היה לו כרם האמור בסוד (ישעיהו סב, ה) "ומשוש חתן על כלה וגו'". ועיין זוהר תרומה (ח"ב קמה, א) "כיון דאתא שלמה וכו' ואעיל החתן לחופה וכו'", עיין שם. והתחברותם הוא על ידי שחקים בסוד מאחז"ל (חגיגה יב, ב) "שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים" עכ"ל. וסודו ידוע. ובזוהר פרשת צו (ח"ג כו, א) וזה לשונו: "מאן שחקים? אתר דטחנין מנא לצדיקייא וכו' מאן צדיקים? דא צדיק וצדק", עכ"ל. וכן ברעיא מהימנא פנחס (ח"ג רלו, א) "שחקים - בהון רחיים וכו'". והסוד ידוע - ביעי דדוכרא המבשלים הזרע. והנה הם המייחדים הצדיקים - צדיק וצדק כאמור. ולכן שחקים גימטריא חתן. והמשכיל יבין.

ושם (במלכים) נאמר שהיה הכרם הזה קרוב אצל היכל אחאב - היינו כי כתוב (תהלים יב, ט) "סביב רשעים יתהלכון" ונאמר (מלכים א כב, ב) "וידבר אחאב וגו' ויהי לי לגן ירק", והיינו שרצה לעשות עכו"ם בכרם זה כמ"ש התוספות (סנהדרין כ, ב) אהא דאמרינן כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, וכתבו תוספות "תימא - למה נענש אחאב וכו'". ותירצו ששה תירוצי, עיין שם, והתירוץ השלישי הוא וזה לשונו: "ועי"ל דנענש לפי ששאל הכרם לעשות עכו"ם דכתיב ויהי לי לגן ירק כמו המתקדשים והמטהרים אל הגנות", עכ"ל.

וסוד הדבר לדעתי הוא בעצמו סוד "שכינה בגלות" להמבין עניינה. ונאמר (מלכים א כב, ג) "ויאמר נבות אל אחאב וגו' מתתי את נחל' אבותי לך", והיינו כי הכרם האמור הוא באמת נחלת האבות העליונים - חג"ת, ועיקר היחוד הוא בסוד קו האמצעי כנודע שהוא סוד חתן, גימטריא נבות, ולכן תמצא בו אותיות בן ובת. והמשכיל יבין.

ודע סוד נמרץ במאחז"ל (סנהדרין מח, ב) שאמר ר' יהודה על אחאב בן אחי אביו של נבות היה, עיין שם. והוא בסוד (מלאכי א, ב) "הלא אח עשו ליעקב". כי אחאב הגביר הקליפות - סוד עשו. וזהו סוד מאמר עשו (בראשית כז, מא) "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", ואמרו חז"ל (בר"ר, עה) "אהרוג את יצחק אבי תחלה ואח"כ אהרוג את יעקב אחי", עכ"ל. והיינו האתחזותו בקדושה שנחשב אצל הקדושה סוד מיתה כנודע, בסוד מיתת המלכים. והודעתיך לעיל כי אב חיים אם ברכה הם סוד זעיר ונוקבא הרמוזים בשם אחאב והתאחזותו ממטה למעלה כנודע. ונוקבא בניינה מן הגבורות, סוד יצחק כידוע. ונמצא מה מאוד מדוקדק בזה שאמר עשו "אהרוג את יצחק אבי תחלה" - הוא הפגם בבחינת א"ם ב"רכה, ואחר כך "אהרוג את יעקב אחי" - הוא הפג בבחינת א"ב ח"יים. וסוד יעקב הוא זעיר אנפין. ונמצא הנגלה והנסתר אחד הם. והמשכיל יבין היטב. ותבין ממילא סוד הריגת נבות ולקיחת כרמו. והבן הסוד העמוק הזה.

והנה כרם גימטריא ר"ס, ונגדו בסטרא אחרא ס"ם רה"ב^[17] שהם סוד שור וחמור כנודע. ולכן נאמר (שם כ"א ד') "ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף". וכבר מבואר במאמרים שעברו כי שורש הכלבים יוצא משור וחמור, ולכן נאמר (מלכים א כא, יט) "הרצחת וגו' ילקקו הכלבים וגו'".

ונחזור לדברינו שפגם אחאב בסוד אט"ד, ולכן נאמר בהכנעו (מלכים א כא, כז) "ויהלך אט" לתקן א"ט מן אט"ד - סוד יסוד כאמור למעלה. והנה אמרו חז"ל (מדרש חזית דף ח' סוף ע"ג בפסוק שחורה אני) וזה לשונם: "כמה נתענה? ריב"ל אמר ג' שעות. אם היה למוד לאכול בג' שעות - אוכל בשש. ואם היה אוכל בשש - אוכל בתשע", עכ"ל. וכן הוא בפסיקתא ומובא בילקוט. ומורינו הרב שמשון הי"ד מביא "אם היה אוכל בשלש שעות - אכל בד'" ומפרשו, עיין שם. ואנכי יגעתי ולא מצאתי כלל. ובירושלמי סנהדרין פי"א דף כ"ח ע"ב (פ"יא) גרסינן גם כן כמו במדרש חזית הנ"ל. ואיני יודע מה אידון ביה.

ועתה אומר מה שנלע"ד לבאר הסוד מאמר האמור בהקדים מה שמביא מהר"ש הי"ד והוא כי כאשר הקליפה רוצה לידבק בבחינת תפארת מלבר בחינת הגוף -- אזי תפארת ממונה ח"ו להטות אל הדין גם כן. ומה שאמרו חז"ל (ראש השנה יז, א) "מטה כלפי חסד" - הוא דווקא בנשמת תפארת מלגאו, מרכבת משה רבינו עליו השלום. ומאוד מזהיר על זה לזכור בו ולשמרו כבת עין. והנה ידוע כי י"ב שעות היום הם בסוד ו' קצוות שהם כפולים כנודע. ומעתה אומר שכוונת חז"ל לומר סוד תיקון חטאו ביסוד כנ"ל. והנה היסוד הוא הששי מו' קצוות, והוא התשיעי בספירות מן הכתר. ובזה מדוקדק לשון ריב"ל "אם היה למוד לאכול בג' שעות", בבחינת תפארת השלישי מו' קצוות ששם יש תגבורת לקליפות -- עתה "אכל בשש", יסוד הששי בו' קצוות. "ואם היה אוכל בשש" - גם כן כוונתו על תפארת הששי בעשר ספירות, "אוכל בתשע" - יסוד גם כן התשיעי בעשר ספירות. ובזה מיושב לשום תבנית:ואם..ואם שאינו שייך במציאות, אך הוא כלומר אם תקראנו כך או אם תקראנו כך - הכל אחד. והבן מאוד.

וטעם הדבר שכיוון באכילתו לסוד לסוד יסוד כי כלול בו כח הנצח שמימינו לנצח אותם הקליפות בכח אור החכמה שבנצח וביסוד כנודע למשכילים וכמו שתנבאר לעיל כי נצח ענף החכמה ויסוד דזעיר אנפין מגיע עדיו יסוד דאבא, וכמו שנתבאר לעיל בסוד יו"ד.

ועתה נבוא אל המאמר בסייעתא דשמיא.

ל - ואח"כ תיקון ואכילתו מוכיח:    פי' שתיקן חטאו באט"ד בסוד "ויהלך אט", ואכילתו מוכיח כמו שפרשתי שכיוון אכילתו בבחינת יסוד לתיקון חטאו כי היסוד מבטל הקליפה בכח הנצח שבו.

לא - וז"ש כי הוא המקור:    יסוד נקרא 'מקור' והוא בא ונמשך מן הימין עליון, סוד חכמה. וקאי על טפה זרעיה כנודע, כי יסוד נטיל לשמאלא, והבן, אך פנימיותו ממוח עליון הוא בא. וז"ש "והוא ימין ונכנע הקליפה". וכיוון במלת ונכנע על סוד כי נכנע אחאב דקרא שמורה על ד' קליפות הרמוזים בשמו אחאב, ודו"ק.

לב - והשעות מבנים:    פי' בחינת שעות הם מו' קצוות כמו שנתבאר לעיל, והם נקראים 'בנים' נגד ג' ראשונות כנודע. וכיוון בזה לפרש מה שאמר "ואכילתו מוכיח" וכמו שפרשתי.

לג - והשביעי מבלע הקליפות, בלע המות לנצח:    פי' שנצח השביעי בעשר ספירות מבלע את הקליפות. וכמבואר במאמר שלישי.

לד - והוא בא מפנים עליונים:    פי' כי נצח הוא ענף החכמה הנקראת 'פנים עליונים' כנודע.

לה - והנה השביעי והתשיעי מפנים:    פי' נצח ויסוד שניהם הם מסוד חכמה וכמש"ל.

לו - ומוחקים דך מך וכו':    פי' הם ד' קליפות שראשי תיבות שלהם דמע"ה. וכוונתו בזה לפרש סיפא דקרא (ישעיהו כה, ח) "בלע המות וגו' ומחה וגו' דמעה". ועיין בתיקונים דף ס"ד ע"ב, ודוק ותבין כי איני רוצה להאריך. וז"ש ד' אבות הטומאה שהם אלו ד' קליפות יהיו מוכנעים בכח נצח ויסוד כאמור לעיל.

לז - כאשר תבין ש"שה הממוצע בסוף הגוף וכו':    פי' בחינת תפארת שעליו רמזו חז"ל הנ"ל "אם היה רגיל לאכול בששה", והוא תפארת בחינת הגוף "שאין בו כניעה" להכניע הקליפות, "כי אם מניעה", שאדרבה מונע מלהכניעם. וז"ש "והקליפות נגברים". ובזה מבאר שורש כוונתו למעלה שאמר "ואכילתו מוכיח". ודו"ק.

לח - וענף דפנים:    הוא נצח, ענף החכמה כנ"ל. "מכניע" את הקליפות "עם הקטן הנער" - הוא יסוד, סוד יוסף שכתוב אצלו (בראשית לז, ב) "והוא נער" וכנודע. והוא 'קטן' בסוד זוהר בלק (ח"ג רד, ב) "שיעורא דגופא ארבע בריתות". והמשכיל יבין.

ואומר כי הנצח עם היסוד מכניעים הקליפות לדעת בזה עיקר תוכן כוונתו באם היה אוכל בששה אוכל בתשע. ודו"ק בזה שאמר תחלה "כאשר תבין ששה הממוצע" - כיוון במה שהיה אוכל בששה שעות, ועתה מפרש הביטול הקליפות על ידי יסוד בכח הנצח כדי להבין ממנו שלכן אכל אחר כך בתשע.

לט - ושא עיניך ולבך לסוד הרוצח:    פי' אחאב שנאמר עליו "הרצחת" וכמש"ל, "כאשר פגמו בעשרה" - פי' יו"ד שמות הוי"ה, "הוא כרם ממש" - פי' י' פעמים בגימטריא כרם, והנוקבא היא ממש כרם וכמש"ל.

מ - והפריד ה"חתן ש"חקים:    פי' שהרג את נבות והפרידו מן ה"כרם, ונבות גימטריא חתן - שחקים וכמש"ל סודו.

מא - ופגם בסוד המקור:    פי' יסוד, "וההיכל" פי' נוקבא. והכל מפורש למעלה.

מב - כאשר רמזו עליו בפסוק:    לענ"ד בדרך הפלא וקאי על מ"ש שפגם במקור והיכל, והנה פגימתו בהיכל מפורש בכתובים בסוד הכרם, אבל פגימתו במקור אינו מפורש אך חכמינו ז"ל רמזו עליו. וז"ש "כאשר רמזו עליו" והוא מה שאמרו (סנהדרין לט, ב) על הכתוב במיתת אחאב (מלכים א כב, לו) "ויעבר הרנה במחנה - אמר ר' אחא ב"ח באבוד רשעים רנה", עכ"ל. וידועים דברי רבינו זלה"ה בליקוטים סוד זה הכתוב (משלי יא, י) "ובאבוד רשעים רנה" שהוא אותיות נהר - סוד יסוד ברית קודש, עיין שם שהאריך. ומסיים וזה לשונו: "וכן ביסוד דזעיר אנפין שם נהר וכשהוא ביסוד דנוקבא הם שם רנה", עכ"ל. והסוד הזה גלה לנו ר' אחא הנ"ל וממילא מובן שפגם במקור והבינה^[18].

מג - ופגם בפנים נקודת בת ציון:    זה לשון הגלאנטי בכתוב (איכה א, ו) "ויצא מן בת ציון כל הדרה":    "כבר ידעת כי 'בת ציון' היא נקודת פרטיות נקביות במדה זו, ונקראת כן לפי שהיא נגדיית לנקודת 'ציון' הנקרא 'ראש צדיק'. ושם שתי נקודות מקבילות זו לזו וכו'", עיין שם שהאריך.

והנה רמזתי לך למעלה כמה פעמים ברמיז' שפגם אחאב היה בבחינה זו הכלולה מכל רנ"ב אברים שבה, ועם הכולל - רנ"ג - סוד גרן וכמו שכתב במאורי אור וזה לשונו:"גרן נקרא יסוד דנוקבא דביה דשים וזרים הזרע העליון, ורנ"ב אברים באשה כולם כלולים ביסוד - גימטריא רנ"ג - גרן", עכ"ל.

וזה לדעתי סוד מאחז"ל (סנהדרין קב, ב) "אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עכו"ם", כי סוד 'ארץ ישראל' הוא כללות הנוקבא, ופגם בכל רנ"ב אברים הכלולים ביסוד, וזה "כל תלם ותלם" - כלומר כל אבר ואבר. תלם בצירוף כ"ו -- הרי מלכות, והיינו סוד ג"רן ה"אטד לפי דעת בעל המאמר כמו שמבואר למעלה וכמו שרמזתי לך.

והרב מהר"ש הי"ד דורך בכל זה דרך אחרת בפגם אחאב במקום גבוה מאוד בחכמה ובינה. ולכן בהגיעו לבחינת 'נקודת בת ציון' - הוכרח לדחוק מאד בפירושו, וכן בשאר מקומות הנראים לעין המשכיל. והבוחר יבחר.

ואתה דע לך כי התיקון גמור של שני בחינות האמורים - מקור והיכל - לא יהיה לגמרי כי אם על ידי תרין משיחין - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ודו"ק ותמצא. יהי רצון שיתגלו במהרה בימינו אמן.

פירוש המאמר בדרך כלל

חזיתי ואספרה בסודות הכוס כפי המבואר בדברי רבינו זלה"ה והוא כי כוס גימטריא אלהים בסוד המלכות שנקראת "כוס של ברכה". וצריך זימון בשלשה לאמשכא לה ברכאן מג' אבות - חג"ת. וכוס מלא כזה: כ"ף ו"ו סמ"ך - בגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבגימטריא הברכה כנודע. וזהו סוד (דברים לג, כג) "ומלא ברכת ה'". ולכן מזה למדו חז"ל (ברכות נא, א) שצריך להיות מלא, עיין שם.

עוד אמרו חז"ל (שם ע"ב) שצריך ליתן עיניו בכוס כי הכוס הוא סוד "עולמתא שפירתא דלית לה עיינין", ולכן צריך לתת לה הארה מסוד עין הידוע.

עוד מצאתי בכנפי יונה ח"ג סימן קל"ג וזה לשונו: "וכן מילוי אות ו' ומילוי מלויו כולן ביודין כזה: וי"ו - וי"ו יו"ד וי"ו - הן בגימטריא כוס דכתיב ביה ו"מלא ברכת ה' - ר"ל ו' מלא וכו' על הארץ הטובה - הרי מדת הטוב מתפשטת במלכות וכו'", עיין שם.

וסוד הגפן נודע שהוא בגימטריא חקל - סוד ד' שמות הוי"ה אהי"ה , הוי"ה אדני, שסודם אבא ואמא זעיר ונוקבא. ואין להאריך יותר בכאן.

ומזה נראה בעליל התקשרות המאמרים כי סוד הכוס היא סוד דוד שבגימטריא אלהים במספר קטן כנודע. וכמו שהתחיל בסוד ערב עבדך לטוב שהוא מורה על בחינת יחודו עם סוד הטוב כמבואר למעלה במקומו - כן כאן רמוזים כל היחודים וכאמור. והנה כוס יין גימטריא יוסף -- הרי התקשרות יוסף דוד, תרין משיחין. ומבואר גם סודם למעלה, והם סוד הברית קודש - יסוד ועטרה המבטלים ברית דסטרא אחרא - סוד ס"ם ולילי"ת^[19] בגימטריא תרי"א - תורה שלהם. ועם הכולל - ברית. והבינהו. ובמקום אחר הארכתי.

ואם שותה ב' כוסות נתגברים הקליפות אלו. כי כוס מלא באל"ף כזה: כ"ף וא"ו סמ"ך - גימטריא רל"ג. ושני כוסות אלו - ב' פעמים רל"ג ב' פעמים רל"ג שווה 466 - הרי תס"ו. ועם יין במילוי כזה: יו"ד יו"ד נו"ן שבגימטריא קמ"ו. ונעשה הכל גימטריא ס"ם ולילי"ת עם הכולל^[20]. ולכן יש להם שליטה. אבל כוס אחד (שסודו דוד המחובר עם יוסף) מבטלים זה.

וגם כי דוד מרכבה אל ה"שכינה שבמילוי כזה: שי"ן כ"ף יו"ד נו"ן ה"י - בגימטריא תר"א. ועם י' ספירות שבה -- הרי תרי"א. ומבטל לתרי"א דסטרא אחרא בכח השם הקדוש ח"תך היוצא מסופי תיבות (תהלים קמה, טז) "פותח את ידך" שבגימטריא ב' פעמים רוח ב' פעמים רוח שווה 428 - אחד דדכורא ואחד דנוקבא כנודע בכוונתו. ולדעתי מורים גם כן על תרין משיחין בסוד (בראשית א, ב) "ורוח אלהים מרחפת" ואמרו חז"ל (בראשית רבה, ב) "זה רוחו של מלך המשיח". ובכחם נחתכים הקליפות ורוח תשאם.

ואמנם העיקר הוא בן דוד כנודע, ולכן בפסוק (תהלים א, ד) "אשר תדפנו רוח" - מלת רוח המפורש מורה על בן דוד, ורוח הרמוז בסופי תיבות רומז על בן יוסף. ובראשי תיבות רמוז השכינה שבגימטריא תר"א כנ"ל.

והנה ד' שמות הנ"ל שבגימטריא חק"ל, עם המקור לכל השמות (שהוא שם ע"ב) וד' אותיות השרשים - הרי ע"ו עם חק"ל -- בגימטריא רוח בסוד (איכה ד, כ) "רוח אפינו משיח ה'".

עוד תדע בסוד איסור לשתות ב' כוסות, כי ב' פעמים כוס יין ב' פעמים כוס יין שווה 312 בגימטריא שי"ב דינין תקיפין הידועים בדברי הרב זלה"ה בכוונות "והוא רחום" דשני וחמישי, והם נמתקין על ידי י"ב צירופי הוי"ה י"ב צירופי הוי"ה שווה 312 - י"ב פעמים כ"ו - בגימטריא שי"ב. כמבואר הכל בדברי רבינו זל"ה. ואמנם נראה מדעת בעל המאמר שעל ידי שתי זוגות נתגברו הדינים תקיפין ואין מושיע לו מן הי"ב צירופים, ומאי תקנתיה - ישתה הכוס שלישי ואז ג' פעמים כוס יין ג' פעמים כוס יין שווה 468 בגימטריא ח"י פעמים כ"ו ח"י פעמים כ"ו שווה 468 שבגימטריא תח"ס - לומר שחסים עליו הצירופים מן הדינין וניצול מידם.

וזהו סוד (שמואל א כד, יא) "ותחס עליך", והקשו חז"ל (ברכות סב, ב) "וחסתי מבעי ליה!", ותירצו וזה לשונם "אר"א אמר לו דוד לשאול, מן התורה בן הריגה אתה שהרי רודף אתה והתורה אמרה בא להרגך השכם להרגו, אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך", עכ"ל. והסוד כי השמו' אלו בסוד תחס הם היו חוסים על שאול, אבל דוד היה רוצה להרגו כדמשמע מאחז"ל האמור, ודו"ק. והנה סוד רודף נודע בדברי רבינו זלה"ה שהוא מצד הדינים - אלהים באחוריים, ופשוט, והאותיות^[21] - הרי רודף עם הכולל.

ולשפוך דם הרודף הבא להרוג הוא על ידי ד' מלויים שבגימטריא רל"ב - חושבן כוס מלא כנ"ל. וגם שם יב"ק היוצא מראשי תיבות (תהלים כ, ב) "יענך יהו"ה ביום צרה", והוא בגימטריא אלהים הוי"ה כנודע. וסוד "ביום צרה" הוא בגימטריא הרודף והוא סוד 'אלהים' במילוי ה"הין. ואין כאן מקום להאריך. וגם זה רמוז בכוס שבגימטריא אלהים, וכ"ו רמוז גם כן ב"כוס. והוא בסוד כ"ף ו"ו - ראשי תיבות כ"ו הוי"ה, וסופי תיבות פ"ו - אלהים וכידוע. ובשמות אלו האמורים הרמוזים בכוס שהם רל"ב קי"ב בגימטריא שמ"ד - שופך דם הרודף הבא להרוג.

והמשכיל יבין כי בכח שמות אלו יש לבטל כח אשמדאי מלכא דשידי הממונה אכולהו זוגי כמו שאמרו חז"ל (פסחים קי, א) עיין שם. והיינו(?) חשבון השמות מבטלים שמ"ד מן אשמדאי וראשי השמות שהם י"א מבטלים הראש והסוף מן אשמדאי, ורמוז בסוד (בראשית ט, ו) "שפך דם האדם באדם דמו ישפך", והמשכיל יבין, כי סוד נמרץ הוא. ויש להאריך אלא שאין כאן מקומו. ועיין מדרש לפירושים (דרוש כ"ה מן ח"ב) ותבין עוד יותר.

ועתה אפרש דרך פרט

א - סוד הכוס סודו טובה:    פי' בסוד ערב עבדך לטוב שאמר דוד, ובסוד הארץ הטובה כמש"ל.

ב - ודאסרו בשנים בסוד יין:    פי' הגם שבברייתא שנו סתם (פסחים קט, ב) "לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי וכו'" - מכל מקום על פי הסוד עיקר האיסור בשני כוסות יין דווקא כדמפרש ואזיל.

ג - והוא באחד בבטולו:    פי' כוס יין אחד הוא מבטל הקליפה הממונה על זוגות וכדמפרש ואזיל. ובדרך אגב הכחיד בעל המאמר תחת לשונו שני תירוצים של חז"ל (פסחים קט, ב) "רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה וכו' רבינא אמר וכו' כל חד וחד מצוה באפי נפשה וכו'", ולכן אמר במאמר "הכוס" בה' ידועה על כוס של ברכה. ואמר "סודו טובה" - הוא תירוץ של רבא "מצטרף לטובה". ועתה אומר "והוא באחד" - הוא תירוץ של רבינא "כל חד וחד נחשב בפני עצמו", ודו"ק.

ד - בסוד הקליפה נגד הברית:    פי' ס"ם ולילי"ת^[22] שמנגדים אל הברית דקדושה, וכמש"ל.

ה - ודא אורייתא דלהון:    פי' כי נגד התורה הקדושה שבגימטריא תרי"א כמו שאמרו חז"ל (מכות כג, ב) "תורה בגימטריא וכו'" - נגד זה בסטרא אחרא ס"ם לילי"ת בגימטריא תרי"א במכוון, והיינו "תורה שלהם".

ו - והמבטל הנרכב כי לו נאה כשמו:    פי' המבטל הוא דוד המלך שהוא מרכבה אל הברית קודש בסוד עטרת היסוד כמו שהודעתיך במאמר א' בשם הרב זלה"ה, עיין שם בסוד נשף. ושם הודעתיך כי נקודת דוד גימטריא הוי"ה - הרי שנרמז בשם דוד סוד הכוס בסוד (תהלים קטז, יג) "כוס ישועות אשא" וכנודע. וז"ש "כי לו נאה כשמו". ורימז בזה לסוד מאחז"ל (פסחים קיט, ב) "אני אברך ולי נאה לברך", לכן אמר "כי לו נאה" כמו שאומר דוד "לי נאה", ודו"ק.

ולדעתי יש רמז במאחז"ל כי דוד עם נקודותיו^[23] גימטריא לי - מספר השם בציור דודי הנודע בסוד לי לשמי. וזהו שאמר דוד "לי נאה לברך", והמשכיל יבין.

ז - וסוד השכינה הנקראת ת"רא מבטלו:    פי' כי שכינה נקראת תר"א, ועם י' ספירות שבה - הרי תרי"א. מבטל הקליפה הנ"ל.

ח - תרין רוחין קדישין דנפקין ליה לבטלה:    פי' בסוד שם ח'תך שבגימטריא ב' פעמים רוח ב' פעמים רוח שווה 428, וכמש"ל. ודע עוד מה שרומז בעל המאמר עוד בזה על הלחש (שם דף ק"י ע"א וב') שנאמר בו "פרח פרחייכו וכו' פרחא זיקא", עיין שם. הרי שנזכר ב' פעמים רוח. ואם כי הלחש ההוא נגד נשים כשפניות - כבר מבואר ברשב"א שם כמ"פ ובתוס' (דף ק"ט ע"ב) שהעיקר זוגות הוא רק משום כשפים. ועיין ברשב"ם דף ק"י ע"ב. ואפשר שלכן אמר במאמר "לבטלה" - לשון נקבה, על אשה מכשפה. ויש להאריך. ודו"ק.

ט - ואז כמץ אשר תדפנו רוח:    פי' כי ראשי תיבות תר"א סוד השכינה, וסופי תיבות רוח, וגם רוח אחד כתוב מפורש.

י - בו דווקא הביטול:    פי' דווקא ב"רוח המפורש המורה על בן דוד, אבל הרמוז בסופי תיבות מורה על בן יוסף, ומכל מקום בן דוד כלול משניהם וכמש"ל.

יא - ולכן אחד מותר:    פי' כוס אחד, כי מבטל הקליפות כאמור.

יב - המרמז לזה סוד אהי"ה אדני הוי"ה הוי"ה והמקור והוא בארבע:    פי' כי ד' שמות אלו בגימטריא חק"ל - הגפן, ובצירוף המקור של כל השמות (שהוא ע"ב שבאבא) עם ד' אותיות -- אז הכל גימטריא רוח - סוד משיח בן דוד הכלול משמות אלו כמש"ל. וז"ש "והמקור" שהוא ע"ב, "והוא בארבע" אותיותיו. ודו"ק.

יג - וסוד אלהים הוי"ה הוי"ה בסוד מלא:    פי' אלהים הוי"ה בגימטריא יב"ק, וגם "הויה בסוד מלא" פי' בכל ארבעה מלואים - ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.

יד - ואם תרמוז לזה תשפוך דם להבא להורגך:    פי' כמו שהארכתי לענין שבכח השמות אלו שחשבונם שמ"ד תוכל לשפוך דם להבא להורגך.

טו - ואסור בשנים וכו':    פי' כמש"ל ב' פעמים כוס יין ב' פעמים כוס יין שווה 312 בגימטריא שי"ב דינין תקיפין, והשנים עשר צירופי הוי"ה שחשבונם גם כן שי"ב אינם חסים כלל על השותה ב' כוסות יין.

טז - והשלישי בא להוסיף וכו':    פי' מאי תקנתיה - ישתה כוס יין שלישי. וכן פירש מהר"ש הי"ד.

יז - אזי מוכנע הקליפה ותח"ס עליך:    פי' כי ג' פעמים כוס יין ג' פעמים כוס יין שווה 468 בגימטריא ח"י פעמים הוי"ה ח"י פעמים הוי"ה שווה 468 - חשבון תח"ס. ומפני שאמר בי"ב צירופים "שאינם חסים" כנ"ל לכן אמר עתה שה' חסין - אחז לשון הפסוק "ותחס עלי".

יח - והוא ממונה להכניע:    פי' שהשם זה תח"ס ממונה להכניע.

יט - מרמז שרצה להרגו בשם הזה לקדמוני:    פי' שאול המלך הראשון נקרא 'קדמוני' ורצה דוד להרוג אותו בשם הזה האמור למעלה, לשפוך דם להבא להרוג. אך שאול ניצול בכח השם תח"ס האמור.

כ - והוי ליה למימר אני עשיתיו:    פי' שזה מוכח מקושית חז"ל "ותחס - וחסתי מבעי ליה", ומתרצים "מן התורה וכו'" כמובא למעלה. הרי מזה מוכח שבאמ' רצה להרגו אלא מחמת מדת צניעות שהיה בו חסו עליו שמונה עשר הוי"ות שבגימטריא תח"ס ונשאר בחיים חיותו. וז"ש "והוה ליה למימר אני עשיתיו" - כ��ומר אני חסתי כקושית חז"ל וכאמור, ודו"ק.

הנה לפניך קשר המאמרים בסוד "ערב עבדך לטוב" וביטול ס"ם ולילית על ידי תרין רוחין שסודם תרין משיחין. יהי רצון שיתגלו במהרה בימינו אמן.

פירוש המאמר בדרך כלל

קודם כל דבר צריך שתדע כי קצרה דעתי הקלוש והחלוש להבין דברי הגאון מהר"ש הי"ד במאמר הזה, ובפרט מה שמביא באות ה' מאחז"ל בערבי פסחים שיתן הגודל בנחיר ימין וכן בשמאל. ועל דבר זה סובב הולך כל דברי המאמר הזה כנראה לעין הרואה.

והנה אנכי הרבה יגיעה יגעתי ולא מצאתי המאמר הזה בכל הש"ס והמדרשים הנמצאים אצלי, רק במסכת ברכות פרק ט' (ברכות נה, ב) איתא בזה הלשון: "האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא וכו' ואי דחיל מעינא בישא דיליה - ליחזי אטרפא דנחירא דשמאלא", עכ"ל. ובעל כרחו לומר שלזה כיוון בעל המאמר שנראה מזה שיש על כל פנים איזה תקנה בנחיר נגד עין הרע. והגם כי חז"ל אמרי זה דווקא על עינא בישא דיליה וגם דווקא בנחיר שמאל -- והרב מפרש סודות שני הנחירים -- עם כל זה דעתו הרחבה שיש בשני הנחירים סגולה(?) על פי הסוד גם נגד עינא בישא של אחרים. ואם כי חז"ל אמרי (שם ובכמה מקומות בש"ס) ענין אחר נגד עין הרע של אחרים -- שיאמר "אנא מזרעא דיוסף קאתינא וכו'" -- אפשר שדעת הרב הוא בכוונת חז"ל שנגד אחרים אינו צריך לכוין בענין הנחירים ויש די במה שיאמר "אנא מזרעא דיוסף וכו'". ובעינא בישא דיליה אינו מועיל זה וצריך לכוין בענין הנחירים. ואמנם אם רוצה לכוין בסודות הנחירים גם נגד אחרים מועיל באמת. ומה שהזכירו חז"ל רק נחיר אחד השמאלי -- היינו כי לא הזכירו רק העיקר מה שצריך לעורר נגד כח עין הרע והוא מדת הדין שהוא תמיד בחינת השמאלי, וכמו שרומז בעל המאמר בעצמו לקמן. ובאמת השמאלי מקבל כחו מן הימיני כנודע.

ואם כי הדברים אלו דחוקים - על כרחינו לסבול את הדוחק הזה אחר שלא נמצא שום מאמר אחר לחכמינו ז"ל שיזכירו את הנחירים בענין עין הרע רק מאמר זה דברכות הוא לבדו נמצא ואין דוגמתו. וקצת נראה מלשון בעל המאמר שאומר "ומה שהתקנה בנחיר" לשון יחיד - רומז בזה אל המאמר דברכות האמור שלא נזכור בו רק נחיר אחד. ועם כל זה הולך ומפרש הסוד משני הנחירים כי כן דעתו כמו שכתבתי. ודו"ק היטב.

ועתה אומר שכיון בעל המאמר להרבה סודות עמוקים המבוארים בדברי רבינו הגדול זלה"ה. ואציגה לפניך בדרך הקדמות כדי שלא אצטרך אח"כ להאריך בדרך הפרט רק להזכיר ההקדמה זו או זו.

הקדמה א' - עשו הוא כלל כל הקליפות כנודע, וסוד אות ע' שבו הוא סוד עין הרע בסוד (בראשית לב, ז) "וארבע מאות איש עמו" - עין רע בגימטריא ארבע מאות. ושורש עשו הוא ב' פעמים דם ב' פעמים דם שווה 88 - בחינת הרע של דם טהור ודם טמא כמ"ש במאמרים שעברו לפנינו. והנה ב' פעמים דם עם הכולל בגימטריא פ"ט - סוד (ויקרא יג, מט) "הנגע ירקרק או אדמדם". וסוד הנגע הוא היפך הענג כדאיתא בספר יצירה (פ"ב מ"ד) "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע", עכ"ל. והעיקר בזה הוא אות עי"ן במלת ע"נג הוא בראשיתו, ובמלת נגע הוא באחריתו. וכמו שהודעתיך בעולם הפוך (סוף פרק צ"ח) סוד הפסוק (ויקרא יג, נה) "והנה לא הפך הנגע את עינו וגו' טמא הוא", עיין שם היטב.

והמובן מזה כי אות עי"ן של ענג הוא סוד עין טובה, ואות עי"ן של נגע הוא סוד עין רעה והוא בחינת עשו. עי"ן עם הכולל בגימטריא ס"מ. והנה מספר עין רע עם מספר פ"ט האמורים לעיל בסמוך -- הרי הם תפ"ט - בגימטריא ממש ס"ם נח"ש^[24] - זו"נ דקליפה כנודע. ונגדם יש בקדושה שני מלאכים ססזאל נמריאל, והם עולים גם כן בגימטריא תפ"ט. וראשי אותיותיהם ס נ כמו ראשי אותיות של ס"ם נח"ש, כי הם זה לעומת זה. ומה שיש להאריך אין כאן מקומו.

נשלמה ההקדמה הראשונה.

הקדמה ב' - הוא מ"ש רבינו בליקוטי ישעיהו בפסוק (ישעיהו לח, יב) "דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה", וזה לשונו: "הנה באלפא ביתא ג' אותיות אלו נס"ע על הסדר הם, והם סוד הח' המתשפטים בזעיר אנפין וכו'. ושני שלישי תפארת שהם י"ח, עם ב' חלקים דנצח והוד שהם ב"ן -- הרי הכל ע'", עכ"ל. עיין שם.

הרי שאות ע' מורה על החסדים המגולים. ועיין גם כן בלקוטי תורה סוד (בראשית מט, כב) "בן פורת יוסף וגו'", וזה לשונו:

"פורת גימטריא עם הכולל תרפ"ז, והוא כי יוסף יסוד דכורא המחובר עם יסוד המלכות ואז הכל מתחברין בו שהם ד' הויות (רל"ב) וג' אהי"ה (תנ"ה), והכל עולה תרפ"ז וכו'. ב"ן וח"י - הרי ע'. וזהו סוד עולי עין וכו'. א"נ לפי שיש ב' בחינות ביסוד. שיש בחינת זיווג לאה למעלה ויש בו בחינת זיווג רחל לתתא, כשהגדיל מבחינת ו' קצוות לט' וכו'. ואלו ב"ש ב' שלישים(?) התחתונים הם בחינת היסוד המזדווג עם רחל, ושליש דיסוד שעלה למעלה להצטרף עם תפארת הוא בחינת היסוד להזדווג עם לאה וכו' שהוא על כל עין שהם החסדים המגולים וכו' בסוד הקמת הברית כנודע", עכ"ל בקיצור ובדילוג.

ומפני שהדברים ידועים במקומות הרבה בדברי רבינו זלה"ה ובפרט בדרוש מילה ופריעה בספר טעמי מצות, וגם אנכי הארכתי מאוד בספר מדרש לפירושים דרוש הארבע עשר מחלק א', והבאתי שם רוב דברי רבינו זלה"ה עיין שם נפלאות מתורתינו הקדושה בעניינים אלו -- ולכן ראיתי לקצר כאן. שם תראה כל הדרוש ההוא כי שייך הכל לכאן.

ואמנם הנה לדעתי זהו סוד המקום הנקרא עין טובה; כי כל הטוב הוא בחינת החסדים כנודע. ולכן המקום הזה מסוד עי"ן חסדים המגולים נקרא עין טובה, והוא מבטל את עין רעה ששרשו מבחינת הגבורות כנודע, וכמו שהודעתיך שם במדרש לפירושים - הכל באורך - משם תראנו. ומפני שבנין הנוקבא הוא נגד המקום הזה שהיא סוד היכל, גימטריא אדני -- לכן נקרא המקום הזה היכל קדשך, כי כל שורש החסדים הוא באבא סוד קודש כנודע, ושם נקודת פ"תח כנודע (מפני כי שם באבא נפתח קצת גילוי האצילות בסוד (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא" כנודע) - לכן נקראים האורות האמורים בשם פתחים שהזכיר בעל המאמר.

וטעם המספר י"ז מאות וי"ז 1,717 - לדעתי סודו ק"א פעמים טוב ק"א פעמים טוב שווה 1717 בסוד מיכאל שר החסד בסוד מאחז"ל (חגיגה ט, ב) "אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה ק"א" שבגימטריא מאין - מילוי משה^[25] כנודע במק"א. ואמנם זהו סוד נמרץ מה שנאמר אצל תמר שהיא סוד הנוקבא (בראשית לח, יד) "ותשב בפתח עינים", והוא פלא למשכיל.

ומזה מובן גם כן ענין קל"ג חלונות. כי נודע סוד (שיר ב, ט) "משגיח מן החלונות" סוד החסדים, וגם המלכות נקראת 'חלון' כדאיתא בספר מאורי אור ערך חלון, עיין שם. ולדעתי הכל הולך למקום אחד וכדבר האמור, כי בנין הנוקבא נגד החסדים המגולםי באחורי תנה"י תפארת נצח הוד יסוד כנודע. והנה סוד עין עם ג' אותיות -- הרי קל"ג חלונות. ולפיכך הנוקבא נקראת גפן פוריה שבגימטריא הכי הוא. ויש להאריך מאד, והמשכיל יבין.

הקדמה ג'
נודע בדברי רבינו זלה"ה סוד חוטם בגימטריא ס"ג. וידוע גם כן בדברי קדשו כמה מקומות שעיקרו של שם ס"ג הוא שלשה יודין ואלף. וכבר הודעתיך בספר מדרש לפירושים בכמה מקומות שעיקרו של שם ס"ג הוא שלשה יודין ואלף. וכבר הודעתיך בספר מדרש לפירושים בכמה מקומות שזהו סוד (בראשית כה, כז) "ויעקב איש תם" - מלת איש נוטריקון למפרע - שלשה יודין אאלף, שהוא עיקר שם ס"ג שמשם נתברך יעקב בסוד מאחז"ל (מגילה יז, א) "בן ס"ג שנים היה יעקב בשעה שנתברך", עיין שם.

ודע עוד מה שמבואר בעץ חיים שער א"א פי"ב (עץ חיים שער יג, פרק יב) שהשם ס"ג שבחוטם נחלק בשני נחירים ובכותל האמצעי, עיין שם. וזה גם כן רמוז במלת איש - נוטריקון אמצעי ימיני שמאלי. ודע עוד מ"ש שם בעץ חיים שער ד' פ"ב, וכן בשער י"ג^[26], שאורות החוטם הם מתלבשים באורות הפ"ה, עיין שם היטב. וידוע גם כן כי החוטם הוא שורש אל זעיר אנפין, והפה שורש הנוקבא (סוד תורה שבעל פה שעם הכולל גימטריא אלהים). והתלבשות אורות החוטם באורות הפה הוא שורש אל התלבשות זעיר אנפין בנוקבא.

ודע עוד מ"ש בשער א"א פי"ב שחיצוניות החוטם נעשה מן תולדות אורות הפה -- עיין שם היטב והבן כל זה.

הקדמה ד'
מבואר גם כן בדברי רבינו שורש שני נקבי הנחירים הם שורש לאה ורחל; לאה בנקב ימיני ורחל בנקב שמאלי. ושורש זעיר הוא במשך החוטם. ומפני שלאה היא אמו של משיח הבא מיהודה, וזעיר הוא בעלה של רחל -- לכן אמר באידרא רבא (ח"ג קל, ב) "מימינא נשיב רוחא למלכא משיחא ומשמאלא לזעיר אנפין". לשון זה מובא בספר ויקהל משה סוף פ"ד מעולם התיקון, ועיין שם.

והנה אם תחבר לזה מ"ש בהקדמה ג' תבין גם כן סוד "ויעקב איש תם" באופן אחר, והוא כי הרי אורות החוטם מתלבשים באורות הפה שעם הכולל גימטריא פ"ו כנ"ל, והוא ב' פעמים גם ב' פעמים גם שווה 86 בסוד (קהלת ז, יד) "גם את זה לעומת זה עשה האלהים" שגימטריא פ"ו, ונעשה ממנו ב' פעמים ג"ם. וכאשר מתלבשים אורות החוטם בתוכם נאמר ממילא כי כל נחיר שבגימטריא רס"ח מתלבש בתוך גם אחד ונעשה הכל שי"א - סוד איש תם, כי נשלם איש על ידי חצי אלהים. וז"ש "יושב אהלים" - אותיות אלהים. וגם כפשוטו - ר"ל אוהל לאה ואוהל רחל ששרשם שם כאמור. והמשכיל יבין. ובין תבין כי כל הפירושים האלו הולכים למקום אחד. כי האורות העליונים כלולים זה בזה כנודע.

והנה ב' פעמים איש ב' פעמים איש שווה 622 -- גימטריא תרכב בסוד (חבקוק ג, ח) "כי תרכב על סוסיך" - סוד ייחוד זעיר ונוקביה. כי שם אדני בריבוע גימטריא סוס וכנודע. ויש להאריך מאוד, ואין שטחין הדפוס מחזיקים. וכמדומה לי שיש די בארבעה הקדמות אלו לכל משכיל ומבין לכל המאמר הזה. ואם מעט אוסיפה לך עוד בדרך פרט בעז"ה.

ועתה אפרש דרך פרט

א - שמעתי וכו':    מבואר בסוף הקדמה א'.

ב - הראשים שוי"ם והמ"ה שוי"ם:    גם זהמבואר בסוף הקדמה א'. ואמנם מה שהזכיר בלשונו נ"חש קודם לס"מ תבין ממה שבארתי בעולם הפוך כי בסטרא אחרא הנוקבא גוברות על דוכרא. וכבר נודע כי נחש היא נוקבא לס"ם תמיד כשנזכרים שניהם. דוק ותמצא.

ג - ויש למעלה מקום הנקרא עי"ן טו"בה:    פי' הוא מקום ע' חסדים המגולים. וז"ש "אשר בו י"ז מאות וי"ז פתחים" כי בחינת פתחים הוא מבחינת החכמה - נקודת פ"תח - ושם שורש החסדים. ומספר הפתחים ק"א פעמים טוב ק"א פעמים טוב שווה 1717 המורה על החסדים כנודע, וכמש"ל בהקדמה ב'.

ד - ויש בו קל"ג חלונות המבטלים לקליפת ע"גל:    פי' סוד עין עם האותיות גימטריא קל"ג, ולכן מבטלים קליפת עגל שכל עיקר החטא היה שרצו להגביר הגבורות על החסדים כנודע במק"א, ולכן מספר קל"ג מבטל לעגל, ודו"ק.

ה - והמקום זה מבטל לקליפה כי הוא ממש שוה:    פי' שהמקום זה שנקרא עין טובה מבטל לקליפת עין רע. וז"ש "כי הוא ממש שוה" - "ממש" דייקא, כלומר באותיות עין תחת עין ממש, טוב לעומת רע, וק"ל. ומוסיף ואמר "ונקרא היכל קדשך" - פי' כי שם עומדת נוקבא דקדושה, והיכל קדשך גימטריא תפ"ט מבטל עין רע של עשו - ארבע מאות איש שעמו, וכמבואר היטב בהקדמה א' ב'.

ו - ומה שהתקנה בנחיר:    פי' מה שמצינו בחז"ל (דברכות) תקנה לעין הרע שיסתכל בנחיר - מזה מוכח איזה סוד ב"נחיר הראוי לזה, ולכן מפרש ואומר סודו שיש בו סוד "שי"א נימין קדישין" - פי' כמו שבארתי היטב בהקדמה ג' וד', כי כל נחיר מתלבש בחצי אלהים שבגימטריא ג"ם, ואז נחיר גם -- גימטריא שי"א. ועוד כמה סודות מבוארים שם למעלה ואינם עיקר כוונת המאמר לדבר הזה.

ז - ועכשיו נחסרים ארבעים ושלשה וכן בשני:    פי' "עכשיו" כלומר קודם התלבשותם באורות הפה הרי נחסר לכל נחיר מספר ג"ם - חצי אורות הפה וכנז"ל בהקדמה ג' ד'. ונמצא נחסרים כל אחד ג"ם מתשלום המספר שי"א שנעשה על ידי התלבשות.

ח - והוא עכשיו כי תרכב על סוסיך:    פי' אמנם אחר התלבשותם בתוך אורות הפה נעשה מב' נחירים ב' פעמים איש ב' פעמים איש שווה 622, שבגימטריא תרכ"ב בסוד "תרכב על סוסיך" - מורה על יחוד זעיר ונוקבא, שהתלבשות האמור הוא שורש אל כל זה כנ"ל בסוף הקדמה ד'.

ט - והשנים אשר בהשלמה וכו':    פי' אורות השנים שהם אורות הפה שהם שניים אל אורות החוטם. וגם "שנים" כפשוטו - ב' פעמים ג"ם ב' פעמים ג"ם שווה 86 שבגימטריא פה עם הכולל, חושבן אלהים. וז"ש "הוא אשר לגבורה וכו'" - כי הוא שורש הנוקבא, שמא דאלהים, שעוקר בניינה מן הגבורות כנודע. והוא סוד 'היכל קדשך' הנ"ל הלוקח נקם על ידי מדת הדין מן המביטים בעין רע המתנגדים לעין טובה וכנ"ל.

י - והנחסרים שנים מעוררים תקל"ו חלונות טובים:    פי' כמבואר למעלה סוף הקדמה ב' שסוד 'חלון' הוא בנוקבא. ומבואר בהקדמה ד' ששני הנחירים סודם שורש אל לאה ואל רחל. והנה ב' פעמים נחי"ר ב' פעמים נחי"ר שווה 536 - גימטריא תקל"ו. ואלו הם חלונות טובים - שורש לאה ורחל. וקורא אותם "נחסרים" - פי' שנחסרים מן אורות הפה, שאז נעשה שני פעמים אי"ש וכמבואר.

יא - וסוד המספר עם המשלימים והוא בסוד חוטם כמ"ש בפסוק:    פי' "סוד המספר" הזה האמור מן ב' פעמים נחיר נחיר שבגימטריא תקל"ו, "עם המשלימים" שהם ג"ם ג"ם הנ"ל שבגימטריא פ"ו שהם משלימים כל נחיר למספר שי"א נימין כאמור למעלה.

ואמר "והוא בסוד חוט"ם" - כלומר שתצרף אל המספרים אלו סוד חוטם שהוא השורש הכל. אך כוונת בעל המאמר להודיע סוד פורת יוסף כמו שמסיים "הרי בן פורת יוסף", ובאמת בצירוף כל המספרים האמורים חסר עוד א' למספר פורת. שהרי תקל"ו פ"ו ס"ג -- הכל בגימטריא תרפ"ה, וחסר א' למספר פ"ורת. לזה אמר "כמו שכתוב בפסוק" - פי' בפסוק (ישעיהו מח, ט) "ותהלתי אחטום לך" - שניתוסף אות א' ואז גימטריא תרפ"ו.

ואם "אחטם" חסר אין בכך כלום כי "יש אם למקרא", וכמו שהודעתיך במאמרים שעברו, וכידוע פעמים רבות בדברי רבינו הגדול זלה"ה. הלא תראה בפסוק "בן פרת יוסף" שחסר כתיב, ורבינו זלה"ה דורש אותו פעמים רבות שעם הכולל הוא תרפ"ז - סוד השמות מלאים כידוע וכנז"ל. ורבים כמוהו. וכן דעת בעל המאמר.

יב - וז"ש הרי בן פ"ורת יוסף:    וכוונתו על כל השמות מלאים וכאמור בדברי הרב זלה"ה שהבאתי בריש הקדמה ב'.

יג - ואם תרצה לידע למה לא שלט עין הרע ביוסף:    פי' כמו שאמרו חז"ל (שם בברכות דף ל"ה ע"ב ובכמה מקומות) "אל תקרי עלי עין אלא עולי עין וכו'".

יד - ממקורו בכולו בסודו הפתחים והחלונות תמצאנו:    פי' כמ"ש הרב זלה"ה המובא למעלה בהקדמה ב' בענין ב' בחינות שביסוד. וז"ש "ממקורו" - ר"ל מקור יוסף שהוא יסוד בית קודש, "בכולו" - ר"ל בכל הבחינות שבו שהם שנים; אחד המזדווג עם רחל ואחד עם לאה. כי גם יסוד התחתון הוא פרה ורה בסוד כח שני הוי"ות בב' בחינות המגולים -- הרי ב"ן אחד. וזהו "בן פורת". וכן ב' שלישי תפארת - בכל שליש הוי"ה -- הרי ב"ן שני כמ"ש הרב זלה"ה שם. ולכן מפני שהוא בסוד המקום עין טובה אשר שם הפתחים והחלונות (הכל כמדובר למעלה), ולא זו בלבד אלא שיש בו בחינת ��סוד עליון שלמעלה מן עין טובה עד שלזה אמרו חז"ל "אל תקרי עלי עין וכו'" -- ולכן ממילא אין עין הרע שולטת בו.

ומה שאמרו חז"ל (שם) "מה דגים שבים וכו'" -- גם כן מבואר על פי הדברים האמורים, וכמו שפרשתי בספרי מדרש לפירושים (דרוש י"ד מח"א) ומשם תראנו.

ומהר"ש כתב כי בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בגימטריא אלף תת"ן 1,850 כמספר הפתחים והחלונות -- ואין החשבון מדוקדק. והנלע"ד כתבתי.

טו - והפתחים רמז דוד אשתחוה אל היכל קדשך בכולו:    פי' בכל הכתוב (תהלים ה, ח) (תהלים קלח, ב) "אשתחוה אל היכל קדשך" רומז על הפתחים הנ"ל, והוא כי מספר הפתחים י"ז מאות וי"ז 1,717 והם רמוזים במלת א"שתחוה כשתחשוב א' לאֶלף כמו שהודעתיך פעמים רבות - אז מלת אשת מן אשתחוה בגימטריא י"ז מאות. נשאר י"ז פתחים עם ב' כוללים - של המאות כולל אחד ושל אחדים כולל אחד - בגימטריא חוה מן אשתחוה. ויש בו סוד נמרץ - כלומר אשת חוה - סוד מילוי מ"ה שעומדת נגד המקום האמור, מפני ששורש הפתחים הוא מאבא - נקודת פת"ח, ושם סוד שם ע"ב אשר י' פעמים ע"ב (עשר ספירות דאבא) - בגימטריא אשתחוה. "אל" הוא שורש ס"ג - ג' יודין וא'. "היכל" בגימטריא אדני. ובאבא יסד ברתא. וזה "קדשך" - כל בחינת 'קודש' באבא כנודע. וגם היכל קדשך בגימטריא תפ"ט -- הכל כמש"ל בהקדמה ב'. והבן מאוד. הרי שהכל רמוז כאן.

טז - וסוד הנחסר עם המשלים או מזה וכו' והמשלי' בזה ובזה:    פי' הנחסר ממספר שי"א שהוא נחיר עם המשלים שהוא ג"ם (חצי אלהים כנ"ל). "והמשלים בזה ובזה" - פי' שני המשלימים למספר שי"א שהם שני פעמים ג"ם שסודם אלהים.

יז - בשבח ששבחו קרא ליעקב תמצאנו:    פי' בפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים". איש הוא סוד שי"א נימין הנ"ל, ואהלים - אותיות אלהים, סוד אורות הפ"ה. הכל כנז"ל בהקדמה ג' ד', ודוק. ואמנם מה שרומז הפסוק על ב' המשלימים ביחד -- ולא כן בנחסרים שאינו רומז רק על נחסר ומשלים אחד -- יובן ממש"ל כי הנה אורות הפה יוצאים ממקום אחד ממש, מפתח אחד, שהוא הפה בכללו. לכן רמוזים ביחד. לא כן בנחירים שנחלקים בכותל המפסיק עד כי מן הימיני נעשה אור מקיף ומן השמאלי אור פנימי כנודע למשכילים. וגם כמש"ל שהם שורש שני בחינות - לאה ורחל, לכן נחשבים לשנים. ובבחינה זו גם ההשלמה נחשב עם כל אחד בפני עצמו, אך השלמה בפ"ע נחשבים לאחד מטעם האמור. והבן מאוד.

ודע עוד בסוד "ותהלתי אחטם לך" האמור לעיל, וידוע סוד תהלה שבגימטריא ת"ם - אשת יעקב. וזהו "איש תם", והמשכיל יבין.

יח - ובסוד המלאך הנקרא ב"שם הממונה על הנחירים שמה בסופו תראנו:    פי' סופי תיבות "ויעקב איש תם" הוא ב"שם. וכן פירש מהר"ש הי"ד. וסוד שם זה בשם -- נלע"ד שהוא סוד שי"א נימין הנז"ל בתוספת שם אל (הנמשך מן אהיה שבגימטריא כ"א, ועם י' אותיות המילוי בגימטריא אל). ולכן לפני אותיות אל הם אותיות אך כמ"ש הרב זלה"ה בפסוק (שמואל א א, ח) "הלא אנכי טוב לך וגו'" - עיין שם בסוד יששכר; יש הוא י' פעמים אל י' פעמים אל שווה 310, שכר הוא י' פעמים ב"ן י' פעמים ב"ן שווה 520, עיין שם. והכל נמשך מן אהיה ג' אהיה ג' שווה 63 פעמים - בגימטריא חוטם.

ועיין בעץ חיים שער אריך אנפין פי"ב (עץ חיים שער יג, פרק יב) שחיצוניות החוטם נעשה מן ג' שמות אהיה, עיין שם. ועיין גם כן סוד הפסוק (ישעיהו ג, כד) "והיה תחת בשם", והמשכיל יבין. ואמנם מזה תבין מה שאמרו חז"ל (שם בברכות) "ליחזי אטרפ' דנחירא" -- שהוא חיצוניות החוטם. ומה שאמרו "דשמאלא" -- כבר כתבתי למעלה. ושורש המכוון לבטל עין הרע על ידין הדין דווקא.

יט - ובקבלה מרב הונא לומר להמרמז לפתחים אחר הרע:    פי' לומר מי שנתנו לו עין הרע הפסוק המרמז לפתחים שהוא פסוק "אשתחוה אל היכל קדשך" שהוא מרמז לפתחים כדלעיל, "אחר הרע" פי' אחר שנתנו עין הרע. כן הוא לשון מהר"ש הי"ד. והאריך עוד יותר - עיין שם. ואמנם בכללות המאמר הנך רואה בעיניך שמקושר גם כן עם המאמרים שעברו, והכל סובב הולך על סוד "ערב עבדך לטוב" שהוא מבטל את הרע עין של עשו הכלול מס"מ נח"ש, ובטולם על ידי משיח צדקנו המקבל חיותו מסוד הנחרים כמש"ל בסוד "מימינא נשיב רוחא למלכא משיחא". יהי רצון שיבוא במהרה בימינו אמן.

פירוש המאמר בדרך כלל והוא מקושר גם כן עם המאמרים שעברו בסוד הטוב כמ"ש לקמן, וגם עם המאמר העבר שאות ע' רומז על ע"טרת מפני שעומדת נגד ע' אורות דחסדים מגולים.

והנה אות פ' רומז על פחד יצחק - בחינת יסוד דנטיל לשמאלא, ובסוד יצחק - קץ חי כנודע למשכילים. וגם יסוד גימטריא פ'. והנה עטרת היסוד הוא מלכות דזעיר אנפין, וסמוך אל המלכות דכללות. וכל בחינת מלכות הוא סוד מרגליות בסוד מאחז"ל (בבא בתרא טז, ב) "רשב"י אומר מרגלית טובה היתה לאברהם תלויה בצוארו וכו'". וסוד הדבר עיין ברמ"ז בפירושו לזוהר כי תצא דף ר"פ ע"א, ושם נאמר כי מלכות במילוי - מ"ם למ"ד כ"ף וא"ו תי"ו בגימטריא מרגלית. ועיין שם באורך. ונמצא שעטרת יסוד ומלכות דכללות הם שני מרגילין סמוכין כסדרן. והבן זה.

אמנם תדע כי יש לנוקבא דזעיר אנפין בחינת עלייה שעולה עד לחכמה כנודע בתיקון כ"א (דף נ"ד ע"ב) וזה לשונו: "עד דסליקת לאת י' דאיהו אבא חכמה, י' עילאה, בגין דמתמן אתנטילת. הדא הוא דכתיב (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ", עכ"ל. ואז כשהיא בבחינה ההיא אתקריאת 'חולם'.

כי היא בסוד ג' נקודות ח"ולם ש"ורק ח"ירק כמבואר שם בתיקון י"ט (דף לח ע"ב) "ריש העמוד אתקריאת חירק חלם שורק וכו'" - עיין שם באורך. והדבר נודע בסוד מאחז"ל (חזית בפסוק צאנה וראנה דף כ"ב ע"ג ד"א) וזה לשונו: "מהו (שיר ג, יא) בעטרה שעטרה לו אמו וכו'? היה קורא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי", עכ"ל. ועיין שם באורך. והיינו סוד ג' בחינות אלו. ואם תרצה לעמוד על אלו הדברים היטב - לך נא ראה בספר של"ה (דף קמ"ח וקמ"ט בהגה"ה), שם תרוה צמאונך בזה, ולקצר אני צריך.

והנה כשעולת עד לחכמה וסמוכה אל הכתר אז היא בחינת סגולתא כמו שמפורש שם בתיקונים דף נ"ד ע"ב, עיין שם היטב ובכמה מקומות, ואז נאמר (תהלים צב, י) "יתפרדו כל פועלי און" בכח שלהבת היוצא משם י"ה שבג' ראשונות כנודע בכוונות רחיצת במים חמין בערב שבת בסוד (שיר ח, ו) "רשפיה רשפי אש וגו'". וידענו סוד היה הוה ויהיה. היה הוא בסוד ג' ראשונות, סוד סגולתא. הוה בסוד זעיר אנפין. יהיה בסוד נוקבא. והבן זה. ועיין זוהר בראשית (ח"א לד, א) "ר' אחא אמר וכו'".

ונמצא ממילא כשהנוקבא נתעלה עד ג' ראשונות הרי היא נעשית סגולתא אל ההוה (שהוא זעיר אנפין) כמו ג' ראשונות. וסוד סגולתא מורה גם כן על לשון אהבה מלשון (שמות יט, ה) "והייתם לי סגולה". והיינו מה שנאמר "ויאהב יצחק וגו' ורבקה אוהבת את יעקב" (בראשית כה, כח) - אוהבת הוא לשון הווה. ולכן אמרו חז"ל (בר"ר סג, י) "כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו", עכ"ל. והוא ממש בסוד (איוב טו, טו) "ושמים לא זכו בעיניו" כמו שמפורש סודו בזוהר ויגש (ח"א רז, א) וזה לשונו: "לא זכו בלחודוי לא כתיב, אלא לא זכו בעיניו וכו'" - עיין שם היטב ויונעם לך. והוא פלא למשכיל.

כל זה הוא בחינת חולם - עטרת תפארת. ואמנם כשהיא בבחינת שורק - סמוכה לתפארת ממש (שזה בחינה אמצעית - למטה מבחינת חולם, ולמעלה מבחינת חירק כנודע) -- אזי נקראים כסדרן תפארת מלכות בסוד הנודע בזוהר דאיהי שביעאה ואיהי רביעאה. ובמקום אחר הארכתי בזה מאוד, וכאן אמרתי לקצר; בפרט שהדברים ידועים למביני מדע.

וכבר ידענו שנקודות קמץ הוא החסד גם כן בסוד (ויקרא ה, יב) (במדבר ה, כו) "וקמץ הכהן" וכדאיתא בהקדמת תיקונים (דף ה' ע"א) "דרגא חמישאה וכו'", עיין שם. וידענו גם כן שחסד הוא כולל כל הו' קצוות דכל יומין כלילין ביה. שים עיניך בכל אלה הדברים ותבין ממילא שאז כשהיא בבחינה זו מיוחדת עם תפארת המטה כלפי חסד -- אזי העתיד והעבר בסוד הקמצה - בחינת "וקמץ הכהן" כדבר האמור. התבונן בזה אחי ותראה נפלאות בעז"ה.

וראה נא איך שסידר בעל המאמר ג' בחינות אלו האמורים.

• מתחלה אמר "שני מרגילין וכו'" - הוא בחינת חיריק כשהיא נקודת תחת היסוד כנודע.
• ואח"כ אמר "בסוד כתר ומלכות" - הוא בחינת חולם שעולת עד חכמה וסמוכה אל הכתר. וז"ש "כתר ומלכות" באות ו' - מורה על הסמיכות.
• ואחר כך אמר "ואם כסדרן תפארת עטרת" - הוא ממש בחינת שורק.

והן הנה ג' בחינות בתי אחותי אמי. והמשכיל יבין.

ואמנם דע והבן שבבחינת חולם עצמו יש ב' בחינות; כי לפעמים עולת עד לחכמה בגין דמתמן אתנטילת כמש"ל, ולפעמים אינה עולת רק לבחינת אימא. ושני הבחינות אלו הם 'עטרת תפארת' כי על כל פנים היא עטרה לראש זעיר אנפין. ומעתה אומר שמתחלה אומר "ואם בסוד כתר ומלכות" שכיוון בו לעלייתה עד החכמה וכאמור. ועתה אומר סתם "וכאשר עטרת תפארת" - כיוון בו שעל כל פנים היא עטרת תפארת גם בעלייתה לבחינת אימא. ובזה מובן כפל לשונו וגם מה שמתחלה פורש 'כתר ומלכות', ועתה סותם דבריו. שים עינך ודוק.

והנה אמנם בשני בחינות אלו האמור בבחינת עלייתה בסוד חולם על כל פנים היא קודם אל מדת הדין הרמוז באות פ' פחד יצחק, וזה מורה סדר האותיות ב"אלפא ב"יתא -- ע' המורה עטרת קודם לפ"א המורה פחד. ואתה אחי המעיין לך נא ראה ריש תיקון ה' (דף טו ע"א) סוד אות ם סתומה שסודו ב ו, וגם סוד אות ס - עיין שם היטב שמסיים שם וזה לשונו: "והאי נקודה כד סלקא לגבי א' דאיה�� אוירא סתים, אתקרי קמץ קומץ סתום בגין וקמץ הכהן משם מלא קמצו, ואיהו מחשבה סתימא - ם סתימא", עכ"ל. ועיין שם בפירושו בספר כסא מלך והתבונן בו היטב, ואז ממילא יובנו דברי המאמר באומרו "הרי הסתום מארבעים ששים בסוד ויצחק בן ששים", כי אחר העלייה שנוקבא עולת שם למעלה נעשית גם הוא בחינת אם בסוד "לא זז מחבבה עד שקראה אמי". ונמצאים בה בחינות האלה סוד ם ס שבלוחות בנס היו עומדין שאמרו חז"ל (שבת קד, א). ועיין בו כמה פירושים האמורים בעץ חיים שער הכללים פי"א.

וידוע כי בחינת יצחק מורה על פי רוב על אימא עילאה. ואז תבין סוד (בראשית כה, כ) "ויהי יצחק בן ארבעים שנה" - סוד ם סתומה. אך אחר כך בהתגלות האורות חו"ג - שורש יעקב ועשו -נאמר (בראשית כה, כו) "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" - סוד אות ס. והבן מאוד. והוא על פי פירוש אחד האמור שם, כי אות ם הוא ד' תחתונות דאימא, ובהתלבשותם בו' ראשונות דזעיר אנפין נעשה ס. ודו"ק. גם תוכל להבין בסוד אותיות ו ד במילוי יו"ד שנעשים בבינה ה' - ד על ו, ובכללות עשר נעשי' ם ס.

עוד אפשר לפרש בסוד בינה ותבונה. בינה - ס, ותבונה - ם המבואר סודם בזוהר תרומה (דף קכז ע"א וב') בסוד אפריון ואפרסמון, עיין שם היטב.

עוד אפשר לפרש על פי זוהר בהקדמה (ח"א ה, א) וזה לשונו: "שבתות - דא עיגולא ורבועא דלגו", עכ"ל. ועיין שם כמה פירושים במקדש מלך. ועיין גם כן בזוהר יתרו (ח"ב צב, א) ברעיא מהימנא שקורא תרין מרגילן לבינה ומלכות. וכן יש לפרש גם המאמר הזה. ונאמר כי ם סתומה במלכות כנודע בכמה מקומות, ואות ס בבינה כנודע גם כן. ורומז בעל המאמר על עליית המלכות ועל דרך שפרשתי. והבן.

הנה לאהבת הקיצור רשמתי לפניך ראשי דברים. ואם בעל נפש יפה אתה תוכל להבין כמה אופנים בדברי המאמר הזה. ואפשר שכיוון לכולם כי כן דרך הקדמונים - אומרים מעט ומכוונים הרבה.
ועתה אומר כמה פנים איך רמיז כאן סוד טוב.

• אחד - כי הנה ם סתומה מפורש בתיקונים הנ"ל ובכמה מקומות שסודו ב ו - הרי אותיות ו ב^[27] מן טוב היוצא מהתחלקות אות ם. חסר אות ט' והוא יוצא מסוד יצחק האמור שסודו ק"ץ ח"י - יסוד, אבר חי, סיומא דגופא. וזה קץ חי וכנודע. והטעם שנקרא יסוד חי כי הוא כולל ט' אורות דיושר וט' דחוזר -- הרי ט מן טוב. וז"ש במאמר "ובחלוקו אחד בשוה" - כלומר בהתחלק מלת חי שהוא אחד מן יצחק - קץ חי, ובהחלק אותו בשוה - ט' ט'. ונמצא טוב. ודו"ק.

• ב' - תחלק ס לשני ל"מדין, וכל ל' לחצאים שווים -- הרי ט"ו מן טוב. וי"ל סוד טוב כלומר ב' ט"ו - ב' פעמים ט"ו, והבן.

• ג' - על פי מ"ש הרב זלה"ה ומובא בסוף ספר טוב הארץ שבגאולה העתידה יפתח ם סתומה באלכסון ויהיו שני ד"לתין, עיין שם. והנה טוב במספר קטן הוא ב' פעמים ד - סוד האמור. ודו"ק.

• ד' - כי הנה ציור אות ם סתומה הוא ב ו, כנודע בזוהר ובתיקונים הנ"ל. וציור אות ס הוא כ ו, כמו שמפורש בספר התמונה בחלק ב', עיין שם. הרי שניהם סוד שם הקדוש ב"ו כ"ו הידוע למשכילים. והנה השם הזה בגימטריא

ב' פעמים טוב ב' פעמים טוב שווה 34. והבן מאוד.

ואם כי כל הארבעה פנים האמורים רמוזים בלשון המאמר למדקדק בו -- עם כל זה האופן הרביעי הוא המחוור בעיני בכוונת המאמר. ולזה אומר "בהתחלקותו" ר"ל בהתחלק אותיות ם ס על דרך האמור, ואז נעשה שם אחד, ועליו רומז באומר "ובחילוקו אחד בשוה" - כלומר השם הזה שהוא שם אשר תחלקהו בשוה ונמצא טוב. ודו"ק.

ומהר"ש הי"ד כתר ציור ס - ט"ו (ואני בעניי לא מצאתי בספר הקדמונים ציור הזה).

והנה אות ס' נקרא עזר מפורש בזוהר בראשית (ח"א כה, א) "אבל סמך דא עזר וכו'". ונמצא כאשר עטרת עולה עד לחכמה כנ"ל הרי היא למעלה מן אות ס שבבינה. והבן.

והנה המרגלים הקדימו פ' לעי"ן כנודע בכתוב (איכה ב, טז) "פצו עליך פיהם וגו'" ואמרו חז"ל (איכה רבתי שם) וכן פירש"י וז"ל: "מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן? מפני שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם", עכ"ל. וכן הוא בסנהדרין (סנהדרין קד, א) "אמר רבא וכו'". ולדעתי יש בזה סוד נמרץ בסוד (בראשית כז, א) "ותכהין עיניו מראות" ואמרו בזוהר בשלח (ח"ב מו, ב) וזה לשונו: "ותא חזי ביצחק אתכליל לילא, ולילא לא בהיר, ועל דא ותכהין עיניו"" עכ"ל. והנה הם כיוונו להגביר הגבורות על הנוקבא שסודה ארץ ישראל, ולזה כיוונו חז"ל שאמרו "בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" - כלומר שדבר זה גופא אמרו - שלא ראו בעיניהם מחמת הגבורות והדינים, כמו ותכהין עיניו האמור, והבן היטב. ולכן אמרו (במדבר יג, כט) "עמלק יושב וגו'" וכן (במדבר יג, לב) "ארץ אכלת יושביה היא" -- הכל מתגבורות הדינים. ועיין שם בזוהר. והבן.

ובזה מיושב קושית הרמב"ן ז"ל מה חטאם ומה פשעם שהרי בשביל כן נשלחו. וכתב שחטאם באמרם (במדבר יג, כח) "אפס כי עז העם וגו'". ובעל העקידה דוחה דבריו באמרו כי 'אפס' הוא מלשון 'אך ורק'. ועיין בשל"ה שהאריך. ועם האמור אתי שפיר. כי חטאו מה שהגבירו הגבורות. והבן. ומפורש אצלי במקום אחר באורך.

והמרגלים נקראים "ממסים" מלשון (דברים א, כח) "אחינו המסו וגו'". ולדעתי יש סוד במלת המס"ו - סוד מה שפגמו באותיות ם ס ו ה שביאר הרב בליקוטים בסוד מסוה משה, עיין שם סוף פרשת כי תשא, ודו"ק ותמצא.

ועיקר שורש הדבר - שהם אמרו שהנוקבא היא בחינת נקודה קטנה תחת היסוד, בחינת נקודת ח"ירק הנ"ל, ופ"א קודם ל"עין וכנז"ל. ואיננה בבחינת אות ס אימא, וכל שכן בסוד החכמה. ואמנם כלב בן יפונה הראה כח אות ס יש בתוכה ולכן נאמר (במדבר יג, ל) "ויה"ס כלב" - ס רבתי. ואתוון רברבין מבינה כנודע. ומה גם כי הוא סוד אות ס האמור, ורמוז אותיות השם. ובמקום ה' אחרונה כתוב ס רבתי להורות שנתעלית עד שם.

ובילדותי כתבתי רמז נפלא בפסוק (בראשית כד, יג) "הנה אנכי נצב על עין המים", כי נודע בדברי רבינו שאליעזר נתגלגל בכלב. וכן בניהו ואביו יהוידע -- כולם בסוד אחד בבחינת מ"ן^[28]. וזה רמז (במדבר יג, כב) "וי"בא עד חברון" - רמוז במלת יבא כל הבחינות שהיו כלולים בכלב שהם יהוידע בניהו אליעזר כמ"ש הרב זלה"ה אורך איך שכולם הם בחי'^[29] . וז"ש כפשוטו "הנה אנכי נצב וגו'" בסוד מן. ואמנם רמז קא רמיז גם כן שיתגלגל בכלב ויתקן מה שהקדימו פ"א ל"עין. וז"ש "הנה אנכי" - גימטריא פ"א, "נצב על עי"ן" - כלומר קודם אל ע"ין, ושם יהיה עומד ויתקן זאת.
וכן מלת ויהס בגימטריא פ"א - שיתקנו. כל זה כתבתי בילדותי, וענין נחמד הוא לכאן.

והנה שלשה אותיות אלו סע"ף בגימטריא י' שמות אהי"ה ��' שמות אהי"ה שווה 210 שבבינה שהיא למעלה מן החסד הנקרא 'ראשון' כנודע. וכבר ידוע שורש יציאת מצרים היה בכח הבינה שלכן נזכר חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה בסוד נ"ון שערי בינה, ודו"ק. עיין היטב בזה שהארכתי עד שאיני צריך שוב לדרך פרט, ועם כל זה אחזור על הדברים בקיצור נמרץ.

א - שני מרגילין בסודם כסדרן פחד ועטרת:    פי' כשהנוקבא דזעיר אנפין היא בבחינת חירק ואז הם כסדרן - יסוד ומלכות.

ב - ואם בסוד כתר ומלכות שהוא סוד עטרת תפארת:    פי' כשנוקבא עולה עד חכמה וסמוכה לכתר. וז"ש "כתר ומלכות" באות ו' והוא בחינת חולם.

ג - אזי ויתפרדו וכו':    פי' מכח שלהבת יה.

ד - ואז סוד סגולתא להוה והקליפה בטילה:    פי' כי נודע ההפרש בין סגול וסגולתא; בסגול הנקודה אמצעית למטה תחת ב' נקודות נגד אמצעיתן, וסגולתא להיפך - נקודה אמצעית למעלה מב' נקודות באמצעיתן בסוד ג' ראשונות. והו"ה הוא זעיר אנפין. וכשהנוקבא עולת למעלה -- הרי היא "סגולתא להוה" ולמעלה ממנו.

ה - והפסוק ויאהב יוכיח כן:    פי' "ויאהב יצחק וגו' ורבקה אוהבת" וכמו שכתבתי למעלה. ואמנם תדע כי גם "ויאהב יצחק" הוא לטובת לישראל כמו שמפורש בשערי אורה - הבאתי דבריו במדרש לפירושים פעמים רבות, כי ראה שצידו של ישראל נתונים תחתיו וכו'. וכבר ידוע סוד (קהלת ח, ט) "אשר שלט האדם באדם לרע לו" - לעצמו, כנודע בסבא דמשפטים, והבן.

ו - ואם כסדרן תפארת עטרת וכו':    הוא בחינת שורק, בחינת אחות, מלשון אחוי וחבור ובשוה אליו, וכתיב (ויקרא כ, יז) "ואיש אשר יקח את אחותו וגו' חסד הוא", ולכן אמר אברהם (בראשית כ, יב) "וגם אמנה אחותי בת אבי הוא" וכידוע סודו. והנה בחסד הוא נקודות קמץ - וקמץ הכהן לזעיר אנפין - "העתיד והעבר בסוד ה"קמצה". והבן.

ז - וכאשר עטרת תפארת הדין למטה כסדורן באותיות:    פי' כי באלפא ביתא ע' קודם לפ' - עטרת קודם ל"פחד.

ח - הרי הסתום מארבעים ששים בסוד ויצחק בן ששים:    פי' בסוד מ"ם סתומה וסמך כמש"ל.

ט - והוא סוד טוב בהתחלקותו וכו':    מבואר למעלה בארבעה פנים.

י - ואז סוד העוזר למטה מעטרת ולמעלה מן הדין:    פי' קאי אדלעיל כשהנוקבא עולת עד לחכמה נמצא שהיא למעלה מן הבינה - סוד סמ"ך שהוא סוד עוזר, סוד (תהלים קמה, יד) "סומך ה' לכל הנופלים" כנודע - הרי שאות ס' שנקרא 'עוזר' הוא למטה מעטרת ולמעלה מפחד.

יא - והממסים עשו זה והדין למעלה:    פי' שהמרגלים הקדימו פ"א לעי"ן, ונמצא שגם זה קאי אדלעיל - בחינת ח"ירק כנז"ל.

יב - והמפונה הראה בעזרתו הגדולה אשר בתוכה:    פי' כלב בן יפונה שפנה מעצת המרגלים לכן קורא אותו 'מפונה', והוא "הראה בעזרתו" - אות ס' "הגדולה" במלת "ויהס". "אשר בתוכה" - פי' במלכות, לכן אמר לשון נקבה - "בתוכה". והכל מבואר למעלה.

יג - וכאשר תצרף העוזר תמצא יציאת מצרים:    פי' כאשר תצרף אות ס' אל אותיות ע"פ האמורים - אזי תמצא יציאת מצרים. ומפרש ואומר

יד - שהוא עשרה דשמא למעלה מהראשון:    פי' עשרה שמות אהי"ה שבבינה שהיא "למעלה מהראשון" - שהוא חסד, שברוב תנ"ך מלת "הראשון" מורה על חסד -- יום ראשון, חודש הראשון, ודומיהם. וכן ג' אותיות אלו: סע"ף - בגימטריא הכי הוי - מורה על יציאת מצרים בכח הבינה - יובל הגדול. אך ביציאת מצרים לא נפתח רק סוף המ"ם של "למרבה המשרה" (ישעיהו ט, ו), אבל בגאולה האחרונה יפתח אות ם לגמרי באלכסון לשני דל"תין פתוחות - דל"ת של דוד ראשון ואחרון שהוא משיח האחרון, כמ"ש הרב זלה"ה בדרוש "ה' מי יגור באהלך", ומובא בסוף טוב הארץ. ויהי רצון שיתגלה במהרה בימינו אמן.

והנה כמו שעשיתי במאמר שמיני שלא ראיתי לפרשו רק בדרך פרט מן הטעמים האמורים שם -- כמו כן אנכי אעשה במאמר הזה הארוך, ואתחיל ואומר פירוש המאמר.

א - אמו של איוב נקראת מדוה:    כבר כתב מהר"ש שכך מצא כתב ואם קבלה נקבל. ולי יש בו סוד נעלם - אודיעך להלן אי"ה.

ב - ונשמת גבר היה בה ממש ככתוב:    פי' ככתוב (איוב ג, ב) "והלילה אמר הרה גבר" ואין ספק אצלי שכוונת בעל המאמר ליישב בזה מאחז"ל (נדה טז, ב) וזה לשונם: "ור' יוחנן אם כן נכתוב קרא גבר הורה - מאי הורה גבר? וכו'", עיין שם היטב. ולכאורה קשיא זה לריש לקיש, וחז"ל לא הקשו כלל כדרכם "וריש לקיש?", והיינו טעמא כי נשמת גבר היה בה ואתי שפיר הלשון "הורה גבר" ודו"ק.

ג - איש היבם:    פי' כמו שאמרו חז"ל "איוב בן יבמה היה".

ואם נפרש המאמר זה כפשוטו אתי נמי שפיר מ"ש למעלה "ונשמת גבר היה בה ממש ככתוב" שכוונתו על איוב עצמו שנקרא 'גבר' שעליו אמר אליהוא (איוב לג, כט) "פעמים שלש עם גבר" וכנודע. וכבר ידוע בסבא דמשפטים (ח"ב ק, ב) וזה לשונו: "בת זוגי' דהות ליה אתעבידה אמיה ואחוה אבוה", עכ"ל. נמצא שאיוב היה מתחלה בעלה ממש, ועתה נעשה בנה. ולפיכך אמר "נשמת גבר היה בה ממש ככתוב", וכאמור שנתעברה מנשמת בעלה שהוא גבר ככתוב (משלי ל, יט) "ודרך גבר בעלמה", וק"ל.

ואמנם אם תרצה לידע שורש סוד היבום וחליצה - לך נא ראה ברעיא מהימנא כי תצא (ח"ג רפ, ב) "פקודא דא ליבם אשת אח וכו'" -- עיין שם היטב. ובדברי הרמ"ז ז"ל בפירושו לזוהר חוקת (ח"ג קפא, א) "אלעזר קום בקיומך וכו'" שהאריך שם הרמ"ז מאוד בביאור סודות יבום וחליצה. ובתיקון כ"א (דף ס' ע"ב) ובכמה מקומות שם. ובספר הכוונות בכוונות "רצה והחליצנו" ובלקוטי תורה פרשת כי תצא - משם בארה, כי סוד יבום הוא במט"ט שעל ידו הזיווג ביומין דחול, ובו מתלבש זעיר ומזדווג עם נוקבא. וסוד יבם בגימטריא ב"ן - סוד "רוחא דשביק בה בעלה". ואין כאן מקום להאריך.

ד - ואביו נקרא ברים:    לקמן מבאר זה.

ה - והוא בא בגלגול יצירה ואח"כ בריאה בסוד המרומז בו:    פי' בסוד (איוב לד, יד) "אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף", ואמרו בזוהר קרח (ח"ג קעז, א) וזה לשונו: "אם ישים אליו לבו - ברעותא דלבא דכוין לגביה, כדין - רוחא ונשמתא אליו יאסוף ואתמשך גביה", עכ"ל. ועיין שם באורך שדורש הכתוב זה על סוד היבום שצריך היבם לכוין ואז מחבר הרוח והנשמה אל הנפש אחיו ושלשתן מתוקנים, וכמפורש בגלגולים פי"ב באורך איך שיכול כל אדם לעשות תיקון לזה שיכוין בסוד (תהלים לא, ו) "בידך אפקיד רוחי" ובסוד (ישעיהו כו, ט) "נפשי אויתך בלילה". ואז נשאר שם שנפש והרוח יורד ע"ש שזהו סוד (תהלים כד, ה) "ישא ברכה מאת יהו"ה" - שראשי תיבות יבם, כי הוא מתקן כמו ביבום. ואין כאן מקומו כלל.

והנה אמנם כלל הרוח הוא בסוד יצירה, וכלל הנשמה בסוד בריאה -- לכן אחר שאמר שאיוב בן יבמה היה וכאמור, אומר עתה שהוא "בא בגלגול יצירה" - ר"ל שהרוח נתגלגל ובא אליו, "ואחר כך בריאה" - ר"ל הנשמה ממש כמו שנאמר "רוחו ונשמתו אליו יאסוף" וכדבר האמור. ולכן סופי תיבות "ישים אליו לבו" גימטריא יבם כמ"ש הרמ"ז ז"ל שם בזוהר קרח שהאריך מאוד בענינים אלו.

ואל תקשה שהרי לפי דברי מרן האר"י זלה"ה רוח ונשמה מתקשרים זה בזה ובאים יחד, ובעל המאמר אומר "ואחר כך בריאה" - זה לא קשיא מידי, כי מפני שאוחז בלשונו לשון עולמות יצירה ובריאה הוכרח לומר על סדר העולמות יצירה ואחר כך בריאה. ובלאו הכי לא קשיא מידי למשכיל ומבין, ואין להאריך.

ולפי דברי מהר"ש הי"ד לשון גלגול אינו מדוקדק כלל, וגם אין למאמר הזה שום חיבור והתקשרות. אבל לדרכי הכל מקושר היטב כמו שתראה אי"ה.

והנה לכן מפני שאיוב בן יבמה היה רמוז התיקון בשמו איוב - נוטריקון אור יצירה ואור בריאה, או ואחריו בריאה כלשון המאמר. וז"ש "בסוד המרומז בו" בשמו כאמור.

ו - בסוד עניו בשלישי מלמעלה מט"ט:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד שבחינת ע"ניו הוא הוא, ובסו' עול' השלישי מלמעלה למטה שהוא עולם היצירה. וכן משמע במגי' אופן קע"ח עיין שם.

ז - צדיק בשנית מלמעלה המשמש באל שדי והמקום מגלה סוד זה:    פי' מהר"ש הי"ד כי בחינת צדיק הוא בעולם השני מלמעלה והוא עולם הבריאה אשר שם השם אל שדי כנודע. "והמקום מגלה סוד זה" - פי' מקומו ועירו של איוב שנקרא עוץ מגלה הסוד זה שנוטריקון עניו וגם צדיק. ועיין בדבריו שהאריך מאוד. ואני בעניי איני יודע לכוין זה על פי דברי מרן זלה"ה איך השם צדיק מורה על סוד הבריאה דווקא. וגם למה מפרש בבריאה השם המשמש ולא כן ביצירה?

ואמנם תדע מה שיזכיר השם אל שדי שבבריאה מובן בסוד (איוב לד, י) "חלילה לאל מרשע ושדי מעול", אך אחר שתעיין פירוש הכתוב זה בזוהר קרח (ח"ג קעז, א) "דא סמיך לקבלא דא", ובדברי הרמ"ז בפירושו שהאריך בזה על פי הקדמת הרב זלה"ה מדרוש ג' עלמין, עיין שם היטב, ותבין ולא יקשה מידי בזה כי אין רצוני להאריך בדברים שתוכל לעמוד עליהם ממקומם. אך בענין שם צדיק שהוא בסוד הבריאה צריך עיון. ויש ליישב. ודו"ק.

ח - והנה שלש שמות יש לחמה ובשבת קודש מתלבש שמש:    פי' כי ידוע ג' שמות החמה הם בתפארת דג' עולמות בי"ע. שמש - תפארת דבריאה, חמה - תפארת דיצירה, חרס תפארת דעשיה. והנה בימין דחול הזיווג הוא בסוד מט"ט שביצירה, אבל בשבת קודש הוא בסוד חלוץ הנעל - והזיווג בסוד הבריאה כאמור בכוונת "רצה והחליצנו", ומובא ברמ"ז ריש פרשת חוקת, עיין שם בסוד היבום. וזהו סוד מאחז"ל (תענית ח, ב) "שמש בשבת צדקה לעניים" - שמש דייקא שהוא שולט בשבת וכאמור. ובזה מקושרים דברי המאמר בסוד היבום, ודו"ק.

ט - סוד שבעים ענפים מהמקור שנים ושבעים:    נלע"ד שהוא בסוד ה' חסדים שהם נכללים ביסוד וכן במלכות, והרי הם שבעה חסדים, כמפורסם בדברי רבינו זלה"ה במקומות עָצמו מסַפר. והנה בכללות עשר -- הרי שבעים. וה"מקור" הוא חסד שבגימטריא ע"ב. ובזה מדוייקים דברי המאמר.

ומזה הבנתי גם כן מה שאיתא במקדש מלך בזוהר ריש תצוה (ח"ב קפ, ב) "לסלקא לתשעין ורין", וזה לשונו: "פי' שם ע"ב עיקרו הם ע' שמהן - כי שנים אינם נמנים כמ"ש הזוהר בפרשת ויקהל דף ר"כ ע"ב (ח"ב רכ, ב), ועם כ"ב אתוון הם צ"ב", עד כאן לשון מקדש מלך.
ותדע כי מ"ש בשם זוהר ויקהל ר"כ ע"ב -- הוא טעות סופר וצ"ל דף ר"ב ע"ב (ח"ב רב, ב), כי כן מביא שם בד"ה לשבעין תרעין, עיין שם. וגם לזה כוונת המאמר. והכל הולך למקום אחד, ודו"ק.

י - וכן בשני הפוכו:    פי' כמו כן בה' גבורות, שהגבורה הפוכו של חסד. וגם כן בדרך הנ"ל שסודם ע' גבורות וכמפורסם בדברי רבינו זלה"ה. ודע כי כל זה רמוז בסוד שמש. כי ז' פעמים הוי"ה ז' פעמים הוי"ה שווה 182 בגימטריא קפ"ב, ו ז' פעמים דין ז' פעמים דין שווה 448 בגימטריא תמ"ח -- הרי תר"ל. ועם שרשם שהם י' (ה' חסדים וה' גבורות) -- הרי תר"ם, גימטריא שמש. ובזה מקושר המאמר ואין להאריך.

יא - והוא א"ל שד"י:    פי' כידוע בדברי רבינו זלה"ה סוד ה' חסדים וה' גבורות הם עולים עד אֶלף - סוד אל שדי במילוי^[30] - בגימטריא הכי הוי. וכנודע בסוד (תהלים קד, יד) "מצמיח חציר לבהמה" ואמרו בזוהר בראשית (ח"א יח, ב) "דא בהמה דרביעא על אלף טורין", עיין שם. ועיין גם כן בזוהר וארא (ח"ב רז, ב) "אלף יאורין", עיין שם. ובפקודי (דף רכ"ז ע"א וב') "אלף יומין", עיין שם. ובמקומות הרבה מבואר כל זה.

ודע והבן שכל זה רמוז גם כן במלאך מט"ט^[31] שבגימטריא שדי בסוד (שמות כב, כא) "כי שמי בקרבו" - בגימטריא שדי. וידוע שראש מט"ט בבריאה וגופו ביצירה. ולכן מטטר"ון שר הפנים גימטריא כמנין אל שדי במלואו. וידוע שהכל רמוז בסוד משה שבגימטריא אל שדי, ונוטריקון מ"טט שר הפנים.

והנה נאמר (במדבר יב, ג) "והאיש משה ענו מאוד" - כתוב ו' קטנה ונדרש לשון עני בממאר חקון הדין (ח"ב פ"ג), עיין שם. ולדעתי הוא סוד עי"ן אורות דחסדים ודגבורות האמורים למעלה. גם מורה על השכינה - דלה ועניה, כנודע בסוד (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטוף", והתלבשותה במט"ט ונעשה מלא י' - מיט"ט^[32] כנודע. והמשכיל יבין, כי אין כאן מקום להאריך בזה.

יב - הממונה להשמיע תפלת עניים מסוד ו' קטנה שמשם הודו והדרו:    פי' כי מלאך מט"ט ממונה להשמיע תפלת עניים כנודע, ובפרט על ידי התלבשות השכינה כדבר האמור בסוד "תפלה לעני כי יעטוף". וז"ש "מסוד ו' קטנה" במלת ענו שדרש מלשון עני כנזכר לעיל. וז"ש "שמשם הודו והדרו" של המלאך מט"ט על ידי שהשכינה מתלבש בתוכו בסוד "כי שמי בקרבו" הנ"ל.

ובאומרו כפל לשון - "הודו והדרו" - מורה על הא דאמרן לעיל בסוד חסדים וגבורות. כי סוד י' המתלבשת בו ונעשה מיט"ט ביו"ד כלול מחסדים וגבורות כנודע. והמשכיל יבין.

יג - בסוד צעקה שמיעה שבו כפליים לשמע ככתוב:    פי' בסוד (שמות כב, כב) "כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו" - נכתב ב' פעמים 'צעקה' וב' פעמים 'שמיעה'. הכוונה בסוד חסדים וגבורות הנז"ל. וידוע למדקדקים בכל מקום הכפול מורה על חיזוק הענין. ולכן גם כאן מחזק הענין מבחינת חסדים ומבחינת גבורות. והבן.

וז"ש יד - הן לטוב להנותן הן לענוש להמקפץ:    פי' לטוב להנותן מצד החסדים, ולענוש להמקפץ ידו מצד הגבורות.

טו - מסוד המלואים הללו:    פי' אל שדי במילוי שבגימטריא אלף שסודם ה' חסדים וה' גבורות - ת"ק כתף ימיני, ות"ק כתף שמאלי כנודע וכמש"ל. והמשכיל יבין כי הדברים נפלאים.

ואם כי הדברים מובנים היטב -- עם כל זה לא אמנע מלהודיע שנלע"ד שרומז בעל המאמר במ"ש "בסוד צעקה וכו'" גם לדברי הזוהר (ח"ב יט, ב) "אמר ר' יהודה הלכך גדולה צעקה מכולן וכו' ת"ר האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימתא וכו'", עיין שם כל הענין באורך. ונלע"ד שהג' בחינות האמורים שם - אנחה שועה צעקה - הם כסדרן ממטה למעלה בג' עולמות עשייה יצירה ובריאה. וצעקה בבריאה. ולפיכך אמרו שם שצועק ואינו אומר כלום כי הוא למעלה מן קול ודבור שביצירה עשיה. ולכן קרובה להקב"ה - סוד אצילות, יותר מהאחרים. ועיין שם ודו"ק.

עוד תדע בסוד שמש הנ"ל אם תחשוב אות מ' לכאן ולכאן כמו שמצינו כמה פעמים דוגמתו - יהיה ב' פעמים שם ב' פעמים שם שווה 680. תצרף לאחד ע' דחסדים ולשני ע' דגבורות -- הרי כפל שמע. והבינהו. וזהו סוד עצום בפסוק (שמות כב, כה) "עד בא השמש תשיבנו לו", וסוד (שמות כב, כו) "ושמעתי כי חנון אני" - במלת שמעתי יש שני פעמים שמע, ודו"ק.

וידוע כי מט"ט^[33] עם האותיות הוא סוד ש"ך. ומצד חצוניותו ל"ב 'אלהים' - כל אחד כלול מי' -- הרי ש"ך. ובפנימיותו ל"ב פעמים הוי"ה ל"ב פעמים הוי"ה שווה 832 - גם כן גימטריא ש"ך. שלכן נקרא נער כנודע. והנה ב' פעמים ש"ך הוא סוד שמש. והכל סובב הולך בסוד "חלילה לאל מרשע ושדי מעול" המבואר בזוהר קרח הנ"ל, ובדברי הרמ"ז שם שהאריך מאוד, עיין שם. הרי קשר הדברים. והכל ברזא דאיוב. והמשכיל יבין.

טז - והמקור שבהם יַהָכְשַיִםְ השולט על של"א קליפות הנקראים בתי"ב:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד שהשם הזה בגימטריא שכינה בסוד התלבשותה במט"ט, ושולט על של"א קליפות הטומאה הנקראים בתיב בסוד (איכה א, כ) "בבית כמות" - אותיות בתי"ב. עד כאן דבריו עיין שם.

יז - והמקור השם כָהָשַיִםְ כמו שכתוב בקבלת ר' חגי קלניא:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד שהוא בגימטריא שעה ובו פגם קין בסוד (בראשית ד, ה) "ואל קין ואל מנחתו לא שעה". ויתרו שהיה גלגול קין תיקן זה במה שנתן צפרה בתו למשה, שהיא סוד התאומה יתירה כנודע. ונתנה למשה שהוא גלגול הבל. עד כאן תוכן דבריו. **. ואם כי דבריו אלו הם מפורסמים מאוד בדברי המקובלים -- לא נא ראה בספר מגלה עמוקות (אופן פ"ז ופ"ח) שאריך הרבה בזה משם בארה -- עם כל זה אין דעתי נוחה לדעת מזה ענין השם האמור ושרשו. וגם כי לפי דבריו אין ענין זה מקושר עם מה שלמעלה רק למטה לענין סיסרא. וגם בענין הנקודות של השם האמור נעלם ממני לגמרי. וראיתי דפוס הראשון שנדפס קמץ תחת אות כ ובדפוס אמשטרדם נדפס סגול.

ואומר אני מה שנלע"ד בדרך אפשרי עד יערה עלינו רוח ממרום בענין השם זה שמורה על חסדים וגבורות; כי אותיות כשם שבו הם גימטריא ה' פעמים חסד ה' פעמים חסד שווה 360, ואותיות ה"י שבו הם סוד ה"י מן אלהים - סוד הגבורות. ואות י' הראשונה מורה על שורש כלל המספר - ה' חסדים וה' גבורות. ולפיכך אמר ש"המקור השם" הוא בלא יו"ד הראשונה - אחר שאינו רק שורש האותיות ה��חרונים המורים על חסדים וגבורות כאמור.

ורמוז אצל משה (שמות ב, י) "ותקרא שמו משה ותאמר כי" - הרי השם האמור. והוא בסוד עולם הבריאה שהוא עולם הכסא. ולכן רמוז בפסוק (מלכים א י, יח) (דה"ב ט, יז) "ויעש המלך כסא שן גדול", ואיתא במאורי אור ערך 'כסא' וזה לשונו: "ובמלואו כף ס"מך אל"ף בגימטריא אשל", עכ"ל. ולכן הוא מבטל של"א קליפות המנגדים לסוד הכסא.

עוד שם במאורי אור וזה לשונו: "כסא שן נקרא עולם הבריאה", עכ"ל. ולדעתי לכן אל שדי עם האותיות בגימטריא ש"ן.

ואשר נקרא בתי"ב -- כי הם מנגדים בסוד יתד במקום נאמן (ישעיהו כב, כג) הידוע אצלי סודו במק"א.

כנלע"ד בדרך אפשרי. ובזה מקושרים הדברים. ודו"ק. ומה שיש אתי בענין הנקודות יראתי לפרש הדברים בעת הזאת.

יח - והנה סיסרא פגם בסוד מוחא קדישא וארבע מאות וארבע עשרה אותיות:    הנה זה לשון רבינו זלה"ה בליקוטים על פסוק (שופטים ה, כ) "הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא":

"טעם למה הוצרכו הכוכבים וכו' דע כי סיסרא סוד הדעת של זעיר אנפין וכו', והוא יוזק מכל בחי' הדעת שהם י' הויות (ה' חסדים וה' גבורות). וזהו סוד ס"ר מן סיסרא שבגימטריא י' הויות. והנה כולם הם סוד מילוי אל"פין. וכבר ידעת כי מ"ה וכ"ו הוא בחינת זעיר אנפין, ושניהם גימטריא ע"א. וזהו סי"א מן סיסרא וכו'. "

"ולפי שמסוד הדעת הזה יוצא ללאה בסוד ד' קשר של תפילין וכו'. וזהו (שם כ"ו) 'מחצה ראשו ומחצה וחלפה רקתו' - כי המניע אותו המקום שהיה יונק סיסרא, לכן כל גוף נקמה זו, ולא באה אליו אלא על ידי אשת חבר הקני שהוא משורש קין וכו'. וכבר הודעתיך גלגול יעל ומצאתה, והוא משורש קין", עכ"ל. ועיין שם.

ומצאתי כתוב בסוד (שופטים ד, יג) ת"שע מ"אות ר"כב ב"רז"ל ואצל פרעה נאמר (שמות יד, ז) שש מאות רכב -- כי פרעה רצה לפגום בסוד ו' קצוות, אבל סיסרא גלגולו רצה לפגום גם במוחין, לכן הוסיף שליש מלבר, והיינו כאמור בסוד הדעת הכולל חכמה ובינה כנודע. ועיין מגלה עמוקות אופן פ"ז שכתב "תשע מאות רכב ברזל" ראשי תיבות תמר"ב - בגימטריא מרכבה שלמה. והכל מובן בסוד האמור.

וכבר הודעתיך במדרש לפירושים סוד יתד במקום נאמן שסודו ממטה למעלה בקו האמצעי -- יסוד תפארת דעת. וידוע כי סוד אחד להם, וכל אחד הוא בחינת יסוד כנודע למשכילי מדע ובקיאים בדברי הרב זלה"ה. ונוקבא קדישא מזדווגת בשלשתן בסוד חירק שורק חולם, וכמו שהודעתיך במאמר שלפני זה. ובכל יסוד ו' הויות^[34] שבגימטריא יוסף כנודע -- הרי בג' בחינות אלו ח"י הויות^[35] בגימטריא תח"ס שהודעתיך במאמר התשיעי. ודוד המלך שסודו נוקבא הוא הנרכ מג' יסודות אלו שסודם יתד וכאמור.

ומכל זה מובן הפסוק (שופטים ד, כא) "ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל וגו' ותתקע את היתד ברקתו וגו'". יעל אשת חבר הוא בסוד מאחז"ל (שבועות ל, ב) "אשת חבר הרי היא כחבר" בסוד (שופטים ד, יא) "וחבר הקני נפרד מקין" וכדאיתא במגלה עמוקות אופן פ"ז. וסוד יתד הוא האמור בסוד הדעת - ותתקע ברקתו לבטל אחיזתו כמ"ש הרב זלה"ה כנ"ל.

עוד ידוע כי קדוש עם ד' אותיות גימטריא יתד, והכל ברזא דדע"ת וכאמור. ואמרו "יתד האהל" - סוד לאה שבאחורי הדעת כנז"ל. גם רומז על סוד השמש הנז"ל וככתוב (תהלים יט, ה) "שמש שם אהל בהם". והנה שמש עם ב' כוללים (של ב' פעמים ש"ך הנ"ל) בגימטריא תרמ"ב - מבטל ת"שע מ"אות ר"כב ב"רזל הנ"ל.

ומעתה תבין גם כן מה שנקראים של"א קליפות בשם בתי"ב שבגימטריא יתד דקליפה, וסיסרא גימטריא של"א וכמ"ש מהר"ש גם כן. ולדעתי זהו סוד (שופטים ה, כח) "ותיבב אם סיסרא" -- תיבב הוא סוד בתי"ב והיא "אם סיסרא" - של"א קליפות. וזהו סוד (שופטים ה, כה) "מים שאל". זכור כל זה ויובן ממנו דברי המאמר.

וז"ש שסיסרא "פגם בסוד מוחא קדישא" - סוד מוח הדעת, "וארבע מאות וארבע עשרה אותיות" - ר"ל קדוש עם האותיות בגימטריא הכי הוי.

יט - סוד שלש בריתות:    פי' סוד דעת תפארת יסוד שהם שלשה יסודות כנודע. "דהיינו הנרכב" - פי' כי דוד המלך ע"ה הוא הנרכב לג' בחינות אלו בסוד חולם שורק חירק כנודע. "סוד ותח"ס וגו' הממונה להכניע אויבים" - פי' כמו שאמר בסוף מאמר התשיעי בסוד "ותחס עליך", ע"ש שבגימטריא י"ח פעמים הוי"ה י"ח פעמים הוי"ה שווה 468. ודוד הוא הנרכב מלשון "כי תרכב על סוסיך" האמור במאמר העשירי.

כ - ובזה תבין שמו ומה נגזר עליו:    פי' שמו סיסרא שבגימטריא י' הויו"ת. "ומה וכו'" - כמ"ש הרב זלה"ה ומה נגזר עליו מחקה ראשו וגו' -- הכל כמו שכתב הרב זלה"ה. ונכון הוא מאוד בדברי הרב זלה"ה בלבד, אך מה שהוספתי נופך הוא רק לקשר דברי המאמר וגם שיובנו הדברים בפנים שונים, כי כן דרך הקדמונים מרמזים כל העניינים בהרבה פנים והמשכילים מבינים.

כא - ובסוד הקליפה הנקראת שנשע המבטלה עשר מלואים שהמה בשוה:    פי' מהר"ש הי"ד שהקליפה זו היא נוטריקון ארבע בחינות הכתובים (משלי ל', כ"ב-כ"ג) עבד נבל שנואה שפחה. ועשר שמות ע"ב מבטלים אותם שמספרם שוה. ולפי דבריו אין הענין מקושר.

ולכן אומר אני סוד הקליפה זו בסוד (תהלים קכ, ו) "נפשי עם שונא שלום" - ראשי תיבות הקליפה זו, ובסוד עשו המנגד שהוא ליסוד שלום, וכמו שהדעתיך במאמר השני. ובזה מקושר הענין היטב עם סוד סיסרא שפגם בשלש בריתות כדבר האמור למעלה למשכיל. והכל בכח עשו המנגד ליסוד וכולל כל הקליפות כנודע.

גם בענין עשר מלואים יש לומר על פי דרך הרב זלה"ה הנז"ל בסוד סיסרא והם י' שמות מ"ה כי גם הם בסוד ע"ב כנודע בדרוש רפ"ח ניצוצין, כי מ"ה עם כ"ו השורש, ועם הכולל -- הרי ע"ב. ועשרה שמות אלו הם בסוד הדעת. ונכון ביותר. ודו"ק.

כב - אשר בהם מלאך הממונה הנקרא השמאל להליץ היה בא ליתן התורה למלאכים והפסיד באסורים:    פי' שהמלאך גבריאל הנאחז מצד השמאל ונקרא 'מלאך השמאל' כנודע, וכבר ידענו כי תורה שבכתב סודו מ"ה, ו י ו"ד שמות מ"ה י ו"ד שמות מ"ה שווה 450 בגימטריא תמ"י, וכמו שהודעתיך בסוד (תהלים יט, ח) "תורת ה' תמ"י מ"ה" במדרש לפירושים (ח"ב דרוש כ"ח), עיין שם נפלאות מתורתנו הקדושה. וכאן לקצר אני צריך. והוא היה מליץ ליתן התורה למלאכים, ואמנם "הפסיד באסורים" - כי הוא בעצמו אכל בשר בחלב אצל אברהם אבינו ע"ה וכנודע. והבן מאוד. ודו"ק במלת "בהם" שאמר.

כג - ובזכות המעשר שישראל נותנין דוחין הקליפות בסוד השם יר"ת:    פי' כי הוא שם אחד מן ע"ב שמות ובגימטריא מעשר. ודעת מהר"ש הי"ד שגם בשביל המעשר נתנה התורה לישראל ולא למלאכים. וראיתי גירסא בדפוס אמשטרדם "ובזכות המעשר שישראל נותנים כי הוא דוחה הקליפה", וזה סיוע לדעת מהר"ש הי"ד וקאי אדלעיל, וק"ל.

כד - ובסוד חמש עשר מאות וארבעים רקיעים המשפיעים ברכה להנותן:    פי' להנותן מעשר כראוי משפיעים לו ברכה אלו הרקיעים.

כה - בסודו המרומז בו:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד עשר תעשר (דברים יד, כב) בגימטריא הכי הוי. והנה אמנם צריך לדעת מספר הרקיעים אלו מאין מוצאם. ואומר אני שסודם שם ישראל אם תחשוב א' לאֶלף כנודע - אזי בגימטריא ממש מספר הרקיעים הללו.

ואתה אחי המעיין לך נא ראה הדרוש ל"ה מחלק שני במדרש לפירושים שהארכתי בענין התאבקות עם יעקב שהיה בשביל עיכוב מעשרותיו, ומעתה תבין שלכן אחר שנתן מעשרותיו נקרא שמו ישראל, ובזה הודה לו על הברכות, והיינו כאמור. ועיין שם היטב ותראה כמה עניינים השייכים לכאן והמשכיל יבין. וכבר ידוע מ"ש בתיקון ס"ט (דף ק"ה ע"ב) "מסטרא דיצחק קרי ליה יעקב ומסטרא דאברהם קרי ליה ישראל", עכ"ל. הרי בסוד חסד וגבורה. ועיין שם במדרש לפירושים ח"ב דרוש ל"ה איך שהשם יר"ת הנ"ל הוא בסוד האבות, עיין שם. ובזה מקושר המאמר ודו"ק.

כו - והיו תרין פריצין בחורבן הבית מסוד הקליפה בתי"ב והיו נקראים ל"בן נ"בות. נבות היה הורג אב ואם, ולבן היה מחריב את הבית אחריו:    פי' הדברים כי הודעתיך למעלה סוד הקליפה בתי"ב שסודה "בבית כמות". והנה כתוב (רות ד, יא) "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל", וסודו בארתי בדרוש כ"ט מן ח"ב במדרש לפירושים - משם תראנו. והן הנה בנות לבן (בראשית כט, טז) "וללבן שתי בנות וגו'". ושתיהן עומדות נגד קו האמצעי - דת"י - שבארתי למעלה וכנודע. ולכן נגדם בסטרא אחרא מסאבא - לבן נבות נגד בנות לבן דקדושה. ובקדושה סוד בנו"ת כולל ב"ן וב"ת כנודע בסוד התבונה. ולהיפך בסטרא אחרא הורג אב ואם. ונגד מה שבנו שתיהם בית ישראל - הקליפה לבן מחריב את הבתים.

כז - ועליהן קונן ירמי' נחלתינו נהפכה וגו':    פי' מהר"ש הי"ד בסוד (איכה ה', ב'-ג') "נהפכה לזרים בתינו" - ראשי תיבות לבן, "ואין אב אמתינו כאלמנות" - סופי תיבות נבות. ואני מוסיף נופך ואומר מפני שהם מורים על החורבן והשממה לכן רמוזים שניהם במלת נבלות. וזהו סוד (איוב ב, י) "כדבר אחת הנבלות וגו'". ואומרו "גם את הטוב וגו'" - כבר פירשו יפה הרמ"ז ז"ל בפירושו לזוהר קרח (ח"ג קעז, א) שכוונתו לומר אם נקבל את הרע באהבה אזי גם את הטוב נקבל מן הרע מה שיוציאו ניצוצות קדושות מן הקליפות, עיין שם ודו"ק.

כח - והמ' ממציאים מהם שר הכלבים לפי דעת וכו':    פי' הדברים דע והבן כמו שבנות לבן דקדושה (שהם לאה ורחל) הולידו את ישראל הנקראים בנים למקום -- כמו כן בסטרא אחרא מסאבא השני קליפות לבן נבות ממציאים ומולידים את כח הכלבים שבגימטריא בנים. ומפני שכבר הארכתי מאוד בדרוש הט"ז מחלק ב' במדרש לפירושים בענין זה - על כן אקצר בו כאן. משם תראנו והמשכיל יבין.

כט - הנקראים דמים:    פי' הדבר זה כבר כתבתי שם במדרש לפירושים, ותורף הדברים שבא בעל המאמר לתרץ כלאחר יד שלא יסתרו דבריו שכתב למעלה במאמר השלישי ששר הכלבים נקרא פח, ועתה מביא שני דעות -- חד אומר שנקרא צחיר, ודעת רבינו מאיר שנקרא אוביץ. לזה בא כמשיב ואומר "הנקראים דמים" - כלומר סוד ב' פעמים דם ב' פעמים דם שווה 88 בגימטריא פח. ואין בזה שום פלוגתא כי הכל מודים שנקראים 'דמים', ויהיה שם השר איך שיהיה, מכל מקום נקרא פח כי דמים תרתי משמע - דם טהור ודם טמא כנודע, וכמו שהודעתיך גם כן במאמר הששי ודו"ק.

ל - והם מרומזים בפסוק אחד:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד בפסוק (שמות יא, ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" לפי האפלאנטין שנקרא צחיר מרומז בתיבה "יחרץ" - אותיות צחיר. ולדעת הקדוש רבינו מאיר ז"ל שנקרא אוביץ - נפקא ליה מ"לא יחרץ כלב לשונו" - סופי תיבות אובץ. עד כאן דבריו.

נראה מזה שאינו מדקדק אחר אות י' שבמלת אוביץ. ולפי זה אפשר לומר רמז אחר שיהיה מרמז בו גם לבן נבות הממציאם שר הכלבים והוא נאמר אצל סיסרא (שופטים ד, ב) "יבין מלך כנען" - אותיות שניות הם לבן. "אשר מלך בחצור" - עם ד' אותיות -- הרי צחיר. "ושר צבאו סיסרא" - מלת "צבאו" הוא אובץ, שר הכלבים. ומלת "ושר" נדרש לפניו על צחיר ולאחריו על אובץ. "יושב בחרשת העכו"ם^[36] ויצעקו בני" -- סופי תיבות בגימטריא נבות. וזה אתי שפיר טפי שאומרו "והם מרומזים" קאי על הכל, וגם כי מלת כנען נוטריקון כלבים נובחים עזי נפש כמ"ש במאמר הששי, עיין שם.

וגם מה שאמר במאמר תיכוף "וסוד ש"ל קליפות וכו'" שנתקשה בו מהר"ש הרבה - ובזה אתי שפיר שהוא רמוז בסוד סיסרא האמור בפסוק זה שסודו של"א קליפת כנז"ל.

עוד תשוב תראה בסוד הכתוב (משלי יט, ב) "גם בלא דעת נפש לא טוב" שקאי על הכלבים הנקראים (ישעיהו נו, יא) "עזי נפש לא ידעו שבעה", וכמ"ש רבינו זלה"ה - הבאתי דבריו במאמר ששי. ומסיים הכתוב "ואץ ברגלים חוטא" -- מלבד מה שמלת אץ ראשי תיבות אוביץ צחיר, תמצא אותיותיהם בג' מלות אלו ואותיות הנשארים הם בגימטריא פ"ט - סוד פח עם הכולל בסוד (ויקרא יג, מט) "ירקרק או אדמדם" שהודעתיך במאמרים שעברו כמה פעמים. וסופי תיבות הוא צמא - בגימטריא סמא"ל כמ"ש במאורי אור ערך 'צמא', עיין שם. והוא הכלב הרע שרמזו עליו חז"ל (שבת סג, א) "כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר (איוב ו, יד) למס מרעהו חסד, שכן בלשון יווני קורין לכלב למס", עכ"ל. והוא סוד (יחזקאל ח, ג) "סמל הקנאה המקנה". ועיין שם במאורי אור ותבין סוד "מונע חסד" שאמרו חז"ל כי אחיזתו מן ה' גבורות -- ה' הויות עם הכולל - גימטריא צמא, כי היובש בא מצד הגבורות, והמשכיל יבין. ואץ רגל בגימטריא ש"ל קליפות.

ודע כי יש אתי סודות הרבה בכתוב זה ואין כאן מקומו. ועיין במדרש לפירושים (חלק ב' דרוש ל"א) - אפס קצהו תראה משם.

לא - וסוד ש"ל קליפות שבהם היה איוב נאחז:    פי' שגם ש"ל קליפות נרמזים כאן וכמדובר, ומלת "נאחז" לדעתי הוא להוציא בלעם מפיהם לכן היה נאחז בהם וכמש"ל בשם הרמ"ז ז"ל בסוד "גם את הטוב נקבל וגו'". ואפשר שלכן רמוזים בו ש"ל ולמעלה אמר של"א קליפות -- אך א' הוא הניצוץ המחיה אותם שהוציאו איוב בכח קבלתו יסורין מאהבה. ולפיכך רמוז בראשי תיבות "ואץ ברגלים חוטא" השם הממונה להוציא הניצוצות כנודע, והבן.

לב - ואב ואם תמצא בקללה:    פי' כמ"ש מהר"ש כי בכתובים (איוב ג', ג'-ד') "יום אולד בו והלילה" - סופי תיבות שם אמו מדוה. "אמר הרה גבר היום" - אותיות שניות שם אביו ברים.

לג - ועליו אמר שלמה דור אביו יקלל וגו':    פי' כתוב הוא (משלי ל, יא) "דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך" - מרמז על איוב שרימז אביו ואמו בקללה. וכן פירש מהר"ש.

לד - ובזה תבין איוב לא היה ולא נברא:    מהר"ש האריך בזה ריש המאמר, וכאן כתב דהסמיך זה לכאן הואיל ורחוק מן השכל שירמוז אביו ואמו בקללה מוכיח שלא היה ולא נברא. אך מפני שכותב לעיל פי' המאמר שהיה מעולם עשיה -- לכן הוכרח כאן להוסיף ולומר "בסוד אביו ואמו" שגם המה מסוד הקליפות. ולכן שפיר קלל אותם. עיין בדבריו ודו"ק.

ואמנם אחי ידידי דע באמת שיש לי בכל זה דרך אחרת, וגם במאמר ההוא (בבא בתרא טו, א) "יתיב ההוא מרבנן וכו'" - כל המאמר באורך וברוחב ובעומק - עמוק עמוק, הנה הוא בכתובים במדרש לפירושים חלק ב' דרוש העשרים עיין שם כל הדרוש ההוא ותשביע בצחצחות נפשך. ואתה תדע כי שם כתבתי ההקדמה מגלאנטי בענין מוך שהתקינה לנדתה שהוא עיקר היסוד מן הדרוש ההוא. ואמנם לא ידעתי נפשי אם גם הרב זלה"ה מסכים לזה. ואחר כך בימים לא כבירים מצאתי ראיתי בזוהר שלח (ח"ג קסח, א) וזה לשונו: "ועל דא ה' צדיק יבחן וכו' כמה דאת אמר אבן בחן", עכ"ל. ומביא במקדש מלך בשם מהרח"ו ז"ל וזה לשונו: "המבין יסורין של אהבה יבין זה, כי הצדיק הוא מוך שהתקינה לנדתה", עכ"ל. ובראותי זאת שמח לבי בקרבי.

ובענין זה יש להבין שם אמו מדוה -- הוא ממש סוד (ויקרא טו, לג) "והדוה בנדתה" בסוד הדינים שבנוקבא. ויש להאריך עוד הרבה מאוד, והמשכיל יבין מעצמו אחר שיעיין שם במדרש לפירושים. והנה שם העליתי בסוף הדרוש שנלע"ד שההוא מרבנן ורשב"נ מחולקים אם איוב גלגול תרח היה או גלגול יעקב היה - עיין שם היטב. והן עתה מצאתי בסוף ספר גלגולים בד"ה ליקוטים שורש רב המנונא סבא וכו' בזה הלשון: "איוב היה גלגול תרח דרתח להקב"ה בענן ע"ז, ועל ידי יסורין נתמרק ונתקן. ובחסד לאברהם כתוב שהיה איוב גלגול יעקב שנשא ב' אחיות ועל כן באו לו היסורין. ואפשר לפ"ד הנ"ל שבנשמה חדשה יוכלו ג' נשמות להתגלגל עמהם", עכ"ל.

ועיין גם כן מ"ש במדרש לפירושים בחלק ב' דרוש השמיני מה שכתבתי מענין זה שגלגול יעקב היה. וכבר ידוע כי ע' ענפין לאורייתא, ובזה לא יקשה לך גם בדברי הרמ"ז ז"ל הנ"ל שכתב שיסורין של אהבה היה, וכתב גם כן שהיסורין באו עליו ברזא דגלגולא, וכמו כן במגלה עמוקות אופן קי"ח כתב מפורש שיסורין של אהבה היה וכתב גם כן שם באופן ההוא מפורש שגלגול תרח היה שהיה מתחלה ע"ובד עכו"ם ורתח להקב"ה. וכהנה רבות יאריך זכרם.

אך מלבד הסודות הנמצאים בעניינים הנראים כסותרים הדבר פשוט גם כן כי ע' אנפין לאורייתא וכולי האי ואולי נזכה בדבר אחד לכוין בו אלא מרכז האמת. ודי בזה כאן. ועל כל פנים מבואר במאמר הזה כי דוד המלך עליו השלום הוא הנרכב משלשה יסודות דקו האמצעי - סודם דת"י - אשר נגדם עומדות לאה ורחל בנות לבן דקדושה המבטלת את לבן נבות דסטרא אחרא. וכן תרין משיחין שיצאו מהם בן יוסף ובן דוד יכריתו כל הקליפות יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן.

תבנית:קטע עם כותרת

1. ^ נ"ל כוונתו אל ספר שחבר בשם "מדרש לפירושים" כאן - ויקיעורך
2. ^ אולי צ"ל 'שאני מפרש'... - ויקיעורך
3. ^ החשבון לא מסתדר, וצע"ע - ויקיעורך
4. ^ כך מופיע בדפוס והוא לא הפעם הראשונה כך, אז השארתי את האיות כמות שהיא - ויקיעורך
5. ^ לא הבנתי, ואולי צ"ל 'באמרו', וצע"ע - ויקיעורך
6. ^ אחד מספרי המחבר אליעזר פישל מסטריזוב - ויקיעורך
7. ^ אולי צריך להגיה 'והראתי' - ויקיעורך
8. ^ דהיינו תת"ק - ויקיעורך
9. ^ כאשר מתחשבים בן' פשוטה שווה 700 - ויקיעורך
10. ^ דהיינו אותיות המילוי של שם ע"ב, 72 - 26 - ויקיעורך
11. ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב "התעטף" וכן לקמן, ומכיון שהדבר מנוגד לפסוק אצלנו אני לכן הגהתי - ויקיעורך
12. ^ כאן הגהתי על פי סברת דעתי, ובדפוס כתוב הג' - ויקיעורך
13. ^ כנ"ל כאשר ן' פשוטה נחשב 700 - ויקיעורך
14. ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב ממ' - ויקיעורך
15. ^ אינו מובן לי מילים אלו, וצע"ע - ויקיעורך
16. ^ נלע"ד צריך להגיה כאן 'בסוד', וצע"ע - ויקיעורך
17. ^ סמא"ל רה"ב - ויקיעורך
18. ^ לא מובן לי מילה זו האחרונה, כי עד עכשיו הוא דבר על המקור כספירת יסוד... וצע"ע - ויקיעורך
19. ^ סמא"ל לילי"ת - ויקיעורך
20. ^ תס"ו קמ"ו
21. ^ א אל אלה אלהי אלהים , אלהים ועוד 5 אותיות - ויקיעורך
22. ^ סמא"ל לילי"ת - ויקיעורך
23. ^ כוונתו כי קמץ מכיל ו' י' והחיריק הינו י' - סך הכל 26 המשלים אל מספר ארבעים - ויקיעורך
24. ^ סמא"ל נחש
25. ^ מ' י"ן א'
26. ^ דהיינו שער אריך אנפין הנזכר לעיל - ויקיעורך
27. ^ הוספתי כאן על דעת עצמי את האות ב' מתוך הקשר הדברים, ובדפוס לא מופיע, והבוחר יבחר - ויקיעורך
28. ^ לא ברור בדפוס ולא קריא, ונראה לי שכתוב מ"ן - ויקיעורך
29. ^ כך מופיע בדפוס, והיה נראה כי חסר כאן מילה, וצ"ע - ויקיעורך
30. ^ אלף למ"ד שין דלת יוד
31. ^ מטט"רון
32. ^ מיטטרו"ן
33. ^ מטטר"ון
34. ^ מכפלת גימטריא
35. ^ י"ח פעמים הוי"ה י"ח פעמים הוי"ה שווה 468
36. ^ כך מובא בדפוס, ואצלנו בספר שופטים כתוב 'הגוים' - ויקיעורך
37. ^ תוקל
38. ^ סמא"ל
39. ^ כך מובא בדפוס וכנראה שיש למחוק - ויקיעורך
40. ^ סמא"ל רה"ב
41. ^ לא הבנתי - ויקיעורך