קרב גשר מילביוס

הקרב על גשר מילביוס (Pons Mulvius) הוא קרב אחד מתוך רבים בהם נלחם קונסטנטינוס, משנת 306 ואילך, במאבק להשגת השלטון על האימפריה הרומית. לאחר מות קונסטנטיוס כלורוס - אביו - שהיה אחד מהשותפים לשליטה באימפריה הרומית יחד עם דיוקלטיאנוס, איבד קונסטנטינוס את זכויותיו בשלטון, במסגרת הסדרי השלטון שנקבעו לאחר הפרישה של דיוקלטיאנוס. בעקבות הפלת קיסרים ויורשים פוטנציאליים שונים, נותר מקסנטיוס, בנו של האוגוסטוס והקיסר במסגרת הטטררכיה הראשונה - מקסימיאנוס, המועמד העיקרי לקיסרות שעמד בעקרון הלגיטימיות השושלתית. עיקרון זה היה משמעותי בעיקר עבור חיילי הצבא הרומי, אשר בפועל היו מי שסיפקו את הכוח לקיסר. בעקבות מתח זה, ולאחר סכסוכים טריטוריאליים בינו ובין מקסנטיוס על שטחי ספרד,^[2] פלש קונסטנטינוס לאיטליה, אזור שלטונו של מקסנטיוס.

לפי ההיסטוריון לקטנטיוס (אנ'), אשר כתב בתקופתו של קונסטנטינוס, ההתגלות הייתה חלום שחלם קונסטנטינוס, ובו הונחה לסמן את מגני חייליו בסימן "X עם קו אנכי המתפתל בחלקו העליון". בשלב מאוחר יותר, הוגדר סמל זה "כריסטוגראם", אך ייתכן ומדובר בסמל פגאני שפורש בהמשך כנוצרי.

לפי גרסה אחרת, אשר נכתבה לאחר מותו של קונסטנטינוס, על ידי ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה, מתואר בטרם הקרב חיזיון דתי אחר. לפי הכתוב, בעדותו של קונסטנטינוס עצמו, סיפר הקיסר כי ראה לאור יום, מעט לפני שקיעת השמש, צלב אור גדול בשמיים. הוא העיד כי היה המום נוכח המראה, וכי לא היה לבדו, שכן חיילים רבים הצטרפו אליו במשלחת זו וראו גם הם את החיזיון. באותו הלילה, שעלה פתע, חלם קונסטנטינוס חלום, בו הופיע בשנית צלב האור, והפעם התלווה אליו ציווי אשר הורה לו להשתמש מעתה והלאה בסמל הצלב בכל המפגשים שיהיו לו עם אויביו. קונסטנטינוס דאג שבעלי המלאכה הטובים ביותר יעצבו את הסמל בזהב ואבנים טובות, והעמיד אותו מאותה עת בראש הכוחות שיצאו למלחמה ואף הציב את הסמל על קסדתו.

באביב של שנת 312 קונסטנטינוס הכריז מלחמה על מקסנטיוס ויצא לאיטליה בראש צבא שמנה כ-40,000 חיילים. כוחותיו של מקסנטיוס היו גדולים יותר ככל הנראה, כשההערכה הנדיבה ביותר אומדת כ-188,000 חיילים. התנגשות צבאית ראשונה בין השניים התרחשה בצפון איטליה בחודשי הקיץ והאביב, שבה ניצח קונסטנטינוס את הכוחות שמקסנטיוס שלח, והחל להתקדם אל עבר רומא.

מקסנטיוס בחר שלא לאפשר לקונסטנטינוס להטיל מצור על העיר, ויצא עם כוח צבאי לקראת קונסטנטינוס באזור "הסלעים האדומים" (Saxa Rubera), ליד אבן המיל התשיעית, בקרבת גשר מילביוס (Pons Mulvius) שעל נהר הטיבר, ב-28 באוקטובר 312 לספירה. קונסטנטינוס ביצע תמרון צבאי ושלח את חלק מכוחותיו לתקוף את צבא מקסנטיוס מהצד, פעולה שגרמה לתבוסת הכוח של מקסטיוס. כוחותיו של מקסנטיוס החלו לסגת, וניסו לחצות את נהר הטיבר באמצעות שני גשרים: גשר מילביוס וגשר נוסף עשוי רפסודות שנבנה מבעוד מועד על מנת להקל את תנועת החיילים של מקסנטיוס צפונה אל הקרב. במהלך חצייתם את הגשרים, גשר הרפסודות התמוטט ורבים מחייליו של מקסנטיוס, ומקסנטיוס עצמו - טבעו בנהר.

הניצחון של קונסטנטינוס היה מוחלט, והגעתו לרומא התבצעה בתהלוכת ניצחון כאשר ראשו של מקסנטיוס נישא על חנית של אחד מחייליו.^[3].

ישנם תיאורים שונים של הקרב בידי היסטוריונים וסופרים נוצריים כאשר הבולטים שבהם הם בני התקופה - לקטנטיוס ואוסביוס - שעיצבו את הזיכרון ההיסטורי של קרב זה באופן משמעותי לאורך השנים. בתיאורים אלו קונסטנטינוס מופיע כמי שעבר התגלות נוצרית ממש טרם הקרב או בסמוך לו, ובכך טמונה הסיבה העיקרית לניצחונו על פני מקסנטיוס. דמותו של מקסנטיוס מוצגת בתיאורים אלו כדמותו של עריץ שנוא על עמו, ולעיתים כרודף נוצרים - אף על פי שיש מקום להטיל ספק רב במידת אמינותם ודיוקם של תיאורים אלו, נוכח מטרתם הברורה להאדיר את הנצרות ואת קונסטנטינוס.^[3].

בתיאוריו של לקטנטיוס, החל הקרב בהתבצרותו של מקסנטיוס בין חומות העיר רומא, עקב נבואת מגידי העתידות שגרסה כי אם ייצא מחומותיה של העיר, הוא יובס. במקביל לקרב פרצה מרידה ברומא, כאשר המוני העם טענו כנגד מקסנטיוס שנטש את חובתו להגן על צורכיהם הבסיסיים, וקראו אליו במהלך משחקי הקיסר (שהתקיימו לכבוד שנת מלכותו השישית) כי "קונסטנטינוס לא יכול להיות מנוצח". בתגובה, עזב מקסנטיוס את המשחקים, קרא אליו את יועציו וביקש לקרוא בספרי הסיבילות, מהם קיבל את המסר כי האויב של הרומאים עתיד להיכחד. מתוך אמונתו הפגאנית, יצא ברוח מחודשת אל המערכה. לאחר שסימן קונסטנטינוס את מגני חייליו בסימן הקדוש אשר נגלה אליו בחלום, החל הקרב. בתחילתו הייתה ידם של כוחותיו של מקסנטיוס על העליונה, אך ככל שהתקרבו כוחותיו של קונסטנטינוס אל עבר גשר מילביוס, השתנה המאזן. הקרב מתואר בקצרה ככזה בו הופגנו אומץ ועיקשות משני הצדדים הנלחמים. כוחותיו של מקסנטיוס החלו להימלט, ודחקו את המפקד שלהם לעבר הגשר, אשר נשבר לאחר שזה האחרון חצה אותו. לפי הסיפור, חייליו הנמלטים של מקסנטיוס הם שדחפו אותו לבסוף לנהר הטיבר, מה שהוביל לטביעתו במים.

בתיאור ההיסטורי המקביל שכתב אוסביוס, הסיבה ליציאתו של קונסטנטינוס לקרב עם מקסנטיוס, טמונה בהתנהגות האכזרית של האחרון כלפי נתיניו, והשימוש לרעה שעשה בכוחו כטירן. "במטרה להחזיר לתושבי רומא את החופש שהם ירשו", החל קונסטנטינוס להתקרב אל עבר רומא, חדור אמונה וביטחון באל שיגן עליו ויוביל אותו לניצחון, כאשר כוחותיו עטויים ב"סמל המושיע". מקסנטיוס התכונן בתוך העיר עם כוחותיו, אשר הובסו דיוויזיה אחר דיוויזיה על ידי כוחות קונסטנטינוס שפלשו אל תוך העיר. מקסנטיוס ברח מכוחות קונסטנטינוס, וניסה לחצות את נהר הטיבר על ידי יצירת גשר מסירות, אשר תוך זמן קצר קרס, והוביל לטביעתו בנהר לצד חייליו.

כיום מוכרת בהקשר הקרב קשת קונסטנטינוס, אשר נבנתה לאחר הקרב מעל הדרך עליה היו עוברים מצביאי רומא לאחר ניצחונותיהם בקרבות. על הקשת ישנה חריטה הטוענת כי הקשת הוקמה על ידי הסנאט הרומי, כאות הערכה לקונסטנטינוס עבור ניצחונו את הטירן (מקסנטיוס). בנוסף, חרוט עליה כי הוקמה בשנה העשירית לשלטונו של קונסטנטינוס (בין השנים 315 ל-316, בהתאם להערכות השונות). לקשת חשיבות מיוחדת לחקר האמנות שכן ניתן לזהות בסגנון שלה את המעבר מאמנות הלניסטית לאמנות נוצרית. העדות לכך מצויה גם בעובדה כי הקשת מורכבת מיצירות אומנות עתיקות יותר אשר נבזזו, וגם באלמנטים האומנותיים בדמותם של הפסלים השונים עליה.

התאריך ההיסטורי של הקרב מוכר היטב בלוח האירועים של המאה הרביעית. ישנם ויכוחים אקדמיים בנוגע ליום עצמו, הנע בין 27 באוקטובר 312 ליום שחל למחרת. עם זאת, ממצאים אחרונים מעידים על כך כי ייתכן והקרב התקיים אף לפני שנת 312. דוגמה אחת ניתן למצוא בממצא מהמאה הרביעית ובו מתועד כי מקסנטיוס נפטר בתחילת שנתו השישית למלוכה. לפי התיעודים ההיסטוריים, מדובר על 28 באוקטובר, שנת 311. בכתבים אחרים מצוינת השנה 312, מתוך ניסיון למצוא התאמה בין הגדרות התפקידים השלטוניים ביניהם עבר מקסנטיוס.

• ברוס-מיטפורד, מירנדה, סימנים וסמלים, תרגום דפנה לוי, הוצאת כתר, 1998
• רובין, זאב, התנצרותה של אירופה, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון, 1991
• שוחט, יניר, משמעות הקרב בין קונסטנטינוס וליקיניוס, זמנים רבעון להיסטוריה, גיליון 29, 1988
• שצמן, ישראל, האימפריה הרומית ומורשתה, האוניברסיטה הפתוחה, 2002
• עמית, משה, תולדות הקיסרות הרומית, י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2002
• Brummn, Patrick, The Battle of the Milvian Bridge: The date Reconsidered
• Eusebius, Life of Constantine, Heraklion Press. Kindle Edition. (Printed: Eusebius, Life of Constantine, translation by Averil Cameron and Stuart G. Hall. Oxford Clarendon Press, 1999)
• Lactantius, Of the Manner In Which The Persecutors Died. 
• Web Source: http://people.ucalgary.ca/~vandersp/Courses/texts/lactant/lactpers.html#XLVI
• Printed Edition: Lactantius, Of The Manner In Which The Persecutors Died, Kessinger Publishing, 2010
• Van Dam, Raymond, Remembering Constantine at the Milvian Bridge, Cambridge University Press, 2011

• קרב גשר מילביוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)