קוסטה דל סול

לאורך קוסטה דל סול עובר ה"קרטרה דה-קדיס", כביש ראשי, העובר מצפון-מזרח לדרום-מערב באופן כללי במקביל לקו החוף. קוסטה דל סול משתרע מהקילומטר ה-118 של ה"קרטרה דה-קדיס" בצומת סאן-רוקה, גיברלטר, עד לוולז מלגה, בסביבות קילומטר 300 של הכביש.

מצפון, תחום קוסטה דל סול על ידי הרים הכוללים את הרי ברמנחה שמתחילים בקאסרס שגובהו 450 מטר מעל פני הים (קילומטר 147), ההר הגבוה הראשון הוא ראלס שמעל לעיירה אסטפונה - 1450 מטר (קילומטר 155) וממשיכים מזרחה אל מעבר לקוסטה, שם הם מתחברים לסיירה נבדה ששיאם בסיירה דה-לה נייבה (הר השלג) שבגרנאדה.

החוף נחצה על ידי נחלים רבים, בממוצע כל כמה מאות מטרים עד קילומטר וקצת, שזורמים מההרים לים. הנחלים האלו נוטים לשיפטונות בחורף, ולפעמים מתייבשים בקיץ. במעלה כמה מהנחלים הגדולים יש סכרים ומאגרי מים. רוב המשקעים שנופלים על ההרים נופלים בצורת גשם, אם כי מדי פעם יש שלגים, והרים גבוהים כמו ראלס יכולים להחזיק פסגה מושלגת ליום-יומיים בשיא החורף. באופן כללי יש מחסור במים בקוסטה, וישנם מתקני התפלה. רוב התושבים נוהגים להשתמש במי הברז לרחצה, ושותים מים מינרלים.

רוב האזור המיושב בקוסטה מתקיים ברצועה שבין הים להרים, אזור ברוחב של כעשרה עד עשרים קילומטרים, כאשר קו החוף רובו מישורי, והגבעות מתרוממות אחריו אל תוך ההרים. ישנם אזורים מיושבים נוספים בעמקים שבין ההרים, אך הם נחשבים לעיתים כחלק מ"ספרד האמיתית" ולא כחלק מהאזור התיירותי, אם כי הגדרת האזור התיירותי הרשמית מכסה אותם.

החוף עצמו נחשב לרכוש ציבורי, וכיום אסור לבנות ממאה מטר מקו המים.

לאורך החוף שני כבישים. הקרטרה דה-קדיס (N340 במיספור הישן, A7 במיספור החדש) קרוב לחוף, וכביש האגרה AP7 (שרץ במקביל, עם מספר חיבורים מוגבל) מרוחק יותר. היישובים נמצאים ברובם לאורך החוף ובין שני הכבישים האלו. התלות בקרטרה דה-קדיס היא טוטאלית משום שאין כבישים אחרים בין מזרח למערב, ואי אפשר לעבור בין יישוב אחד למשנהו או אפילו בין כביש שירות אחד למשנהו מבלי להשתמש בכביש הראשי. העיר מלאגה היא העיר הגדולה באזור, ומהווה בירה אדמיניסטרטיבית לרובו, אך אינה נחשבת לתיירותית. רוב התיירים מגיעים לקוסטה דרך שדה התעופה שלה (km235), אך מדירים את רגליהם ממנה, והיא מהווה למעשה מובלעת של "ספרד האמיתית" המחלקת את הקוסטה בין המועצות המקומית שמאוגדות כ"קוסטה דל-סול המערבית" ואלו שמאוגדות ב"קוסטה המזרחית". לאורך החוף ישנן עיירות נופש בסדר גודל של כמאה עד מאתיים אלף איש כל עשר עד עשרים קילומטר ממזרח למערב, בשטח שביניהן ישנם כמה כפרים ספרדיים, ובשטח שאינו מעוייר או ספרדי ישנן "אורבניזציות" (Ubranizations)- אזורים של דירות נופש שגודלם נע בין בניין אחד לשכונות שלמות סביב מרכז מסחרי או מגרש גולף. ברוב שטחי השיפוט העירוני שבקוסטה השטח נתון לשליטה המנהלית של העיירה, אך אזור החוף שמחוץ לעיירה מלא ב"אורבניזציות", ויכול להקיף אזור הגדול פי כמה וכמה מהעיירה עצמה. ה"אורבניזציות" מתחברות לכביש הראשי דרך כבישי שירות, ותושביהם תלויים ברכב הפרטי כדי להגיע ממקום למקום.

בתחילת שנות החמישים הגיע הנסיך הגרמני אלפונסו פון הוהנלוהה לכפר דייגים שקט בשם מרבייה (Marbella, באנדלוסית ll = Y) וייסד בקרבתו (km179)כפר נופש יוקרתי בשם מרבייה קלאב. הנסיך גרם לחוג הסילון של אותם הימים להעדיף את דרום ספרד שטופת השמש על הריביירה הצרפתית או בייריץ שעל שפת האוקיינוס האטלנטי הקר. בשנות השישים המאוחרות החליט הרודן הספרדי פרנסיסקו פרנקו להקדיש את הקוסטות, וכן את האיים הבלאריים והקנאריים לתיירות חוץ מצפון אירופה, והשיק תעשיית תיירות שהתבססה על חופשות חבילה זולות יחסית, בתי מלון חדשים, וטיסות שכר. החלטתו זו החלה את עידן תיירות ההמונים וחופשות שמטרתן "ים וחול" באירופה. המשטר הפשיסטי בספרד לא הרתיע את ההמונים מלנהור לחופשת החבילה הראשונה שלהם מחוץ לארצם, וב-1975 פרנקו מת, ויורשו המלך חואן קאלוס השני החזיר את הדמוקרטיה במהלך ששיאו בחוקת 1977. התיירות ההמונית הורידה את ערכה של הקוסטה דל-סול, אך המרבייה קלאב המשיך למשוך תיירות יוקרה, שהתחזקה עם פתיחת המרינה השכנה בפוארטו בנוס (km174) הקזינו שמולו, והקמתם של ארמונות הקיץ של מלך ספרד, חואן קארלוס השני, ומלך סעודיה פהד במרבייה. תרומה נוספת ליוקרתה של הקוסטה הביאו משחקי הפולו בסאן-רוקה, שמשכו לאזור את הנסיך צ'ארלס הבריטי וחוג הפולו האריסטוקרטי מבריטניה שמשתמש במרינה של סוטו-גרנדה (km135)כבסיס ליאכטות שלהם.

במהלך שנות השמונים הצטרפה ספרד לאיחוד האירופי, והחלה במהלך של מכירת בתי נופש, מלונות "טיים שרינג", והקמת "אורבניזציות" לתיירים בשטח שבין העיירות. המהלך הזה נועד להוסיף לתיירות הקיץ העונתית שכבה של תיירים-תושבים שיחזיקו דירות בספרד ויביאו כסף זר נוסף למדינה בין אם יעתיקו את מקום מגוריהם לשם או ישתמשו בדירות חלק מהזמן. ההחלטה הזו החלה את תהליך ההתיישבות הצפון אירופאית בקוסטות, אך גם הביא לתופעות שליליות.

(מהאנגלו-ספרדית Costa del Crime) במהלך שנות ה-80 התיישבו בקוסטה דל סול לא רק צפון אירופאים שוחרי בטן-גב, ופנסיונרים חביבים, אלא גם שכבה של פושעים צפון אירופאים שעברו לספרד בגלל שלא היו חוזי הסגרה בינה לבין מדינות צפון אירופה. פושעים אלו התגוררו בעיקר בסביבות מרבייה היוקרתית, והעיתונות הצהובה בבריטניה וגרמניה הייתה מסקרת מעת לעת את אורח חייהם בשמש הספרדית בהשוואה לפסקי הדין שניתנו נגדם בארצותיהם. עם כל הביקורת על הפושעים האלו, הם ברובם לא סיפקו לרשויות בספרד תירוץ לפעול נגדם, והתנהגותם הצרכנית נתנה בסיס להתהוות כלכלת יוקרה באזור. בין הקשרים הנוצצים יחסית שלהם הייתה הזמרת סמנת'ה פוקס, שצילמה את הקליפ לNothing´s gonna stop me now במרבייה וסביבתה. החגיגה נגמרה עם הסכם ההסגרה ב-1988, ועם התיאום בין המשטרות באירופה שנכנס מכוח הסכם מאסטריכט ב-1992. בימינו יש שרידים לפושעי הקוסטה דל-קראיים, אך רוב המתיישבים הצפון אירופאים רואים בתקופה מעין תקופה רומנטית שמקבילה אולי לאסירים שייסדו את אוסטרליה.

מ-1992 והלאה מותר לכל אזרח אירופאי (ממדינות האיחוד שלפני 2005) להיכנס ולהתיישב בכל מדינה אחרת באיחוד. למדינות האיחוד מותר לדרוש שאזרחים אירופאים המתיישבים בהן ירשמו במנהל האוכלוסין המקומי, ועליהן לתת לאזרחים אירופאים אלו זכות להצביע בבחירות העירוניות. כמו כן יש מעבר חופשי של סחורות בתוך האיחוד, אם כי מותר למדינות השונות להטיל מיסים על אלכוהול וסיגריות.

ההשפעה על ההגירה הצפון אירופאית הייתה עצומה. מ-1992 והלאה מותר לאזרח אירופאי לקום ולעבור לכל מדינה באיחוד. המשיכה של השמש הספרדית על תושבי צפון האיחוד הביא לכך שבקוסטות הספרדיות של ימינו ישנם כמיליון בריטים, בערך חצי מיליון גרמנים, ועשרות אם לא מאות אלפי הולנדים ואזרחי מדינות סקנדינביה. באזורי ה"אורבניזציות" יש מקומות בהם נפרשים קילומטר אחר קילומטר של בתי נופש שבעליהם צפון אירופאים.

ספרד שיווקה את הקוסטות כמקומות לחופשות "בטן גב" או "ים וחול" ללא מחויבות אינטלקטואלית לשפה או להיסטוריה. השיווק הזה גם משליך על אופן השתלבותה או ליתר דיוק - אי השתלבותה של ההתיישבות הצפון אירופאית בקוסטות. רוב המתיישבים מגורר באורבניזציות שנבנו על מנת לאכלס זרים, באזורים שצורת היישוב הראשית שלהם היא אורבניזציית מתיישבים. כאשר הם נוסעים לעיירות הספרדיות הם מוצאים שבכל המסעדות ישנו תפריט אנגלי וגרמני, רוב העסקים ונותני השירות מספקים שירות באנגלית, כך שהמתיישבים מסתגלים מהר מאוד לכך שניתן לחיות בקוסטה בלי ללמוד ספרדית, מה גם שהניב האנדלוסי שונה מאוד בהגייתו מהשפה הספרדית-קסטיליאנית הרשמית שמלמדים. מקומות הבילוי התיירותיים מקבעים אפשרות בילוי שמיועדת לזרים, ורוב התושבים הזרים מעדיפים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר בינלאומיים.

הספרדים מצידם משתמשים בהתיישבות הזרה כעילית מיובאת, שתפקידה לצרוך. רוב המקצועות החופשיים באזור תלויים בעסקי הנדל"ן, או בשירותים הנחוצים בחיי היום-יום של התושבים הזרים. התיירים-תושבים מביאים הכנסות שמקורן בצפון אירופה, והן גבוהות בממוצע מההכנסה הספרדית, ולכן הם מסוגלים לצרוך שירותים ומוצרים בצורה שמכפילה פי כמה וכמה את מספר העסקים שהתושבים הספרדים היה יכול להחזיק ללא ההתיישבות הצפון-אירופאית. כרגע הספרדים רואים בהתיישבות "קידמה" שתורמת לכלכלת ארצם, וסוג פיתוח רצוי לקוסטות, שהן אזורים המרוחקים ממרכזי האוכלוסייה המרכזיים של ספרד. הקוסטה דל סול נהנית ממצב חוקי נוח באנדלוסיה, אך מדינת ולנסיה הטילה חוקים מפלים על ההתיישבות הזרה כגון "חוק ההפקעות הוולנסיאני" שדורש שמי שאדמתו הופקעה ישלם עבור פיתוח "אורבניזציות", ומאפשרת לחברות המים לגבות תעריף גבוה למי שאינו תושב קבע. סוג הפשע הנפוץ ביותר בספרד הוא כנראה בניית בתי נופש בלתי חוקיים ומכירתם.

למתיישבים מבריטניה ואירלנד יש יתרון מסוים במעבר לקוסטה דל-סול, והוא שהם אינם צריכים להפרד מהטלוויזיה והמוצרים שהם רגילים לצרוך בארצם. רשת הטלוויזיה הלוויינית SKY מכסה את ספרד בצורה לא רשמית, על מאות ערוציה.

גיברלטר היא יתרון ענק משום שהיא מעניקה למתיישבים הבריטים והאירים מגוון חנויות ומוצרים שאין בספרד, או שהמידות והצורות הספרדיות שלהם שונות, ויש בה סופרמרקט בריטי בשם סייפווי'ס/מוריסונ'ס. הסופרמרקט הזה תמיד מושך אליו קונים תושבי הקוסטה, ולקראת חג המולד הוא עמוס במיוחד, כאשר עשרות אלפים חוצים את הגבול לקולוניה הבריטית כדי לקנות את כל אותם מוצרים בריטים ייחודיים - במיוחד מזון קפוא או טרי, שאין להם מקבילה ספרדית. ניתן להשיג שם אוכל צמחוני כמו Quarn הבריטית או טבעול הישראלית. בבניין השוק המרכזי שבכיכר הראשית יש גם חנות של אוכל כשר. למתיישבים הבריטים גיברלטר מציעה קפיצה קטנה הביתה בצורה שלא קיימת בקוסטות האחרות.

הצייר הנודע פאבלו פיקאסו נולד בעיר מלגה, אך עזב לפריס כדי ללמוד אומנות בשנות העשרים לחייו ולא שב לספרד בגלל מלחמת האזרחים והשלטון הפשיסטי שאחריה. שדה התעופה של מלגה נקרא על שמו, וכן שמות רחובות וכיכרות בערים המרכזיות של הקוסטה, אבל יש לזכור שמדובר ב"נפקד - נוכח" שעיקר פועלו היה בצרפת. המקום היחיד עם קשר ממשי לפיקאסו הוא המוזיאון בבית בו נולד, שמציג כמה רישומים, ו"חדר מולד" (על משקל סצינות המולד של ישו) עם בגדי הטבלה ועריסה מתקופת ינקותו. אין במוזיאון יצירות חשובות של פיקאסו.

את הקוסטה דל-סול משרתים שני שדות תעופה, הגדול שבהם הוא שדה התעופה ע"ש פאבלו פיקאסו במלגה (AGP) בקילומטר 230 שמשרת את רוב מערב אירופה, השני הוא שדה התעופה של גיברלטר במושבה הבריטית קילומטר 118 (GBZ) שניתן לטוס ממנו בעיקר לבריטניה. לעיר מלגה יש תחנת רכבת המחברת לרשת המסילות הארצית בספרד וניתן להגיע ממנה למדריד ב־4 שעות. יש שירותי מעבורות מצפון אפריקה למלגה ואלג'זירס (נמל במערב מפרץ גיברלטר שאינו נכלל בקוסטה עצמה) בעיקר מהמובלעות הספרדיות מלייה וסאיוטה שבצפון מרוקו, ומהעיר המרוקאית טנג'ה (שכתוב השם הערבי, שמכיל טא מרבוטה)

בקוסטה עצמה התשתית התחבורתית הראשית היא כביש הקרטרה דה-קדיס (A7 בסימון החדש, אם כי הוא עדיין מכונה N340 לפי הסימון הישן), וכביש האגרה המקביל AP7. האיחוד האירופאי הקצה לצירים האלו סימון נוסף - E15. רוב התחבורה בקוסטה תלויה ברכב פרטי, במיוחד ל"אורבניזציות" שכבישי הגישה אליהם מתפתלים קילומטרים מהכביש הראשי אל החוף או פסגות הגבעות. בתחום התחבורה הציבורית ישנה רכבת פרברית בין מלגה לפואנחירולה (km200)שתוכנית המתאר הרשמית כוללת את הרחבתה לעבר מרבייה ואסטפונה, ורכבת פרברית נוספת לאורך המסילה הבינעירונית. ישנם גם קווי אוטובוס של חברת פורטילו בתוך העיירות, וקווים מקומיים בין שתי עיירות שכנות לאורך הכביש הראשי, אך כדי לנסוע מרחק הגדול משתי עיירות או לשדה התעופה צריך לקחת אוטובוס לתחנה מרכזית באחת העיירות וקו אחר מהתחנה, דבר שהופך את הנסיעה ברכב פרטי לעדיפה.

לאורך החוף ישנם נמלי דיג ומרינות תיירותיות, אך אלו משמשות לנופש ולא לתחבורת פנים רצינית.

התקשורת הספרדית כוללת רשתות טלוויזיה ורדיו ארציות של TVE וגורמים מסחריים. לכל עיירה ספרדית יש תחנה מקומית, ומרבית המשדרים נמצאים על ראשי ההרים. העיתונאות הספרדית המקומית כוללת את עיתון SUR שנועד לסקר את מדינת אנדלוסיה, ועיתונים מקומיים של העיירות השונות.

העיתון SUR מפרסם גרסאות באנגלית וגרמנית.

חוץ מרשת הלוויין SKY ששידוריה נועדו לבריטניה וקליטתם בקוסטה דל-סול אינה חוקית אך נפוצה, ישנם כמה וכמה גופי תקשורת דוברי אנגלית שמקורם בקוסטה ובסביבותיה.

ערוץ ה-GBC משדר מגיברלטר ונקלט באנטנות רגילות במערב הקוסטה.

רדיו גיברלטר, ושתי תחנות הרדיו של הצבא הבריטי BFBS משדרים מגיברלטר הבריטית וניתן לקלוט אותם בעיקר במערבה של הקוסטה. רדיו גיברלטר משדר בעיקר באנגלית, אך יש לו משבצות שידור בניב הלדינו הגיברלטרי.

Spectrum, Central, Wave, Octopus, REM, ואחרות משדרות ברישיון משרד התקשורת הספרדי. תחנות אלו מעבירות את חדשות הBBC כל שעה חוץ מOctopus האירית שמקריאה את כותורות רשת SKY הבריטית או RTÉ האירית, ומשדרות תוכן מוזיקלי, חדשות מקומיות ותוכניות דיבור.

Onda radio, התחנה משדרת בעיקר באנגלית, החדשות שלה משודרות מספרד מנקודת מבט ספרדית, ויש לה שעות שידור בשפות אחרות כגון גרמנית ושוודית.

ניתן להשיג את רוב העיתונים האנגליים הראשיים בקוסטה דל סול. העיתון הנפוץ ביותר הוא ה"דיילי מייל" בעל הקו הימני, שעיקר התועלת שבו היא עידוד המתיישבים שאנגליה מתדרדרת והם עשו את המהלך הנכון כשעברו לספרד. רוב המתיישבים קונים את עיתוני סוף השבוע כדי לקבל את מדריך הטלוויזיה הבריטי.

העיתון Costa Del Sol News הוא העיתון המקומי המוביל ומחירו אירו אחד. ישנם עוד מספר עיתונים המחולקים בחינם, אך מכילים ברובם פרסומות אחרי 2-3 דפי חדשות מקומיות.

SUR in English, הגרסה האנגלית של עיתון SUR האנדלוסי.

• הקריסה הכלכלית בספרד לא הגיעה לקוסטה דל סול, באתר TheMarker‏, 19 באוקטובר 2012
• כרמית וייס, ‏מאלגה וקוסטה דל סול - חופי השמש של אנדלוסיה, באתר GoTravel

•   קוסטה דל סול, ברשת החברתית פייסבוק
•   קוסטה דל סול, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   קוסטה דל סול, ברשת החברתית אינסטגרם
•   קוסטה דל סול, ברשת החברתית טיקטוק
•   קוסטה דל סול, ברשת החברתית LinkedIn
•   קוסטה דל סול, סרטונים בערוץ היוטיוב
•   קוסטה דל סול, הבלוג הרשמי