ציונה פסל

פסל נולדה בתל אביב ב-4 במרץ 1942 למשפחת מייסטרובסקי. הוריה היו חלוצים שעלו ארצה בשנת 1935 מווילנה ונקלטו על ידי בני מרשק בקיבוץ גבעת השלושה, הם היו ממקימי בית החרושת לנעלים בקיבוץ. בשנת 1938 עברו לתל אביב. ציונה למדה בבת הספר היסודי הדתי שורשים שבתל אביב ולאחר מכן בבית הספר התיכון עירוני ה'. הייתה חניכה ומדריכה בתנועת "המחנות העולים" ומדריכה ב"מכבי הצעיר".

בין השנים 1959–1961 שרתה בצה"ל ביחידת מצ"ח. למדה בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה לתואר ראשון ושני בסוציולוגיה ובמדעי המדינה. בשנת 1974 סיימה לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והוסמכה כעורכת דין. את ההתמחות עשתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אצל השופט מקס צ'רנובילסקי.

ב-1978 החלה להרצות במסגרת ויצו ובאותה שנה הקימה בהתנדבות את הלשכה המשפטית של ויצו בהרצליה ובישובים נוספים. נמנתה עם נושאות הדגל בפעילות של קידום נשים וצמצום הפערים בויצ"ו.

בשנת 1979 נבחרה כיו"ר דור ההמשך של ויצו בהרצליה ובשנת 1982 נבחרה כיו"ר ויצו הרצליה. במסגרת פעילותה אימץ הסניף את ילדי האסירות בבית סוהר נווה תרצה והיא סייעה בהקמת המקלט לנשים מוכות בניהולה של רות רזניק (לימים כלת פרס ישראל על פועלה זה).

ב-1983 נבחרה לחברת מועצה יחידה במועצה העירונית של הרצליה. הצטרפה, כסיעת יחיד, בלתי מפלגתית, למועצת העיר בראשותו של אלי לנדאו. ב-1984 מונתה לסגנית ראש העיר בפועל והקימה את הוועדה הראשונה בארץ לקידום מעמד האישה במסגרתה שיתפה פעולה עם שדולת הנשים.

במסגרת תפקידיה הציבוריים כסגנית ראש עיר שמשה:

• ראש אגף החינוך, התרבות והרווחה בעיריית הרצליה
• יו"ר חברת מוסדות חינוך (שיקום שכונות ומתנ"סים)
• יו"ר ועדת חינוך
• יו"ר הוועדה לקידום האישה
• יו"ר האגודה לתרבות הדיור
• יו"ר הוועדה לשירותים קהילתיים וחברתיים.

בתום הקדנציה בעירייה פנתה לתחום העסקי והתמחתה בניהול ארגוני. מוסמכת המרכז לניהול בשיתוף של ד"ר יצחק אדיג'ס. ובין השנים 1991–1993 שימשה כמנכ"ל אדיג'ס ישראל בע"מ. כיום, פעילה כמתנדבת מטעם משרד הביטחון למשפחות שכולות.

נשואה לוויליאם פסל, ולהם שני ילדים.

• "גיבורה מקומית", דבר, 13-2-1983
• מאיר אהרוני (עורך), מי ומי בשרון: ספר האישים והמעש, 1989.