צ'ן קאיגה

צ'ן קאיגה נולד בבייג'ינג, סין למשפחה שמוצאה מהעיר פוג'ואו. במהלך מהפכת התרבות בסין הצטרף למשמרות האדומים. אביו, צ'ן הואאיאי היה במאי ידוע בפני עצמו. כחבר בגיל העשרה של המשמרות האדומים, צ'ן, כמו צעירים רבים אחרים, גינה את אביו, החלטה גורלית שלבסוף למד להתחרט עליה. ואכן, תקופה זו בחייו ממשיכה להשפיע על חלק ניכר מעבודותיו מאז, בייחוד בתיאורים הלא מחמיאים של מהפכת התרבות ב"שלום לפילגש", וביחסי האב והבן ב"יחד". עם תום המהפכה התרבותית, הצטרף צ'ן בשנת 1978 לאקדמיה לקולנוע בבייג'ינג, שם סיים את לימודיו בשנת 1982 כחלק מהדור החמישי של יוצרי הקולנוע הסיניים^[1].

עם סיום לימודיו החל לעבוד ב"אולפני הקולנוע בגואנגשי", יחד עם חברו לספסל הלימודים ג'אנג יי-מו. סרטו הראשון, "האדמה הצהובה" (1984), נחשב לאחד היצירות החשובות ביותר של הדור החמישי של במאי הקולנוע הסיניים^[1]. עם הדימויים החזותיים העוצמתיים, וסגנון הסיפור המהפכני שלו, הסרט סימן שינוי באופן בו נראו ונתפסו סרטים ברפובליקה העממית של סין. הסרט מספר את סיפורו של חייל קומונסטי הנשלח על ידי המפלגה לכפרים ללקט שירי עם שילוו את המהפכה^[2]. "המצעד הגדול" (1986) ו"מלך הילדים" (1987) הרחיבו את הרפרטואר הקולנועי שלו. בשנת 1987 הוענק לו מלגה מטעם המועצה לתרבות אסיה, והוא שימש כחוקר אורח בבית הספר לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק. בתחילת 1989 ביים קליפ לשיר "Do You Believe In Shame" של להקת דוראן דוראן. מאוחר יותר באותה שנה, הוא עשה את "חיים על מיתר", סרט אזוטרי ביותר המשתמש באלגוריה מיתית ונוף עבות כדי לספר את סיפורם של מוזיקאי סנקסיאני עיוור ותלמידו. באותה שנה הוא היה חבר בחבר המושבעים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-39 בברלין.

סרטו המפורסם ביותר במערב, "שלום לפילגש" (1993), שהיה מועמד לשני פרסי אוסקר וזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנת 1993. הסרט, שמבוסס על רומן של ליליאן לי, מציג את ההיסטוריה של סין במאה ה-20 דרך סיפור חייהם של שני שחקנים באופרה של בייג'ינג בין השנים 1925–1975. הסרט עוקב אחר סיפורה ההפכפך של המדינה שעברה תוך חמישה עשורים מלחמת עולם, מהפכה קומוניסטית ומהפכה תרבותית, תוך עיסוק באמנות הקלאסית והשמרנית של תיאטרון הקבוקי^[3]. אחר ההצלחה חסרת התקדים של "שלום לפילגש" יצר את "ירח מפתה" (1996), דרמה תקופתית נוספת בכיכובם של לסלי צ'ונג וגונג לי. סרטו הבא "הקיסר והמתנקש" (1999), הוא אפוס על צ'ין שה-חואנג, קיסר סין האגדי והמתנקש שסירב להרוג אותו.

בשנת 2002, צ'ן ביים את סרטו הראשון והיחיד באנגלית, "הרוג אותי ברכות", מותחן בכיכובם של הת'ר גראהם וג'וזף פיינס, אם כי הוא הוכיח כאכזבה ביקורתית ופופולרית כאחד. באותה שנה גם ביים את "ביחד", סרט אינטימי העוסק בכנר צעיר ואביו^[4][1]. בשנת 2005 ביים את ה"הבטחה" סרט אגדה ואמנויות לחימה, שהיה ההפקה הסינית היקרה בכל הזמנים בעלות של 30 מיליון דולר. ההבטחה ראתה את צ'ן עובר לתודעה מסחרית יותר, שינוי שנחשב תפנית סגנונית רדיקלית מיצירותיו הקודמות^[5].

בשנת 2006 הוענק לו פרס מפעל חיים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-28 במוסקבה. באותה שנה גם היה אומר להשתתף בפסטיבל הקולנוע ירושלים ה"הבטחה"^[6], אך ביטל את בואו בגלל מלחמת לבנון השנייה^[7].

בשנת 2008 ביים את הביוגרפיה "לנצח התלהב", סרט המבוסס על אופרה סינית. ומיד אחר כך ביים את "הקורבן" (2010), שהוא עיבוד מחודש של המחזה המפורסם "היתום מג'או". הסרט היה להיט בקופות ומבקרים רבים ראו בו את חזרתו ליצירת איכות.

בשנת 2019 ביים אחד משבעה קטעים בסרט עמי וארצי, סרט דרמה אנתולוגי סיני בו מככבים רבים מהשחקנים המובילים בסין. הסרט הופק במשותף על ידי חברת הפצת הסרטים של Huaxia, סרטי פוליבונה וסרטי עליבאבא. הסרט יצא בסין ב-30 בספטמבר 2019, לציון יום השנה ה-70 להקמת הרפובליקה העממית של סין.

הוא שיחק גם בכמה סרטים, ביניהם "הקיסר האחרון" של ברנרדו ברטולוצ'י (1987) ובסרטים שביים "הקיסר והמתנקש" ו"ביחד".

רשימה חלקית

• "האדמה הצהובה" (1984)
• "המצעד הגדול" (1986)
• "מלך הילדים" (1987)
• "חיים על מיתר" (1989)
• "שלום לפילגש" (1993)
• "ירח מפתה" (1996)
• "הקיסר והמתנקש" (1999)
• "הרוג אותי ברכות" (2002)
• "Forever Enthralled"‏ (2008)
• "הקרב באגם צ'אנגג'ין" (2021)

•   צ'ן קאיגה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   צ'ן קאיגה, באתר AllMovie (באנגלית)
•   צ'ן קאיגה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• עדנה פיינרו, ‏"צנזורה היא נושא קשה מדי. בואי לא נדבר עליו", באתר גלובס, 6 ביולי 2006 - ריאיון לקראת ביקורו בישראל
• צ'ן קאיגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)