פרת

מימי הפרת מנוצלים על ידי שלוש המדינות שבהן הוא עובר. עם זאת, טורקיה הקימה סכרים גדולים בחלקו האמצעי ושליטה זו מקנה לה עוצמה פוליטית אדירה כנגד סוריה ועיראק. בעבר, טורקיה איימה בהטיית חלק גדול יותר של המים לתחומה, על חשבון שכנותיה.

ע"פ הערכות שונות, הסכרים שבנתה טורקיה על הפרת והחידקל הקטינו את אספקת המים לסוריה בכ- 40%, וכ- 80% לעיראק בהשוואה לשנת 1975.^[2]

לפרת יש כמה יובלים עיקריים: הסג'ור, הבליח' והחבור.^[3] בחלקו התחתון של הנהר, השיפוע על פני השטח קטן ביותר - בין השאר משום שבמשך הדורות נערמו שם כמויות גדולות של אדמת סחף. עובדה זאת יצרה נפתולים ואפיקים קטנים. לעיתים קרובות עולה נהר הפרת על גדותיו ומציף את הקרקע בשיטפונות אדירים. מרבצי הסחף גרמו להיווצרות של שטח ביצות נרחב, בעיקר בדרום עיראק. חוקרים מסוימים סוברים כי אף קודם לכן הייתה התיישבות סביב נהר זה, כמו תרבויות תל חלאף, עוביד, ארך, ואור.

מימי הפרת מנוצלים להשקיה החל מימי קדם ועד ימינו אנו. סביב ובעקבות נהר זה קמו מן התרבויות הגדולות בעת העתיקה - תרבויות כמו אכד, אשור ובבל. תרבויות אלה נוצרו בשטח שהיום שוכנת עיראק ובעבר נקרא מסופוטמיה ("הארץ שבין שני הנהרות"), חציית הנהר נעשתה באמצעות דוֹברות, ובהן השתמשו גם חֵילות אדירים, כמו צבאו של סנחריב. בתעודות הקדם-סרגוניות ממארי נהר פרת מתואר כאלוהות, ומן התיעוד האפיגרפי מהאלף השני לפנה"ס עולה כי נהר הפרת החל לאבד בהדרגה מקדושתו הדתית, נמצא תיעוד ארכאולוגי לכך שבתקופה הבבלית התיכונה "אלוהי פרת" היה ביטוי השגור בקרב תושבי האזור.

על פי סיפור הבריאה הבבלי - "אנומה אליש" מימיי האפרתס (פרת) ומימיי הטיגריס (חידקל) נובעים משתי עיניה של האלוהות המנוגדת למרדוק - תיאמת, עין ימנית זורמת אל הטיגריס ועין שמאל אל הפרת.^[4] מאוחר יותר צומצמה הגישה הרואה בנהר פרת כאלוהות עצמאית המשמשת את האל המסופוטמי "שמש".

שמו הקדום של הנהר היה "מַלַה".^[5]

הסוחר אלדד הדני בן המאה התשיעית מוסר אודות בני זבולון השוכנים בהרי פארן ומגיעים עד לנהר פרת, ובני שבט ראובן יושבים מאחורי הרים אלה, ולשלשת השבטים הללו "מקרא משנה תלמוד ואגדה" ומדברים בלשון הקודש ופרסית. הפרת מופיע במגילות מדבר יהודה בצורה הלקוחה מהשפה האכדית "פּוּרת",^[6] ובספר בן סירא - התורה מייצגת את הפרת שמתואר כנהר מוצף בחוכמה -"מטיפה שכל כנהר פרת וכירדן בימי הקציר."^[7]

במקרא מכונה הפרת "הנהר הגדול", והוא בין הנהרות הראשיים שנזכרים בתנ"ך. הוא מצוין כגבול הצפוני של "הארץ המובטחת" בכתובים רבים, כגון: בהבטחת האל לאברהם (בראשית, ט"ו, י"ח) ובנאום משה (דברים, א', ז'). לפי דעות מסוימות, הפרת גם מהווה את הגבול המזרחי של הארץ המובטחת (למשל ספרו של הרב ישראל אריאל, "אטלס ארץ ישראל לגבולותיה"). הפרת גם מוזכר בתנ"ך כאחד מארבעת הנהרות שיצאו מגן עדן (בראשית, ב').

כינויו של המקום שבין שני הנהרות הפרת והחידקל הוא ארם נהריים במערב מסופוטמיה.

הנביא ירמיהו עשה שני מעשים סמליים הקשורים לפרת:

• בפרק נ"א מצווה ירמיהו את שריה בן נריה בן מחסיה לקחת ספר נבואות חורבן על בבל ולקרוא את הספר באוזני אנשי בבל. לאחר מכן, עליו לקשור אל הספר אבן ולהשליכו אל תוך פרת, כדי לסמל את שקיעת בבל.
• בפרק י"ג ירמיהו לוקח חגורת פשתן (הנקראת בתנ"ך "אזור פישתים") וטומן אותה ליד הפרת. הנזק שנגרם לחגורה מסמל את הנזק שייגרם לעם ישראל בגלל חטאיהם.

רבים מחוקרי המקרא מניחים שהפרת הנזכר בפרק י"ג בירמיהו איננו נהר הפרת, כי אם נחל פרת (ואדי קלט) שבהרי יהודה. אולם המפרשים בדורות הקודמים סברו שמדובר בנהר פרת. היה מי שהשתמש במעשה האזור כדי להוכיח שהנביאים לא עשו את המעשים המתוארים בתנ"ך בפועל, אלא רק במראה הנבואה, שכן לא סביר שהנביא ירמיהו ילך מענתות עד לפרת רק כדי לטמון אזור פישתים.

על פי האסכולה הדויטרונומיסטית, בספר יהושע כ"ד: ב', ג', י"ד, ט"ו - "עֵבֶר הַנָּהָר" (הפרת) מהווה גבול החוצץ בין שתי תרבויות האמורות להיות שונות מבחינה מהותית.

נהר הפרת מוזכר במשנה לעניין זמן בקשת גשמים בברכת השנים בתפילת העמידה. לפי ההלכה, מתחילים לבקש גשמים רק 15 יום לאחר סיומו של חג הסוכות, בתאריך ז' בחשוון. סיבת עיכוב זה היא חישוב משך הזמן הדרוש לעולי הרגל שבאו מבבל, על מנת שיוכלו לעבור את נהר פרת לפני שיעלה על גדותיו מחמת הגשמים.

בתלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ', עמוד ב' - נהר הפרת מתואר ככשר לטבילה בחודש תשרי מכיוון שבחודש זה מקור מימיו הוא מנביעה מהאדמה.

בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה א' - מאוזכרת חשיבותו הדתית של נהר הפרת, "ראה פרת אומר ברוך עושה בראשית".^[8]

• פרויקט דרום-מזרח אנטוליה

• מאמר בנושא התייבשות הפרת
• פרת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)