עיתון

  ערך מורחב – היסטוריה של העיתון

ככל הידוע, כתבי עת הדומים לעיתונים נמצאו לראשונה ברומא, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה. העיתון הראשון למעשה היה ה"אקטה דיאורנה" (בעברית: "מעשי היום"). הוא נכתב על גבי פפירוס, אבן או מתכת על ידי עבדים משכילים ונתלה בחוצות הפורום של רומא, בכיכר המרכזית, וסיקר נושאים שונים. כיום אין ולו עותק אחד שלו, משום שהברברים שכבשו את רומא שרפו את הכנסיות שבהן נשמרו העותקים. העיתון המודרני הראשון בעולם הוא ה"אביסה" (בגרמנית: "איגרת"). הוא יצא לאור בשנת 1809 בעיר שטרסבורג שבצרפת. העיר הייתה מצמתי המסחר החשובים באירופה, דבר שהאיץ את התפתחותו של העיתון במקום.

התפתחות הדפוס הביאה לצמיחת ענף העיתונות, בכך שאפשרה לבצע הדפסות המוניות של טקסט קבוע, אם כי הרכבת הגלופות הייתה יקרה, והפכה תיקוני מהדורות לנטל כלכלי. לאחר התפתחות של הוצאה לאור דיגיטלית, ניתן כיום להוציא לאור עיתונים במחזור קטן יחסית, ובפורמט נוח לתיקון.

העיתונים בימינו הם מרכיב מרכזי בין אמצעי התקשורת, אם כי כוחם ירד עם עלייתה של הטלוויזיה. העיתון אפשר לציבור הרחב לרכוש מידע באופן מרוכז ולרוב מהימן; מידע חדשותי, תרבותי, חברתי ואחר. חשיבות העיתון צמחה ועלתה עד כדי הפיכתו לגורם מעצב בחברה ובתרבות האנושית.

שגשוגו של הענף הביא לפריחתם על עיתונים רבים, בגדלים ובתחומי עניין מגוונים.

ביצירת תכניו של העיתון עוסקת מערכת העיתון, שבראשה עומד העורך הראשי. העיסוק ביצירת חומר מערכתי לעיתון קרוי עיתונאות.

הכנסותיהם של עיתונים מסחריים נובעות בעיקר מהמודעות המתפרסמות בהם, בעוד שעיקר ההכנסות ממכירת העיתון משמשות למימון משכורות לעובדי העיתון, עלויות הכנת העיתון, והפצתו.

עיתון הפועל שלא על בסיס מסחרי, כגון ביטאון של מפלגה או תנועה, משלים את הכנסותיו ממודעות בהכנסות מתרומות או מתקציב של הגוף שבחסותו הוא פועל.

למחלקת המודעות יש, בנסיבות אלה, חשיבות גדולה בפעילותו של כל עיתון, ומשקלה גדול במיוחד בעיתון מסחרי. עם זאת, מתקיימת הפרדה בין מחלקת המודעות למערכת העיתון, כך שמחלקת המודעות אינה מכתיבה את תוכנו של העיתון (אם כי לעיתים תוכנו של העיתון גורם לגיוס מודעות רלוונטיות לתוכן זה).

עיתוני חדשות בימינו פיתחו מבנה מובהק במרוצת השנים. עיתון יכול אמנם לעסוק בתחום מצומצם (כגון למשל עיתוני ספורט, או עיתוני אופנה) אך עיתונים הממוקדים בתחום צר אינם יוצאים לאור במהדורה יומית. עיתונים יומיים לרוב יעסקו בתחומים הבאים:

• חדשות: תיאור ודיווח אובייקטיבי ומתומצת של אירועים שקרו במרוצת היממה שחלפה.
• פרשנות: עיתונאים ופרשנים שונים כותבים את דעתם על אירועים שונים – לרוב, מהשבוע החולף. טורים אלו אמורים להיות מובדלים מכתבות וחדשות, היות שהם כתובים מנקודת השקפה של אדם בודד.
• כתבות ותחקירים: עיקר עיסוקו של העיתון. כתבים נשלחים למשימות שונות, מראיינים אנשים, מצלמים אירועים, מלקטים פרטי מידע ובונים סיפור עיתונאי מבוסס שחושף בפני הקורא מידע שיש לו משמעות לציבור. כתבות עיתונאיות מחויבות להיות אובייקטיביות, ולהציג את "שני צדדי הסיפור". כאשר כתבה מציגה טענה נגד אדם ��ו ארגון, עיתונאים מביאים בגוף הכתבה את תגובתו של מושא הביקורת.
• מידע לציבור: בעיתוני�� יומיים מתפרסמות הודעות לציבור הרחב (לרוב על ידי גופי שלטון) בנושאים רלוונטיים. כך למשל בהתקרב מועד הבחירות במדינה דמוקרטית, העיתון יפנה חלק מעמוד מסוים בעבור הודעה מטעם הממשלה המודיעה על כך לאזרחים.
• לוחות: לוח הוא אוסף של מודעות המרוכזות בדף כלשהו, לרוב ללא מבנה טבלאי מסודר כבשאר העיתון. למשל, מודעות אבל, או לוח תעסוקה. הקהל הרחב יכול לקנות מקום בלוח, בדרך כלל לפי גודל משבצת, ולהכניס בה מודעה מוגבלת במילים. העיתון שומר על הזכות לפסול מודעות, ונחשב כאחראי לתוכנן.
• מידע פופולרי: במרבית העיתונים קיימים עמודים ספציפיים אשר מוקדשים לתחומי עניין ציבוריים שאינם עיתונות לשמה, ולא עונים על ההגדרות מעלה. נושאים כמו רכילות, אסטרולוגיה, תשבצי סודוקו וכו' יכולים להיכלל תחת הגדרה זו. עיתונים הכוללים בעיקר מידע מסוג זה מכונים "צהובונים".
• לוח שידורים: מרבית העיתונים היומיים כוללים מידע אודות לוח השידורים של ערוצי הטלוויזיה העיקריים, כמו גם מועדי הקרנה של סרטים.

להדפסתם של עיתונים מקובלים פורמטים אחדים:

• טבלואיד (tabloid, כלומר "קטן", "מרוכז", מקור המושג בהלחם באנגלית של המלים tablet+oid, השימוש המקורי במאה ה-19 בתחום התרופות): זהו הפורמט הנפוץ יותר. הוא בנוי בצורה מוקטנת ונוחה לאחיזה ודפדוף, טורים עם כותרות גדולות בדרך כלל. זהו הפורמט המשמש את העיתונות הפופולרית בעולם. בישראל זהו הפורמט המאפיין את העיתונים "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב"; ובארצות הברית הוא מאפיין עיתונים כגון "ניו יורק פוסט" ו״דיילי ניוז".
• ברודשיט (broadsheet): בפורמט זה גודל הדפים כפול מזה של הטבלואיד. בישראל היה פורמט זה מזוהה עם העיתונים "דבר" ו"הארץ", אך החל מ-2007 מודפס "הארץ" בפורמט ברלינר, וחלקים שלו, כמו המוסף הכלכלי TheMarker, מודפסים בפורמט טבלואיד, ואילו "דבר" נסגר ב-1996. היומונים "המודיע" ו"המבשר" נדפסים גם כיום בפורמט זה כסממן שמרני. בארצות הברית הוא מאפיין עיתונים כגון "הניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" וה"וול סטריט ג'ורנל".
• מידי (midi) או ברלינר (berliner): פורמט ביניים. בפורמט זה מודפסים עיתונים רבים באוסטריה ושווייץ; הגארדיאן והארץ החל מ-2005 ו-2007 בהתאמה.
• קומפקט (compact): פורמט קטן במקצת מטבלואיד. זהו פורמט חדש יחסית. בבריטניה החל העיתון "The Independent" להופיע בפורמט זה, ואחריו עבר גם העיתון "The Times" לפורמט זה.

לפורמט טבלואיד דימוי של פורמט שנועד לעיתונים עממיים, רבי תפוצה, בעוד שלפורמט ברודשיט דימוי של פורמט שנועד לעיתונים אליטיסטיים. אחד ממקורות ההשפעה על ההבדל הזה היה סוג התחבורה בה השתמשו המעמדות הנמוכים בדרכם לעבודה: הרכבת התחתית או האוטובוס חייבו פורמט קטן. לעומת זאת המעמדות הגבוהים בכרכרה, במונית או ברכב שרד נהוג על ידי נהג פרטי, יכלו להרשות לעצמם לפרוש עיתון על שטח גדול יחסית. דימויים אלה נשחקים בתחילת המאה ה-21 עם התרחבות מעברם של עיתונים לפורמט טבלואיד, הנוח יותר. לשם שמירת הבידול, עברו עיתונים אליטיסטיים בבריטניה לפורמט קומפקט, הקטן מעט מפורמט טבלואיד.

עיתון אלקטרוני הוא עיתון המופץ באמצעים אלקטרוניים (אתר אינטרנט, דואר אלקטרוני). לעיתונים הכתובים יש, בדרך כלל, גם גרסה אלקטרונית כגון העיתון "ידיעות אחרונות" שהעיתון הדיגיטלי שלו הוא "ynet", אולם, קיימים גם עיתונים אלקטרוניים רבים ללא גרסה כתובה. לדוגמה, עיתון "ארשת". לסוג זה של עיתונות ניתן לשייך גם עיתונים של ארגונים המופצים בדואר אלקטרוני או באתרי הארגונים ואשר מיועדים לקדם מוצרים או שירותים מסוימים.

עיתון קיר הוא עלון (בין אם מודפס או בכתב יד) אשר נתלה במקום פומבי וכולל מידע או אף מאמרים המובאים לידיעת ציבור מסוים. עיתוני קיר משמשים אמצעי תקשורת במוסדות שונים, לרבות בתי ספר.

ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות כגון מהפכת האינטרנט מטילות צל על עתידו של הענף. זרימת המידע החופשית, הפורומים, הטלוויזיה הזמינה, מעלה שאלה בדבר נחיצותו ויעילותו של עיתון מודפס המופיע בשעה קבועה ביום, בזמן שהחדשות הופכות לעיתים קרובות את הידיעות בעיתון לאנכרוניסטיות.

כדרך להתמודדות עם בעיה זו, עיתונים רבים בארץ ובעולם פתחו אתרי אינטרנט, המציגים את מלוא תכולתו של העיתון (למשל אתר "הארץ" ו"כלכליסט"), או חלק ממנה (למשל אתר "ynet" הקשור ב"ידיעות אחרונות"). תכולה זו מוצעת לעיתים חינם, תוך התבססות על הכנסות מפרסום, ולעיתים תמורת תשלום. רוב אתרי האינטרנט בישראל נותנים את המידע השוטף חינם, אך בחלק מהם נדרשת הרשמה או תשלום עבור תכנים מסוימים או עיון בארכיון דוגמה לאתר שבו מנוי דיגיטלי מאפשר גישה לכל התכנים הוא "הארץ", ובחו"ל, העיתון "Wall Street Journal".

ב-2011 טען פרנסיס גארי, ראש הסוכנות לקניין רוחני באו"ם שעד 2040 ייעלמו העיתונים המודפסים בעולם כולו^[1]. עם זאת, תחזיות דומות על העלמות עולם הדפוס כולו (למשל כותרת בעיתון מ-1972: "תם העידן הגוטנברגי") התגלו כחסרות שחר.

• חופש העיתונות
• ניו-ג'ורנליזם
• עיתונות מקוונת
• תרמית הירח הגדולה
• כתב שטח
• כתב (מקצוע)
• חינמון
• עיתונות עברית
• עיתונות בישראל
• עיתונות ערבית
• עיתונות נשים
• עיתונות חרדית
• מעל לקפל
• עיתון רחוב

• רוברט אלבין, כרוניקה של דלדול התבונה: אתיקה בפרקטיקה העיתונאית, הקיבוץ המאוחד, 2004.
• מתן סטמרי "זכות הסיקור לדעת" אתר משפט ועסקים (2017).

• Newseum – העמודים הראשיים של עיתוני העולם מאתר מוזיאון החדשות (באנגלית)
• Newspaper Index – רשימת עיתונים ברחבי העולם (באנגלית)
• יצחק רועה, סוד הקסם הפופולרי, באתר "עושים תקשורת"
•   ליאור חריש, מה זה עיתון? בעקבות ביטול פקודת העיתונות, באתר TheMarker‏, 9 ביולי 2017
• עיתון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ארכיון אוסף גזרי עיתונים ועיתונות הסטורית, בספרייה הלאומית