סכר אושונסי
סכר אושונסי (באנגלית: O'Shaughnessy Dam) הוא סכר קשת-כבידה מבטון, בגובה 130 מטרים, שהוקם במחוז טואולומי במרכז מדינת קליפורניה בארצות הברית. הסכר סוכר את הנהר טואולומי בקצה התחתון של עמק הץ' הצ'י (Hetch Hetchy Valley)[1] בתוך תחומי הפארק הלאומי יוסמיטי, כ-260 קילומטרים מזרחית לסן פרנסיסקו. הסכר והמאגר שמאחוריו משמשים כמקור מים עיקרי למיזם הץ' הצ'י, המספק מי שתייה לאזור מפרץ סן פרנסיסקו. בניית הסכר החלה ב-1919 והושלמה ב-1923,[2] ומים מהמיזם סופקו לראשונה ב-1934. הסכר קרוי על שם מייקל אושונסי (Michael O'Shaughnessy; 1934-1864), מהנדס העיר סן פרנסיסקו, שתכנן את המיזם ופיקח על בנייתו.[3]
 | |
| חזית הסכר | |
| מיקום | מחוז טואולומי קליפורניה, ארצות הברית |
|---|---|
| סוג | סכר קשת-כבידה |
| סוכר את | נהר טואולומי |
| יוצר את | מאגר הץ' הצ'י |
| אורך | 270 מטרים |
| רוחב בבסיס | 94 מטרים |
| רוחב בראש | 5.2 מטרים |
| גובה | 130 מטרים |
| נפח סכר | 506,597 מ"ק |
| ייצור חשמל | 234 מגה-ואט |
| תקופת הבנייה | 1 באוגוסט 1919 – 24 במאי 1923 (3 שנים) |
| שטח אגם | 7.98 קמ"ר |
| נפח אגם | 0.444 קמ"ק |
| קואורדינטות | 37°56′51″N 119°47′17″W / 37.94748°N 119.787934°W |
המיזם נתקל בהתנגדות חריפה מהיום הראשון שהוצע, עקב הצפת עמק הץ' הצ'י, שהושווה ביפי נופיו לעמק יוסמיטי שבמרכז הפארק הלאומי.[3] המחלוקת סביב הסכר נמשכת גם בימינו, כששוחרי איכות הסביבה דורשים את הריסתו ושחזור הנוף הטבעי, בעוד שאחרים טוענים שהחלטה על השארת הסכר תהיה טובה יותר כלכלית ותפגע פחות בסביבה.[4]
רקע
עריכההגידול המהיר במספר התושבים של סן פרנסיסקו בשלהי המאה ה-19 גרם למצוקת מים בעיר, שהסתמכה עד אז על אספקת מים מפלגים ומעיינות עונתיים. פרנסי העיר חיפשו פתרון בהרי סיירה נבדה מזרחית לעיר, שהפשרת השלגים העונתית בהם הזינה רבים מהנהרות הגדולים ביותר של קליפורניה. ב-1890 הציע ג'יימס פילן (James D. Phelan; 1930-1861), ראש עיריית סן פרנסיסקו, לבנות סכר ואמת מים על נהר טואולומי, אחד הנהרות הגדולים ביותר שבדרום רכס סיירה נבדה, כאמצעי להגדיל את אספקת המים לעיר ולייצב אותה.[5] דו"ח שפרסמה סוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית ב-1900 תיאר גם הוא את הנהר טואולומי כ"מקור המים הטוב והאמין ביותר עבור סן פרנסיסקו".[6] ב-1901 הצליח פילן לקבל זיכיון לשאוב מים מהנהר טואולומי,[7] אבל פניותיו לממשל הפדרלי לפיתוח עמק הץ' הצ'י נדחו. את השינוי חוללה רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906, שהביאה לידיעת הציבור האמריקאי את מחסור המים החריף בעיר, שגרם לכך שלא ניתן היה להתמודד כיאות עם השריפות שפרצו בעקבות התבקעות צינורות הגז התת-קרקעיים, והן כילו את העיר.[8]
מבין ארבעה עשר מקורות מים אפשריים שאותם בחנה העירייה, שכללו את אגם טאהו, הנהר איל (Eel River) והיובלים של הנהרות סקרמנטו וסן חואקין, נחשב אתר הץ' הצ'י כטוב ביותר על פי הקריטריונים של אתר סכר מעולה, שפע מים נקיים כמעט לחלוטין מסחף, עלות נמוכה ופוטנציאל להפקת חשמל מתחנת כוח הידרואלקטרית.[9] באותה תקופה היה הץ' הצ'י עמק תת-אלפיני מבודד שמעטים ביקרו בו, בעיקר מחפשי זהב ��רועי צאן. משוכה רצינית אחת עמדה בדרכם של המתכננים, מ-1890 היו עמק הץ' הצ'י והאדמות סביבו מוגנים כחלק מהפארק הלאומי יוסמיטי ומחוץ לתחום לפיתוח של שירותים ציבוריים כדוגמת תחנות כוח, לא כל שכן בקנה המידה הגדול שהוצע על ידי העיר.[10] אף שהעמק לא היה מוכר בציבור הרחב, גופים של שומרי איכות הסביבה כדוגמת מועדון סיירה העריכו מאוד את האתר בזכות יופיו, שהושווה לעיתים קרובות לעמק יוסמיטי שבמרכז הפארק. בהנהגתו של חובב הטבע ומטפס ההרים ג'ון מיור ניהל מועדון סיירה מאבק חסר פשרות נגד עיריית סן פרנסיסקו, בעת שזו ניסתה לקבל אישור מהממשל הפדרלי לבנות סכר בעמק.[5]
סן פרנסיסקו צלחה משוכה זו ב-1908 כאשר ג'יימס רודולף גרפילד, מזכיר הפנים של ארצות הברית, נעתר לפנייה מטעם העיר בנושא, והעניק לעיר היתר לבנות במקום כשהוא מצהיר:”הץ' הצ'י לא היה ייחודי, אגם יהיה אפילו יפה יותר מהאחו שבקרקעית העמק והחשמל ההידרואלקטרי שיופק יממן בסופו של דבר את עלויות הבנייה.”[11] אחד התומכים הנלהבים ביותר במיזם הץ' הצ'י היה גיפורד פינצ'ו, היערן הראשי של שירות היערות של ארצות הברית, שעודד מדיניות של "שימור באמצעות שימוש" שקידמה פיתוח בר-קיימא של משאבי טבע בארצות הברית.[12] ב-19 בדצמבר 1913 חתם הנשיא וודרו וילסון על חוק רייקר (Raker Act), שהתיר לסן פרנסיסקו לפתח את מיזם הץ' הצ'י בתנאי שהמים והחשמל שיופקו מהמיזם ישמשו לצורכי הציבור בלבד, ולא לשם רווחים פרטיים. ההיגיון מאחורי ההחלטה היה שכיוון שהץ' הצ'י משתרע בתחומי אדמה ציבורית, הגיוני שמשאבי הטבע שלו יפותחו לתועלת הציבור.[13] החוק עבר בהצבעה בקונגרס, אף שהיה שנוי במחלוקת חריפה, ברוב של 43 נגד 25.[14]
מיור ושומרי איכות הסביבה רתחו על ההיתר שנתן הממשל הפדרלי לסן פרנסיסקו לבנות בעמק הץ' הצ'י.[15] ב-24 בדצמבר 1914, לפני שהחלה בניית הסכר, נפטר ג'ון מיור והשאיר למועדון סיירה להילחם מלחמת התשה כנגד מיזם הץ' הצ'י במהלך עשר השנים הבאות.[12] "סִכְרו את הץ' הצ'י" אמר מיור "ובאותה הזדמנות סִכְרו את הקתדרלות והכנסיות והפכו אותם למכלי מים, שכן אין מקדש קדוש יותר שקודש בלבב האדם".[16] מנהלי מועדון סיירה טענו שאין צורך שסן פרנסיסקו תהרוס את העמק לשם אספקת מים, כשהם מצביעים על זמינות של אתרים אחרים במרחק סביר,[17] כולל נהר מוקלומנה, שחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית דיווח עליו ב-1913 כמקור זול וטוב יותר מאשר הץ' הצ'י[18] (נהר המוקלומנה נסכר מאוחר יותר, באופן דומה למיזם הץ' הצ'י, על מנת לספק מים לאזור מזרח מפרץ סן פרנסיסקו). בנקודת זמן זו כבר היו פרנסי העיר "אחוזי דיבוק" לפתח את הץ' הצ'י ו"פטרו במנוד ראש או פסלו נהרות ועמקים אחרים שהיו משמשים אותם טוב יותר.... היה זה כאילו הוא נוצר למטרתם".[19]
הבנייה
עריכה
העבודה על מיזם הץ' הצ'י החלה בתחילת 1914, זמן קצר לאחר שחוק רייקר עבר בקונגרס. העירייה שכרה את שירותיו של ג'ון ריפלי פרימן (John Ripley Freeman; 1932-1855), מהנדס אזרחי שהתמחה בהנדסת משאבי מים וסביבה, ועבד בעבר על מערכות אספקת המים של בוסטון וניו יורק, על מנת לתכנן את מכלול הסכר ומערכות הובלת המים.[20] האחריות על הפיקוח על הבנייה והתכנון המפורט של מיזם הץ' הצ'י הוטלה על מהנדס העיר מייקל אושונסי.[21] לכבודו היה הסכר בעמק הץ' הצ'י עתיד להיקרא על שמו. קודם להתחלת העבודה על סכר אושונסי השלימה העירייה סכר בגובה 21 מטרים על אגם אלינור (Lake Eleanor) הסמוך, שנועד לספק מים לטורבינות שייצרו חשמל שהיה חיוני לעבודות הקמת הסכר בעמק הץ' הצ'י.[22] בנוסף הוקמה באתר מנסרה שנועדה לספק עץ לאתר הבנייה.
את עלותה הראשונית של הבנייה, בסך 7.4 מיליון דולרים, מימנה עיריית סן פרנסיסקו באמצעות הנפקת איגרות חוב. על מנת לשנע עובדים וחומרי בנייה שכרה העירייה את שירותיו של פרדריק רולנדי (Frederick Rolandi) שיפקח על בניית קו הרכבת של הץ' הצ'י, מסילת ברזל ברוחב תקני באורך 109 קילומטרים שתוכננה להיבנות בקניון המתפתל הצר של נהר טואולומי עד לאתר הבנייה המיועד. מסילת הברזל נבנתה בין 1915 ל-1918. בבנייתה השתתפו כ-900 עובדים והיא אפשרה משלוח אספקה ישירות מסן פרנסיסקו לאתר הבנייה, תוך שימוש בקו הקיים של חברת הרכבת "סאותרן פסיפיק" שהתחבר לקו קיים של "חברת הרכבות סיירה" (Sierra Railroad) שהתחבר לקו הרכבת הץ' הצ'י החדש במפגש הץ' הצ'י.[23] על מנת להתמודד עם הפיתולים המסוכנים של קו הרכבת והשיפוע בן 4 אחוז של המסילה, השתמשו בקו זה בקטרים המונעים בקיטור בעלי הילוכים מסוג שיי (Geared Shay locomotive).[24]
התחלת העבודה בפועל על הסכר הייתה ב-1 באוגוסט 1919, כאשר חברת הבנייה יוטה (Utah Construction Company) מסן פרנסיסקו החלה להכין את אתר הסכר לבנייה.[25] העובדים החלו לכרות ולפנות את העצים מעמק הץ' הצי' כהכנה לקליטת מי המאגר העתידי.[26] מנהרת הסטה בקוטר של כ-6 מטרים, שמאוחר יותר הוגדלה למנהרה ברוחב 7 מטרים ובגובה 7.6 מטרים, נחפרה בצוקים שמדרום לאתר הסכר, ובמעלה הנהר הוקם סכר עצירה[27] עשוי מגזעי עצים מהטיפוס המכונה באנגלית timber crib, שהסיט את מי הנהר טואולומי למנהרת ההסטה במהלך הבנייה.[26] קרקעית הנהר באתר הסכר העתידי נחפרה לעומק של 30 מטר עד שהחופרים הגיעו לסלע התשתית עשוי הגרניט של העמק.[11] בצד מעלה הנהר נוצקה חומת בטון שנועדה למנוע דליפת מים לתוך בור התשתית שנחפר, ותשתית הגרניט, שבמקור הייתה חלקה כראי בהשפעת מפלי מים קדומים, קורצפה על מנת ליצור משטח מחוספס כהכנה ליציקת בטון עליה.[26]
את הבטון להקמת הסכר הכינו במפעל שהוקם במעלה הזרם מאתר הבנייה. במפעל גרסו סלעים מקומיים על מנת לייצר חצץ. חול נחפר מאתר כחמישה קילומטרים במעלה הנהר והובא ברכבת משא במסילת ברזל שהוקמה למטרה זו למפעל, שם סונן ואוחסן. צמנט הובא מסן פרנסיסקו בקו הרכבת של הץ' הצ'י. לתערובת הבטון נוספו סלעים בקוטר של עד כמה מטרים בכמות שלא עלתה על 8% מנפח הסכר. סלעים אלו נלקחו מהדרדרת בצד הצפוני של העמק, כקילומטר וחצי במעלה הנהר, והוסעו לאתר ברכבת.[26] החל בספטמבר 1921 החלו ליצוק את הבטון באמצעות צינורות ממגדל בצד הדרומי של הנקיק. בסך הכל נוצקו 304,687 מ"ק בטון על מנת ליצור סכר בגובה 105 מטרים מהיסודות ו-69 מעל פני הנהר.[11] יציקת הבטון האחרונה הייתה בפברואר 1922, והסכר הושלם במאי 1923. בתקופה זו היה זה הסכר השני בגובהו בארצות הברית לאחר סכר ארורוק (Arrowrock Dam) באיידהו. ב-24 במאי 1923 התמלא המאגר לראשונה.[26] במהלך הבנייה עבדו על הסכר כמה אלפי עובדים, והבנייה גבתה את חייהם של 67 גברים ואישה אחת.[28]
חשמל הופק לראשונה ב-1925, כאשר הושלמה בנייתה של תחנת הכוח מוקסין (Moccasin Powerhouse) שבמורד הנהר. החשמל הופק מטורבינות שהופעלו בלחץ מים שהוזרמו מהסכר לתחנה, בצינורות דרך הקניון ומנהרות.[29] מים מהמאגר שמאחורי הסכר הגיעו לראשונה לסן פרנסיסקו רק ב-1934, 11 שנים לאחר שסכר אושונסי הושלם ו-20 שנים לאחר שהחל מיזם הץ' הצ'י.[30] סכר אושונסי תוכנן כך שיסודותיו והמבנה הייחודי המדורג יאפשרו הגבהה עתידית, עקב צפי לגידול מהיר בביקוש למים וחשמל. ואכן, בין 1935 ל-1938 הוגבה הסכר ב-26 מטרים נוספים והוכנו מברצי גלישה[31] ומנהרות פליטה חדשים שנועדו להתמודד עם הגובה ועם קיבולת המים הנוספת. ההגבהה עזרה להגדיל את כושר ייצור החשמל בקיץ בתחנות הכוח שבמורד הזרם.[32]
הסכר והמאגר כיום
עריכהעם השלמתו ב-1938 ניצב סכר אושונסי 95 מטרים מעל קרקעית הנהר, ו-130 מטרים מעל סלע התשתית. רוחב בסיס הסכר הוא 94 מטרים, אורך קודקוד הסכר 270 מטר, רוחבו 5.2 מטרים, וגובהו 1,162 מטרים מעל פני הים. בסך הכול מכיל הסכר 506,598 מ"ק בטון ו-320 טון פלדה.[33] מלבד המים המוזרמים דרך מנהרת הקניון ואמת המים הץ' הצ'י, שמטרתם אספקת מי שתייה לאזור סן פרנסיסקו, משוחררים מים מהסכר לערוץ הנהר דרך 11 שערים בחזית הסכר ומברץ גלישה הנשלט על ידי שלושה שערים. למברץ הגלישה ספיקה של 1,380 מ"ק לשנייה.[34] מאגר הץ' הצ'י שמאחורי הסכר משתרע למרחק של 13 קילומטרים לאורך הנהר טואולומי ובחלק התחתון של הקניון הגדול של טואולומי. בקיבולת מלאה מכיל המאגר 444,500,000 מ"ק מים,[35] והוא משתרע אז על שטח של 7.98 קמ"ר. הסכר והמאגר מקבלים את המים מאגן הניקוז העילי של הנהר טואולומי המשתרע על שטח של 1,190 קמ"ר, הכולל, בנוסף לערוץ העיקרי של הנהר טואולומי, את היובלים פולס קריק (Falls Creek), טיטיל קריק (Tiltill Creek) ורנצ'ריה קריק (Rancheria Creek) הנשפכים ישירות למאגר.
מי מאגר הץ' הצ'י מניעים את הטורבינות בתחנות הכוח קירקווד (Kirkwood) ומוקסין, השוכנות במורד הנהר.[36] תחנת הכוח קירקווד הופעלה ב-1967 וכללה בתחילה שתי טורבינות פלטון (Pelton turbine), שאליהן נוספה שלישית ב-1987 שהביאה את כושר הייצור ל-124 מגה-ואט (MW).[37] תחנת הכוח קירקווד מנצלת עומד הידראולי של 440 מטרים של מים המגיעים דרך מנהרת הקניון (Canyon Tunnel), ומייצרת מדי שנה 549 מיליון קילוואט-שעה (KWh). ב-1969 נבנתה תחנת כוח שהחליפה את תחנת הכוח מוקסין הישנה. תחנת הכוח החדשה מוקסין השוכנת בסמוך למאגר דון פדרו (Don Pedro Reservoir), במורד הנהר טואולומי, מייצרת 110 מגה-ואט משתי טורבינות פלטון. בסך הכל מייצרת תחנת הכוח מוקסין 427 מיליון קילוואט-שעה לשנה, והיא ניזונה ממים ממאגר הץ' הצ'י המגיעים דרך מנהרת ההר (Mountain Tunnel), המספקים עומד הידראולי מקסימלי של 400 מטרים.[36]
המים המוסטים בסכר אושונסי מזינים את אמת המים הץ' הצ'י, המספקת כ-85% ממי השתייה לאוכלוסייה בת 2.4 מיליון תושבים באזור מפרץ סן פרנסיסקו.[38] בשל הגאולוגיה הייחודית של אגן הניקוז של הץ' הצ'י, הכוללת שכבת קרקע דקה על סלע תשתית גרניט מוצק, המים הזורמים לתוך המאגר צלולים במידה יוצאת דופן ובאיכות גבוהה מאוד.[39] איכות זו נשמרת באמצעות הקפדה על הגנה על המים באגן הניקוז. חל איסור על שיט או רחצה במאגר הץ' הצ'י (אם כי מותר הדיג במאגר ובנהרות המובילים אליו).[40] עקב כך מי הברזים בסן פרנסיסקו הם בין הטהורים ביותר בארצות הברית, בלא צורך אפילו להעבירם סינון, ונטען שאיכות מי הברזים עולה על מרבית סוגי המים המינרליים בבקבוקים.[41][42]
הדרישה לפירוק הסכר
עריכה
סכר אושונסי היה שנוי במחלוקת מתחילת בנייתו הן בשל השפעתו על הסביבה והן בשל הפרת התנאים המקוריים של חוק רייקר.[43] אף שחוק רייקר ציין במפורש שהחשמל והמים ממיזם הץ' הצ'י ישמשו לצורכי הציבור בלבד מוכרת עיריית סן פרנסיסקו מ-1925 את החשמל המיוצר במיזם הץ' הצ'י לחברת החשמל הפרטית Pacific Gas & Electric (PG&E).[44] התומכים בפירוק הסכר מצביעים שוב ושוב על כך שהשימוש של סן פרנסיסקו בפארק הלאומי יוסמיטי למים וחשמל אינו הגיוני בשל הנזק לתיירות ולסביבה שנגרמו בשל הסכר והמאגר. על ידי ריקון המאגר, פירוק הסכר והשבת העמק למצב הבראשיתי, יוכלו מבקרים בפארק ליהנות שוב מהיופי הטבעי של הץ' הצ'י שהושווה בשעתו ליופיו של עמק יוסמיטי, כפי שראוי היה לנהוג במקום שהוכרז פארק לאומי. יש נהרות ומאגרים רבים זמינים לשימושה של סן פרנסיסקו כתחליף למי מאגר הץ' הצ'י, כדוגמת חלקה של העיר, שלא נעשה בו שימוש כיום, במאגר דון פדרו, המאגר הגדול ביותר על נהר טואולומי.
מתנגדים לפירוק הסכר מציינים שהעלות הגבוהה הכרוכה בכך, בין 3 ל-10 מיליארד דולר,[34] היא השקעה גרועה,[45] בייחוד בהתייחס לאובדן האנרגיה ההידרואלקטרית המתחדשת, שאותה יהיה צורך להחליף בתחנת כוח מזהמת המבוססת על שריפת דלק.[46] אף שיש אפשרויות רבות להחליף את מקורות המים של סן פרנסיסקו, לאף אחת מהן אין את איכות המים שמגיעה כיום מהץ' הצ'י.[47][48] אין גם ערובה לכך שניתן יהיה להשיב את העמק למצב קודם הקמת הסכר בהצלחה, כיוון שהקרקעית המקורית של העמק הייתה בפועל תוצר של אלפי שנים של הצתות מכוונות וניהול של שבטי האינדיאנים שחיו פעם באזור. בלא התערבות זו יגדל במקום יער במקום כרי הדשא המפורסמים של העמק.[49][50] ולבסוף, ההשפעה של התיירות החדשה שתגיע לעמק תגרום בעצמה לנזק סביבתי כפי שהוכח בצפיפות של התיירים המבקרים בעמק יוסמיטי.[51]
למרות הוויכוח הלוהט בקהל שוחרי איכות הסביבה על הצורך בסכר אושונסי, והמימון הפדרלי שמושקע מדי פעם בבדיקת חלופות להץ' הצ'י – כדוגמת הסכום בן 7 מיליון דולר אותו ייעד הנשיא ג'ורג' ווקר בוש ב-2007 בתקציב של שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית לבחינת הנושא – התמיכה הציבורית בפירוק הסכר עדיין נמוכה מאוד. ב-2012 דחו המצביעים בסן פרנסיסקו ברוב של 77% את "הצעה F" (Proposition F), שקבלתה הייתה מחייבת את העירייה לבחון את פירוק סכר אושונסי ולנסח הצעה למצוא חלופה למי מאגר הץ' הצ'י עד 2016.[52]
לקריאה נוספת
עריכה- Davies, Leslie T. (במאי 2006). "San Francisco-Hetch Hetchy Valley Connection" (PDF). Humboldt State University. נבדק ב-2013-05-25.
{{cite web}}: (עזרה) - Glennon, Robert Jerome (2009). Unquenchable: America's Water Crisis and What To Do About It. Island Press. ISBN 1-59726-639-6.
- Hennessey, Beverly (2012). Hetch Hetchy. Images of America. Arcadia Publishing. ISBN 0-73859-322-2. Google Books
- Righter, Robert W. (2005). The Battle Over Hetch Hetchy: America's Most Controversial Dam and the Birth of Modern Environmentalism. Oxford University Press. ISBN 0-19514-947-5. Google Books
- Starr, Kevin (1997). Endangered Dreams: The Great Depression in California. Oxford University Press. ISBN 0-19511-802-2.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ מקור השם בסוג דשא או עשב בעל זרעים אכילים הצומח בעמק בשפת שבט המיווק (Miwok) שחיו בעמק זה.Hetch Hetchy: Facts And Figures
- ^ O'Shaughnessey Dam
- ^ 1 2 The O'Shaughnessy Dam Debate תמליל התוכנית כפי ששודרה ב-PBS
- ^ Hetch Hetchy controversy: Could Yosemite's 'second valley' be restored?
- ^ 1 2 The Hetch Hetchy Dam Controversy: An Introduction
- ^ Hennessey עמוד 17
- ^ Hennessey עמוד 23
- ^ Giving a Dam: Congress Debates Hetch Hetchy
- ^ Hennessey עמוד 17
- ^ October 1, 1890: Yosemite National Park established
- ^ 1 2 3 Lessons From Hetch Hetchy
- ^ 1 2 John Muir, Gifford Pinchot, and the Battle for Hetch Hetchy
- ^ Chris Carlsson, The Hetch Hetchy Story, Part II: PG&E and the Raker Act
- ^ Davies עמוד 26
- ^ Starrעמ' 279
- ^ Hetch Hetchy: Time to Redeem a Historic Mistake
- ^ The Hetch Hetchy Restoration Task Force
- ^ A National Park Threatened
- ^ Righter עמ' 8
- ^ Davies עמ' 12
- ^ Michael M. O'Shaughnessy
- ^ Hennessey עמ' 35-34
- ^ The Hetch Hetchy Railroad
- ^ The Hetch Hetchy Railroad
- ^ Starr עמ' 287
- ^ 1 2 3 4 5 Michael M. O'Shaughnessy, Hetch Hetchy Water Supply
- ^ באנגלית cofferdam, סכר זמני שנועד לייבש את האזור שבו יוקם הסכר הקבוע
- ^ Timeline of the Ongoing Battle over Hetch Hetchy
- ^ Hennessey עמוד 79-78
- ^ Hetch Hetchy Water System
- ^ מברץ (באנגלית spillway) - מתקן להזרמת עודפי מים
- ^ Hetch Hetchy Water and Power System
- ^ Dams Within the Jurisdiction of the State of California
- ^ 1 2 Hetch Hetchy Restoration Study
- ^ Hetch Hetchy (HTH) Reservoir Information
- ^ 1 2 Clean Hydroelectric Energy
- ^ Tuolumne River System
- ^ Hetch Hetchy Water and the Bay Area Economy
- ^ Hetch Hetchy an invaluable source of water, power
- ^ Hetch Hetchy Valley
- ^ Elissa Torres, Tap water remains best choice for SF
- ^ Drink Tap
- ^ Brian Browne, Western Water Wars: Efforts to Take Over San Francisco's Hetch Hetchy Systems
- ^ Hetch Hetchy Power Debacle: Continuing Yosemite Threat
- ^ Hodel Would Tear Down Dam in Hetch Hetchy
- ^ Frequently Asked Questions About Hetch Hetchy Reservoir and the Regional Water & Power System
- ^ Worth a Dam? Hetch Hetchy in Yosemite
- ^ Putting Bay Area's Water Sources to a Vote
- ^ Three Square Miles of Open Space: Is It Enough?
- ^ Alternatives for Restoration of Hetch Hetchy Valley Following Removal of the Dam and Reservoir
- ^ On Hetch Hetchy, John Muir was wrong: California's revered naturalist wrote a poetic diatribe against the drowning of the great valley. But the reservoir has spared it some of the indignities of Yosemite Valley.
- ^ San Francisco vote to study draining Hetch Hetchy Reservoir is defeated
