סוס הבית

הסוס הוא בהמה גדולה בעלת ארבע רגליים המסוגלת לפתח מהירויות ריצה גבוהות. הוא יונק ושייך לסדרת מפריטי פרסה. לסוס זנב גדול ושעיר ורעמה.

בשלד הסוס יש כ-205 עצמות. לעצמות הרגל של הסוס יש פרופורציות שונות מאלה של אדם. החשיבות הקריטית של כפות הרגליים ורגליו של הסוס סוכמה באימרה האמריקנית, "אין רגל, אין סוס". החלק החיצוני של הפרסה עשוי מחומר הדומה לציפורן האנושית.

סוסים מותאמים למרעה. לסוס בוגר יש 12 שיניים חותכות בחלק הקדמי של הפה, מותאמות לנגוס בדשא או בצמחייה אחרת. ויש לו 24 שיניים מותאמות ללעיסה: הטוחנות הקדמיות, ושיניים טוחנות בחלק האחורי של הפה.

משקלו של הסוס נע בין 400 קילוגרם ל-1,000 קילוגרם, בהתאם לזן שאליו הוא שייך ולתזונתו. תוחלת החיים של הסוס היא 25–30 שנה.

כאשר טמפרטורת גופו עולה, הסוס מקרר את עצמו על ידי הזעה, בדומה לבני האדם. שיטת קירור זו יעילה הרבה יותר מהלחתה. שנת הסוס הפכה לדוגמה לשינה קלה וקצרה, מפורסם גם נוהגו המיוחד לישון בעמידה.

למעשה הסוס ישן גם בשכיבה שינה עמוקה יותר, אך מרבה לנמנם פעמים רבות במשך היום ועושה זאת בעמידה^[3], מה שמאפשר לו זאת הוא תפס מיוחד במפרקי הברכיים אשר מאפשר לו להרפות את שרירי רגליו בלי לקפלן. (בקדמיות זהו מצב אוטומטי בזמן הרפיה, ובאחוריות מופעל בצורת יציבה שונה של הרגל).

  ערך מורחב – אבולוציה של הסוס

התפתחות הסוס כפי שאנחנו מכירים היום משוערת לפני כ-45–55 מיליון שנים ומקורו האבולוציוני הראשוני נקרא איוהיפוס שהיה יונק קטן דמוי כלב.^{[דרוש מקור]}

הסוס שייך לסדרה של מפריטי פרסה, שכל המינים בה חולקים רגלי פרסה עם מספר אי-זוגי של אצבעות. לפי כך, הסוס חולק אב קדמון משותף עם טפירים וקרנפים. נראה כי במקור קבוצה זו של בעלי חיים הייתה בנויה במיוחד לחיים ביערות גשם טרופיים, אך לעומת הטפירים ובמובן מסוים גם הקרנפים, שנשארו בנויים לחיים בג'ונגל, סוסי הבית הסתגלו לחיים בערבות, עם אדמה יבשה יותר ותנאים אקלימיים קשים יותר. זנים אחרים של הסוס הסתגלו למגוון של תנאי ביניים.

המעבר מהיערות לערבות הביא לשורה של שינויים: התזונה התפתחה מאכילת עלים לאכילת עשבים במקביל להתפתחות הדגניים, מה שהוביל לשיניים גדולות ועמידות יותר; גם אסטרטגיית ההתחמקות מטורפים השתנתה: האבות הקדמונים של הסוס היו הולכי אצבעות, בהתאמה לחיים בהליכה על האדמות הרכות והלחות שביערות. אבותיו הקדמונים של הסוס נאלצו לפתח מהירויות גבוהות יותר כדי להימלט מפני טורפים. יכולת זו התאפשרה באמצעות התארכות הגפיים והתרוממותן של חלק מהאצבעות מהאדמה, כך שמשקל הגוף התמקם בהדרגה על האצבע השלישית, הגדולה ביותר.

חושי הסוס מתאימים לחייו בטבע כ"אוכל עשב" העשוי להוות טרף ולכן חייב להיות עירני לסביבתו בכל עת. סוס הבית הוא בעל העיניים הגדולות ביותר מכל יונק קרקעי אחר. עיניו ממוקמות בצידי ראשו ומעניקות לו שדה ראייה של למעלה מ-350 מעלות. ראיית היום והלילה טובה, אך הסוס מבחין רק בשני צבעים בדומה לעיוורון צבעים אדום-ירוק בבני אדם שבו צבעים מסוימים, במיוחד גוונים של הצבע האדום, מופיעים כגוון של הצבע ירוק.

חוש הריח של הסוס, נמצא, מבחינת רגישו��ו, בטווח שבין אדם לכלב. מעבר לחשיבותו של חוש הריח בזיהוי גורמים סביבתיים חשובים (כגון מזון, מקור מים או שרפה), ממלא חוש הריח תפקיד מפתח באינטראקציות החברתיות של סוסים. לסוס שני מרכזי חוש ריח: הראשון נמצא בנחיריים ובחלל האף ותפקידו לנתח מגוון רחב של ריחות; השני – איבר יעקובסון – ממוקם מתחת לחלל האף ולו מסלול עצבי נפרד במוח, כשעיקר תפקידו הוא לנתח פרומונים.

שמיעתו של סוס היא טובה. פינה של כל אוזן יכולה להסתובב עד 180 מעלות, ומספקת פוטנציאל של 360 מעלות שמיעה, מבלי להזיז את הראש. סוגים מסוימים של רעש, עשוי לתרום ללחץ ועצבנות של הסוס. מחקר ב-2013 בבריטניה מצביע על כך שסוסים היו יציבים ורגועים ביותר בסביבה שקטה, או בהאזנה לג'אז. סימני עצבנות הופיעו בעת האזנה למוזיקה קלאסית או מוזיקת רוק. על פי מחקר זה גם מומלץ לשמור ליד סוס על רמת הרעש נמוכה מ-21 דציבלים.

לסוס תחושה טובה של איזון וחוש מישוש מפותח. האזורים הרגישים ביותר הם סביב העיניים, האוזניים, והאף. סוס מסוגל לחוש מגע עדין, כמו נחיתת חרקים בכל מקום בגוף. לסוס יש תחושה מתקדמת של טעם, המאפשרת לו למיין את המספוא, ולבחור את האוכל המועדף עליהם, סוסים בדרך כלל אינם אוכלים צמחים רעילים.

סוסים הם אוכלי עשב, עם מערכת עיכול המותאמת למספוא ועשבים וחומר צמחי אחר, שנצרכת בעקביות לאורך כל היום. לכן, בהשוואה לבני אדם, יש להם קיבה קטנה יחסית אבל מעיים ארוכים מאוד, כדי להקל על זרימה קבועה של חומרים מזינים. סוס במשקל 450 קילו יאכל 7–11 קילו של מזון ליום, ובשימוש רגיל, יצרוך 38–45 ליטר של מים ביום. סוסים אינם מעלי גירה, כך שיש להם רק קיבה אחת, כמו בני אדם, אך שלא כמו בני אדם, הם יכולים לעכל תאית, מרכיב עיקרי של דשא. סוסים אינם יכולים להקיא, כך שבעיות עיכול יכולות לגרום במהירות לכאבי בטן (קוליק) והם גורם מוביל למוות.

מחזור הייחום של סוסה מתרחש בערך כל 19–22 יום, ומתרחש מתחילת האביב לסתיו.

היריון הסוסה נמשך כ-340 ימים, עם טווח ממוצע של 320–370 ימים (11 חודשים). הסוסה ממליטה בדרך כלל סייח אחד; תאומים ייתכנו אבל מדובר בתופעה נדירה ולפעמים מסוכנת. לאחר ההמלטה, הסייח נעמד על רגליו בשעות הראשונות של חייו. כמו כן, בשעות הראשונות לאחר ההמלטה הסייח יונק את חלב האם הראשון. חלב זה הוא חיוני בבניית מערכת החיסון של הסייח מכיוון שהוא מכיל נוגדנים. גמילה של הסייחים נעשית בדרך כלל בגיל שבין ארבעה לשישה חודשים.

סוסים, מסוגלים למגע מיני בגיל 18 חודשים, אבל נדיר אצל סוסים מבויתים (במיוחד הנקבות) להתרבות לפני גיל שלוש. בגיל ארבע סוס נחשב לבוגר, אף שבדרך כלל השלד ממשיך להתפתח עד גיל שש. ההתפתחות תלויה בתנאים נוספים כמו הגודל, הגזע, המין, ואיכות הטיפול.

ממצאים ארכאוזואולוגיים מראים כי האדם החל לביית^[4] את סוס הבר באלף הרביעי לפני הספירה, בערבות מרכז אסיה. הסוסים המבויתים הראשונים שימשו לבשר, לרכיבה ולחליבה^[5]. הסוס המבוית התפשט במהירות ברחבי אירואסיה באלפים השלישי והשני לפנה"ס. סוסים מבויתים הובאו לראשונה לאמריקה ולאוסטרליה רק בהגיע האירופאים לשם.

גזעי סוסים מחולקים באופן רופף לשלוש קטגוריות המבוססות על טמפרמנט ולא על ביולוגיה: "בעלי דם חם" נמרצים ובעלי מהירות וסיבולת, אך נוטים להיבהל; "בעלי דם קר", כגון סוסי עבודה וחלק מסוסי הפוני, המתאימים לעבודה איטית וכבדה ואינם נבהלים בקלות; ו"בעלי דם פושר", שפותחו מהכלאות בין דם חם לדם קר, ומותאמים למטרות רכיבה ספציפיות. ישנם יותר מ-300 גזעי סוסים בעולם כיום, שפותחו לשימושים רבים ושונים.

לסוס מגוון רב של שימושים בתרבות האנושית:

• הסוס משמש בעבודות המשק ובחקלאות לגרירת מחרשות ועגלות.
• הסוס היה כלי תחבורה מרכזי ב־3,000 השנים שלפני המצאת מנוע הקיטור. הוא הוביל עגלות וכרכרות ושימש לרכיבה.
• במלחמה הסוס היה כלי מכריע.
  • המצרים, האשורים והבבלים התבססו על חיל מרכבות חזק שכלל מרכבות עם צוות של רכב ולוחם (קשת או לוחם שחמוש ברומח ארוך).
  • בעקבות המצאת המשוורת והאפסר, החל הסוס לשמש לרכיבה קרבית. כך נוצר מעמד הפרש הלוחם וחיל הפרשים. חילות הפרשים המונגולים הטילו את חיתתם על אסיה, המזרח התיכון ומזרח אירופה בתחילת ימי הביניים ואילו האירופאים ביססו את צבאותיהם על האבירים – פרשים כבדים עטויי שריון. קרנם של הפרשים החלה לרדת רק עם המצאת אבק השרפה והתפתחות כלי הירי, אך חילות הפרשים שרדו עד למלחמת העולם השנייה. מאז משתמשים בפרשים במספר מקומות שהגישה אליהם קשה.

     

     

• טקסים.
• עבודות שיטור וטיפול בהפרות סדר.
• ספורט: מרוצי סוסים, ותחרויות ראווה שונות, ביניהן קפיצות ראווה, רכיבה אומנותית, רכיבה מערבית ועוד.
• תרפיה: הסוס משמש גם לרכיבה טיפולית, המסייעת לנכים, בעלי מוגבלויות, ילדים בעלי בעיות קשב וריכוז, חוסר ביטחון עצמי ועוד.
• מחקר: הסוס משמש במחקר כחיה נוחה להפקת נוגדנים, על ידי הזרקת האנטיגן, איסוף חוזר של דם הסוס וניקוי הנוגדנים. חוות הסוסים המפורסמת ביותר כחווה מחקרית נקראת "סנטה קרוז".
• תחביב: רכיבה על סוסים כתחביב או כאטרקציה תיירותית.

להגנה על פרסת הסוס, פרסות מברזל מונחות על רגליהם, על ידי איש מקצוע – מפרזל. הפרסה גדלה ללא הרף, ובסוסים המבויתים יש לטפל בה בכל 5–8 שבועות.

•  
•  
  סוס אמריקן סאדלברד
•  
  סוס מושך רוכבים במלחמת העולם השנייה
•  
  סוס עם רוכב מאומן
•  
  סוסים רועים באחו
•  
  סוס דאן בצבע גרולו
•  
  אנימציית סוס דוהר בצילום מעשה ידי אדוארד מויברידג', כחלק מפתרון חידת הסוס הדוהר.

• קפיצות ראווה
• בעלי חיים בשירות כוחות הביטחון
• הנס החכם
• מרוץ סוסים
• פרזול סוסים
• וולטינג – התעמלות וריקוד על סוס
• רכיבה אומנותית
• עיוורון ירח
• כרכרה
• סגידה לסוסים

•   סוסים, דף שער בספרייה הלאומית
• סוס הבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אבי בליזובסקי, פוענח גנום הסוס, באתר הידען, 8 בנובמבר 2009
• טובה צדקה, רכיבה לילדים, דבר, 11 ביולי 1966
• אנטומיה של הסוס – איברים בגוף הסוס
• מילון למונחי סוס, רתמה, עגלה ומחרשה (1948), באתר האקדמיה ללשון העברית
• Horses are Very Weird – סרטון הסבר על סוסים (באנגלית)  
• כל מה שצריך לדעת על גידול סוסים, באתר "אוהבי חיות מחמד"