ניצי הלילה

שם היצירה "Nighthawks" (באנגלית: "ניצי הלילה") הוא משחק מילים על הביטוי המקובל באנגלית "Night Owl" (ינשוף לילה), הבא לתאר אנשים הערים עד שעות הלילה המאוחרות (ביטוי המקביל למונח העברי "ציפורי לילה"). היצירה מתארת את הדיינר שבגריניץ' וילג' במנהטן שבניו יורק (המסעדה נהרסה ואינה קיימת כיום), ואת היושבים בה. הופר החל לצייר את היצירה זמן קצר לאחר מתקפת היפנים על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941, שיצרה אצלו (ואצל רבים אחרים בארצות הברית) הרגשה של דיכאון וקדרות - הבאים לידי ביטוי ביצירה.

היצירה מציגה מסעדה מוארת, ומחוץ לה רחוב ריק, חשוף וחשוך. הדמויות היושבות במסעדה אינן מדברות זו עם זו אלא כל אחת שקועה במחשבות ואינה מתקשרת עם סביבתה. במסעדה יושבים זוג (גבר ואישה) וכן גבר נוסף יושב לבד, בגבו אל הצופה. אפם של בני הזוג הם אפים נשריים - ביחס לדורסים הליליים ששמם הוא שם התמונה באנגלית. הדמות הרביעית במסעדה הוא המלצר הצופה מבעד לחלון המסעדה אל הרחוב.

על פי הלבוש של הדמויות ניתן ללמוד שמזג האוויר חם, מאחר שהדמויות אינן לובשות מעילים, ולאישה שרוולים קצרים.

לדיינר אין כל דלת יציאה, ולצופה מוצג חלון ראווה מתמשך - דבר המגביר את תחושת הבדידות והכליאה של הדמויות. הופר הודה כי הוא ניסה להעביר את תחושת הבדידות הקיימת בעיר הגדולה - דבר המודגש לנוכח העובדה שהדמויות מרוכזות ברבע משטח התמונה, ויתרת התמונה ריקה מדמויות ומהתרחשות, וגם ברבע זה, הדמויות אינן מתקשרות זו עם זו.

אמנים רבים הושפעו מיצירתו של הופר, והתייחסו אליה ביצירותיהם. הפסל ג'ורג' סגל יצר את היצירה "הדיינר" בין השנים 1964- 1966 תוך שימוש בחלקים מדיינר אמיתית, ודמויות גבס, במטרה ליצור בתלת מימד את היצירה "ניצי הלילה".

האמן רוג'ר בראון צייר זווית נוספת של היצירה ביצירתו משנת 1969 "חתונה פורטו ריקאית".

להופר הייתה השפעה רבה על הסגנון הפוטוריאליסטי של שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, וניתן לראו את ההשפעה של "ניצי הלילה" על יצירתו של ריצ'רד אסטס "פרחי האנשים" משנת 1971, המתאר חנות בעלת אותו חלון ראווה, אך בשעות היום.

יצירה ידועה ביותר המבוססת על ניצי הלילה היא יצירתו של גוטפריד הלנווין "שדרת החלומות השבורים" משנת 1987 בה מתוארים המפרי בוגרט, מרילין מונרו וג'יימס דין כשלוש הדמויות ב"ניצי הלילה", ואלביס פרסלי הוא המלצר שבתמונה.

מרק קוסטאבי יצר בשנת 1986 גרסה של היצירה בשם "שדרת גריניץ'" בה נצבע הרקע בגוונים בוהקים יותר, והדמויות צבועות באדום, מבלי פרטי פנים. ביצירתו של רד גרומס משנת 1980 "שיבה לניצי הלילה" גרומס מתאר את היצירה, אולם ממלא את הרחוב בהולכי רגל, חתולים ואשפה.

"ניצי הלילה" דומה באופייה הצורני וברגשות שהיא מעוררת לסרטי הפילם נואר, והיצירה שימשה השראה לכמה מיוצרי סרטים אלה.^[1]

אחת הסצנות מהסרט המוזיקלי משנת 1981 "Pennies from Heaven" משחזרת למעשה את הדיינר מ"ניצי הלילה", וכך גם בסרטו של הבמאי הגרמני וים ונדרס בסרטו משנת 1997 "The End of Violence". ונדרס ציין כי היצירה של הופר מושכת במאי סרטים לנסות ולשחזר אותה בשל אופייה הקולנוע - לדבריו, האמן קבע עבור הבמאי בדיוק היכן להניח את המצלמה.^[2] גם בסרט "גלנגרי גלן רוס" משנת 1992 מבקרים גיבורי הסרט בקשה הדומה ל"ניצי הלילה" במטרה ליצור בעיני הצופים את אותן רגשו של בדידות.^[3] אחת הסצנות בסרט "Hard Candy" משנת 2005 מתרחשת בדיינר הזהה לדיינר "ניצי הלילה" ואחת מדמויות הסרט רוכשת חולצת T ועליה היצירה.^[4]

גם במאי הסרט העתידני "בלייד ראנר", רידלי סקוט ניסה ליצור בסרטו את הרגשות שמעלה "ניצי הלילה" בקרב הצופה.

מספר סופרים כתבו יצירות המתארות את הדמויות המופיעות ב"ניצי הלילה" וניסו בספריהם לספק הסברים להימצאות הדמויות בדיינר באותו ערב, ומה יתרחש בהמשך. וולף וונדראטשק בשירו "ניצי הלילה: לאחר ציורו של אדוארד הופר" מציין כי הזוג בתמונה הם בהליכי פרידה. ג'וייס קרול אווטס כתבה מונולוגים עבור הדמויות בשירה "ניצי הלילה של אדוארד הופר, 1942", ומגזין דר שפיגל פרסם חמישה סיפורים המספרים את ההתרחשות שבתמונה, ובהם תסריט של כריסטוף שלינגנסיף לסרט אימה.

הזמר טום וייטס הוציא בשנת 1975 אלבום בשם "ניצי הלילה בדיינר" המבוסס על היצירה. על עטיפת האלבום הופיע תמונתו של וייטס בדיינר הדומה לזה המתואר ביצירה.

היצירה שימשה בסיס לפרודיות רבות ואזכורים טלוויזיוניים רבים, וכן אזכורים בספרי קומיקס, וכן פרודיות של היצירה הופיעו על חולצות T, גלויות וכרטיסי ברכה, בווריאציות שונות, בהן במקום ארבע הדמויות המקוריות מופיעים דמויות שונות מיצירות אחרות, ספרים או סדרות טלוויזיה.

בסדרת הטלוויזיה מופע שנות ה-70 מופיעה סצנה המזכירה את היצירה, וכן בסדרה "הסימפסונים".

אמן הרחוב בנקסי עשה מחווה לציור כאשר צייר אותו והציג בו חוליגן אנגלי לבוש רק בתחתוני בוקסר בדוגמת דגל הממלכה המאוחדת, נראה לאחר שהטיח כיסא בחלון הדיינר וסדק את שמשתו.^[5]

• קפה הלילה

• תיאור היצירה באתר מכון האמנות של שיקגו (באנגלית)
• דיון ביצירה (באנגלית)
• תיאור היצירה
• ניצי הלילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)