מתאמפטמין

החומר אמפטמין (ממנו נגזר המתאמפטמין) יוצר לראשונה בסינתזה כימית בשנת 1887 על ידי המדען לזר אדליאנו. המתאמפטמין סונתז לראשונה מאפדרין ביפן בשנת 1893 על ידי נאגאי נאגאיושי.^[1] ב-1919 החומר סונטז על ידי אקירה אוגאטה בתהליך חיזור של אפדרין על ידי זרחן אדום ויוד.^[2]

אחד השימושים הראשונים של המתאמפטמין התרחש במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי בעלות הברית ומדינות הציר בשם פרוויטין.^[3] הנאצים חילקו את המתאמפטמין לחייליהם כדי שישמש כממריץ כחלק ממדיניות הסמים שלהם. מתאמפטמין היה פופולרי בעיקר בקרב טייסי הלופטוופה כיוון שאיפשר להם להישאר ערים למשך זמן ארוך מאוד. הסם היה נפוץ גם בקרב יחידות השדה הגרמניות. החייל הפיני איימו קויבונן היה הראשון שתועד עם השלכות של מנת יתר של התרופה.

אחרי מלחמת העולם השנייה, מלאי המתאמפטמין הגדול שנותר בידי הצבא היפני נמכר לשימוש אזרחי ביפן בשם "שאבו". בשנת 1951 הוצא הסם אל מחוץ לחוק ביפן, וסחר בו הפך לבלתי חוקי, אם כי המשיך להתקיים בעיקר על ידי היאקוזה. אף כי גם העולם התחתון ביפן סוחר בסם, קיומו של טאבו חברתי הפחית משמעותית את השימוש בו.

על מנת לענות על הביקוש במזרח, התחילו "ברוני הסמים" של מדינות משולש הזהב להפיק מתאמפטמין, בעיקר מאפדרין. בתקופת מלחמת וייטנאם נחשפו חיילים אמריקאים לסם וחלקם צרכו אותו. לאחר שחרורם וחזרתם לבתיהם, אותם חיילים העלו את הביקוש בארצות הברית.

בארצות הברית נמכר הסם בעבר לשימוש רפואי על פי מרשם, ובשנות החמישים של המאה העשרים גדלה צריכתו באופן משמעותי. בשנות השישים חלה עליה ניכרת בייצור מתאמפטמין באופן בלתי חוקי, אך רק בשנת 1983 נאסרו אחזקתו והשימוש בו.

בשנות השמונים של המאה העשרים חלה עלייה בצריכה בלתי חוקית של מתאמפטמין, בדרכי נטילה שונות, בארצות הברית בכלל ובקליפורניה בפרט.

חוק שנועד להילחם בשימוש בסמים, שנחקק בארצות הברית בשנת 1986, לא מנע את הגידול בשימוש במתאמפטמין. הגידול בצריכה היה בעיקר באזורי הפרברים של מדינות הדרום בארצות הברית (אחת מהן טנסי, נחשבת בשנות האלפיים לבירת המתאמפטמין).

ב-1998, פרסם ה-DEA התרעה בדבר שימוש מוגבר במתאמפטמין בתעשיית הסרטים הפורנוגרפיים. השימוש במתאמפטמין בתעשייה זו נעשה עקב תופעת ההתעוררות המינית האופיינית לשלבים הראשונים של השימוש בסם, ומשמשת לשיפור ביצועי השחקנים (ראו השפעות) במהלך כיום וחצי לאחר השימוש. עם זאת, שימוש ממושך במתאמפטמין מוביל לבסוף להפרעה בזקפה (אימפוטנציה).

גם בעשורים הבאים המשיכה העלייה בצריכת הסם, ורוב מדינות ארצות הברית שוקלות להחמיר את החקיקה כדי לעצור תופעה זו.

לסם כינויים רבים ברחבי העולם, בין היתר: ספיד, קריסטל ומת' (קיצור של שמו המקובל - מתאמפטמין).

הפקת הסם נעשית בתהליכים כימיים המלווים בסיכוני שרפה, הרעלה וזיהום סביבתי. הסם פופולרי ביותר, והפקתו נעשית בצורה חובבנית, תהליכי היצור אינם נעשים על ידי כימאים, והסיכונים ומספר תאונות העבודה גדולים. אחת התופעות המדווחות כתוצאה מניסיונות ייצור מתאמפטמין באופן בלתי חוקי היא עלייה במספר קורבנות שרפה מאז שנות ה-90 של המאה העשרים ברחבי העולם.

המבנה הכימי של המתאמפטמין דומה לחומרים מטקטינון, אמפטמין וסמים ממריצים אחרים. ניתן לייצר מתאמפטמין מאפדרין או מפסיאודואפדרין על ידי חיזור כימי.

רוב החומרים המשתתפים בסינתזת המתאמפטמין זמינים לציבור כ"תרופות מדף", כך שיצור ביתי של מתאמפטמין הוא אפשרי. באינטרנט ניתן למצוא הוראות לסינתזת המתאמפטמין, אף על פי שרוב האתרים המספקים מידע זה נחשבים לבלתי אמינים, בין היתר, כיוון שהסינתזה כרוכה בשימוש בחומרים ותהליכים מסוכנים מאוד ואף לא חוקיים. המידע המפוקפק בדבר שיטות ליצור מתאמפטמין מגביר את הסיכונים לפיצוץ ולזיהום סביבתי חמור.

רוב השיטות לסינתזת מתאמפטמין כוללות הידרוגנציה (חיזור מימן) של קבוצת ההידרוקסיד (OH) של מולקולות האפדרין או הפסיאודואפדרין.

השיטה הנפוצה ביותר כוללת הפיכת זרחן אדום ויוד למימן-יודי, חומר המשמש לאחר מכן ליצירת המתאמפטמין. תהליך זה הוא תהליך מסוכן למדי שכן התגובה הכימית בין זרחן אדום ליוד היא תגובה אקסותרמית (פולטת חום) אלימה מאוד.^[4]

תהליך נוסף לסינתזת המתאמפטמין הוא תהליך "חיזור תירזה" (חיזור טבעת בנזן בעזרת תמיסת נתרן מהולה באמוניה). גם תהליך זה מסוכן מאוד וכרוך בסכנת התפוצצות בגלל האופי הנפיץ של החומרים בתגובה, כמו גם בגלל היותו של הבנזן חומר מסרטן, מה שמחייב שימוש בתלבושת עזר מגינה.

תהליך אחר ליצירת המתאמפטמין כרוך בתהליך הנקרא "חיזור אמינָטי" (הוספת קבוצת אמין לתרכובת אורגנית על ידי חיזור) של פנילאצטון עם מתילאמין (CH₃NH₂ ,החומר המספק את האמין בתגובה). הפנילאצטון, מתילאמין אפדרין ופסיאודואפדרין נמצאים ברשימת החומרים האסורים של הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA) בשל היותם חומרי גלם ליצור מתאמפטמין. שיטת החיזור האמינטי הייתה השיטה המועדפת בעבר על חבורות האופנוענים בקליפורניה לייצור מתאמפטמין, אך הגבלות הרשות הפכו שיטה זו לנגישה פחות ושכיחותה ירדה במהלך השנים.

החומרים המשתתפים ביצור מתאמפטמין משמשים בבטחה לצרכים ביתיים שונים אך התהליכים בהם הם משתתפים בסינתזת המתאמפטמין הופך אותם למסוכנים. בגלל סכנות אלו, רק צוות מיומן של מומחים מוסמכים המצוידים בעזרי בטיחות וחליפות מיגון רשאי לטפל בסילוק החומרים ממעבדה ליצור מתאמפטמין המתגלה על ידי רשויות החוק.

סימנים שכיחים לזיהוי מעבדת מתאמפטמין הם ריח שתן המורגש בסמוך למעבדה וגזים הנפלטים בתגובה הכימית הגורמים למתכות להחליד. הריחות הנודפים מהמעבדה מאלצים את מפעיליה לנקוט בשיטות הסוואה, עם זאת הגורם העיקרי לגילוי המעבדות על ידי רשויות החוק הוא בדרך כלל שכן החש בריחות אלו.

סכנות נוספות בסינתזת מתאמפטמין בתנאים לא נאותים, טמונות בחימום הנגרם במהלך התגובה, וביצירת הגז פוספין (זרחן מימני, PH₃) כתוצר לוואי. בנוסף להיותו רעיל מאוד לדרכי-הנשימה (עד כדי גרימת מוות), הוא גם נפיץ בריכוז מסוים, בתגובת הצתה עצמית של הנגזרת דיפוספין (דו זרחן מימני, P₂H₄) הנוצרת על ידי חימום יתר של זרחן אדום.

בשנות ה-90, המתאמפטמין יוצר ברובו במעבדות סמים בלתי חוקיות במקסיקו ובקליפורניה אך בשנות ה-2000 תיעדו רשויות החוק בארצות הברית עליה ניכרת במספרן של מעבדות מסוג זה באזורי הספר של ארצות הברית בהם התושבים הם בעלי הכנסה נמוכה. באינדיאנה למשל, נמצאו 1,260 מעבדות בשנת 2003 לעומת שש מעבדות ב-1995. הבדלים אלו יכולים לנבוע גם מהגברת פעילות המשטרה במדינה זו.

מעבדות גדולות ליצירת מתאמפטמין המופעלות על ידי ארגוני פשע גדולים עדיין קיימות. במעבדות אלו נעשה שימוש בחומרי גלם בלתי חוקיים ולא בתרופות ביתיות.

כמות המתאמפטמין המיוצר על ידי מעבדות בלתי חוקיות אינה ידועה.

המשרד לאיכות הסביבה בארצות הברית מוציא בכל שנה מאות אלפי דולרים על ניקוי מעבדות מתאמפטמין בלתי חוקיות מחומרים נפיצים ורעילים.

נוסף לבעיה הכרוכה בחומרי המוצא ליצור המוצר הסופי, מעריכים שביצור קילוגרם אחד של מתאמפטמין במעבדות בלתי חוקיות, נוצרים כחמישה קילוגרמים של חומרים מסוכנים אחרים כתוצרי לוואי. חומרים מסוכנים אלו נטמנים לרוב בדרכים בלתי חוקיות במקומות המהווים סכנה לציבור, וחלחולם לתוך הקרקע עלול לגרום לזיהום מקורות המים.

רוב הסחר במתאמפטמין ברחבי העולם אינו חוקי. מספר רב ומגוון של קבוצות פשע, בבתי כלא וברחוב, מעורבות במעגל ההפצה של הסם.

בניגוד לסם הקוקאין, הנשלט על ידי קולומביה וסם ההרואין הנשלט על ידי קרטלי סמים פקיסטנים, הסחר במתאמפטמין אינו תחת שליטה של קרטלי סמים עולמיים. מספר גדול של קבוצות קטנות יחסית של ארגוני פשע שולטות על אזורים מוגבלים בסחר העולמי.

המתאמפטמין, כאמור, משמש גם לצרכים רפואיים חוקיים. הסם משמש באופן חוקי לטיפול או הקלה בבעיות הבאות:

• נרקולפסיה (נרדמות)
• השמנת יתר
• איידס (ראו הרחבה והבהרה בפסקת מנגנון ההשפעה הנוירוביוכימי)
• בעיות מצב-רוח
• בעיות ברצפטור הדופמין במוח, כתוצאה מלקיחת מנות יתר של סמים אנטי פסיכוטיים.
• היפראקטיביות (שימוש מצומצם במתאמפטמין)

הסיבה לשימוש המצומצם יחסית בסם, היא תופעות לוואי המשפיעות על החולים (ראו מחלות ותסמינים המונעים שימוש רפואי). על כן, נהוג להשתמש בתרופות אחרות (כגון ריטלין) לטיפול בבעיה.

• גלאוקומה ומחלות עיניים אחרות
• מחלות הקשורות למחזור הדם
• היפראקטיביות במקרים מסוימים

מבחינה פרמקולוגית, השפעתו של המתאמפטמין על הגוף היא כפעולת סם ממריץ על מערכת העצבים המרכזית. הוא משפיע על נוירוכימיקאלים האחראיים לקצב פעימות הלב, טמפרטורת הגוף, לחץ הדם, תיאבון, קשב, מצב רוח וכמו כן משפיע על מערכות התרעה דרך מנגנוני כאב.

פעולתו על הנוירוטרנסמיטורים דופמין ונוראפינפרין כמו האמפטמין. מחקרים שנעשו על מכרסמים חשפו חלקית את פעולת מנגנון ההשפעה הנוירוביוכימי של המתאמפטמין על הגוף. לפי מחקרים אלו, המתאמפטמין הנכנס לגוף משבש את תהליך יצור הדופמין וחומצת האמינו גלוטמט במערכת העצבים המרכזית על ידי מנגנון מורכב שאינו ברור במלואו. במנגנון זה הופכים אטומי חמצן וחנקן לפעילים (תהליכי ROS וRNS ל-Reactive Oxygen and/or Nitrogen Species). תהליכים אלו, כאמור, גורמים לשיבוש יצירת הדופמין והגלוטמט ולשינוי טמפרטורת הגוף.^[5]

מחקרים גם הראו שהמתאמפטמין תורם למערכת החיסון בהגנה חיסונית כלפי מחלות מסוימות כאשר אדם נדבק במחלת האיידס ומערכת החיסון שלו כושלת. בעקבות זאת נוסה טיפול בעזרת מתאמפטמין לחולי איידס.

מנגד, נמצא שהמתאמפטמין משפיע במידה רבה גם על קצב הלב ומעלה את הסיכון למחלות לב, פוגם בהשפעתם הרפואית של תרופות לאיידס ואף גורם להחמרת המחלה.^[6] למרות ההשערות שתכונותיו עוזרות במידת מה לטיפול באיידס, המתאמפטמין לא הוכנס לשימוש תרופתי רשמי כנגד המחלה.

ההשפעה החריפה של המתאמפטמין היא השפעה גופנית ופסיכולוגית על תגובת ה"הילחם או ברח", התרחבות האישונים ועלייה ברמת הסוכר בדם. אדם הצורך מתאמפטמין ירגיש עליה ברמת הערנות ובריכוז, העלמות של תחושת עייפות ואיבוד תחושת התיאבון. השפעות אלו מתורגמות לתחושת אופוריה, ביטחון, חוכמה וכוח.

הפגיעה החריפה במערכת העצבים המרכזית (ראו פרמקולוגיה) פוחתת עם ירידת ריכוז החומר בדם. רבים מהמשתמשים מפצים על אובדן השפעות הסם על ידי נטילת הסם בכמות גדולה יותר, כדי לשמור על רמה יציבה של אופוריה וערנות. ירידת סף הגירוי והעלייה בצריכת המתאמפטמין גורמת לעיתים למשתמש להיות ער זמן רב. השפעות חוסר השינה גורמות לעצבנות, ראייה מטושטשת, איבוד זיכרון, בלבול, פרנויה, ובחילה. אחרי שימוש ממושך, משתמשי המתאמפטמין מפתחים עצבנות בשל מחסור בשינה ושינה לא סדירה.

מתאמפטמין, בין אם נצרך באופן רפואי חוקי ובין אם באופן פלילי, יכול לגרום לתופעות הבאות:

• ערנות גוברת, פעילות מוגברת במוח
• תחושת ביטחון עצמי ומוטיבציה
• תחושת הנאה וסיפוק
• אופוריה בצריכת כמויות גדולות
• אובדן תיאבון
• עוררות מינית גבוהה
• עליה בלחץ הדם
• אישונים מורחבים

• שלשול ובחילה
• פריחה על העור
• עליה בטמפרטורת הגוף
• תחושת חוסר מנוחה
• צריכת מנות גדולות וממושכות של מתאמפטמין עלולה לגרום לתגובות חרדה ודיכאון
• צריכת מתאמפטמין עלולה לגרום לפסיכוזה בה לוקה המשתמש בהזיות, ופרנויה
• אחרי שמסתיים אפקט ההמרצה, מורגשת עייפות אינטנסיבית ורצון לישון המלווה בקושי להירדם; לאחר מכן, עלולה להיווצר תחושת ריקנות ודכדוך
• התמכרות פסיכולוגית חזקה
• תחושת גרד המתוארת לעיתים כ"חרקים הזוחלים מתחת לעור", מצב שמוביל לגירוד עד זוב דם
• הפרעה בזקפה
• "טיקים" בשיניים וחריקות שיניים. בהמשך - הריסת מבנה השיניים והחניכיים, כתוצאה מאופיו המאכל של המתאמפטמין ומהידוק לסתות או שחיקת השיניים. מצב זה ידוע גם כ"פה של משתמש מת' "
• נזק לכליות^{[דרוש מקור]}
• נזק לכבד^{[דרוש מקור]}
• פגיעה במערכת החיסונית של הגוף המשאירה את הגוף פגיע למספר רב של מחלות זיהומיות^{[דרוש מקור][דרושה הבהרה]}
• במשתמשים מכורים - התנהגות בלתי חברתית או התנהגות עוינת
• מוות ממנת יתר או עקב שילוב עם סמים אחרים

המתאמפטמין הוא סם ממכר מאוד מבחינה פסיכולוגית (ההתמכרות לסם מבחינה פיזיולוגית מתוארת לעיל בסעיף פרמקולוגיה).

הגמילה מהסם כרוכה בתהליכים חברתיים ומנטליים קשים מאוד לאדם המכור למתאמפטמין. כמו בכל תהליכי הגמילה, החזרה לשימוש בסם היא רבה. כדי להילחם בתופעה של חזרה לשימוש בסם קיים תהליך גמילה ב-12 שלבים וגם קבוצות תמיכה לקבוצות שונות של משתמשים (כמו אלכוהוליסטים אנונימיים).

מכורים לשעבר ציינו שהם מרגישים טיפשים או משועממים כאשר הם מפסיקים להשתמש במתאמפטמין. הרגשה זו מתרחשת כיוון שהמוח הסתגל לנוכחות מת��מפטמין כדי לחשוב מהר יותר או ברמה יותר "גבוהה" ולאחר הפסקת השימוש בסם, הפעילות הפחותה במוחם גורמת לתחושות הללו.

מכורים עם בעיות קשב נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה להתמכרות למתאמפטמין. כיוון שהסם מגביר את יכולת המשתמש להיות ממוקד ופחות אימפולסיבי. מסיבה זו, הטיפול במתאמפטמין רפואי למטרות אלו צריך להינתן אך ורק תחת השגחה של פסיכיאטר המוסמך לתת לאדם כמות מבוקרת של מתאמפטמין.

מסיבה זו (ראו מחלות ותסמינים המונעים שימוש רפואי), נמנעים להתוות שימוש במתאמפטמין כדי לשפר את מצבם של הסובלים מבעיות קשב. במקום זאת, הפסיכיאטרים המטפלים באנשים בעלי הפרעות קשב מעדיפים להשתמש בסמים ממריצים אחרים אשר להן תופעות לוואי פחותות יותר, סמים כגון מתילפנידאט (או בשמו המוכר ריטלין), דקסטרואמפטמין (דקסאדרין) ו"מלח" אמפטמין (אדראל/אטנט).

כיום, עומדים אחוזי הגמילה ללא טיפול על 6%, דבר המראה את חומרת ההתמכרות לסם המתאמפטמין.^[7][8]

את המתאמפטמין ניתן להכניס לגוף על ידי בליעה, שאיפה ("הסנפה"), הזרקה, עישון, והכנסה רקטלית (לפי הטבעת). כמו כל הסמים הממכרים, הסיכוי להתמכר לסם הוא גדול יותר ככל שדרך הכנסתו לגוף נעשית בדרך המביאה לריכוז הסם בדם לעלות במהירות, והשפעתו מורגשת במהירות יתרה ובחדות גדולה יותר מאשר בדרכי צריכה אחרים. מחקרים מראים שרמת ההנאה של הסם (ה"כוח המניע" העיקרי של תופעת ההתמכרות) תלויה במידה בה רמת הסם במערכת הדם עולה.

עישון המתאמפטמין נחשב לרוב הדרך "המהירה ביותר" (כלומר העישון גורם לריכוז הסם לעלות בצורה המהירה והקצרה ביותר בדם וכך להגיע בצורה יעילה לכיוון המוח ומערכת העצבים המרכזית, מקום הפעולה העיקרית של הסם). אחרי עישון, הדרכים המהירות ביותר (בסדר יורד) הם: הזרקה, שאיפה, בליעה. ככל שדרך השפעת הסם מהירה יותר, כך משך השפעתו קצר.

המתאמפטמין יכול לטפל ביעילות בבעיות גודש באף בגלל היותו משחרר גודש חזק. על כן, משתמשי מתאמפטמין המסניפים את הסם לרוב זוכים לדרכי אף פתוחות. עם זאת, נרשמו מקרים אחדים בהם מכורים הסניפו מתאמפטמין בכמות כה מרובה עד שדרכי הנשימה באפם קרסו. להשוואה, הסנפת קוקאין הוא תהליך בעל סיכון יותר גדול לקריסת דרכי הנשימה מאשר המתאמפטמין כיוון שהקוקאין גורם לנימי הדם להתכווץ.

בהסנפת מתאמפטמין, מכיוון שדרך הנשימה מהאף מחוברת לדרך הנשימה של הפה, מצטברים חלקיקי קריסטל המתאמפטמין על השיניים וגורמים לפגיעה במשק הסידן בשיניים. הדבר עלול לגרום להכהיית השיניים ולפגיעה בחניכיים (תופעה הנקראת "פה של מת'"). בנוסף גורם המתאמפטמין להפחתת תהליך יצירת הרוק והכמות הפחותה של הרוק מוסיפה לתופעת הכהיית השיניים. הסנפת המתאמפטמין היא הדרך המועדפת של לקיחת מתאמפטמין בעיקר בתעשיית סרטי המבוגרים (ראו היסטוריית פופולריות המתאמפטמין).

עישון המתאמפטמין נעשה לרוב במקטרות זכוכית או על ידי נייר אלומיניום. השיטה לעישון המתאמפטמין נקראת בסלנג "רדיפה אחרי הדרקון הלבן" (משפט זה נגזר מתוך משפט סלנג אחר לתיאור שיטת עישון הרואין שנקראת "רדיפה אחרי הדרקון"), המתאמפטמין חייב להתחמם ולא להישרף כדי לשמור על השפעת הסם.

בנוסף לנזק לשיניים פוגע עישון המתאמפטמין בצורה חמורה בריאות. מכורים שמעשנים את המתאמפטמין סובלים במקרים מסוימים מאסתמה. תרסיס סלבוטמול (הנמצא במשאפים נגד אסתמה) או תרסיס אפינפרין - אדרנלין יכול לטפל בבעיה. בנוסף, במהלך העישון עלולים להיווצר תוצרי לוואי מסוכנים של בעירה לא מלאה (כגון פחמן חד-חמצני), שמזיקים לגוף האדם. אפילו אם המתאמפטמין שהמשתמש צורך הוא טהור, תהליך החימום יכול לגרום לבעירה של המתאמפטמין וליצירת חומרים אחרים, חלקם יכולים להיות רעילים.

הזרקת המתאמפטמין נחשבת לדרך שימוש פופולרית, אך שיטה זו כרוכה במספר סכנות חמורות.

החומר המוזרק הוא המלח ההידרוכלורי (מלח אשר נוצר כאשר מתאמפטמין מגיב עם חומצה כלורית) של המתאמפטמין מומס במים וניתן ככה להכניס בקלות את התמיסה למזרק.

מכורים המזריקים מתאמפטמין צורכים כמויות של מ-200 מיליגרם עד אפילו יותר מגרם מהתמיסה בזריקה אחת. כמות כזו שמוזרקת לאדם אשר עדיין לא ניסה את הסם יכולה להיות קטלנית; מכורים מפתחים סבילות לכמות קטנה של סם במשך הזמן ולכן ממשיכים ומעלים את כמות הסם לזריקה.

במחקרים על משתמשי מתאמפטמין, מכורים אשר משתמשים בדרך הזריקה כדרך הכנסת הסם לגוף אינם גורמים לפגיעה ישירה בשיניים, מכיוון שלא נותרת עליהם שכבה של מתאמפטמין - דבר הקורה למשתמשים אשר מעשנים את הסם. עם זאת, משתמשים אשר מזריקים, לרוב חורקים יותר את שיניהם ממשתמשים שמסניפים או מעשנים. התופעה נגרמת מהאפקט החזק של הזרקת הסם על הגוף, ביחס להסנפה, מה שמחזק את חוויית הסם, כמו גם את תופעות הלוואי כמו חריקת השיניים. חריקת השיניים גורמת לשחיקה ואפילו איבוד השיניים, ולכן, אפילו המכורים אשר מזריקים את המתאמפטמין עוברים תהליך של השחתת הפה.

בנוסף, ישנה סכנה גבוהה של הדבקות והעברת מחלות כאשר המכורים מזריקים אותו. מזריקי המתאמפטמין לרוב סובלים מפריחות בעור ומחלות נוספות בגלל סיכון זה. כמו כל המכורים אשר מזריקים סמים, מזריקי המתאמפטמין חשופים גם הם לסכנה גדולה העברת מחלות כגון איידס וצהבת כתוצאה מהזרקה באותה מחט לשני משתמשים.

מספר מחקרים בודדים בלבד נעשו על חקר הכנסה רקטלית של הסם ועדויות על השפעות הדרך הזו אינן מוזכרות לעיתים קרובות, כנראה מפני הטאבו החברתי בתרבויות רבות כלפי הישבן.

דרך ההכנסה הכי לא שכיחה לצריכת מתאמפטמין הוא כנראה הכנסה רקטלית. ההשפעה של הסם היא חלשה וארוכה ולא מתרחש נזק לשיניים, עור או דרכי הנשימה באף (כאשר מניחים שהמתאמפטמין שמוכנס לגוף לא בא במגע עם החלקים המוזכרים בגוף). השפעת הסם החלשה בדרך זו, היא שגורמת לתפוצת השיטה להיות לא שכיחה.

בישראל מוגדר המתאמפטמין כסם בפקודת הסמים המסוכנים. אחזקה, צריכה ומכירה של מתאמפטמין עלולות לגרור עונשי מאסר כבדים של עד 25 שנות מאסר או קנס גבוה מאוד.

בארצות הברית נכלל המתאמפטמין ברשימת החומרים האסורים, במערכת השנייה של חומרים אסורים, בה נכללים חומרים בעלי השפעות פסיכולוגיות קשות, המאושרים לשימוש כתרופת מרשם (גלולות דסוקסין במקרה זה). חומרים נוספים הנכללים ברשימה זו הם אמפטמין, קוקאין, קטמין (משמש כמרדים רפואי), מתילפנידייט (ריטלין) ועוד.

חומרים הנמצאים במערכת הראשונה של הסמים המסוכנים הם חומרים בעלי השפעה פסיכולוגית קשה וללא כל שימוש רפואי חוקי, כגון אקסטזי או הרואין.

באוגוסט 2005 העביר המחוקק הקנדי את המתאמפטמין ממערכת הסמים השלישית למערכת הסמים הראשונה, כדי להחמיר את העונש על סחר במתאמפטמין וכדי להילחם בצריכת הסם באופן בלתי חוקי. בעקבות השינוי עלה העונש המרבי על ייצור מתאמפטמין וסחר בו ל-10 שנות מאסר, בדומה לעונשים המרביים הניתנים על ייצור הרואין וקוקאין או סחר בהם.

כחלק מתהליך העיור בתאילנד היו הכפריים שהגיעו לעיר צריכים לעבוד שעות רבות ולעבוד בעבודות לילה, הסותרות את ההתנהלות הטבעית על פי השעון הביולוגי. כדי להישאר ערים נטלו עובדים אלו מתאמפטמין. אליהם הצטרפו סטודנטים שרצו להישאר ערים לשם לימודים לפני בחינות. זינוק בביקוש היה בתקופת מלחמת וייטנאם כאשר חיילים אמריקאים שהגיעו לחופשה בעיר, רצו להישאר ערים שעות רבות על מנת למצות את החופשה, נטלו מתאמפטמין לשם כך, והיו מוכנים לשלם מחיר גבוה יחסית למחיר השוק על מנת להשיג את הגלולות. החיילים היו אלו שסיפקו גלולות מתאמפטמין לנערות הברים על מנת שיהיה להן מרץ לרקוד כל הלילה וקיבעו גם את הצריכה אצלן.

בשנת 1998 חוקק בתאילנד, מדינה אשר נחשבת למייצרת וצורכת גדולה של מתאמפטמין בגלולות,^[9] חוק הקובע שהשימוש בסם נחשב לעברת סם מדרגה ראשונה, ועלול להינתן עליו עונש מרבי. המתאמפטמין הוא אסור לסחר ושימוש בו ניתן רק באישור ממשרד הבריאות התאילנדי.^[10]

למתאמפטמין מספר שמות המקובלים בשפת הרחוב, בהם:

קריסטל מת' או קריסטל (בגלל מראהו הגבישי), פוני, כריסי, כריס, זכוכית, קרח, ג'יב, טינה,^[11] פוק, טיק, זכוכית שבורה, אמפ' (קיצור לאמפטמין), באטו, טרי, זיפ, שון ועוד.

שמות למתאמפטמין מאיכות ירודה: קראנק, טוויק או צ'ימיצ'נגה ועוד.

גלולות צבעוניות אשר עשויות ממתאמפטמין וקפאין נקראות גם יאה-באה ("תרופת השגעון" בתאית).

• פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל״ג–1973
• דף על המתאמפטמין באתר PUBCHEM
• חברת יאמא-אראשי
• העבר והווה של מגפת הממריצים
• מגפת המת': מבט על משבר הסמים האמריקאי החדש
• "שיגעון המת'" באתר סלייט
• קריסטל מת' - "טינה" - בקהילה הגאה, משרד הבריאות
• מתאמפטמין: סטטיסטיקה על השימוש בסם בכיתות ח', י' ויב'
• אוניברסיטת יוטה, מנגנון הניורוטוקסולוגיה של המתאמפטמין
• ר. ב. רותמן, מ. ה. באומן (R.B. Rothman, M.H. Baumann): "פרמקולוגיה ושיטות טיפול" עמוד 76 (שנת 2002)
• השפעות ניורוטוקסידיות של מתאמפטמין בעכברים
• שינויים במוליכי הדופמין בעקבות שימוש במתאמפטמין - בית הספר לרפואה על-שם באומן גריי, ווינסטון סיילם, ארצות הברית
• חוק הסחר בסמים בלתי חוקיים בדרום אפריקה
• הסם המסוכן ביותר בארצות הברית, מאמר ב"ניוזוויק"
• מאמר על הקשר בין יצור ביתי של מתאמפטמין לסכנות סביבתיות מתוך ה"סיאטל דיילי ג'ורנל". (אנגלית)
• "אמהות נגד מת'" - ארגון אמריקני נגד מתאמפטמין.
• מתאמפטמין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)