מריאן פיית'פול

מריאן איילין פיית'פול נולדה בהמפסטד, לונדון. אביה, רוברט גלין פיית'פול היה קצין בצבא הבריטי ומרצה באוניברסיטה. לפיית'פול אילן יוחסין מכובד, מצד אמה, אווה אריסו, ברונית אוסטרית, יהודייה בחלקה. בצעירותה היית�� אווה בלרינה ונהגה לעבוד עם הצמד הגרמני, ברטולט ברכט וקורט וייל, וכן הדוד רבא של אווה הוא הסופר לאופולד פון זאכר-מאזוך.

לאחר שהוריה התגרשו, עברה פיית'פול עם אמה, לרדינג, ברקשייר. בתקופת לימודיה הייתה חברה בחוג תיאטרון.

תחילת הקריירה המוזיקלית של פיית'פול הייתה בשנת 1964, בהופעותיה בבתי קפה כזמרת פולק. הפריצה הגדולה שלה הייתה במסיבה בה נכח האמרגן של הרולינג סטונז, אנדרו לוג אולדהם, שם ראה אותה מופיעה. הוא הכיר בינה לבין חברי הלהקה שכתבו בשבילה את הסינגל הראשון שלה, As Tears Go By. במהרה זכתה פיית'פול להצלחה כזמרת, והניבה להיטים נוספים שהעלו את מעמדה בקרב ז'אנר מוזיקת הפופ, ביניהם הסינגלים המצליחים, This Little Bird, Summer Nights ו- Come and Stay With Me.

בשנת 1965 נישאה פיית'פול בהיותה בת 19 לאמן ג'ון דונבאר, ובאותה שנה נולד בנם, ניקולאס. הנישואין היו קצרי טווח, ככל הנראה בעקבות התמכרותו של דונבאר להרואין. לאחר הגירושין עברה לשהות בביתם של חבר הרולינג סטונז בריאן ג'ונס וזוגתו אניטה פלנברג. באותה תקופה החלה במערכת היחסים מתוקשרת במיוחד עם סולן הלהקה הידוע, מיק ג'אגר. השניים יצאו לאורך שנות השישים המאוחרות, אך בשנת 1967 החלה הזוגיות להיפגע, כאשר בעת שהייתם בביתו של קית' ריצ'רדס, המשטרה פשטה על המקום בחיפוש אחר סמים. פיית'פול עצמה נמצאה כשהדבר היחידי לגופה היה שטיח. בשנת 1968, כאשר כבר נהייתה מכורה לסם הקוקאין, אבדה פיית'פול את התינוקת שלה ושל ג'אגר שבבטנה, לה נתנה את השם קורינה. שנה מאוחר יותר, זמן קצר לאחר מותו הפתאומי של בריאן ג'ונס, עברה פיית'פול בעצמה ניסיון התאבדות כושל, לטענתה בעקבות היחס הצונן שעוררה הטרגדיה של ג'ונס בשאר חבריו.

המעורבות של פיית'פול בחייו של ג'אגר זכתה לביטוי באחד השירים המפורסמים של הרולינג סטונז, Sympathy for the Devil, המופיע באלבום Beggars Banquet. השיר עצמו הושפע מהספר האמן ומרגריטה של מיכאיל בולגקוב, אותו הציגה פיית'פול בפני ג'אגר. שני שירים נוספים שהופיעו באלבום אחר של הלהקה, Sticky Fingers, הושפעו מפיית'פול. הראשון הוא Wild Horses, כאשר השורה המרכזית בשיר, "סוסי פרא לא יוכלו לגרור אותי מפה" נאמרה מפי פיית'פול לאחר שיצאה מתרדמת בעקבות מנת יתר. כמו כן השיר Sister Morphine נכתב בידי פיית'פול, אם כי לא זכתה לקרדיט עליו עם צאת האלבום. שנים מאוחר יותר כאשר פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, יצאה פיית'פול נגד ג'אגר וריצ'רדס בעקבות אי מתן תמלוגים על השיר, בתקופה בה הייתה חסרת בית ועמוק במאבק מול התמכרות שלה להרואין.

בתחילת שנות השבעים חיה האישיים והקריירה של מריאן פיית'פול היו בכי רע. היא נפרדה סופית ממיק ג'אגר, אבדה את המשמורת על בנה ונאבקה באופן מתמיד בבעיות הסמים הקשות שלה. היא הופיעה פעמים אחדות בלבד, ביניהן הופעתה ברשת הטלוויזיה NBC, לצד דייוויד בואי בביצוע שירם של סוני ושר, I Got You Babe, לבושה בבגדי נזירה.

פיית'פול חייה במשך שנתיים ברחובות סוהו של לונדון, סובלת מהתמכרותה להרואין ומאנורקסיה. חבריה רשמו אותה לתוכנית גמילה, שם יכלה לקבל את המנה היומית שלה לפי מרשם רופא. היא הייתה אחד מהכשלונות הבולטים ביותר של אותה תוכנית, ללא כל יכולת לשלוט בגמילה שלה. בשנת 1976 המפיק מייק לינדר מצא אותה ברחובות והחליט לנסות להחיות את הקריירה המוזיקלית שלה, בהפקת חלק ניכר מאלבומה Rich Kid Blues. האלבום יצא למדפים רק מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1985.

לאחר תקופה ממושכת בה חייתה ברחובות, עברה פיית'פול לגור בדירה נטושה בצ'לסי, ללא מים חמים או חשמל, עם חברה דאז, בן בריירלי, מלהקת הפאנק "הויבראטורים". בשנת 1977 הוציאה לאור פיית'פול את האלבום Dreaming my Dreams, שהושפע ממוזיקת הקאנטרי.

לבסוף, בשנת 1979, לאחר תהפוכות ומשברים בלתי פוסקים, חזרה הקריירה של פיית'פול לכוחה המקורי ולמעבר לו, עם יציאת האלבום המצליח במיוחד, Broken English. האלבום הושפע ממהפכת הפאנק שהתרחשה באותה תקופה, ומנישואיה לבריירלי באותה שנה. האלבום הציג את השינוי בסגנונה של פיית'פול מזמרת פופ שגרתית למוזיקאית ייחודית שניסיון חייה השפיע על יצירתה. סגנונה החדש של פיית'פול בא לידי ביטוי בדרכים שונות באלבום. שני שירים הציגו את הביקורת החברתית של פיית'פול. הראשון היה השיר העונה על שם האלבום, שביקר את הטרור ששרר באירופה באותה תקופה, והשני היה גרסת כיסוי לשירו המפורסם של ג'ון לנון, Working Class Hero. מהצד השני בא לידי הביטוי הצד האישי שלה בשירים כמו The Ballad of Lucy Jordan, ושיר החותם של האלבום, Why D'Ya Do It, בעל המלל האגרסיבי שהושפע מהמשורר היצ'קוט וויליאמס. בנוסף, האלבום חשף את השינוי בקולה של פיית'פול, שבעקבות שנים של שימוש מתמשך בסמים, אלכוהול ועישון כבד, הפך לגס ועמוק יותר, אבל עוצמתי לא פחות.

לאחר יציאת האלבום Broken English, עברה פיית'פול לגור בדבלין. למרות הקאמבק המצליח שלה, עדיין נאבקה בהתמכרויות שלה לאורך תחילת שנות השמונים, כאשר פעם אחת אף שברה את לסתה כשמעדה על מדרגה כשהייתה מושפעת מסמים. בסופו של דבר, רשמה עצמה פיית'פול בשנת 1985 במכון גמילה במינסוטה שבארצות הברית. לאחר מכן קיבלה טיפול בבי"ח בבלמונט שבמסצ'וסטס. בזמן שהותה במלון, היא החלה ברומן עם אדם מסומם ומעורער בנפשו. בסופו של הרומן, קפץ מחלון הדירה שבקומה השלושים ושש. לאחר מכן היא ובריירלי התגרשו.

באותה שנה בה הייתה במהלך הגמילה, ביצעה פיית'פול את השיר The Ballad of the Soldier's Wife באלבום המחווה של האל ווילנר לשיריו המולחנים של קורט וייל. שיתוף הפעולה בין השניים המשיך עם מספר עבודות נוספות. בשנת 1987 המציאה פיית'פול את עצמה מחדש, הפעם כזמרת ג'אז ובלוז, באלבום Strange Weather. האלבום זכה לתשבחות רבות, וכן נחשב לאלבום המוצלח ביותר שלה באותו עשור. בשנת 1988 נישאה פיית'פול לשחקן ג'יורג'יו דלה טרצה, אך בשנת 1991 השניים התגרשו.

ביולי 1990, הוזמנה פיית'פול על ידי רוג'ר ווטרס להופיע בהופעה חייה של אופרת הרוק The Wall בברלין בתפקיד אמו המגוננת של גיבור העלילה, פינק.

בתקופה זו עברה הקריירה המוזיקלית שלה תהפוכות בפעם השלישית, עם אלבום ההופעה Blazing Away, אשר הציג את פיית'פול בביצוע שירים מכל הקריירה שלה. כאשר העיסוק שלה בתקופת גרמניה לצד ווימר המשיך, הוציאה לאור גרסה לשיר Seven Deadly Sins וביצעה אותה במחזה אופרה בגרוש. הפרשנות שנתנה למוזיקה זו עוררה ביקורות רבות, והדבר הוביל להוצאת אלבום חדש, Twentieth Century Blues, שהתמקד יותר מתמיד במוזיקה של וייל וברכט, והתלווה אליו מסע הופעות מוצלח בסגנון קברט.

בשנת 1994 פרסמה פיית'פול את האוטוביוגרפיה שלה, שענתה על אותו השם. בספר היא דנה בחיה, בקריירה, ההתמכרות לסמים, ועל היותה ביסקסואלית. בשנה שלאחר מכן הקליטה את האלבום A Secret Life עם שירים שנכתבו בידי אנג'לו בדלמנטי. בשנת 1996 היא שרה דואט באלבום של איסמעל לו. היא הצטרפה לביצוע קולות ליווי בשיר The Memory Remains של להקת מטאליקה מהאלבום ReLoad שיצא בשנת 1997. כמו כן הופיעה בווידאו- קליפ של השיר.

בשנת 1998 הוציאה לאור את האלבום Perfect Stranger, אלבום אוסף שסיכם את שנות פעילותה עם חברת התקליטים Island, מהתקופה בה יצא האלבום Broken English ועד אותה שנה.

בשנת 1999 הוציאה את ה- DVD התיעודי, Dreaming My Dreams, המכיל קטעים על ילדותה והוריה, סקירה משנת 1964 שכוללת ראיונות עם פיית'פול וחברים נוספים שהכירו אותה מילדות. כמו כן נכללים קטעים המספרים על יחסיה עם ג'ון דונבאר ומיק ג'אגר, ריאיון קצר עם קית' ריצ'רדס וקטע של חצי שעה מהופעה.

בשנת 2000 הוציאה פיית'פול את האלבום Vagabond Ways, אלבום שהמבקרים שיבחו בתור האלבום הטוב ביותר שלה מאז Broken English. באלבום קיים שיתוף פעולה בינה ובין דניאל לנויס, אמילו האריס ופרנק מק'גינס. מאוחר יותר באותה שנה ביצעה את השיר Love Got Lost באלבום Night and Day II של ג'ו ג'קסון.

המשך היצירתיות שלה בא לידי ביטוי באלבום משנת 2002, Kissin' Time, הכולל שירים שנכתבו בידי אמנים כמו בק, בילי קורגן, ג'רוויס קוקר, דייב סטיוארט ודייוויד קורטס. האלבום כולל גם מחווה של פיית'פול לזמרת ניקו מלהקת הוולווט אנדרגראונד, אותה העריצה, וכן שיר אוטוביוגרפי אותו כתבה יחד עם קוקר, הנקרא Sliding Through Life on Charm.

בשנת 2005 הוציאה לאור את האלבום Before the Poison. האלבום היווה שיתוף פעולה בינה לבין פי. ג'יי. הארווי וניק קייב. פעם נוספת המבקרים שיבחו את האלבום רבות.

בשנת 2007 התאחדה פיית'פול לעבודה עם המוזיקאי פטריק וולף בדואט Magpie מאלבומו השלישי The Magic Position. בהמשך אותה שנה הוציאה לאור פיית'פול את החלק השני של האוטוביוגרפיה שלה שנקרא "זכרונות, חלומות והשתקפויות".

בתקופה זו שוכנת פיית'פול בפריז. בספטמבר 2006 ביטלה מסע הופעות לאחר שאובחן אצלה סרטן השד. במהלך החודש הבא עברה מספר ניתוחים והטיפול נפסק, מאחר שהגידול סולק בשלבים מוקדמים. חודשיים לאחר החלמתה המלאה שחררה פיית'פול הודעה לתקשורת על מצבה.

במרץ 2007 חזרה לבמות עם מסע הופעות העונה על השם Songs of Innocence and Experience. מסע ההופעות היה בעל סגנון אקוסטי והועבר בתיאטרונים בכל רחבי אירופה, במהלך האביב והקיץ. במסע הופעות זה ביצעה פיית'פול שירים רבים שעד כה לא הוספו למסעי הופעות, כולל את השיר Something Better שביצעה בסרט קרקס הרוקנרול של האבנים המתגלגלות משנת 1968. שיר נוסף שביצעה במסע ההופעות היה Don't Forget Me של הארי נילסון, כהכרזה חגיגית על ניצחונה מול מחלת הסרטן.

בנוסף לקריירה המוזיקלית המצליחה, מחזיקה פיית'פול בקריירת משחק בתיאטרון, טלוויזיה בוקולנוע.

תפקידה הראשון היה בשנת 1967 בהצגה על פי סיפורו של צ'כוב, "שלוש אחיות", ולפני כ��, הופיעה בתפקיד עצמה בסרטו של ז'אן-לוק גודאר, "תוצרת ארצות הברית". בשנה בה הופיעה בהצגה "שלוש אחיות", שיחקה בסרט "לעולם לא אשכח מה שמו" לצד אורסון וולס, כאשר היה לאחת מהראשונות בקולנוע להשתמש במילה גסה ללא צנזורה. בשנת 1968 גילמה אופנוענית בסרט הצרפתי La Motocyclette, או בשמו האמריקאי, "נערה על אופנוע, ערומה מתחת למעיל עור". בשנת 1969 הופיעה בסרט הקאלט של קנת' אנגר, "עליתו של לוציפר", ובאותה שנה גם גילמה את אופליה בסרט "המלט" לצדו של ניקול ויליאמסון בתפקיד המלט, בו גילם אנתוני הופקינס את קלודיוס.

שאר הופעותיה על במות התיאטרון בשנות השישים היו ב"מוקדם בבוקר" של אדוארד בונד, "האפסן", לצד סימון וויליאמס, "כל פרא" לצד דנהולם אליוט, "פטריוט בשבילי" לצד פיטר גילמור. הופעותיה הטלוויזיוניות בשלהי שנות השישים ותחילת שנות השבעים כללו את הסרטים "דלת ההזדמנויות" (1970), ו"ג'ים פיץ' הנורא" (1971).

בשנת 1993, גילמה פיית'פול את ג'ני הפיראטית בגירסאה של תיאטרון ה"גייט" למחזה "אופרה בגרוש". בהמשך ביצעה את "שבעה החטאים הקטלניים" עם סמפוניית הרדיו הוינאית.

בסדרת הטלוויזיה הבריטית, פשוט נהדרת, הופיעה פעמיים בתפקיד אלוהים, ובגרסתם של טום ווייטס וויליאם באראו ל"הפרש השחור", גילמה את השטן.

בשנת 2006 גילמה את מריה טרזה בסרט של סופיה קופולה, מארי אנטואנט. תפקידה האחרון בקולנוע היה בסרט "איירינה פאלם" משנת 2007, בו גילמה אלמנה אשר מוכרת את גופה כדי לממן טיפול רפואי לנכדה החולה. באותה שנה הייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר מטעם האקדמיה האירופאית, אך הפסידה את הפרס להלן מירן על תפקידה בסרט המלכה.

• Come My Way- 1965
• Marianne Faithfull- 1965
• Go Away From My World- 1966
• North Country Maid- 1966
• Faithfull Forever- 1966
• Loveinamist- 1967
• The World of Marianne Faithfull- 1969
• Dreamin' My Dreams- 1967
• Broken English- 1979
• Dangerous Acquaintances- 1981
• A Child's Adventure- 1983
• Rich Kid Blues- 1985
• Strange Weather- 1987
• Blazing Away- 1990
• A Secret Life- 1995
• 20th Century Blues- 1997
• The Seven Deadly Sins- 1998
• Vagabond Ways- 1999
• Kissin' Time- 2002
• Before The Poison- 2005
• Easy Come, Easy Go- 2008
• 2011 - ‏Heels Horses And High

•   אתר האינטרנט הרשמי של מריאן פיית'פול

•   מריאן פיית'פול, ברשת החברתית פייסבוק
•   מריאן פיית'פול, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   מריאן פיית'פול, ברשת החברתית אינסטגרם
•   מריאן פיית'פול, סרטונים בערוץ היוטיוב
•   מריאן פיית'פול, באתר פינטרסט
•   מריאן פיית'פול, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   מריאן פיית'פול, באתר AllMovie (באנגלית)
•   מריאן פיית'פול, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
•   מריאן פיית'פול, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
•   מריאן פיית'פול, באתר ספוטיפיי
•   מריאן פיית'פול, באתר Last.fm (באנגלית)
•   מריאן פיית'פול, באתר AllMusic (באנגלית)
•   מריאן פיית'פול, באתר MusicBrainz (באנגלית)
•   מריאן פיית'פול, באתר דיזר
•   מריאן פיית'פול, באתר Discogs (באנגלית)
•   מריאן פיית'פול, באתר Songkick (באנגלית)
• מריאן פיית'פול, באתר Genius
• מריאן פיית'פול, באתר SecondHandSongs
•   מריאן פיית'פול, באתר בילבורד (באנגלית)
•   מריאן פיית'פול, באתר טיידל (באנגלית)
•   מריאן פיית'פול, באתר אמזון מיוזיק
• בועז כהן, חלמתי להיות במיטה עם קית ומצאתי את עצמי עם ג'אגר, בבלוג לונדון קולינג, 23 במאי 2009
• בועז כהן, בוקרת מודרנית: על האלבום החדש של מריאן פייתפול, באתר nrg‏, 10 במרץ 2011
• עידן חגואל, עכבר העיר אונליין, מריאן פייתפול בתל אביב: "אני מפנטזת על פרישה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2011
• ראובן ברדך, מריאן פיית'פול: "כל מילה שאני שרה היא אמת", באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 18 באוקטובר 2011
• אסף לבנון‏, מריאן פיית'פול בהופעה בישראל: ותודה לגלעד שליט, באתר וואלה, 19 באוקטובר 2011
•   לינדזי זולאדז, ניו יורק טיימס, מריאן פייתפול: "טוב לי להיזכר מי אני באמת, לא רק אדם זקן וחולה", באתר הארץ, 4 במאי 2021