מצר מגלן

האירופאי הראשון לגלות את מצר מגלן היה מגלה הארצות פרדיננד מגלן, שיצא בשירות מלך ספרד למסע בניסיון להגיע לאיי התבלין שבדרום-מזרח אסיה באמצעות שיט לכיוון מערב. מגלן יצא לדרך מספרד ב-20 בספטמבר 1519 כשבפיקודו 5 ספינות. לאחר שחצה את האוקיינוס האטלנטי, החל לגשש את דרכו דרומה לאורך חופי דרום-אמריקה, בחיפוש אחר מעבר ימי שיאפשר להמשיך מערבה. לאחר תלאות מרובות, בהם איבד את אחת מספינותיו, הסנטיאגו, הגיע מגלן ב-21 באוקטובר 1520 לכף וירח��ס, בפתחו של המצר. נראה היה שאכן מדובר בפתחו של מעבר ימי, שכן המים לא איבדו ממליחותם ככל שהתקדמו בו, והצי של מגלן החל להתקדם לאורך המצר בזהירות תוך שהוא שולח ספינות לחקור הסתעפויות שונות ולחפש את המעבר. במהלך חקירות אלה, אחת הספינות, הסן אנטוניו, ערקה ושבה לספרד. 3 הספינות נותרות, הטרינידד, הקונספסיון, והויקטוריה, אחרי שהתייאשו מלמצוא את הסן אנטוניו, צלחו את המצר ויצאו לים הפתוח בצידו השני ב-28 בנובמבר 1520, והמשיכו בחציית האוקיינוס השקט.

מגלן קרא למצר בשם "מצר כל הקדושים" (Estrecho de Todos los Santos), משום שיום כל הקדושים, ה-1 בנובמבר, חל במהלך חציית המצר.

בתחומי המצר איים רבים, וגדותיו תלולות, מבותרות ומפורצות. השיט בו קשה בדרך כלל, הן בשל המבנה המפותל שלו, והן בשל האקלים הסוער השורר בו ברוב ימות השנה. עם זאת, עד פתיחתה של תעלת פנמה ב-1914 היה מצר מגלן המסלול העיקרי לספינות קיטור ששטו מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. מצר זה נחשב לעיתים קרובות כדרך הבטוחה היחידה לעבור בין האוקיינוסים, מאחר שמעבר דרייק, המעבר בין כף הורן (הקצה הדרומי של דרום אמריקה) לאנטארקטיקה, ידוע במזג האוויר הסוער והבלתי צפוי שבו. כמו כן צפים בו קרחונים רבים שעלולים לסכן ספינות. ספינות מפרש, לעומת זאת, העדיפו בדרך כלל את מעבר דרייק, שכן היה להן בו מרחב רב יותר לתמרון, וכן בשל משטרי הרוחות והזרמים המשתנים במצר. היום המצר משמש בעיקר לתנועה ימית מקומית של ספינות מצ'ילה ומארגנטינה.

• מצר מגלן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)