מימי לדר

לדר נולדה בניו יורק סיטי ב-1952 לאתיל, פסנתרנית קלאסית, ולפול לדר, במאי, מפיק, שחקן, תסריטאי ועורך של סרטים כמו "My Friends Need Killing", "Attack of the Giant Horny Gorilla", ו-"Dismember Mama".^[2][3] היא גדלה בלוס אנג'לס, בבית יהודי. אמה הייתה ניצולת שואה שנכלאה באושוויץ.^[4] אביה, שהתמחה ביצירת סרטים עצמאיים דלי תקציב, הכיר לה ולאחיה בילדותם את עולם הפקת הסרטים. אביה לקח אותה לעיתים תכופות לקולנוע לראות את הסרטים החדשים שיצאו, ולדר ציינה שאחד הסרטים שהשפיעו עליה בילדותה היה הסרט שמונה וחצי של הבמאי פדריקו פליני.^[2] היא הייתה האישה הראשונה שהתקבלה למכון הסרטים האמריקאי, שם למדה צילום.

לדר החלה את הקריירה שלה בעולם הקולנוע כבודקת תסריטים במספר סרטים, כמו "Spawn of the Slithis"‏ (1978)‏, "Dummy"‏ (1979)‏, "The Boy Who Drank Too Much"‏ (1980) ו-"A Long Way Home"‏ (1980), ואז עברה לסדרת הטלוויזיה "בלוז לכחולי המדים" (1981). לדר יצרה את הסרט הקצר "Short Order Dreams" אותו כתב ומימן אביה, והקרינה אותו לסטיבן בוצ'קו, יוצר הסדרה "בלוז לכחולי המדים", ולחברו גרגורי הובליט, ששכר אותה לביים פרק בסדרה "פרקליטי אל איי".^[5]

ב-1988 ביימה לדר פרקים בסדרת הטלוויזיה "Crime Story",‏ "The Bronx Zoo" ו-"Midnight Caller", ולאחר מכן ביימה כמה פרקים לסדרת הטלוויזיה "צ'יינה ביץ'" (1988–1991) עליה הייתה מועמדת לארבעה פרסי אמי. היא יצרה את סרט הטלוויזיה "Woman with a Past"‏ (1992), "House of Secrets"‏ (1993) ו-"Baby Brokers"‏ (1994), ואז הפכה לאחת הבמאיות העיקריות של סדרת הטלוויזיה "ER" ‏(1994–2009). עבור עבודתה בסדרה זכתה בפרס אמי לסדרת דרמה יוצאת דופן ב-1995 וב-1996. ב-2009 חזרה לביים פרקים בעונתה האחרונה של הסדרה. ב-1997 הוזמנה על ידי סטיבן שפילברג כדי לביים את הסרט "פיסמייקר"

לדר המשיכה לעבוד עבור אולפני דרימוורקס של שפילברג, וביימה את הסרטים "פגיעה קטלנית" (1998), ו"תעביר את זה הלאה" (2000), ובמקביל יצרה את הסרט הקצר "Sentimental Journey" ‏(1999), המתאר את סיפור האהבה של הוריה. כשנשאלה מה היא חושבת על הסרט "ארמגדון" שהתחרה בסרטה "פגיעה קטלנית" שיצאו שניהם באותה תקופה ועסקו שניהם במטאור קטלני שנמצא בדרכו לכדור הארץ, סיפרה שמייקל ביי הגיעה להקרנת הבכורה של "פגיעה קטלנית", מה שהפתיע אותה מאוד, ולאחר שצפה בו צילם מחדש את סוף סרטו.^[6] לאחר שביימה את "תעביר את זה הלאה" נקלעה לדר לתקופה יבשה בה לא הוזמנה לביים סרטים, וטענה שכשאישה במאית לא זוכה להצלחה מסחרית, "היא לא מוזמנת חזרה למסיבה", וציינה שבעוד שהדבר לא השפיע על עבודתה בתקופתה כבמאית טלוויזיה, הרי שהוא משפיע עליה כבמאית קולנוע.^[7] היא סיפרה שחוסר ההצלחה של "תעביר את זה הלאה" גרם לה לחוש שהיא בכלא של הוליווד לקולנוענים.^[7]

עקב התקופה היבשה שאחרי הכישלון המסחרי היחסי של "תעביר את זה הלאה", החלה לדר לממש פרויקטים נוספים בטלוויזיה ובקולנוע. היא צילמה תשעה פיילוטים והפיקה שש סדרות, כולל הסדרה "The Beast"‏ (2001), ‏"John Doe" ‏(2002), ‏"Johnny Zero"‏ (2005) ו-"Vanished"‏ (2006). בנוסף יצרה סרטי טלוויזיה כמו "קוד השתיקה" (2009)‏, "U.S. Attorney"‏ (2009) ו-"Heavenly"‏ (2011).^[8] ב-2015 ביימה עבור רשת HBO פרק בעונתה הראשונה של הסדרה הנותרים, ובהמשך הפכה לאחת הכותבות הראשיות בסדרה.

סרטה "המין החזק", סיפורה של רות ביידר גינסבורג בדרכה להפוך לשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית יצא לאקרנים ב-2018, והיה סרט הקולנוע הראשון שלה לאחר 18 שנה.

לדר נשואה לשחקן גארי וורנטס. בתם היא השחקנית האנה לדר.^[9] לדר ציינה כי חונכה לפמיניזם, ומחתה נגד מלחמת וייטנאם.^[10]

• "פיסמייקר" (1997)
• "פגיעה קטלנית" (1998)
• "Sentimental Journey"‏ (1999) (סרט קצר)
• "תעביר את זה הלאה" (2000)
• "קוד השתיקה" (2009)
• "המין החזק" (2018)

•   מימי לדר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   מימי לדר, באתר AllMovie (באנגלית)
• מימי לדר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
•   מימי לדר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)