מודל (אמנות)

כשהמודל עובד הוא מתבקש להישאר בתנוחה קבועה ולא לדבר במשך מספר דקות או שעות. לעיתים משמש המודל רק בחלק מתהליך היצירה, שעשוי להיות ממושך למדי, וביתר הזמן מסתפק האמן בתצלומי דיוקן של המודל.

בדרך כלל לא מדובר במקצוע במשרה מלאה, אלא בעיסוק צדדי, אף על פי שישנם אנשים שזהו המקצוע שלהם. מודלים יכולים להיות משני המינים. מודלים בתשלום אינם זוכים בדרך כלל בהכרה, ולרוב נותרים אנונימיים. במקרים אחרים, המודל מהווה השראה לאמן שהיצירה תלויה בנוכחותו, ואז לרוב יש גם התייחסות לזהותו. במקרים אחרים המודלים הם חלק מעולמו הפרטי של האמן, ואינם מקצוענים כלל. המאייר האמריקאי, נורמן רוקוול, השתמש בחברים ושכנים כמודלים לצורך עבודותיו, אם בפרסום מסחרי ואם בעבודתו האמנותית^[1].

כאשר המודל הוא בעצם אדם המבקש לקבל יצירת אמנות המציגה את דמותו, הוא משלם לאמן תמורת עבודתו. במקרים כאלה לא מדובר במודל אלא במזמין "שיושב" לפני האמן. דבר זה היה מקובל בעבר רק בחברה הגבוהה כיוון שעבודת אמנות כזו לא הייתה זולה.

השימוש במודל החל כנראה ביוון העתיקה. באותה תקופה השתמשו במודלים עם לבוש ובלעדיו כפי שניתן לראות מן הפסלים מאותה תקופה. מאוחר יותר בימי הביניים הופסק כנראה השימוש הזה בגוף העירום, ייתכן בגלל השפעת הנצרות. עם תחילת הרנסאנס חזרו האמנים ונעזרו במודלים לעבודותיהם. נראה כי לאורך התקופות השתנתה ההתייחסות לגוף האדם, ועמה היחס לשימוש בו באמנות.

מודל עירום הוא מודל המציג את גופו כשהוא עירום, לשם יצירתם של תמונה או פסל.

דוגמנות עירום לאמנות שונה מפורנוגרפיה כיוון שמטרתה אינה יצירת גירוי לפריקת דחפים מיניים, אלא שימוש בגוף ליצירת אמנות.

מאז התחלת השימוש בצילום היה גם צורך במודלים לאמנות זו. כיוון שלקח זמן עד שהצילום נחשב אף הוא לסוג של אמנות, היה לאמנים צלמים קושי, בהשגת מודלים, ובייחוד מודלים לעירום. במשך הזמן נקבעו לכך תקנות ששומרות על זכויות המודל לפרטיות. היו מקרים כשמודלים הפכו בגיל מאוחר יותר לכוכבים בזכות עצמם, בהם התעוררו שאלות הנוגעות לזכויות השימוש באותם צילומים, כיוון שערכם עלה, וזאת בזכות ההתפתחות של המודל ולא עליית חשיבותו של הצלם.

• מודל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)