לצוד פילים

יונתן (גיל בלנק) בן ה-12 סובל מגמגום קל ומהתעללות של חבריו ללימודים. דניאל (צביקה הדר), אביו של יונתן, היה אחראי אבטחה בסניף בנק, ונפטר לפתע במהלך משמרתו כאשר יונתן לצדו. הבנק סירב לשלם למשפחה פיצויים או להפעיל את חברת הביטוח בגלל ה"אותיות הקטנות" בחוזה. האם, דורית (יעל אבקסיס), שנותרה שרויה בעוני, נענית לחיזוריו של מנהל סניף הבנק, דדי עטיה (משה איבגי), שנתן לה תמיכה כלכלית, ואת יונתן היא משאירה בהשגחתו של אליהו (ששון גבאי), סבו מצד אביו. עקב סכסוך בין הסב לבין דניאל בנו, עצם קיומו של הסב נודע ליונתן רק אחרי מות אביו. בצעירותו היה הסב לוחם בלח"י, ובמסגרת זו שדד בנקים כדי לממן את פעילות הארגון. הסב שוהה בבית אבות יחד עם חברו מימי הלח"י ניק (מוני מושונוב), ועם אשתו רודה (רינה שיינפלד), השרויה בתרדמת. מייקל (פטריק סטיוארט), אחיה של רודה, הוא לורד אנגלי חסר כול, המנסה ללא הצלחה להתפרנס למחייתו כשחקן. דורית מודיעה לו טלפונית על מצבה של רודה, והוא מגיע ארצה ומצטרף לבית האבות.

ביוזמתו ועל פי תכנונו של יונתן, שלמד מאביו את נוהלי האבטחה בבנק, חבורת ��זקנים (אליהו, ניק ומייקל) יוצאת איתו לשדוד את סניף הבנק כדי לנקום את מות האב ולהשיג כסף שיממן את משפחתו של יונתן ולימודיו בבית ספר למחוננים, את הטיפולים בסבתו, ניתוח עיניים לניק כדי לשפר את ראייתו החלשה, ומתן אמצעים ללורד לממן את פעילותו כשחקן. ניסיון שוד ראשון משתבש, לאחר שניק בהתרגשותו שיבש כליל את התוכנית. אליהו חוזר לשוד נוסף, המוכתר בהצלחה.

לתפקידי הדיירים בבית האבות לוהקו אחדים מוותיקי הקולנוע הישראלי, ובהם שושיק שני, צבי שיסל, אלכס פלג ועזרא דגן.^[5]

בתחילת תהליך ההפקה, תפקידו של פטריק סטיוארט יועד לשחקן הבריטי וחבר קבוצת מונטי פייתון, ג'ון קליז^[6]. לפני תחילת ההפקה הודיע קליז להפקה שלא יוכל להשתתף בסרט עקב אירוע לב שעבר. רשף לוי פנה לפטריק סטיוארט, וכשהאחרון הסכים להשתתף בסרט, התסריט עבר עריכה על מנת להתאים את הדמות לסטיוארט^[7].

הסרט נבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע ירושלים 2013.^[8]

רשף לוי סיפר כי דמותו של אליהו מבוססת על דמותו של אביו, שנקרא גם הוא אליהו.

דעות מבקרי הקולנוע חלוקות ביחס לאיכותו של הסרט.

הסרט ספג ביקורת שלילית מרוב המבקרים הבולטים:

• אורי קליין:

בתוך "לצוד פילים", סרטו השני של רשף לוי, שפתח אתמול את פסטיבל הקולנוע בירושלים ועלה ברחבי הארץ, חבוי הניסיון לעסוק בנושאים כגון יתמות ואובדן, אשמה וכעס, זיקנה, קשייה ואכזבותיה ואף ביקורת אקטואלית בנוגע לאטימות הממסד הכלכלי לנוכח מצוקת הפרט. אך נושאים אלה חבויים כה עמוק בבלילה הקולנועית התמוהה והמביכה שאפילו הניסיון לעסוק בהם בצורה רצינית נדמה כלא רציני. ... העלילה מתפזרת לכיוונים רבים כל כך לכן אין לסרט מבנה ומרכז שיחזיק אותו. מה שנראה על הבד הוא אוסף של סצינות שמתחברות זו לזו באופן מסורבל ומאולץ, חסר קצב ובעיקר חן. לכן הסרט אינו מצליח לעורר אפילו מידה מועטה של הזדהות, מתח, עניין ורגש. הצחוקים נעדרים, אלא אם כן נענים לבדיחות עבשות על קשישים.^[9]

• יונתן גת:

אם אי פעם ג'ון קליז היה זקוק לאירוע לב, זה היה במקרה של "לצוד פילים" - מסרטי הקומדיה הישראלים המופרכים והגרועים ביותר שנראו על המסך מאז הסרט "טעות במספר" של זאב רווח משנת 1979. הרעיון, יש לציין – דווקא סביר... בפועל מדובר בתסריט מרושל וחסר הגיון, שכולל פלאשבקים קדימה, אחורה והצידה; דיאלוגים מביכים שאף אחד מהדוברים לא מאמין להם; תכנון דמיוני ומביך של שוד בלתי אפשרי, שגם גיבור הסרט בן ה-12 לא היה מעלה על הדעת וניסיון כושל ללהטט בין קומדיה לבין דרמה מרגשת. תוסיפו לזה גם קטעי מחזמר (?!) ותקבלו עדר פילים שועט לעבר הקהל.

• שמוליק דובדבני:

כמעט דבר, למרבה הצער, לא עובד בסרטו החדש של רשף לוי, "לצוד פילים". כקומדיה חמה ואנושית, הסרט מתקשה להצחיק ולרגש; כסרט שוד, הוא מקרטע ולא מותח; וכסאטירה חברתית - לחלוטין לא קולע. וחבל, כי לסרט הזה היה פוטנציאל להיות להיט קופתי מענג של ממש.^[10]

• מרט פרחומובסקי:

"לצוד פילים", סרטו החדש של רשף לוי, שפתח השבוע את פסטיבל הקולנוע בירושלים וגם יצא למסכים ברחבי הארץ, הוא סרט די מבאס. עד שכבר עושים קומדיה, משיגים עבורה תקציב הפקה רציני ומלהקים אותה במיטב השחקנים הישראלים פלוס כוכב אחד מאנגליה, ממש כואב הלב על כך שהיא חייבת להיות מבוססת על רעיון מקרטע ותסריט חצי אפוי, שמדדה בסרבול עצום לאורך קרוב לשעתיים, ובסוף לא מגיעה לשום מקום. למזלו של רשף לוי, קשה ליפול יותר מדי נמוך עם שחקנים כל-כך משובחים, שנראים כאילו הם נהנים להשתטות, ומצילים את הסרט מקריסה טוטאלית.^[11]

• פבלו אוטין:

הקונספט של שלושה זקנים וילד שודדים בנק כרקע לסיפור קירוב לבבות בין סבא לנכד הוא התחלה נהדרת לקומדיה פרועה. הבעיה היא שלוי מנסה להעמיס על סרטו כל כך הרבה רעיונות שבסופו של דבר התוצאה מאוד לא אחידה. רגעים מצחיקים וכובשים מתחלפים ברגעים מביכים ונמוכים עד מאוד. קטעים שובי לב ותמימים (משחק שחמט בין סבא לנכד) מתחלפים בקטעים סקסיסטיים, אינפנטיליים ומעליבים (כולל החפצה מטרידה של רותם זיסמן כהן). כתיבה תסריטאית מושחזת (תכנון שוד הבנק) מתחלפת ברשלנות חובבנית (סיפור מסגרת "כמו תיעודי" שלא מוסיף, סצנת פתיחה שלא מסתדרת עם העלילה, דמויות משנה קרטוניות של נשים וסוף בנאלי ומופרך).^[12]

מבקרים אחדים העניקו לסרט ביקורת חיובית, וחלקם אף מתלהבת:

• יעל (פרוינד) אברהם:

סרטו של רשף לוי, שפתח את פסטיבל ירושלים האחרון, דווקא גרם לאלפים ליהנות, להתרגש ולצחוק...

הקאסט מושלם (גם אם לא אחיד), הדיאלוגים עשויים בקפידה, הבחירה בירושלים עושה חסד עם העיר שהפכה בעל כורחה לתפאורה ל"סרטי סכסוך" מקומיים, והצילום וההפקה ברמה גבוהה. לוי מעז, כשם שעשה ב"הבורר" או ב"אהבה קולומביאנית", לרוץ עם הפנטזיה, לזרום עם המופרכות, וכשהקומיות מחייבת – גם לא להיצמד בהכרח לדרישות המציאות. הוא מעדיף לסחרר את העלילה במקום להתמקד בצילום פוקוס איטי וחודרני שנהוג כל כך במקומותינו, ובעיקר מספק הרבה הומור.^[13]

• יריב פלג:

"תתאהבו בסרט" - רשף לוי עשה אחלה סרט. קומדיית פשע קלילה, קצבית ומצחיקה, שהיא גם משל חכם על משחק, התבגרות, זקנה ואהבה.^[3]

• יאיר רוה:

"לצוד פילים" הוא סרט שבראש ובראשונה מכיל כמות נהדרת של פאנצ'ים מצוינים ובדיחות טובות.^[4]

כאמור, מבקר הקולנוע של "הארץ", אורי קליין יצא בביקורת שלילית על הסרט.

בצעד יוצא דופן רשף לוי יצא בהתקפה על קליין בעמוד הפייסבוק שלו, והאשים את קליין בכתיבה אלימה ובנטייה רבת שנים "לקטול" כל סרט ישראלי מרגש או מצחיק.^[14] על צעד זה של לוי נמתחה ביקורת בעולם העיתונות.^[15]

פרופ' ענר פרמינגר הצטרף ליוצר רשף לוי, נגד ביקורתו של קליין, והאשים אף הוא את קליין באלימות. אחרי שציטט את דברי קליין, ובהם: "הסרט אינו מצליח לעורר אפילו מידה מועטה של הזדהות", טען שהמבקר הוא יומרני, והזכיר את כינויו "האזרח קליין", כתב:

סרטו של רשף לוי, שפתח את פסטיבל ירושלים האחרון, דווקא גרם לאלפים ליהנות, להתרגש ולצחוק. למי שמכירים את הכתיבה של אורי קליין, שמבוססות על נוסחאות ביקורתיות ואוסף קלישאות, קל להבין מאין נובעת האלימות שלו.^[16]

מן הצד השני, ד"ר בני בן-דוד צידד בקליין, ודחה את התנגדותו של פרמינגר לביקורת.^[17]

עיקר הביקורת על המבקרים, מצד רבים מהמגיבים הייתה שבעוד הקהל יוצא מגדרו כשהוא צוחק ובוכה חליפות, המבקרים, חמוצי הפנים, מסרבים להצטרף ל"רמה הנמוכה" הסונטת בכל דבר כולל ובמיוחד הכבוד לנשים, להורים, לזקנים, לילדים ולמשפחה, שכולם בסכנת הכחדה, יחד עם ההיסטוריה המפוארת, הציונות, עולם העסקים הנכסף, והאמת המוכחשת על הבדלי המעמדות בישראל.

הסרט הוא קומדיית פשע, שבמרכזה שוד בנק, אך הוא נוגע בנושאים נוספים. מבקר הקולנוע אורי קליין ציין שבסרט "חבוי הניסיון לעסוק בנושאים כגון יתמות ואובדן, אשמה וכעס, זיקנה, קשייה ואכזבותיה ואף ביקורת אקטואלית בנוגע לאטימות הממסד הכלכלי לנוכח מצוקת הפרט".^[9]

נושא מרכזי בסרט הוא היחסים בין בני המשפחה:

• במרכז הסרט נמצאים היחסים בין הסבא אליהו לנכדו יונתן, יחסים שתחילתם בהתעלמות מוחלטת, כך שיונתן כלל לא ידע שסבו בחיים, והמשכם בקשר הדוק, המוביל את השניים לשותפות בשוד.
• בין הסב לנכד נמצא האב, דניאל. בין דניאל לאביו שררה שנאה, שגרמה לנתק מוחלט ביניהם. מקורותיה של שנאה זו אינם מתוארים בסרט. בין דניאל לבנו שררה קרבה - השניים מבלים יחד ומשוחחים על חייהם. לאחר שדניאל מאבד את הכרתו עושה יונתן מאמץ עילאי להציל את חייו, אך ללא הצלחה.
• בסצנה קומית בתחילת הסרט מתקיים ויכוח בין דניאל ודורית, הוריו של יונתן, על מי מהם מוטלת החובה לחנך את הילד. לאחר מותו של דניאל נותרים דורית ויונתן לבדם. קשיי הפרנסה והרצון באהבה חדשה גורמים לדורית להתנתק במידה רבה מבנה, והיא מוסרת אותו להשגחתו של סבו.
• יונתן אינו רואה בעין יפה את הקשרים המתהדקים בין אמו, דורית, ובין דדי עטיה, מנהל סניף הבנק שבו מצא דניאל, אביו של יונתן, את מותו. מייקל, דודו של דניאל, הצופה ביונתן, מעיר שמצבו דומה לזה של המלט, שאמו נישאה לרוצח אביו.
• אף שרודה, אשתו של אליהו, שרויה בתרדמת, אהבתו אליה עזה, והוא לא מוכן לשקול המתת חסד שלה. ראשיתה של אהבה זו בנסיבות לא שגרתיות: השניים נפגשו בעת שאליהו שדד בנק שבו רודה עבדה כפקידה.
• אל רודה השרויה בתרדמת מגיע מאנגליה אחיה מייקל, ספק מאהבתו אותה וספק מהרצון לזכות בחלק מהעיזבון שתותיר אחריה.
• מייקל הוא בנו של לורד עשיר, אך הוא עצמו חסר פרוטה, לאחר שאביו הדיר אותו מכל נכסיו, משום שכעס על החלטתו להיות שחקן.

פרופ' ענר פרמינגר העיר על כך: "במרכז הקומדיה "לצוד פילים" יחסי הורים ילדים על פני שלושה דורות במשפחה מסובכת, שמגלמת בתוכה חלק ניכר מפיצולי הזהויות והישויות של החברה הישראלית".^[18]

חלק ניכר מהסרט מתרחש בבית אבות בירושלים. חייהם של דיירי בית האבות מתאפיינים בעליבות רבה. חלק מהדיירים שרויים בתרדמת, ולאחרים הבידור העיקרי הוא צפייה במטפלת הסיעודית, תוך השמעת הערות וולגריות על מיניותה. עם זאת, חרף מגבלותיהם יוצאים שלושה מדיירי בית האבות לשוד בנק, ומצליחים בו.

לדברי מבקר הקולנוע יאיר רוה, הזקנה באה לידי ביטוי בהומור של הסרט, "הומור שכיום אפשר לשים רק בפיהם של קשישים, כאלה שכבר לא ממש שולטים על מה שיוצא להם מהפה ולא מעודכנים בעדכוני התוכנה האחרונים של הפוליטיקלי קורקט, ולהגיד את כל מה שהיה פעם נורמטיבי לחלוטין והיום מסמר אוזניים מרוב חוסר רגישות".^[4]

דמותן של הנשים בסרט רחוקה מלהיות מחמיאה, הן מוצגות כתלויות בגברים, עלובות, ומשת"פיות עם הממסד הגברי. דורית, מיד לאחר שהתאלמנה, ממהרת להיפטר מבנה ולהעבירו לאחריות חמיהּ, והיא נענית לחיזוריו, ובעיקר לכספו, של מנהל הבנק. סיגי, עובדת סיעוד בבית האבות, המתלבשת ומתנהגת בבוטות מינית מוחצנת ומפתה, היא מושא הערותיהם הוולגריות של הזקנים, המתגוררים שם. היא גם מוצגת כמי שלכאורה אינה מודעת כלל למעמדה הנמוך ("לא הבנתי כלום"), אך מתברר שהיא מנצלת את גירוי הגברים, על מנת ללמד את בנה היחיד אנגלית. שתי האמהות בסרט אינן מהוות השראה לבניהן. כל דבריה של דורית הן התנצלויות, וסיגי מדברת אל בנה בפקודות קצרות ובגסות. האהבה מוצגת בעיקר מצד הגברים, לבן ולנכד, וכן אהבה חוזרת לאב ולסב, ואף לדוד.

אישה שלישית היא רודה, השרויה בתרדמת, ורוקדת עם בעלה האוהב האוחז בה בעל כרחה והיא "תלויה בו" תרתי משמע. דמויות נשיות נוספות הן המזכירות והפקידות בבנק, אשר עומדות דום או מבצעות את פקודות מנהל הבנק והפקידים הבכירים, או מודיעות בשמם הודעות לקהל.

רוח המחאה החברתית, שהתקיימה בישראל טרם הפקת הסרט ובמהלך הפקתו, ניכרת בסרט. לדברי מבקר הקולנוע מרט פרחומובסקי, "בלב 'לצוד פילים' עומד חוסר הנחת הכלכלי-חברתי בישראל בשנים האחרונות".^[19]

הסרט מציג את הבנק כגוף חמדן ונצלן, המקפח את שאיריו של דניאל, שנפטר בעת עבודתו בבנק (ובמידה מסוימת - עקב עבודתו), ומונע מהם פיצויים בנימוק שכך כתוב ב"אותיות הקטנות". במנהל סניף הבנק, דדי עטיה, מתקיים מאמרו של הלל הזקן, "על דאטפת אטפוך", ובסוף הסרט הוא מאבד את משרתו ללא פיצויים, אף זאת עקב "האותיות הקטנות". בהצגה זו מתעלם הסרט מזכויות המוקנות לעובדים במסגרת חוקי מדינת ישראל, כגון קצבת תלויים הניתנת לשאירים של נפגע עבודה או פנסיית שאירים הניתנת כחלק מהביטוח הפנסיוני שחובה לבטח בו כל עובד, ומציג את שאיריו של דניאל כחסרי כל.

בעיה חברתית נוספת מוצגת דרך ניק, שראייתו נפגמת אך מחוסר תקציב לא ניתן לטפל בפתרון הבעיה.

שתי בעיות אלה הן מניע עיקרי לשוד הבנק, המוצג בסרט לא כפשע הנובע מתאוות בצע, אלא כדרך פרטית להגשמת צדק חברתי.

במסגרת הסרט הקהל מצטרף באהדתו ל"נקמה" ב"רשעים" - הבנק נשדד, הזקנים מצליחים להראות לעולם ולנכד את כוחם, מנהל הבנק בא על עונשו, האישה הדפוקה וחסרת ההשכלה בסופו של דבר מתבררת כשומרת על כבודה, דואגת לבנה, וביודעין "מכניסה חיים" בדמיונם של קבוצת זקנים אשמאים, תוך כדי חיבה אמיתית ביניהם. המנקה העלובה היא זו המובילה את הלורד האנגלי לפתרון אופן השוד. הילדים המציקים והאלימים חוטפים. הפקידים הטפשים, ואנשי הביטחון הנוקשים נופלים בפח. הזקן המשוגע מתברר כאמיץ ומתוחכם המוכן למסור את נפשו. הנכד ואמו נפדים מגורלם המר, והכסף שהגיע לאב השומר - מושב ליורשים. הקהל מזדהה עם האנגלי ותלונותיו המתוחכמות על מזג האוויר הנפלא של ארצנו, בלי להפוך את זה ל"שנאת ישראל". והחשוב מכל - כמו בסרטים המצוירים של פעם: אף אחד לא באמת נפגע.^[20]

•   "לצוד פילים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   "לצוד פילים", באתר AllMovie (באנגלית)
•   "לצוד פילים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "לצוד פילים", באתר ספר הקולנוע הישראלי
• "לצוד פילים", באתר אידיבי
•   "לצוד פילים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "לצוד פילים", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• מסיבת העיתונאים של פטריק סטיוארט בהגיעו ארצה לצילומי "לצוד פילים", באתר סטארבייס972

כתבות

• אמיר בוגן, כך הרגתי את צביקה הדר: רשף לוי על 'לצוד פילים', באתר ynet, 18 ביולי 2013 - כתבה אוהדת הכוללת סרטון על עשיית הסרט.

ביקורות

•   אורי קליין, הפיל הלבן של רשף לוי, באתר הארץ, 5 ביולי 2013
  •   ענר פרמינגר, מה שאורי קליין לא הבין, באתר הארץ, 25 ביולי 2013
    •   בני בן דוד, "לצוד פילים": צודק אורי קליין, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2013
• שמוליק דובדבני, "לצוד פילים": פיל לבן על המסך, באתר ynet, 5 ביולי 2013
• אופיר איל, "לצוד פילים" - ביקורת, באתר אידיבי, 4 ביולי 2013
• יעל (פרוינד) אברהם, "לצוד פילים": על גמלאים ואקדחים, באתר nrg‏, 5 ביולי 2013
• פבלו אוטין, עכבר העיר אונליין, "לצוד פילים" : רשף לוי יורה לכל הכיוונים ומחטיא, באתר הארץ, 5 ביולי 2013
• יאיר רוה, "לצוד פילים", ביקורת, בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 5 ביולי 2013
• מרט פרחומובסקי‏, "לצוד פילים": סרט מבאס שניצל רק בזכות שחקנים מוכשרים, באתר וואלה, 7 ביולי 2013
• יריב פלג, ‏ביחד כיף להזדקן: גם אתם תתאהבו ב"לצוד פילים", באתר ‏מאקו‏, 7 ביולי 2013
• יונתן גת, ג'ון קליז ניצל ממבוכת חייו, באתר nrg‏, 12 ביולי 2013