להקת גייסות השריון

עד שנת 1956 לא היווה חיל השריון בצה"ל בסיס משמעותי, והיה חיל לא רלוונטי עבור רבים שתהו לגביו. מבצע קדש הפך את התמונה, ולאחר הניצחון של השריון במערכה לא היה ספק בחשיבות קיום החיל בצה"ל. אחד ממפקדי השריון ישראל טל, שעוד בפלמ"ח היה חלק מהוגי הרעיונות של הקמת גופי בידור בצבא, טען שיש דרך לחזק את מעמד החיל בשירים. יחד עם שאול ביבר, קצין התרבות הראשי בשריון דאגו לכך שהדבר יתממש. תוך שנתיים החלו להקים בחיל שריון להקה ייצוגית של החיל כמו שהיו לשאר החילות שבין מייסדיה היה השחקן נסים עזיקרי. נעמי פולני שהייתה חברה בצ'יזבטרון נקראה לביים את הפזמונים. התוכנית הראשונה ב-1958 לא נשאה שם, ונקראה "תוכנית א'", שם שרו את השירים "קפה שחור" של נעמי ��מר ו"חתולים". ללהקה הצטרפו בהתחלה 9 חברי להקה, בהם תרצה אתר, שאז עוד קראו לה אלתרמן, בתו של נתן אלתרמן. התוכנית השנייה הופקה מיד שנה אחר כך ונקראה "יותר מדי אבק". לתוכנית הזו כתב נתן אלתרמן את השיר "אליפלט" במיוחד לביתו תרצה ששרה אותו סולו, ולצד שיר זה הוקלטו גם הלהיטים "אוהבי הטבע"^[1], "רוחל'ה", "על גדות הירקון" ועוד, כשללהקה הצטרפו גם צביקה גרטל ויוסי צמח. הלהקה הקליטה את השירים בקול ישראל לרדיו בלבד, אבל כעבור שנה, ב-1960, הוציאה את התקליטון הראשון שלה בצורה מסחרית. הוא כלל ארבעה שירים שהיוו חלק גם מהתוכנית החדשה של הלהקה, "כאן השריונים", שבהם שיר הנושא שכתב חיים חפר, "מאה כומתות שחורות" ועוד. כמו כן כחלק מהתוכנית היו השירים "הטנק של מוישה" (חפר) ו"פרד לתפארת" (אלתרמן) שלא הוקלטו. אחת הכוכבות של הלהקה בשנותיה הראשונות הייתה עליזה מלול, לימים עזיקרי.

בתחילת שנות ה-60 הפיקה הלהקה שתי תוכניות רצופות נוספות. הראשונה נקראה "טיפול זה טיפול". היא הופקה ב-1961 וארבעה משיריה הוקלטו לצד אחד של תקליט אריך נגן שכלל את "טוב להם בצבא", "סואן בדמי הליל" ו"שתי ידיים שמאליות", עם עיבודים של סטו הכהן ורפי בן משה. הצד השני של התקליט היה שייך להקלטות של מקהלת גברי השריון. כעבור שנה הועלתה התוכנית "זמר לשריון" שיצאה על אריך נגן מלא ראשון של להקה שבו בלטו השירים "הטנק של מוישה", "בנצי השמן" ו"מה אמרו הציפורים". בתוכניות אלו בלטו שוקי פורר, גבי ברלין, נורית הירש איתמר סיאני ועוד. לאחר הפסקה של שנה חזרה הלהקה עם הרכב מחודש.

ב-1964 הפיקה את התוכנית "אולי מחר", שבה בלט שיר הנושא, וגם השיר "דיזנגוף פרישמן". את המערכונים לתוכנית כתבו ישראל ויסלר, אפרים קישון ושולמית ארנון. רפי בן משה המשיך להדריך את הלהקה בעיבודים שלו יחד עם אלונה טוראל, ועל הבימוי היו אחראים חנן גולדבלט ופופיק ארנון. אז נכנסו ללהקה חברים חדשים, בהם יוסי אלפי, יוסי בכר, שלי טימן, איציק בר יונה, ונגן האקורדיון הרצל בודינגר^[2]. בודינגר הלחין במסגרת התוכנית את השיר "הנערה בצמות", למילותיה של לאה נאור^[3].

מהתוכנית "למה יו-יו" מ-1965 נטמע שיר שאותו שר בר יונה, "לילה ראשון בלי אמא", שכעבור שנים מועטות בלבד זכה גם לקליפ עבור הטלוויזיה הישראלית, ובתוכנית זו לצידו בלטו השירים "בשר טרי", "שיר הרס"רית" ו"כאן השריונים". החלק החזותי של התוכנית (ההצגה) שימשה בסיס להצגת הבידור "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ" שעלתה על הבמה האזרחית שנתיים מאוחר יותר, כשכן רוב הקטעים מ"למה יו-יו" של גייסות השריון שוחזרו שנית, כנ"ל "שיר הרס"רית".

נקודת המפנה של הלהקה החלה ב-1966. עקב מיתון כספי בצבא הוציאה הלהקה תקליטון E.P. שכלל רק ארבעה שירים, שהיו חלק מהתוכנית החדשה "כנר על הטנק". מהם בלטו השירים "השריון עשה היסטוריה", "מנדולינה" ו"אסתריקה". ללהקה הצטרפו בתוכנית זו טליה שפירא, עזרא דגן, גד קינר, שבלטו גם בתוכנית אחר כך.

תוכניתה הבאה של הלהקה הייתה ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים. היא נקראה "6 ימים בטנק", שם שהעביר מסר לציבור הקהל על ההווי הקרבי שהיה בעת מלחמת ששת הימים בקרב אנשי החיל. שירי התוכנית עסקו בנושא, ובהם "מי שחלם", "ליל ניצחון", "אי שם" וגם השיר "מכתב מהקייטנה" שאותו שרה תיקי דיין כסולו. שני שירי אהבה בולטים בתוכנית היו ""שלא לאהוב אותך" בביצועו של אבי טולדנו, וגם דואט ב"שיר אהבה" בין דורי בן זאב לטליה שפירא. סולן נוסף בתוכנית היה אפי וייס שביצע את "לילה בדרום".

אבי טולדנו גם ביצע סולו נוסף ללהיט "שריונים 69" שהיה חלק מהתוכנית הבאה של הלהקה,"פשוט שריונר", שהועלתה ב-1969. בין השירים המוצלחים של התוכנית היו, "פשוט שריונר", ששרו בנות הלהקה, ו"אחי הצעיר יהודה" שכתב אהוד מנור על אחיו. השיר "פשוט שריונר" נכתב בגרסה מצומצמת, וכותב השיר, יורם טהרלב, חיבר בתים נוספים במיוחד כדי שלכל אחת מבנות הלהקה יהיה בית סולו, וכך נוצרו בשיר שבעה בתים. כמו כן כל בנות הלהקה שרו גם בשיר "אני אוהבת באך" שפחות הצליח, וכן שיר נוסף בתוכנית היה "מכתב בצל צריח" שהיה לעוד סולו של אבי טולדנו, ששר על חייל במלחמת ההתשה כותב מכתב לזוגתו שנמצאת בבית ובינתיים שומר על התעלה. על העיבודים והניצוח המוזיקלי המשיך להדריך רפי בן משה, ולתפקיד הבימוי נכנס שייקה אופיר. חברים נוספים בלהקה היו דודו זר, שמוליק בילו, ריקי מנור וגבי קרן.

בשנת 1970 ניסתה הלהקה להעלות תוכנית נוספת, "תוכנית י"א", לא נשאה שם, אך התוכנית נגנזה. אנשי החיל הקפידו על פעילותה של הלהקה, ודאגו שישירו רק שירים שקשורים לשריון ולהווי החייל. התוכנית ירדה מהר בעקבות האולטימטום שהציבו לה. הספיקו להקליט ממנה שני שירים : "עוד יבוא אביב", ו"אלוהים" שצעד מספר שבועות במצעד הפזמונים. חברי ההרכב פוצלו לצוותים קטנים בתוך חיל השריון, בהם צוות הווי סדנאי השריון, צוות הווי השריון (שפעל רק בחטיבה 7), וצוות הווי סיני, שהיה חלק מאוגדת סיני עוד לפני מלחמת יום הכיפורים.

חברי ההרכב נשארו להופיע בצוותים בלבד, וכעבור שנה הגיעו מתגייסים חדשים שהקימו מחדש את להקת גייסות השריון הגדולה במקביל לצוותים החדשים שפעלו בחיל.

התוכנית החדשה, התוכנית ה-12, נקראה "דיסקוטנק". בין שיריה היו "אל האור" (דודו ברק/שייקה פייקוב) ששרה סולו כרמלה גזית, "חתום באש השריון"(דודו ברק/שייקה פייקוב) ו"קצב השריון". כל השירים היו קשורים לחיל השריון, כפי שדרש הפיקוד.

ב-1973 עלתה תוכנית חדשה שנקראה "שיר-יון הרצל", או בשמה השני "להיות יהודי". זו הייתה התוכנית ה-13 של הלהקה והיא קיבלה את הכינוי "תוכנית הבר מצווה". התוכנית לא עסקה באופן ישיר בשריון או בחיל, בשנה הזו ציינו 75 שנים לקונגרס הראשון והתוכנית הוקדשה לציונות. חצי מהתוכנית היה שירים על הרצל ועל הרעיון הציוני. מהתוכנית זכורים השירים "הרצל" (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום), "האם השלישית" (נתן אלתרמן/יאיר רוזנבלום) (ששרה סולו עירית בולקא), "להיות יהודי", ו"דבר המשלחות" שהיה חלק מקטע בתוכנית שנקרא "הקונגרס הציוני" שהיה מעין מיני אופרה. בין חברי ההרכב הנוספים היו משה בקר, גבי שדה, ודורון נשר. ההרכב השתתף באותה שנה ב"ערב שירי משוררים" השני וביצע את השיר "כנטות היום" (אברהם בן-יצחק, יאיר רוזנבלום) ^[4] .

כשפרצה מלחמת יום כיפור היה ברור שהתוכנית לא מתאימה למצב החדש. הן מבחינת האווירה והתכנים שלה והן מבחינת המורכבות הטכנית. בתוכנית חלופית שהתארגנה במהירות, גויסו ותיקי הלהקה וחודשו שירים ומערכונים ישנים. בין השאר אימצה הלהקה שירים של להקת כוורת שבדיוק אז החלה בנסיקתה אל ההצלחה^[5].

ב-1974 העלתה הלהקה את תוכניתה ה-14 והאחרונה, "מן המזרח הפרוע". זכור ממנה השיר "בעקבי הדרך" (שוש פלדי/יאיר רוזנבלום) שהפך להמנון של החיל ושרים אותו בטקסי החיל עד היום. מלבד השיר "בעקבי הדרך", התוכנית כולה המשיכה את אותו הקו של התוכנית הוקדמת. באותה שנה יצא התקליט האחרון של הלהקה שקרוי על שם התוכנית. בין חברי הלהקה היו דפנה ארמוני, משה בקר, חדוה מלר, מאיר סוויסה, עירד יוגב, שמוליק בודגוב, עדי רנרט ויוני חן.

הלהקה פורקה, אך ב-1977 הוקמה מחדש. הלהקה המחודשת לא העלתה תוכנית חדשה, אך הקליטה מספר שירים בגרסאות כיסוי לשירים ישנים של הלהקה על סינגלים שיצאו בקול ישראל. בזה תמה פעילות הלהקה.^{[דרוש מקור]}

• "כאן השריונים" - 1960: תקליטון ארבעה שירים - התקליטון הראשון
• "בקצב השריון" - 1961: תקליט משותף יחד עם מקהלת גברי השריון
• "זמר לשריון" - 1962
• "אולי מחר" - 1964
• "למה יו-יו" - 1965
• "כנר על הטנק" - 1966: תקליטון ארבעה שירים
• "6 ימים בטנק" - 1967: אריך נגן לאחר מלחמת ששת הימים
• "פשוט שריונר" - 1969
• "דיסקוטנק" - 1971
• "שיר-יון הרצל" - 1973
• "מן המזרח הפרוע" - 1974

• להקת גייסות השריון, באתר שירונט
• להקת גייסות השריון, באתר "שרים במדים"
•   להקת גייסות השריון, דף שער בספרייה הלאומית