יעקב אלבז

אלבז נולד בירושלים. בנעוריו פעל בשרות האצ"ל בעיר, נתפס על ידי המשטרה הבריטית ונשלח למאסר בשל פעילותו במחתרת. בשהותו בכלא הבריטי, קשר את קשריו הראשונים עם מי שלימים היוו את הגרעין המוביל בהנהגת הליכוד (חיים קורפו, מנחם בגין, יצחק שמיר ואחרים) והפך לחברם הקרוב.

אלבז נמנה עם ראשי הפנתרים השחורים, ובשלב מסוים אף נבחר ליו"ר הארגון. כאחד מחמשת מנהיגי התנועה הוא אף השתתף בישיבה עם ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר. בפברואר 1971 נטען כי גויס אלבז כסוכן ומודיע משטרתי בשורות ה"פנתרים השחורים". הוא קיבל תשלום על שירותיו, כפי שנחשף ב-2008 בפתיחת ארכיון המדינה.^[2]. לדברי רפ"ק אברהם תורג'מן, קרוב משפחתו של אלבז, היה חשש שתנועת "הפנתרים השחורים" תפעל באלימות כמו התנועה האמריקאית בעלת השם הזהה, ולכן רצה לגרום לפירוקה. גיוסו נבע מצורך משטרתי לפירור ופגיעה באחדות הנהגת הפנתרים.

שנים לאחר מכן ריכז בהצלחה את התנועה הפוליטית לבחירת שמואל פלאטו-שרון לכנסת.

• גאולה כהן, שולחן מרובע עם הפנתרים, מעריב, 25 ביוני 1971
• גאולה כהן, אין אנו דוגלים באלימות, מעריב, 2 ביולי 1971
• נעצר אלבז מהפנתרים, דבר, 27 באוגוסט 1971
• הפגנה גדולה, דבר, 26 באוקטובר 1971
• מנחם תלמי, יום בהיר עם הפנתרים השחורים, מעריב, 29 באוקטובר 1971
• גידי וייץ, נמר כפול, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2007
• רועי מנדל, מסמכי ארכיון על הפנתרים השחורים נחשפים אחרי 40 שנה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2011
• יחיאל לימור, הפנתרים הצטרפו לברית יוצאי מרוקו, מעריב, 20 במאי 1971