צפיר הקורדילרים

גופו הארוך של הצפיר נתמך על ידי רגליים שריריות וחזקות, ופרסות גדולות וחדות המותאמות לטיפוס באזורים הרריים; בצד התחתון של הפרסה, יש לו כרית גמישה דמוית גומי^[2] המסייעת לו לתפוס בזיזים קטנים ומונעת ממנו להחליק. צפיר זה מסוגל לטפס בקלות על מדרונות תלולים בזווית של 60 מעלות ויותר. הפרווה של הצפירים נראית כצמר הכבשים, ומשתנה בעונות: בקיץ היא לבנה וקצרה יחסית, ובחורף פרועה וצפופה יותר ומתווספת אליה שכבת שיער עבה של שערות ארוכות וחלולות בעלות גוון צהבהב. פרווה זאת עוזרת לצפיר לעמוד בפני מזג האוויר הקפוא בהרים, וכן בטמפרטורות נמוכות עם רוחות של 50 מעלות מתחת לאפס. כאשר מגיע האביב הצפיר מזרז את נשירת הפרווה החורפית על ידי גירוד ושפשוף סלעים ועצים. באזור הכתפיים יש לצפיר מעין גיבנת, ובצוואר יש בליטת שיער. לשני המינים יש זקן עבה מתחת לסנטר, וזנב עבה וקצר. הזכרים גדולים מהנקבות בצורה ניכרת (כמעט ב-30%) אולם מלבד זאת הדו-צורתיות זוויגית שלהם מועטת. אוזניו של צפיר זה קטנות וחוטמו ארוך ועבה. העיניים והאף קטנים ושחורים, ועומדים בניגוד חזק לפרווה הלבנה שבפנים. הן לזכרים והן לנקבות זוג קרניים קצרות ושחורות בעלות טבעות צמחייה שנתיות, ומקומרות מעט לאחור וארוכות יותר אצל הזכרים; הקרניים חדות מאוד בקצוות, ובתוספת האופי התוקפני שלהם מעניקות להם יכולת לחימה יוצאת מן הכלל כלפי בני מינם או כלפי טורפים.

מידות גופו של צפיר הקורדילרים:

גובה הכתפיים: 120-80 ס"מ.

אורך הראש והגוף: 179-120 ס"מ.

אורך הזנב: 20-10 ס"מ.

אורך הקרניים: 30-20 ס"מ.

משקל הזכר בממוצע: 80-70 ק"ג; במקרים נדירים עד 140 ק"ג.

משקל הנקבה בממוצע: 70-55 ק"ג.

צפיר הקורדילרים נפוץ בצפון אמריקה לאורך הרכסים והמפלים של הרי הרוקי במדינות קנדה וארצות הברית. תפוצתו מתחילה בדרום ודרום מזרח אלסקה, עוברת דרך יוקון, הטריטוריות הצפון-מערביות, קולומביה הבריטית, אלברטה, וושינגטון, ומסתיימת באיידהו ומונטנה. התפוצה הצפונית ביותר שלו היא לאורך השוליים הצפוניים של "הרי שוגטש" בדרום אלסקה. אוכלוסיות שלו הובאו גם לתחומים נוספים בארצות הברית כגון: איידהו (באזורים שלא היה מצוי), ויומינג, יוטה, נבדה, אורגון, קולורדו, טקסס, דקוטה הדרומית איי קודיאק ובאראנוף באלסקה, וחצי האי האולימפי בוושינגטון.

צפירי הקורדילרים הם היונקים הגדולים ביותר בבית גידולם ההררי, אשר מגיע לגבהים של 5,000 מטר מעל פני הים או אף יותר. רוב הצפירים מצויים בבתי גידול גבוהים עד מקום שבו יש צמחייה. למרות שהם לפעמים יורדים לגובה פני הים באזורי החוף, הם בעיקר נמצאים ברכסי ההרים ובמרעה-תת אלפיני וסוב-אלפיני עם כרי דשא וצוקים. לאורך כל השנה הם בדרך כלל נשארים מעל קו העצים, ולעיתים נודדים בעונות לאזורים גבוהים או נמוכים יותר מהטווח זה. בקיץ כאשר הם זקוקים למלח הם יורדים לגבהים נמוכים מאוד, ולעיתים קרובות חוצים מספר קילומטרים של אזורים מיוערים כדי להגיע למרבצי מלח. כמו כן כאשר הם מעוניינים לעבור לרכס הררי אחר הם יורדים לעמקים וחוצים יערות.

צפירי הקורדילרים פעילים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים המאוחרות, ולעיתים קרובות ממשיכים לרעות במשך כל הלילה. במהלך פעילותם בשעות היממה הם עוברים על שטח קבוע של כמה מאות מטרים הכולל אזורי מרעה ומנוחה. בשעות המנוחה הצפירים חופרים לרוב שקעים רדודים בקרקע באמצעות רגליהם הקדמיות, וכמו כן חופרים גם כאשר הם מחפשים מלח. בחודשים החמים נצפים בעיקר קבוצות של שלושה עד ארבע נקבות בממוצע, ואילו זכרים בוגרים הם לעיתים קרובות בודדים מלבד עונת הרבייה. במהלך החורף הקבוצות הקטנות מצטרפות יחד ויוצרות עדרים גדולים בסביבות 50 צפירים.

צפירי הקורדילרים הם אוכלי עשב מובהקים, ומבלים את רוב זמנם במרעה. התזונה שלהם כוללת עשבים, עשבי תיבול, ססקיה, שרכים, טחב, חזזיות, מלח, שיחים, וכן ענפים ועלים של עצי מחט במקומות שבית גידולם מתחת לקו העצים; בשבי תזונתם גם עשויה לכלול דגנים, אספסת, פירות וירקות. צפירים אלה ידועים במהירות ובזריזות יוצאת דופן שלהם בשטח תלול, וכבר נצפו גומאים 450 מטר בשטח הררי אנכי בזמן של 20 דקות בלבד. שטחם הקבוע הוא כ-23 קמ"ר בממוצע, אם כי בחורף השטח הקבוע קטן בהרבה. צפיפות האוכלוסייה משתנה במידה רבה (עד 14 חיות לקמ"ר), והממוצע הוא כנראה בין 2-1 צפירים לקמ"ר. קרבות בין זכרים יריבים הם די נדירים אולם כשהם מתרחשים הם הופכים להיות אכזריים מאוד, ולעיתים קרובות גורמים לפציעה חמורה ואף למוות של אחד מהם. במהלך הקרב הם מנסים לתקוע את קרניהם החדות בכל חלקי גוף היריב, ובעיקר בחלק האחורי הרך שבו קל יותר לגרום לחתכים. גם מחוץ לעונת הרבייה הצפירים אגרסיביים למדי, ואף הנקבות יכולות להילחם ביניהם על מקורות מזון או עם נראה להם שיש איום על הגדי. בדומה לזכרים קרבות ממשיים ביניהן נדירים, ולעיתים רחוקות יגרמו לפציעה או מוות. כדי להימנע מלחימה, הצפירים מותחים את צווארם על הקרקע ותנוחה זאת מאותתת על אי לוחמה או כניעה. צפירים צעירים מנסים לפעמים להילחם עם זכרים בוגרים, ובדרך כלל אימותיהם ינסו להבריחם משם.

באזורים נמוכים מתחת לקו העצים, הנקבות גם ישתמשו ביכולות הלחימה שלהם כדי להגן על עצמם ועל גדייהם מפני טורפים שונים. באזורים אלה הטורפים של צפיר הקורדילרים כוללים זאבים, גרגרנים, שונרים וכן דובי גריזלי שעלולים להרוג הן בוגרים והן צעירים כאשר יש להם הזדמנות. עם זאת הטורף העיקרי והמסוכן ביותר לצפיר הוא פומת ההרים, אשר גדולה וחזקה מספיק כדי להכניע צפיר גדול וכן די זריזה כדי לרדוף אחריו בבית גידולו ההררי והסלעי. למרות שקרנייהם מגינות עליהם בהצלחה מרוב הטורפים, הם די חסרי אונים בהגנה על גדיים קטנים מתפיסה על ידי העיט הזהוב. הנקבות עלולות להיות תוקפניות גם לאוכלי עשב אחרים בשטחם, ותועדו מספר פעמים בהם הם ניסו לגרש כבש גדול-קרניים זכר שחדר לטריטוריה שלהם ללא הצלחה כיוון שהלה היה יותר חזק מהם.

צפירי הקורדילרים עלולים להיות אגרסיביים כלפי בני אדם, ודווח על אדם אחד שנהרג מתקיפת צפיר זכר.

עונת הרבייה מתרחשת מחודש נובמבר עד ינואר, כאשר הלידות מתרחשות בסוף מאי ותחילת יוני. ההריון נמשך 180-175 יום לאחריהם נולד גדי אחד (או שניים לעיתים רחוקות) במשקל של 3 ק"ג. לאחר הלידה הנקבה מלקקת את הגדי עד שהוא יבש, וכן אוכלת את השליה כדי שהריח לא ימשוך טורפים. מספר שעות לאחר הלידה הגדיים כבר מתחילים או מנסים לרוץ ולטפס על המדרונות ומסוגלים לעקוב אחר אימם לאחר שבוע. למרות שהגדיים נגמלים לאחר שישה חודשים הם נשארים עם אימם קרוב לשנה, או עד שהיא תבריח אותם כאשר היא תמליט גדי חדש; הנקבה מגינה בקנאות על צאצאיה מסכנות, וניצבת מעליהם כאשר היא מתמודדת עם טורפים, או הולכת לפניהם בירידה במדרונות תלולים כדי לעצור אותם במקרה של החלקה. הגדיים מגיעים לבגרות בסביבות 5-2.5 שנים.

בטבע הצפירים חיים לרוב 15-12 שנים, כאשר תמותת הזכר גבוהה בהרבה מתמותת הנקבה ועל פי רוב הוא אינו שורד יותר מ-10 שנים בשל הקרבות הרבים, ואילו הנקבות לעומת זאת יכולות לשרוד עד 16 שנים; תוחלת החיים שלהם מוגבלת על ידי השחיקה של קרניהם המונעת מהם הגנה יעילה. בגני חיות לעומת זאת, הם יכולים לחיות לפחות 16 עד 20 שנים.

בשל בית גידולו הבלתי נגיש, צפיר הקורדילרים הוא אחד מהיונקים האמריקאים שהכי פחות מושפע מפעילות אנושית ובהתאם לכך מצבו מוגדר על פי IUCN כ-"ללא חשש" (LC) ובעל מגמת אוכלוסייה יציבה. בעלי חיים אלה מוגנים במידה רבה מפני איומים, ולמרות שיש אפשרות לצודם עם רישיון בשתי המדינות יש פיקוח חמור על הציד. צפירים אלה רגישים יותר להפרעות אנושיות מיונקים אחרים, וההפרעה העיקרית היא הטרדה של מטוסים שחולפים מעליהם בהרים. הגדלת השימוש במטוסים פרטיים או תעשייתיים מעל בית גידולם היא הדאגה היחידה כיום לשימורם. צפיר הקורדילרים מצוי במספר רב של אזורים מוגנים כגון: הר ראשמור, הפארק הלאומי גליישר (הצפיר נחשב בו כסמל של הפארק), הפארק הלאומי ילוסטון, הפארק הלאומי ראנגל-סנט אליאס, הפארק הלאומי גליישר ביי, פארק טאטשנשיני-אלסק ועוד. מלבד זאת קיימים ארגונים פרטיים האוספים כסף לפעולות שימורו. בקולורדו יש כל שנה מכירה פומבית והגרלה של שני רישיונות ציד, כשהכסף הנאסף בהם מועבר למחקר ושימור הצפיר.

האוכלוסייה הקנדית נאמדת בסביבות 44,000 עד 72,000 צפירים המחולקים במדינות הבאות: 2,750 באלברטה; 67,000-39,000 בקולומביה הבריטית; 1,000 בטריטוריות הצפון מערביות, ו-1,400 ביוקון. הערכות האחרונות בארצות הברית הן בסביבות 36,000 ל-47,000 צפירים, כאשר 12,000 מתוכם מצויים מוושינגטון ועד טקסס, ובסביבות 33,000-24,000 באלסקה.

• צפיר הקורדילרים, באתר ITIS (באנגלית)
• צפיר הקורדילרים, באתר NCBI (באנגלית)
• צפיר הקורדילרים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• צפיר הקורדילרים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• צפיר הקורדילרים, באתר GBIF (באנגלית)
• צפיר הקורדילרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• Ellis, E.; B. Guilliams; W. Mowbray; A. Patton and S. Gloss 2007. "Oreamnos americanus", Animal Diversity Web. Accessed September 26, 2013