יבשת-על

תאוריה זו של וגנר התחלפה בשנות ה־60 של המאה ה־20 בזו של "מחזור היבשות" (הנקרא גם מחזור וילסון) שנהגה על ידי הגאולוג והגאופיזיקאי ג'ון טוזו וילסון (John Tuzo Wilson). וילסון היטיב לתאר את תנועתן של יבשות ואת היווצרותם וסגירתם של אוקיינוסים, אולם לא סיפק את ההסבר למנגנון הגורם לכך. תאוריית טקטוניקת הלוחות – יורשתו של מחזור וילסון – החלה להתפתח בשנות ה־80 של המאה ה־20, וסיפקה הסבר אפשרי: תנועת הלוחות מתחילה באוקיינוסים ונובעת מהתפשטות קרקעית הים בהם. תהליך זה מתחיל ברכסים מרכז אוקייניים שמהם נפלטת מאגמה. המאגמה בונה קרום בזלתי, הדוחק את הקרום הקיים לצדדים. הלוחות משני צדי האוקיינוס מתרחקים זה מזה, וברווח הנוצר חודרת מאגמה חדשה. התקרבות לוחות זה כלפי זה נובעת מסגירה של המרחק ביניהם, היוצרת אזורי הפחתה בהם לוח אחד חודר מתחת ללוח אחר, או ששני לוחות מתנגשים זה בזה ויוצרים רכסי הרים בתהליך של אורוגנזה.

לפני כ־4.4 מיליארד שנה נוצר על־פני כדור הארץ קרום ראשוני. קיומו של קרום עתיק זה הוכח בתיארוך של גבישי זירקון שנוצרו באותה עד והשתמרו בסלעים מן ההאדן שגילם המוערך כ־4.28 מיליארד שנה.^[1] יותר מחצי מיליארד שנה אחר־כך נוצרו הקראטונים הראשונים: גושי גרניט גדולים שהיוו את גרעיני היבשות המתפתחות. גושים אלה היו צפופים פחות מסלעי הבזלת של הקרום הראשוני, והם צפו מעל המעטפת. בשלב מסוים התחברו הקראטונים זה לזה ויצרו יבשות, והצטרפו לבנייתן של יבשות־העל. יבשות־על אלה יצרו רצף יבשתי שגרם להיווצרות לחצים מאגמטיים בתחתיתן. הלחצים והחום הרב יצרו בתחתית הקרום סדקים שהלכו והתרחבו תוך פליטת מאגמה, עד שגרמו להיפרדות חלקים מיבשת העל, שהלכו והתרחקו זה מזה. ברווחים בין היבשות נוצרו ימים שהתפתחו לאוקיינוסים.

מאחר שאין עדויות־ראייה לקיומן של יבשות־על, ניתן לשחזרן על־פי תהליכים טקטוניים המתרחשים גם כיום, באמצעות סלעים הזהים בגילם ובהרכבם ובאמצעות מאובנים שנמצאו ביבשות שונות. שחזור כזה מציג תמונה מחזורית משוערת של היווצרות והתנגשות של יבשות, יצירת יבשות־על והתפרקותן, כמו גם פיזורן לתת־יבשות וליבשות נפרדות:

• ולברה (Vaalbara)‏^[2] – יבשת־על שנוצרה לפני 3.6 מיליארד שנה והתפרקה לפני 3.3 מיליארד שנה. שרידיה נמצאים בקראטון קאפוול (Kaapvaal) בדרום אפריקה ובקראטון פילברה (Pilbara) באוסטרליה המערבית.
• אוּר (Ur)‏^[3] – יבשת זו נוצרה לפני 3 מיליארד שנה והייתה שותפה להרכבת כמה יבשות־על (רודיניה, פנגיאה ושברי פנגיאה – לאורסיה וגונדוונה).
• קנורלנד (Kenorland)‏^[4] – יבשת־על שנוצרה לפני 2.7 מיליארד שנה והתפרקה לפני 2.1 מיליארד שנה. קנורלנד נוצרה בעקבות צמיחתם של הקראטונים הנאוארכאיקונים והיווצרות קרום יבשתי חדש. יבשת־על זו כללה את לאורנטיה (Laurentia) – גרעין יבשתי ששרידיו נמצאים היום באמריקה הצפונית ובגרינלנד – ואת בלטיקה (Baltica) – גרעין יבשתי ששרידיו נמצאים היום בסקנדינביה ובאזור הבלטי.
• נֶנָה (Nena)‏^[5] – ננה החלה להתפתח לאחר התפרקותה של קנורלנד, לפני 1.8 מיליארד שנה, והכילה את הקראטונים ארקטיקה, בלטיקה והקראטון של מזרח אנטארקטיקה, והייתה שותפה לבנייתה של יבשת העל קולומביה.
• קולומביה (Columbia)‏,^[6] נקראת גם "נוּנה" (Nuna) – יבשת־על זו החלה להתפתח לפני 1.8 מיליארד שנה, והכילה את רוב השטח היבשתי של תקופתה: ננה והקראטונים של לאורנטיה, בלטיקה אוקראינה, אמזוניה, אוסטרליה. ייתכן שנכללו בה אף סיביר, צפון סין וקלהארי. קולומביה התפרקה לפני 1.5 מיליארד שנה.
• רודיניה (Rodinia,‏^[7] ברוסית: מולדת) – רודיניה נוצרה לפני 1.1 מיליארד שנה מן היבשות שהתפצלו לאחר התפרקות קולומביה, וכמוה הכילה את רוב השטח היבשתי של תקופתה. רודיניה התפרקה לפני 750 מיליון שנה.
• פנוטיה (Pannotia)‏^[8] – נוצרה לפני 600 מיליון שנה מתוצרי פירוקה של רודיניה והתפרקה לפני 540 מיליון שנה.
• אירואמריקה^[9] (Pangea, הלחם של אירופה ואמריקה) – יבשת־על שנוצרה בדבון כחלק מתהליך היווצרותה של פנגיאה.
• פנגיאה^[10] ‏(Pangea, "כל הארץ", ביוונית: פאן – כל, גאה – ארץ) – יבשת העל האחרונה עד כה נוצרה לפני 500 מיליון שנה והחלה להתפרק לפני 250 מיליון לשתי יבשות־על.
• גונדוונה (Gondwana)‏^[11] – יבשת־על דרומית שנוצרה לפני 250 מיליון שנה מהתפרקות פנגיאה. לפני כ־65 מיליון שנה התפצלה היבשת לחמישה חלקים: אמריקה הדרומית, אפריקה, אוסטרליה, אנטארקטיקה והודו.
• לאוראסיה (Laurasia) – יבשת־על צפונית שנוצרה לפני 250 מיליון שנה מהתפרקות פנגיאה. לפני כ-140 מיליון שנה התפצלה לאורסיה לאמריקה הצפונית, אירופה ואסיה (למעט הודו).

מחזור זה של התכנסות יבשות והתפרקות יבשות־על מתקיים גם כיום. למעשה, כמה מן היבשות המוכרות לנו היום מרכיבות יבשות־על עכשוויות:

• אירואסיה – יבשת־על זו מורכבת משתי יבשות: אירופה ואסיה, המחוברות ביניהן באמצעות הרי אורל. אסיה עצמה כוללת את תת־היבשת ההודית, והן מחוברות ביניהן באמצעות רכס הרי ההימלאיה. רצף יבשתי זה נוצר לפני 60 מיליון שנה.
• אמריקה – יבשת־על המורכבת מאמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית, שהתחברה לפני 15 מיליון שנה כאשר השקעה ימית חיברה את האיים הגעשיים של מרכז אמריקה לשתי האמריקות ויצרה רצף יבשתי אחד. כריית תעלת פנמה היא למעשה הפרדה מלאכותית בין שני החלקים.
• אירואפרסיה – יבשת־על המורכבת מאירואסיה ומאפריקה, שהתחברו בצפון ים סוף במפגש בין סיני ומצרים לפני 5 מיליון שנה. כריית תעלת סואץ היא למעשה הפרדה מלאכותית בין שני החלקים.

מחזור זה של התכנסות והתפרקות יבשות ימשיך להתקיים בעתיד, וכבר ניתנו שמות ליבשת העל הבאה:

• פנגיאה פרוקסימה (Pangea Proxima) – פנגיאה הבאה^[12]
• נובופנגיאה (Neopangea) – פנגיאה החדשה
• "פנגיאה 2" (Pangea II)

על־פי מחזור היבשות, יבשת־על זו עשויה להתכנס במהלך 250 מיליון השנים הקרובות ותהיה דומה לפנגיאה. אפשרות נוספת להתכנסות תיצור תחילה את אמאסיה (Amasia) – יבשת המורכבת מאסיה ומאמריקה הצפונית, תחזית הנשענת על הפחתה של הלוח הפסיפי אל מתחת לשתי היבשות והתרחבות האוקיינוס האטלנטי. עוד אפשרות נוספת כוללת את אוריקה שהיא יבשת על הצפויה להיווצר עוד 200 מיליון שנה^[13].

• טקטוניקת הלוחות
• נדידת היבשות