טנק מסוג 99

במהלך מלחמת המפרץ התחוללו קרבות שריון בין האמריקאים והבריטים (בעיקר) שהיו מצוידים בטנקי מערכה מתקדמים: ה-M1 אברמס והצ'אלנג'ר 1 כנגד השריון העיראקי, שהיה מבוסס על טנקי T-72 סובייטים. במהלך קרבות שריון אלו, כוחות הקואליציה מחצו את השריון העיראקי וגרמו לו אבדות כבדות, בעוד כוחות הקואליציה סבלו מאבדות מזעריות.

לאחר המלחמה, ראו הסינים איך האמריקאים השמידו את טנקי ה-T-72 העיראקיים, שהיו דומים ביכולתם לטנק שהיה עמוד השדרה של השריון הסיני, וגם המתקדם בשירות פעיל, ה-Type 90. הצבא הסיני, שהבין את הנחיתות המשמעותית של הטנקים הסיניים, ביקש לפתח טנק מערכה מתקדם שיוכל להתמודד מול טנקים מערביים מתקדמים. תכנון הטנק הושפע מהלאופרד 2 הגרמני.

הטנק הוצג לראשונה ב-1999 במהלך מצעד צבאי ונכנס לשירות ב-2001. בשל עלותו הגבוהה יחסית, כ-2.5 מיליון דולר ליחידה, שאמנם נמוכה משמעותית מעלותם של טנקי מערכה מערביים מתקדמים, אך יקרה יחסית למחיר הממוצע של הטנקים הסיניים החליט הצבא הסיני לא לרכוש כמויות גדולות של הטנק ולהמשיך להתבסס על ה-Type 90 (ה-Type-90 שימש בין השאר כבסיס לטנק הסיני-פקיסטני אל-חאליד).

הטנק מונע על ידי מנוע דיזל מקורר מים, בהספק של 1,500 כ"ס (1,100 קילוואט), ותיבת הילוכים בעלת שישה הילוכים קדמיים והילוך לנסיעה אחורית (רוורס). בעוד שבמנוע בהספק של 1500 כוחות סוס משתמשים טנקים כבדים יותר, כמו המרכבה סימן 4 הישראלי או ה-M1 אברמס האמריקאי, ששוקלים 65 טון ואף יותר, ה-Type 99 שוקל רק 54 טון, כך שהמנוע חזק ועוצמתי יחסית למשקלו של הטנק. יתרון זה, מאפשר לטנק מהירות נסיעה גבוהה יחסית של 80 קמ"ש על כביש ומהירות של 60 קמ"ש בשטח.

לטנק טווח פעולה מקסימלי של 500 ק"מ בנסיעה על מישור. ניתן להוסיף לטנק מכלי דלק נוספים באחורי הטנק, במטרה להגדיל את טווח הפעולה של הטנק. אך מיכלים אלו מגבילים את תנועת הצריח והם פגיעים במיוחד, ויש להשליכם לפני כניסה לקרב.

כמו כן, משוער כי ה-Type 99 יכול לנסוע על מדרון בשיפוע של 60% ונסיעה בשיפוע צד של 40%. יתר על כן, הטנק יכול לטפס מדרגה בגובה של 0.8 מטר, לצלוח תעלה בעומק של 1.2 מטר ללא הכנה, ותעלה בעומק של 5 מטרים לאחר הכנה.^[1]

המיגון הפאסיבי של הטנק עשוי משריון מרוכב משופע, בחזית ובצריח, להגברת המיגון. המיגון עובה בגחון ובחזית הטנק, וגם בגג הטנק, מקום שנחשב באופן מסורתי לחסר מיגון. מודולי המיגון של הטנק הם מודולרים, דבר המאפשר להשמיש בקלות ובמהירות טנקים שנפגעו, מאחר שכאשר הטנק נפגע יש להחליף רק את החלק הפגוע. לטנק גם פלטות בזוקה (לוחות השריון בצידי הזחלים) להגנה על המזקו"ם של הטנק. בדומה לטנקים סובייטים רבים, ה-Type 99 נמוך יחסית לטנקים מקבילים, כמו האברמס או הלאופרד 2, דבר המגדיל את שרידותו בשדה הקרב.

בטנק יש מדוכות עשן בצידי הצריח, למטרות מיסוך עשן והטעייה של נשק מונחה לייזר ומערכות תצפית של טנקים עוינים. הערכות גורסות כי החדירות של מיגון הטנק עומדת על 1000–1200 מ"מ (כולל השריון הריאקטיבי).^[2] לטנק גם מערכת כיבוי אש המופעלת באופן אוטומטי, ומערכת להגנה על צוות הטנק מפני איומי אב"כ (ראשי תיבות: אטומי, ביולוגי, כימי).

הטנק צויד גם בשריון ריאקטיבי, במטרה להעניק לטנק שכבת הגנה נוספת, בעיקר מפני איומי נ"ט המתבססים על מטען חלול (רקטות נגד טנקים וטילים נגד טנקים). לטנק שריון ריאקטיבי בחזית הטנק, ולוחות שריון בצידי הצריח, בעיקר בחלקים האחוריים של הצריח. עקרון הפעולה של השריון הריאקטיבי פשוט, בעת פגיעת החימוש, מתפוצץ השריון הריאקטיבי ומשמיד את האיום. עם זאת, במהלך השנים פותחו טילי נ"ט ופגזי טנקים בעלי ראש קרב כפול (טנדם) להתגבר על המיגון הריאקטיבי.

פורסם כי לטנק יש מיגון אקטיבי, שהוא בעצם מערכת לייזר רבת עוצמה, שפותחה במטרה להגן על הטנק מפני איומים מגוונים. המערכת משבשת טילים הנורים לעבר הטנק, ובכך מנטרלת את האיום. בנוסף, המערכת יכולה לשבש מערכות אופטיקה ותצפית של טנקים עוינים ולגרום להם נזק. כמו כן, המערכת יכולה לגרום נזק לראייה של תותחן הטנק העוין ואף לפעול כנגד מסוקים.^[1][3][4]

החימוש העיקרי של הטנק הוא תותח טנק חלק קדח בקוטר 125 מ"מ, עם יכולת ירי של מגוון פגזים לטווח מקסימלי של 5 ק"מ. התותח מיוצב ומכוונן באופן אוטומטי על י��י מערכת בקרת האש ויכול לפגוע במטרות גם תוך כדי תנועה של הטנק. הסינים טוענים שכוח האש של התותח משמעותי והוא מסוגל לחדור 850 מ"מ של פלדה מזוינת ממרחק של 2 קילומטרים. התותח נטען על ידי מערכת טעינה אוטומטית, שחוסכת את הצורך בטען, וכך מקטינה את צוות הטנק לשלושה אנשים. מערכת טעינה זו מאפשרת ירי של עד כשמונה פגזים בדקה, והטנק חמוש ב-41 פגזים בסך הכל. התותח אף יכול לירות טילים מונחי לייזר נגד טנקים למרחק של עד 4 ק"מ.

החימוש המשני של הטנק הוא מקלע 7.62 מ"מ ומקלע כבד נגד מטוסים בקוטר של 12.7 מ"מ (0.5 אינץ').

הטנק מצויד במערכת בקרת אש ממוחשבת חדשה. היא משלבת מד טווח לייזר, מערכת דימות תרמי, מחשב בליסטי אמצעי ראיית לילה חיישני רוח ומערכת זיהוי עמית-טורף. את המידע המתקבל משלל הרכיבים האלו, מעבד מחשב מערכת בקרת האש, האחראי על התותח והוא ומכוונן את התותח באופן אוטומטי על פי הנתונים שהתקבלו באמצעות שני צירים. מערכות בקרת האש של הטנק, מאפשרות לטנק לרכוש מטרות באופן עצמאי, ועקיבה ונעילה על מטרות אלו, שהעיקריות שבהם הם מטרות רכב קרבי משוריין ומסוקים מנמיכי טוס. הטנק יכול לפגוע במטרות שנמצאות בתנועה, הן שהטנק נמצא בעמדת ירי והן שהטנק גם הוא בתנועה.^[5]

בנוסף, גם למפקד וגם לתותחן מערכות אופטיקה, ראיית לילה ודימות תרמי, לתצפית לטווח רחוק מסביב לטנק, באמצעות שישה פריסקופים. לכל הטנקים מערכת קשר משותפת, המאפשרת להחליף מידע טקטי בין הכלים הפועלים בשטח, וגם לקבל מודיעין מכוחות נוספים בצבא.^[6]

הגרסה הרגילה של הטנק. כ-496 טנקים מסוג זה משרתים בצבא סין.

זוהי גרסה משודרגת של הטנק, ומעט כבדה יותר. היא הוצגה באוגוסט 2007, דיוק התותח שופר, וכך גם המיגון האקטיבי. המיגון הריאקטיבי הוא מיגון ריאקטיבי רוסי מתקדם מדור 3. כמו כן, נוספו לוחות שריון בנקודות תורפה של הטנק, ונוספה אפשרות לשגר טילי 9M119 ריפלקס דרך קנה התותח. כמו כן, נוסף פריסקופ למפקד ותיבת ההילוכים הוחלפה לתיבת הילוכים חצי אוטומטית. כ-124 טנקים מדגם זה משרתים בצבא סין.^[7]

• T-90
• T-84 Oplot-M
• K-2 בלאק פנתר
• Type 90 (טנק יפני)
• Type 96

• עמי רוחקס דומבה סין חושפת טנק חדש באתר ישראל דיפנס, 27 בינואר 2014