חירות שלילית

כיצד ניתן ליישב בין תשוקתו של האדם לחירות להזדקקותו לסמכות? תשובת הפילוסופים על שאלה זו מייצרת בעיקר קושי להבין את השקפתם על החירות, אך גם אשכול של תפישות מעניינות אודות סמכות, שוויון וצדק.

תומאס הובס וג'ון לוק הציעו שני פתרונות משפיעים ומייצגים לבעיה. שניהם הסכימו שיש למתוח קו ברור סביב תחום מוגדר היטב, שבו כל אחד יוכל לפעול ללא מכשולים ובהתאם לטעמיו, תשוקותיו ורצונותיו. עם זאת, שניהם האמינו, ששום חברה לא תוכל להתקיים ללא סמכות שלטונית, שתפקידה למנוע התנגשות בין המטרות השונות באמצעות שרטוט מדויק של גבולות תחומי החירות של כל אחד ואחד. הובס ולוק נבדלים ביחסם להיקפו של תחום זה. הובס, שדעתו על טבע האדם הייתה שלילית, האמין שנדרשת סמכות חזקה כדי לרסן את דחפיו הפראיים והמושחתים של האדם. הוא חשב שרק שלטון חזק יוכל לחסום את האיום התמידי של האנרכיה. לוק, לעומתו, האמין שטבע האדם הוא יותר טוב מאשר זדוני, ולכן תחום חירותו של היחיד יכול להיות רחב.

במאמר השני של כתבי הפדרליסט, ג'ון ג'יי כתב: "אין דבר ודאי יותר מן הצורך בממשל, אך באותה מידה אין להכחיש, שללא קשר לזמן ולצורה שבה הוא מתמסד, האנשים חייבים לוותר עבורו על חלק מזכויותיהם הטבעיות כדי להקנות לו את הכוח הנדרש". כוונתו של ג'יי הייתה נהירה לנו יותר אם היינו משתמשים במושג החירות השלילית במקום המילים "זכויות טבעיות", משום שג'יי רצה לטעון כאן שכוחו או סמכותו של ממשל לגיטימי שאוב בחלקו מנכונותנו להסכים למגבלות על חירותנו השלילית.

בחוברת "השכל הישר" הבחין תומאס פיין בין החברה לממשל כמעט בדיוק באותם קווים, המבדילים בין החירות השלילית לחירות החיובית: "החברה נוצרת על ידי רצונותינו והממשל על ידי רשעותנו; הראשונה מקדמת את אושרנו באופן חיובי באמצעות האיחוד בין רגשי החיבה שלנו, השני באופן שלילי באמצעות ריסון מידותינו המגונות".

תומאס ג'פרסון אמר ש"החירות החוקית היא פעילות חסרת-מכשולים בהתאם לרצוננו בגבולות המשורטטים מסביבנו על ידי הזכויות השוות של הזולת".

הוגה הדעות הליברטריאני טיבור ר' מאצ'ן, מגן על החירות השלילית כ"חיונית עבור בחירה מוסרית ולפיכך, עבור השגשוג האנושי". לטענתו, החירות השלילית "מובטחת כאשר זכויותיהם של היחידים בקהילה האנושית לחיים, לפעילות רצונית (או לחופש ההתנהגות), ולרכוש מכובדות, נשמרות ומוגנות באופן גורף".

מבקרים טוענים שההבחנה בין זכויות חיוביות ושליליות, או בין חירות שלילית לחיובית, היא דיכוטומיה מוטעית. חלק מהמבקרים, כמו רוברט נוזיק, מצביעים על הנושא של אכיפה כדי לטעון שאין זה לוגי לכלול בקטגוריה של זכויות שליליות, זכויות שמוגדרות כך באופן מסורתי, כמו הזכות לרכוש או הזכות לחירות מפני אלימות.

בעוד שהזכות לרכוש וחירות מפני אלימות דורשת שפרטים יימנעו מהונאה, גנבה או אלימות, ניתן למנוע ביצוע של פעולות אלה רק על ידי פעילויות "חיוביות" מצד הפרטים, המדינה או מוסד אחר. פרטים יכולים להגן על הזכות לרכוש על ידי הרתעה של ניסיונות גנבה, המדינה חייבת לספק אמצעים עבור כוח משטרתי, או אפילו צבא – שבתורם צריכים להיות ממומנים על ידי מיסוי. לכן, נטען, אף על פי שזכויות אלה נחשבות לשליליות על ידי ליברטריאנים וליברלים קלאסיים, הן למעשה 'חיוביות' או 'כלכליות' בטבען בדיוק כמו זכויות 'חיוביות' כמו הזכות לחינוך^[1].

מבקרים אחרים הולכים רחוק יותר וטוענים שניתן להציג כל זכות כחיובית או שלילית כתלות בשפה שבה בוחרים להגדיר אותה. לדוגמה, הזכות לחופש מפני רעב נחשבת 'חיובית' על בסיס זה שמשמעותה היא שאדם רעב חייב לקבל מזון על ידי הפעולות החיוביות של אחרים, אבל מצד שני, כמו ש ג'יימס פ. סטברה (James P. Sterba) טוען, ניתן לתאר אותה כזכות של האדם הגווע ברעב שלא יעצרו אותו כאשר הוא לוקח את המזון העודף של אחרים. הוא כותב^[2]:

מה שעומד על כף המאזניים הוא החופש של העני שלא יפריעו לו כאשר הוא לוקח מהרכוש העודף של העשיר את מה שדרוש לו כדי לספק את צרכיו הבסיסיים. מיותר להגיד, שליברטריאנים ירצו להכחיש שלעניים קיימת הזכות הזאת. אבל איך הם יכולים להצדיק הכחשה כזו? כפי שהחירות הזאת של העני הוגדרה, היא אינה זכות חיובית לקבל דבר מה, אלא זכות שלילית לאי התערבות.

• ישעיהו ברלין, ארבע מסות על חירות (עברית: יעקב שרת), תל אביב: רשפים, תשל"א.

• "הדילמה של שלילת חירות בשם החירות", אלון שלו, השילוח, גיליון 13, פורסם בתאריך 06.03.2019.