הלל פוסק

הלל פוסק נולד בזלטופול, פלך קיוב, אוקראינה, לאביו הרב אליהו פוסק, ולאמו מטליא בת צבי סאניק שפירא. למד תורה מפי אביו וסבו הרב משה צבי פוסק. נסמך לרבנות בידי גדולי הרבנים בדרום רוסיה, הרב משה נתן רובינשטיין מוויניצה והרב ד' יוסף הלפרין אב"ד אודסה. בשנת תרנ"ח נשא לאשה את גיטל (טובה),^[2] בת דודו של הרב זליג שפירא ששימש כרב בטטרבונר (Tatarbunar, Romania-Bassarabia) ובתל אביב.

בשנים תרנ"ט-תרפ"א כיהן הרב פוסק כרב בזלטופול. משנדרשה הקהלה למנות "רב מטעם" דרשו ממנו ראשי הקהילה להשיג תעודת בגרות כדי שיהיה כשיר לשמש גם בתפקיד זה. הוא התכונן לבחינות באופן פרטי ובהסתר, מפני חסידים קנאים שהתנגדו ללימודי חול, עמד בבחינה וקיבל תעודת בגרות.

משהתחילו הפוגרומים באוקראינה בשנת תר"פ, וכנופיות השודדים השונות הציקו לו במיוחד ולא פעם השליכוהו לבית הכלא, החליט לעבור לרומניה. אחרי הרפתקאות שונות הגיע בחוסר כל לעיירה רשקוב שעל הדניסטר. משם הוכרח לעקור מפחד המשטרה ושוב עברו עליו טלטולי דרך עד שהגיע כאזרח רומני לעיר טשרביונר, מחוז אקרמן. הוא נתקבל בה לרב רשמי. החל בעסקנות צבורית, יסד מוסדות צדקה ועסק בהפצת תורה בין עניים.

בתרפ"א נמלט עם משפחתו מתוך ההפיכה, הפוגרומים ודיכוי הדת ברוסיה, ועבר לבסרביה שהייתה אז תחת שלטון רומניה. שימש שנה אחת ברבנות במארקולשט ואחר כך בטטרבונר, שם היה גם מורה לדת ישראל בבתי הספר התיכוניים הממשלתיים, פעיל בהסתדרות המזרחי ויו"ר הוועדים המקומיים למען הקרנות הלאומיות (קק"ל וקרן היסוד). ביתו שימש אכסניה לתלמידי חכמים ולשד"רים ולעסקנים בכל ענפי הפעולה הצבורית. כן יזם הקמתם והחזקתם של מוסדות חסד וחינוך דתי ושרותי צבור בקהילה.

בימי מלחמת העולם הראשונה היה הרב פוסק פעיל מאוד בעניין התרת עגונות. הוא מילא תפקיד בשרות דתי ליד המטה הראשי בדרום רוסיה ועמד על מצבן העגום של נשים רבות שנתעגנו מבעליהן, שנספו במלחמה או שברחו מרוסיה ואבדו עקבותיהם. הוא השקיע מאמץ רב בהשגת עדויות – בעזרת שלטונות הצבא ובדרכים אחרות, אף במחיר טורח וסיכון עצמי – על מותם של חיילים נעדרים, ידיעות וגיטין לנשי אנשים שברחו לאמריקה ולארצות אחרות, בעזרת חליפת מכתבים לרוב עם רבנים ואנשים ומוסדות בארצות ההן. הרב פוסק הצליח להתיר מאות נשים מכבלי העיגון.

בשנת תרפ"ה ארגן קבוצת יהודים מקהילתו לרכישת אדמה בבני ברק באמצעות חברת "פלשתינה החדשה" מקישינב. בשנות תרפ"ט ותרצ"ב ביקרה רעייתו גיטל בארץ, שהתה בכל פעם קרוב לשנה וביקרה במוסדות ובנקודות היישוב מכל הסוגים. בשובה הרצתה ברבים על רשמי ביקוריה ועשתה בכך תעמולה לציונות ובניין הארץ.

בסופו של דבר השפיע עליו הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשנת תרצ"ב לעלות לארץ ולהתיישב בה.

בשנותיו האחרונות ברומניה פתח במלחמה ציבורית תקיפה נגד הרב יהודה לייב צירלסון, בסדרת ספריו 'דבר הלל' הרבה לתקוף פסקים הלכתיים של האחרון בצורה בוטה ומזלזלת, תוך שהוא מרבה להאשים אותו בגאוה והתנשאות, ומביא הסכמות מרבנים נוספים מרחבי אירופה. הפסק העיקרי אותו תקף היה היתר שהרב צירלסון נתן להשיא גיורת לכהן כאשר שניהם מאיימים להשתמד אם לא יתירו להם להינשא וגם הנוצרים בעיירה נפגעו מהאיסור שלדעתם מהווה אפליה וגזענות נגד נכרים והדבר עלול להגיע לפיקוח נפש. כמו כן, הרב פוסק נעלב עמוקות מכך שהרב צירלסון סירב להצטרף לפסק של אביו שהתיר גבר עגון. על שני הפרשיות האלה הוא כתב: ”"שבשעה שכתב תשובה זו "שבשום אופן לא יוכל להצטרף להיתרא" יצתה בת קול ואמרה לו: "אל תהי צדיק הרבה" וכשכתב תשובתו הידועה בספרו מערכי לב אה"ע סימן ע"ב להתיר לכתחילה שהבית דין יסדר קדושין לכהן עם גיורת יצתה בת קול ואמרה לו: "אל תרשע הרבה" ומשעה שהדפיס אחר כך תשובה זו להפיצה ע"פ תבל נשמעה בכל יום הבת קול מהאי חורבא והפקרותא המכרזת ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה"”.^[3] הרב צירלסון לא חזר בו מהוראתו, ובספרו 'מערכי לב' הסביר מדוע למרות שזו הייתה הוראת שעה נקודתית נכון היה להדפיס אותה בספרו.^[4]

בתרצ"ה, כשהורע המצב ברומניה והאנטישמיות הרימה ראש, החליט הרב פוסק לעלות ארצה והשפיע בהצלחה על רבים מקהילתו לעשות כמוהו. בערב פסח תרצ"ה הגיע לארץ עם בני ביתו והשתקע בתל אביב. בארץ התמסר לעריכת כתביו והשלמת חלקים מהם שאבדו בנדודיו מרוסיה. בהמשך לפעילותו בימי מלחמת העולם הראשונה, כשנוכח בריבוי נשים עגונות בשל ההגירות והטלטולים הרבים באירופה, יסד בשנת תרצ"ח אגודה לתקנת עגונות, עמד בראשה ופעל לברר עובדות וסוגיות הלכה בנידון.

באותה שנה החל את פעילותו הרבנית בתל אביב בבית כנסת שנוסד בביתו של ר' צבי ויינר ברח' הס 7. במשך ארבע שנים העביר מדי ערב שיעור בתלמוד ונשא מדברותיו בשבת ומועד לצבור המתפללים שהלך וגדל. עם מותו של ר' צבי ויינר נסגר בית הכנסת בידי אלמנתו. כדי לקיים את ציבור המתפללים בתור חטיבה אחת נוסד ועד מבין המתפללים אשר שכר מקום מתאים ברחוב יונה הנביא, ולאחר התרחבות הקהל ברח' פינסקר. שמו של בית הכנסת הישן-חדש הוסב ל"בית הלל".

הרב הלל פוסק נפטר כבן 72 שנה בתל אביב בי"ב באייר תשי"ג ונקבר בשכונה נחלת יצחק בעיר.^[5][6]{

בן ציון אילון מעיד על הרב הלל פוסק כדלקמן^[7]:

"הרב פוסק כנואם ומרצה הריהו פרק הראוי לציון מיוחד. יש בהרצאותיו ובנאומיו הפומביים תמיד מסגולות החן של שיחותיו החיות פשטות הצורה וצניעות המחשבה וחיוניות מיוחדת, המפעפעת בהן. מלאות הן תמיד ברגי הגות וציור ומצטיין הוא בהומור ושיחותיו נכנסו גם לספר 'קערת הצימוקים' מאת דוב סדן".

אפרים טובנהויז העיד כי הרב הלל פוסק היה בקי לא רק בספרי פוסקים ראשונים, אלא גם ברבנים של דורו ובחידושיהם בתורה. בהתאם לכך הוא ידע בעל-פה כל מה שנדפס בעיתונים התורניים "אפריון" (בעריכת הרב שמואל מילר), "אוצר החיים" (בעריכת אהרנרייך), "אוהל תורה" (בעריכת הרב פנחס הירשפרונג), "יגדיל תורה" (בעריכת א. גלאוויטשער), "יבנה - ירחון ליהדות ולספרות", "הפסגה", "הכרם", "הירדן", "המאסף" "הפרדס", "הדביר" "המטיף", "מגיד ירחים" וכו'.^[8]

ועוד מעיד טולמצקי על הרב הלל פוסק כדרשן כדלקמן^[9]:

"...שבשעה שהיה נואם היו המונים באים אל בית המדרש הגדול. רושם רב היו עושות 'הדרשות' בייחוד עלינו הצעירים שהשפעתו הייתה גדולה עלינו ובכוח דיבור כבש את לבנו ושהרגשנו בו תורה והשכלה במקום אחד. ואפילו המתנגדים שלו – ואלה לא חסרים ב"ה בכל מקום – הכירו בכישרונותיו המצוינים כנואם בחסד עליון. את חטאי אני מזכיר: אני אז קנאתי מאוד בניצחונותיו המרובים אחרי כל נאום, אבל התנחמתי בזה שעליו גאותה של העירה בחינת: צדיק בעיר הוא הודה, הוא זיוה הוא הדרה וגם הודות לקרבת משפחה".

הרב הלל פוסק ערך חתונות רבות בארץ ישראל. בשל עיסוק זה היה בעל ידע רחב בהלכות נישואין, והקדיש להן מקום רב בספר השו"ת שלו, "הלל אומר", אשר לוקט והובא לדפוס על ידי בנו אשר זליג פוסק. בבירוריו עסק בין השאר בטבעת הקידושין, כיסוי הכלה תחת החופה, ברכות הנישואין, טעימת החתן והכלה מהכוס, שבירת הכוס תחת החופה, מועד החופה, הכתובה וריקודים בחתונה.

• הלל פוסק, הפוסק חוברות שנה א, ‏תש, באתר היברובוקס - ירחון תורני לענייני הלכה ואגדה.
• "בית הלל" - קובץ תורני שהוגש לו ליובלו השבעים בהשתתפות רבנים רבים, תרפ"ג^{[דרושה הבהרה]}.
• "דברי הלל" - תרפ"ו, תרנ"ח, ד' חלקים. חלק א' הוא ספר השגות על שו"ת עצי הלבנון מאת הרב יהודה ליב צירלסון.
• "נוה הלל" - תשי"ב, באור על הלכות עגונות.
• "הלל אומר" (תשט"ו).
• הלל פוסק, פסקי אליהו, חלק א', סעיני, תרפ"ח, באתר היברובוקס
• הלל פוסק, פסקי אליהו, חלק ב', סעיני, תרפ"ט, באתר היברובוקס
• הלל פוסק, פסקי אליהו, חלק ג', סעיני, תרצ"א, באתר היברובוקס
• הלל פוסק, פסקי אליהו, חלק ד', סעיני, תרצ"ג, באתר היברובוקס
• הלל פוסק, קובץ נידחים (אלפיים עניינים בדיני מומר), תל אביב, תשי"ג, באתר היברובוקס
• הלל פוסק, אלון בכות" - יכלכל אספת מאמרים, הספדים ומכתבי תנחומים על העדרו וכו' של הרב אליהו בן משה צבי פוסק, סעיני, תרצ"ג, באתר היברובוקס
• הוציא ברומניה את הספר של אביו "עץ השדה" עם הערות והוספות משלו (תרצ"ו).
• פרסם בענייני תורה ויהדות ב"בית ועד לחכמים", "הפסגה", "אידישע וויסענשאפט" ועוד.

• "הרב הלל פוסק", דוד תדהר (עורך), האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך רביעי, ע' 2030 – 2032
• "פוסק, הלל", אנציקלופדיה כללית יזרעאל, כרך עשירי, הוצאת ספרים יזרעאל בע"מ: תל אביב, 1956. ע' 3106
• "פוסק, הלל", יצחק רפאל (עורך), אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך רביעי, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"א (1971), עמ' 272-271
• "הרב הלל פוסק ז"ל", הארץ, 15.6.1953
• בית הלל: ספר היובל של הרב הלל פוסק, ועד היובל: תל אביב, תשי"א^[10]

• דוד תדהר (עורך), "הרב הלל פוסק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 2030
• ג. שטוצין, הרב הלל פוסק: ליובל השבעים, שערים, 11 ביולי 1952, עמ' 4
• אפרים טובנהויז, הרב פוסק זצ"ל: שבעה לפטירתו, שערים, 5 במאי 1953, עמ' 3
• י. בן-שמאי, הרב הלל פוסק ז"ל: שלושים לפטירתו, חרות, 26 במאי 1953, עמ' 3
• הרב ש"א טיקטין, 'הרב ר' הלל פוסק ז"ל', כתב העת הפרדס, שנה כ"ח (להופעתו בארצות-הברית)^[11]חוברת א', תשרי, תשי"ד, עמ' 29-28
• ברכות מאת הרב אהרן שמחה בלומנטל להלל פוסק בהגיעו לגיל 70 http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_20386_91.pdf
•   הלל בן אליהו פוסק (1881-1953), דף שער בספרייה הלאומית