החתם סופר

משה סופר נולד בפרנקפורט לשמואל ורייזל בשנת ה'תקכ"ג. אבותיו היו סופרי סתם, וממקצוע זה נגזר שם המשפחה. מצד אביו היה מצאצאי הילקוט שמעוני ומצאצאי רש"י, כמו כן היה נינו של הרב שמואל שאטין כץ המכונה המהרשש"ך מפרנקפורט^[2]. בגיל שש כבר למד תורה אצל רבי משולם זלמן חסיד, ובגיל שבע כבר ידוע לנו שחידש חידושי תורה משל עצמו^[3]. כשהיה בן 9 למד בישיבתו של הרב נתן אדלר בפרנקפורט – רב שנחשב לרבו המובהק, ואף שימש לו תחליף לאב – ובגיל 13 כבר דרש בענייני הלכה. כמו כן למד גם אצל הרב פנחס הורוביץ מחבר ספר הפלאה ואצל הרב דוד טבלי שייאר במיינץ ורבנים נוספים^[4] . חוץ מלימודיו התורניים למד גם מתמטיקה, אסטרונומיה והיסטוריה כללית, אצל הרב טיבלי.

ב-1786 הלך בשליחות רבו לפרוסניץ, כדי להפיץ את תורתו בעולם^[5], שם נשא לאשה את שרה מלכה – בתו של ר' משה ירוויץ בפרוסניץ, ושם נעשה לראש הישיבה של העיר. בתחילה סירב להיות בתפקיד רבנות אבל מחוסר פרנסה קיבל על עצמו בשנת 1794 משרת רבנות בעיר דרזניץ (אנ') שבמוראביה, על פי תקנות מעהרין (מוראביה) בעת ההיא, לא היה ניתן לכהן כרב בלא סמיכה מרב המדינה והחתם סופר שהחזיק בסמיכה רק מהרב אדלר, ביקש מרבי מרדכי בנט שהיה הרב הכולל של מוראביה לסומכו וקיבל ממנו כתב סמיכה בראשית שנת ה'תקנ"ד^[6]. בשנת ה'תקנ"ח (1798) עבר למטרסדורף שבממלכת הונגריה (כיום באוסטריה), שם שימש כרב הקהילה ועמד בראש הישיבה שייסד.

בשנת 1806^[7] התמנה לרב בפרשבורג (כיום ברטיסלאבה בירת סלובקיה), שהייתה הקהילה הגדולה והחשובה בהונגריה, שם המשיך להרביץ תורה בישיבת פרשבורג שאליה הגיעו תלמידים מארצות רבות שמספרם הגיע עד ל-500. שימש כרב הגליל (המחוז) וכראש הישיבה כ-33 שנה – עד יום מותו, ובמקביל שימש גם כמוהל^[8].

בשנת 1812, חמש שנים אחרי שהגיע לפרשבורג, מתה אשתו הראשונה, והוא נשא את שרל, אלמנתו של ר' אברהם משה קלישר ובתו של רבי עקיבא איגר. מאשתו זו נולדו כל ילדיו, ארבעה בנים (אברהם-שמואל, שמעון, יוזפא, ויצחק לייב), ושבע בנות (הינדל, גיטל, ינטל, שמחה, רייכל, רייזל ואסתר). בשנת 1832 נפטרה שרל, ולאחר כמה שנים נשא הרב משה סופר את חיה^[9] אלמנתו של הרב צבי הירש הלר מאלט-אופן שבהונגריה.

תלמידיו הקימו ישיבות בכל רחבי הונגריה ושימשו ברבנות בקהילות שונות. לא רק תלמידיו של החתם סופר העריצו אותו והאדירו את שמו, גם תלמידי חכמים ידועים כמו הרב מרדכי בנט, רבי עקיבא איגר, רבי אפרים זלמן מרגליות, רבי משה מינץ, ורבים אחרים העריצוהו, כיבדוהו והקנו לו מעמד הלכתי מיוחד. יהודים מקהילות רבות במרכז אירופה (אוסטריה, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה של ימינו) פנו אליו בשאלות בדיני איסור והיתר ועניינים אחרים. הוא נחשב לפוסק אחרון שניתן לסמוך עליו ולנהוג על פי פסקיו, ופסקיו התקבלו ללא שום ערעור בקהילות הונגריה בפרט, וקהילות ישראל בכלל. שמו של החתם סופר יצא לתהילה בכל קהילות ישראל, ואף היו שופטים גויים ששלחו אליו שאלות הנוגעות להלכה היהודית.

נפטר בכ"ה בתשרי ה'ת"ר בברטיסלאבה. על קברו בבית הקברות היהודי הוקם "אוהל" (ציון) המהווה אתר עלייה לרגל. במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר החלו הנאצים להרוס את בית הקברות, הסתכן משה אריה ליב ווטיץ, סוחר ותלמיד חכם, וניהל עם הנאצים משא ומתן. הוא הצליח לשחד אותם בכמות גדולה של זהב, למנוע את המשך ההרס ולהציל את חלקת הרבנים שבה קבור החתם סופר. בסמוך לציונו של החתם סופר מוצב כיום לוט המנציח את פועלו: "במקום קדוש זה יוחק לעד זכרו הטוב וזכר צדקותיו ומעשיו הכבירים של האי גברא יקירא ראש וראשון לכל דבר שבקדושה הרב משה אריה ליב הי"ד... וואטיץ מיקירי קהילת פרשבורג קודם החורבן, אשר בשנות הזעם מסר את נפשו... והשקיע את כל הונו ואונו להצלת ציון קודשו ומקום מנוחתו של מרנא ורבנא החתם סופר זי"ע ואתו עמו יתר הקדושים אשר בארץ המה הטמונים בחלקה זו מידיהם הטמאות של הזדים הארורים ימ"ש". כאשר עקב בניית מנהרה לכביש מתחת למצודה העבירו את רוב העצמות מבית העלמין הישן לקבר אחים בבית העלמין החדש, הושאר הציון במקומו עם מספר קטן של קברים אחרים, ובהם קבריהם של רבי עקיבא איגר הראשון – סבו של חותנו, ותלמידו רבי דניאל פרוסטיץ. לצורך הסלילה הגביהו את הכביש כך שהציון נמצא כעת באתר תת-קרקעי שעוצב כיד זיכרון לקהילה היהודית כולה.

לחת"ם סופר היה יחס מיוחד לארץ ישראל, לחיים בה וליישובה. הוא ראה בארץ ישראל את מקור הרוחניות ותמצית הקדושה של העולם^[11], והאמין כי עיקר הקיום של התורה והמצוות הוא דווקא בארץ ישראל^[12], ואילו בגלות לא רק שאי אפשר לקיים את כל המצוות, אלא התורה בכללות שלמותה שרויה באפילה^[13], ומעט הרוחניות שקיימת בגלות אף היא מקורה בארץ ישראל. הוא ראה ביושבי הארץ את החשובים שבין אנשי העולם, והקביל את חובת יישוב הארץ לחובת הנחת תפילין:

כאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה.^[14]

בדרשותיו הוא כותב "כי הקרקע של ארץ ישראל יותר קדושה משמים של חו"ל"^[15]. הוא שלל את הגלות באופן חריף ביותר ודימה אותה לקבר. וטען כי ישראל יצאו לגלות מפני שפגעו בכבודה של ארץ ישראל וחירפו אותה באומרם "ארץ אוכלת יושביה"^[16]. את הביטוי "ארץ החיים" המתייחס לארץ ישראל הסביר כפשוטו, שרק בארץ זו עם ישראל נחשב לחי, ואילו בחוץ לארץ היהודים נחשבים למתים, מאחר שהגולה מסכנת את קיומו של העם היהודי. את המשנה "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא" ביאר שהיא דווקא בארץ הקודש, שרק בה החיים יכולים להיות עדיפים יותר מחיי עולם הבא.

הוא סבר כי מעולם לא ניתקה הזיקה שבין עם ישראל לארצו, ולכן עם ישראל בכל מקום שהוא נמצא, עדיין בניו הם בני ארץ ישראל, ולכן אף בזמן הזה קיימת מצווה בכל עת לעלות לרגל לירושלים^[17], ואף מותר להקריב את קורבן פסח^[18]. בדרשותיו הוא כותב לציבור הרחב: "...ואל תהיו משונאי ציון שאינם רוצים לשוב ובוחרים לישב תחת המלכיות מגאולתנו ופדות נפשנו..."^[19]. האיסור לפנות לערכאות של גויים קיים רק בארץ ישראל, ולא בגולה. ואף בארץ ישראל פסק שמותר באופן יוצא מן הכלל לפנות, אם זו הדרך היחידה להציל קרקע של יהודי^[20]. הוא פעל ליישוב ארץ ישראל, ואף עודד חקלאות ואת השפה העברית. הוא תמך בתוכניתו של הרב צבי הירש קלישר לחידוש היישוב באמצעות התיישבות רחבה, ואף כי סבר שהגשמה סופית של הגאולה השלמה תלויה בפעולה אלוהית, עדיין יש לאחוז בכל האמצעים הטבעיים לקיומה. הוא האמין שאף אומות העולם, כאשר יכירו בתפקיד החשוב שממלאת ארץ ישראל בקיום של היהדות, הן לא יתרעמו כלפי התפילות לשיבה לציון ולא יראו בהן מעשה בלתי פטריוטי^[21].

החתם סופר דרבן לעניין גם את תלמידיו^[22]. כמה מתלמידיו עלו לארץ והקימו את כולל בני הונגריה בירושלים. אחד ממובהקי תלמידיו שעלו לארץ ישראל במצוותו היה רבי יצחק פראג אופלטקה, אשר כיהן גם כראש הכולל. אנשי הכולל היו ממקימי פתח תקווה והיו בהם גם ממתנגדי הציונות המפורסמים (לדוגמה – הרב אברהם שאג-צוובנר). החת"ס פסק כי תמיכה בעניים בארץ ישראל חשובה מבניין בית כנסת בירושלים^[23].

ימיו של החתם סופר היו ימי ביכורי האמנציפציה היהודית באירופה המערבית. בעקבות מתן הזכויות ליהודים, נשברו החומות החוצצות בין יהודים לסביבתם. אלו הובילו גם לתהליך השכלה, חילון וראשיתה של תנועת הרפורמה. החתם סופר לא רק שלא שמח באמנציפציה, אלא ראה בה פגע גדול ופיתוי שיוביל לאי-שמירת מצוות ולהתבוללות: "הצרה היא בהיפך, שהמלכות נותנת חירות לישראל ומגביהתם ומקרבתם והיא צרה גדולה מראשונה, שבעוונותינו הרבים כל מגמת ישראל אז להתקרב אל שרי מלוכה וללכת בחוקותיהם ולעזוב תורה ומצוות מרצונם. וזה נקרא שעבוד ולא עבדות. כי בני חורין מעבדות הם, אך טומאת הארץ מושלת בהם"^[24].

בתנועה הרפורמית ראה החתם סופר סכנה גדולה, ולכן הפך לאחד מראשי מתנגדיה, כאשר טבע את הסיסמה "חדש אסור מן התורה". במקור נאמר משפט זה על איסור האכילה מהתבואה החדשה (שנקראת "חדש") לפני שמניפים את העומר בבית המקדש. החתם סופר העניק למשנה זו משמעות חדשה – כל שינוי במצוות ובמנהגי ישראל אסור, אך ורק מפני שיש בו חידוש, גם אם אינו סותר את התלמוד והפוסקים. הוא הדגיש ששינויים בדת, אפילו הקטנים ביותר, יכולים לערער את כוחה של היהדות. לשיטתו בשל כך כל חידוש בחיים היהודיים אסור מן התורה, וכל מנהג שישראל נהגו בו, נחשב כ"נדר שננדר ברבים", שהפרתו כרוכה באיסור "לא יחל דברו" (במדבר, ל', ג')^[25].

בשנת 1811 פעל החת"ס בהצלחה למנוע פתיחת בית ספר בפרשבורג שתכננו ללמד בו גם לימודי חול. מאוחר יותר ניהלו המשכילים מערכה לסגירת ישיבת פרשבורג ונכשלו לאחר מאבק עיקש מצידו^{[דרוש מקור]}. בשנת 1819 הוא תמך בבד"ץ המבורג בעמדתם נגד הקמת בית-כנסת רפורמי בעירם ("ריב ההיכל") שבו בוטלו החלקים בתפילה שעסקו בביאת הגואל ואחרים נאמרו בגרמנית, וכל זאת בליווי נגינת עוגב. הוא הגדיר שינויים אלה כסטייה ממסורת ישראל^[26].

המחקר ההיסטורי רואה בחת"ס את הרב הראשון שניתן להגדירו כאורתודוקסי; בעוד שרבים מבני דורו, כמו הנודע ביהודה, עדיין התייחסו למשכילים ולרפורמים המוקדמים כתופעות מבודדות שדורשות טיפול נקודתי, הוא ניסח מענה כולל ומקיף ודגל בעימות חסר פשרות עמם, מתוך הבנה כי כוחותיו כמרא דאתרא הולכים ונשחקים על ידי התמורות הגדולות בחברה היהודית. אם קודם לכן היו לקהילה סמכויות חוקיות לאכוף את ההלכה על חבריה, אלה הלכו והוגבלו על ידי השלטון. ההתערות הגוברת בסביבה הפכה את קבלת חוקי הדת יותר ויותר לעניין של בחירה אישית^[27]. בעת שנשאל לגבי הרבנים שתמכו בעמדת בוני ההיכל הרפורמי, השיב ב-25 בינואר 1819^[28] – כי אילו היה הדבר מסור בידיו היה מוציא אותם מכלל ישראל:

אילו היה דינם מסור בידינו היה דעתי להפרישם מעל גבולינו. לא יותן מבנותינו לבניהן ומבניהם לבנותינו, כי היכי דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו. ויהיה עדתם כעדת צדוק ובייתוס ענן ושאול. אינהו בדידהו ואנן בדידן. כל זה נ"ל להלכה ולא למעשה מבלי רשות דמלכא יר"ה. וזולת זה יהי דברי בטילים וכלא חשיבי.

— שו"ת חתם סופר, חלק שישי, תשובה פט

למרות התנגדותו לשינוי בסדרי התפילה ובלבוש המסורתי, סבר החתם סופר שאפשר ללמוד גם לימודים כלליים בתנאי שהם באים אחרי לימוד התורה. עיקר חששו היה שההשכלה תשמש כשער להתבוללות, כאשר איננה מלווה בתודעה יהודית ראויה ולכן הסתייג ממנה במקומות אחדים^[29]. את הברכה "אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו" פירש: תורת אמת היא התורה, וחיי עולם הם מדעים ודרך ארץ של העולם הזה. קודם תורה ואחר כך מדע^[30]. הוא ראה את החוכמות כמסייעות להבנת התורה. בדרשתו בפרשבורג ב-1811 אמר "כי כל החכמות הם רקחות לתורה, והמה פתחים ושערים לה."

במיוחד בהיסטוריה סבר כי אי אפשר לגשת אל בעיה חדשה ללא בחינת העבר, מפני שכוח המציאות כפי שהתגלה בהיסטוריה, הוא חזק יותר מטענות עיוניות. הוא הדריך את תלמידיו ללמוד בין היתר בספר יוסיפון. החת"ס עצמו תרם תרומה אישית להיסטוריה המקומית, וכתב את "ספר הזיכרון" שבו הוא מספר על מאורעות שונים שהתרחשו בתקופתו.

החת"ס עצמו למד אצל הרב טבלי שייאר במיינץ, גם מתמטיקה, אסטרונומיה והיסטוריה, והיה לו ידע נרחב בפילוסופיה, אנטומיה ושפות כגרמנית וצרפתית. הוא שיבח את תוכניתו של דוד פריזנהויזן, בספרו "מוסדות תבל", לייסד בית מדרש לרבנים שבו ילמדו תורה לצד מדעים כלליים. בהספדו על ידידו, רבי דוד זינצהיים הזכיר כי הלה רכש השכלה כללית לצד השכלה תורנית רחבה, ולכן הייתה לו השפעה רבה בחוגי הממשלה הצרפתית. כאשר קהילת פיורדא התלבטה בין מספר רבנים לכהונה בקהילה, צידד ברבי יהושע מראביץ שנוסף על למדנותו ויראת השמים שלו "היה בקיא גם באשכנזית ולפני מלכים יתייצב". הוא גם אישר הקמת בית ספר לצעירים יהודים ללימוד לשונות חול, מלאכה וחקלאות^[31].

החתם סופר התנגד לשיטת הפלפול וצידד בלימוד פשט ובקיאות, שלתפיסתו מביא לאמת. כך כתב לאחד מתלמידיו: "טובה ציפורן של ראשונים, ויניח ספרי האחרונים ופלפולים העמוקים וחקירות"^[32]. הוא קבע שאסור להשתמש בפלפול לפסוק הלכה, מכיוון שהנטייה לפלפול עלולה להטות את הלומד מהעניין העיקרי.

הוא אף ביקר את שיטת הדרושים כאשר היא מתנגדת לפשוטו של מקרא: "הרבה דרושים יותר רחוקים נאמרים בתרגומים ובמדרשים, אך בתנאי שיניחו הפסוק על פשוטו ואמתו ולא יאמרו שהדרוש הוא הפשוט . . כי האמת אהוב מן הכל ובפרט מה שנוגע הלכה למעשה"^[33]. בצוואתו הוא ממליץ לצאצאיו ללמוד וללמד את הבנים, תנ"ך עם פירוש רש"י, ותורה עם פירוש רמב"ן – "כי הוא ראש אמונת אומן, ובו תתחכמו".

הוא סבר שיש ללמוד כדי להגיע למסקנות הלכתיות, ולא לשם לימוד השקלא וטריא התלמודי כשלעצמו. החתם סופר נקט בשיטת הלימוד הפילולוגית-ביקורתית בדומה לשיטתו של הגר"א. תחת ידיו היו הרבה כתבי יד, והוא עמל לברר את הגרסה הנכונה בתלמוד ובפוסקים, מפני שלדעתו שיטת הפלפול צמחה בשל גרסאות משובשות^[34]. בלימודו הסתייע גם בסיגול השיטות המדעיות של בחינת מקורות מקבילים מבחינה היסטורית, פילולוגית, וניסיונית. הוא סבר כי הרבה מהבעיות ומהמבוכות בתלמוד היו מפני שייחסו דעה של חכם אחד לחכם אחר. הוא השתמש בניסויים כדי לברר שיעורי מידות המופיעים בהלכה, ובדיני כשרות לברר אנטומיה של בעלי חיים.

אף שהחתם סופר צידד בלימוד אגדה וקבלה, והשתמש במקורותיהן בדרשות ואף בהלכה, הוא התנגד לפסיקת הלכה על פי האגדה או הקבלה: "כל המערב דברי קבלה עם ההלכות חייב משום זורע כלאים"^[35].

  ערך מורחב – משפחת סופר

משפחת החתם סופר הסתעפה לענפים רבים. עשרות מצאצאיו כיהנו כרבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילות במדינות האוסטרו-הונגריות במרכז אירופה. את מקומו ברבנות פרשבורג ובראשות הישיבה מילאו בנו הרב אברהם שמואל בנימין סופר ("כתב סופר"), ואחריו צאצאי המשפחה הרב שמחה בונם סופר ("שבט סופר"), הרב עקיבא סופר ("דעת סופר") הרב אברהם שמואל בנימין סופר ("חשב סופר"), הרב שמחה בונם סופר, וכיום הרב אברהם שמואל בנימין סופר.

ילדיו:

אברהם שמואל בנימין סופר ("כתב סופר"), מילא את מקומו ברבנות פרשבורג ובראשות הישיבה. בן "הכתב סופר" הוא הרב שמעון סופר, שכיהן כרב העיר ערלוי (Eger) בהונגריה ועמד בראש הישיבה שבה. לאחר השואה הקים נכדו, הרב יוחנן סופר, האדמו"ר מערלוי, את ישיבת ערלוי בקטמון בירושלים ועמד בראש מכון להפצת ספרי החתם סופר.

שמעון סופר ("מכתב סופר"), היה אב"ד הקהילה היהודית של העיר קרקוב. בגליציה

הינדל, נישאה לרב דוד צבי ארנפלד, שהיה אביו של הרב שמואל ארנפלד ("חתן סופר") וחותנו של הרב אברהם גלזנר. בנו של הרב אברהם גלזנר הוא הרב משה שמואל גלזנר.

גיטל, נישאה לרב אליהו קורניצר שנפטר בגיל 27, ונישאה בשנית לרב שלמה זלמן שפיצר, רב קהילת שיפשוהל בווינה. בנה הרב עקיבא היה רבה של קרקוב, ואחריו כיהן שם בנו רבי יוסף נחמיה.

שמחה (תקפ"ב–תרע"א), נישאה לרב משה טוביה להמן.

ישיבת "פרשבורג" בירושלים, הכולל בית כנסת, בו נשמרים המנהגים ונוסחאות התפילה.

ישיבת "ערלוי" בשכונת קטמון בירושלים.

קהילות חוג חתם סופר המשמרות את מורשתו. מכון "דעת סופר" מוציא לאור את ספריו ותורתו.

ביוני 2012, לרגל שנת ה-250 להולדת החת"ם סופר, הנפיק הבנק הלאומי של סלובקיה מטבע זיכרון בו מוטבע דיוקן של החתם סופר. ערך המטבע 10 אירו.

החתם סופר השאיר אחריו כ-100 ספרים בכתבי יד, מהם נדפסו:

• חדושי חתם סופר – חידושים על הש"ס – על שמו ועל שם ספריו האחרים הוא נקרא החת"ם (חידושי תורת משה) סופר.
• שו"ת חתם סופר (שבעה חלקים, חלק א, חלק ב, חלק ג-ד, חלק ה, חלק ו חלק ז) – כולל 1225 תשובות במגוון נושאים. באתר היברובוקס ובאתר ספריא.
• תורת משה – (חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה) פירוש על התורה, על חמש מגילות. באתר היברובוקס ובאתר ספריא.
• באור לפירוש הרמב"ן לתורה בראש ספר ליקוטי חבר בן חיים של תלמידו רבי חזקיה פיבל פלויט, באתר היברובוקס, (בספר זה קיימות שמועות רבות ממנו)
• דרשות חתם סופר חלק א, חלק ב, חלק ג. באתר היברובוקס.
• מאמרים על סוגיות נבחרות בש"ס.
• ציונים והערות לשולחן ערוך.
• פרוש הגדה של פסח באתר היברובוקס.
• שירת משה – שירים ופיוטים על דרך הקבלה. באתר היברובוקס.
• צוואת משה – צוואת מוּסר לבניו ולזרעו. באתר היברובוקס.
• קונטרס על קידוש החמה באתר היברובוקס.
• ספר זיכרון – סיפור צרותיו אשר סבל במשך הימים שבה פרשבורג הייתה במצור בימי מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית החמישית. באתר היברובוקס.

על הדפסת ספריו עמלו, בין היתר, נכדו הרב שלמה אלכסנדרי סופר, והרב יוסף נפתלי שטרן.

• ר' מאיר איזנשטטר, מהר"ם א"ש
• ר' אברהם שאג-צוובנר
• ר' משה שיק, מהר"ם שיק
• ר' מנחם כץ אב בית דין בצעהלים
• ר' הלל ליכטנשטיין מקולומיא
• ר' שמעון דייטש
• ר' יוסף יעקב ניישלאס, אב בית דין בסרדהלי
• ר' יהודה מודרן מסיגט בעל "זיכרון שמואל" ו"פרי העץ"
• ר' חיים יוסף פולק
• ר' יהושע אהרן צבי ויינברגר
• ר' הלל פולק
• ר' חיים יוסף גוטליב אב"ד סטרופקוב, מחבר ספר "טיב גיטין וקידושין"

• יהודה ליב הכהן מימון, שרי המאה, חלק ראשון, פרק ו, ע' 75-66, מוסד הרב קוק: ירושלים תשנ"ט.
• יעקב כ"ץ, קווים לביוגרפיה של החת"ם סופר, בתוך: הלכה וקבלה - מחקרים בתולדות דת ישראל על מדוריה וזיקתה החברתית, ירושלים, ה'תשמ"ו, עמ' 353–386. (תרגום לאנגלית על ידי דוד אלינסון: Towards a Biography of Hatam Sofer.)
• הרב ד"ר אליעזר כ"ץ, החת"ם סופר, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1960
• אברהם פיגלשטוק, תולדות חת"ם סופר, ניו-יורק תשי"ג.
• י' צבי זהבי, מהחתם סופר ועד הרצל, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, ה'תשכ"ו
• משה סמט, החת"ם סופר - המסורת וההלכה, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות 9 ב', כרך 2, ה'תשמ"ה 1985, עמ' 17–20
• שמואל אליעזר שטרן, סנה בוער באש: פרקים במשנת מרן "החתם סופר" זי"ע, בני ברק תשס"ג (מהדורה חדשה)
• מעוז כהנא, יציבות ושינוי בשו"ת הח��"ם סופר, עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית, 2004
• מעוז כהנא, מהנודע ביהודה לחתם סופר – הלכה והגות לנוכח אתגרי הזמן, מרכז זלמן שזר, 2015^[36]
• מעוז כהנא, '"יש לנו אב זקן": החתם סופר ומורשת השמרנות החדשנית', בתוך: בנימין בראון, נסים ליאון (עורכים), הגדולים – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017

ביוגרפיות וערכים אנציקלופדיים

• שלמה סופר, חוט המשולש, מונקאטש, 1894 תרנ"ד, באתר היברובוקס
• "סופר, משה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 159–160, באתר היברובוקס
• החתם סופר, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• החתם סופר, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
• חתם סופר, באתר "ChasamSofer.com" (באנגלית)

עליו ועל הגותו

• בנימין ש. המבורגר, זכרונות ומסורות על ה'חתם סופר', מכון מורשת אשכנז, בני ברק תשנ"ו
• מעוז כהנא, "החת"ם סופר: הפוסק בעיני עצמו", תרביץ, עו, תשס"ז, ג-ד, 519 - 556.
• מעוז כהנא,   "לראות קדושת ישראל שיאמינו לאבות יותר מרבנים": החת"ם סופר כאורתודוקס, העשור האחרון (1830–1839), סרטון באתר יוטיוב
• מיכאל סילבר,   "ראשית דרכו של החת"ם סופר ברבנות בפרשבורג", סרטון באתר יוטיוב
•   משה בן שמואל סופר (1762-1839), דף שער בספרייה הלאומית