דובר (מקצוע)

• היכרות מעמיקה של עבודת העיתונות. עליו להכיר את מפת התקשורת ואת חלוקת העבודה בתוכה, את קצב עבודתה ואת מה שמעניין אותה.
• יכולת ניסוח הודעות לעיתונות, בשפה 'תקשורתית'. דיבור רהוט ומוכנות לראיונות ברדיו ובטלוויזיה.
• חוש עיתונאי, שמאפשר לו לזהות סיפורים עיתונאיים ולהעריך את התייחסות התקשורת לאירועים.
• הכרה יסודית של הגוף המיוצג, מבנהו, אגפיו והתהליכים המתרחשים בו. מעורבות בתהליכי קבלת ההחלטות.
• אמינות וזמינות. מוכנות להגיב לכל פנייה במהירות וביעילות.

עבודת הדובר מתחילה בתהליכי קבלת ההחלטות. עליו להיות שותף לדיונים ולהצביע על ההיבטים התקשורתיים של החלטה או פעולה. עליו להציג לפני מקבלי ההחלטות את התגובה התקשורתית הצפויה ולאפשר להם להביאה בחשבון בשיקוליהם. דובר המייצג גוף מסוים צריך לקבוע קו הסברה ברור ולהנחות את עובדי הגוף כיצד להגיב לפניות תקשורתיות. בגופים רבים מקובל שהעובדים אינם מתראיינים בלי אישור של הדובר, כדי לאפשר לדובר שליטה על התנהלות התקשורת מול הגוף. בצה"ל ובמשרדי הממשלה אסור לעובד לדבר עם עיתונאי שלא באמצעות או ברשות הדובר.

הדובר קובע את אסטרטגיית הפרסום של האירועים המתרחשים בגוף שבו הוא עובד. הוא מחליט אילו פעילויות יתפרסמו וכיצד יתפרסמו. הוא מוציא את ההודעות לעיתונות, אם בתפוצה רחבה או בהעברת המידע לעיתונאים נבחרים. הדובר מטפל בפניות מצד העיתונות ומעביר את תגובתו לביקורת ולטענות. עם התחזקות הרשתות החברתיות המקוונות כמו פייסבוק טוויטר ואינסטגרם במהלך המאה ה-21 נוסף לתפקיד הדוברות לתחזק את העמודים הרשמיים של הגופים אותם הם מייצגים ברשתות החברתיות ולפרסם הודעות ברשתות החברתיות בשם הארגון.

  ערך מורחב – ניהול משברים

בעת משבר, מוטלים על כף המאזניים המוניטין, האמינות ועצם הקיום של הגוף. זה רגע המבחן האולטימטיבי לכל גוף, ולעיתים ההתנהלות ברגע המשבר יכולה לקבוע את המשך קיומו. משבר עלול לנבוע מכישלון של פרויקט חשוב או מתקלה חמורה, שמעוררת זעם בציבור. גם חשיפה תקשורתית, שזוכה לפרסום רב ויוצרת לגוף דימוי שלילי, היא מצב משברי. הדובר נדרש להתמודד עם המשבר ולשקם את אמון הציבור בגוף המיוצג. בעתות משבר באה לידי ביטוי מקצועיותו של הדובר. הוא בונה את האסטרטגיה שבאה להשתלט על המשבר ולצמצם את הנזק לשמו הטוב של הגוף. לעיתים הדובר אף יפיק יתרונות מהמשבר ויוכיח שהגוף הוא גוף אחראי ומקצועי, שמטפל במשבר ביושר וביעילות.

עיתונאי מתייחס לדובר בכבוד ומשתדל לשמור איתו על קשרי עבודה תקינים, כי במקרים רבים הוא המפתח ליכולתו של העיתונאי לקבל מידע על הגוף. עם זאת, העיתונאי יודע כי לעיתים האי��טרס של הדובר מנוגד לאינטרס שלו. העיתונאי מעוניין לחשוף ולפרסם, ואילו הדובר מנסה להסתיר דברים שאינם נוחים לגוף המיוצג. על כן גישתו של העיתונאי היא "כבדהו וחשדהו". בתקשורת המשודרת יש אסכולה הגורסת כי יש למעט בהעלאת דוברים לשידור ויש להעדיף ראיונות עם הממונים הישירים. אולם במקרים שבהם הדוברים רהוטים, זמינים ומחזיקים במידע מעודכן - תעדיף התקשורת האלקטרונית לראיין אותם.

• רב-שיח על יחסי דוברים ועיתונאים, באתר העין השביעית, 6 בספטמבר 2009
• יחיאל לימור וברוך לשם, ‏מ"פקיד הסברה ופרסומים" ל"יועץ תקשורת": גלגוליו של תפקיד הדובר בשירות הציבורי ומיסודו, קשר 44, חורף 2013
• ניצן חן, "הדובר הממשלתי בעידן הדיגיטלי",מדריך בהוצאת לשכת העיתונות הממשלתית, 2016