דאוגבפילס

העיר מוזכרת לראשונה ב־1275 בשם דינבורג, והייתה שייכת למסדר הליבוני. היא הייתה בשלטון האיחוד הפולני-ליטאי בין 1561 ל־1772. בשנת 1582 קיבלה זכויות של עיר. בין השנים 1656 ו־1667 נשלטה העיר בידי רוסיה ונקראה בוריסוגלבסק (רוסית: Борисогле́бск). בעקבות חלוקת פולין, בשנת 1772 הועברה העיר לשליטת האימפריה הרוסית.

בשנת 1893 שונה שם העיר לדבינסק (פולנית: Dźwińsk; רוסית: Двинcк; בלארוסית: Дзьвінск). בהתאם למפקד אוכלוסין משנת 1897 התגוררו בעיר כ-79 אלף תושבים, מהם כ-32 אלף יהודים. בשנת 1910 אוכלוסיית העיר הגיע לכ-110 אלף תושבים (יותר ממספרם בשנת 2011).

לאחר המלחמה הפולנית-סובייטית, ב־1921 הפכה לחלק מהרפובליקה הלטבית, ושמה שונה לדאוגבפילס.

ב־1940 צורפה לברית המועצות כתוצאה מהסכם ריבנטרופ–מולוטוב. ב־26 ביוני 1941 נכבשה על ידי הגרמנים, וביולי 1944 שוחררה. העיר חזרה לשלטון לטביה לאחר התפרקות ברית המועצות ב־1991, והפכה לעיר השנייה בגודלה בה, אך עם אוכלוסייה שהלטבים מהווים בה מיעוט (רק כ-18%) והרוסים מהווים כמחצית מאוכלוסיית העיר.

שמה של העיר בגרמנית היה Dünaburg (דינבורג), ביידיש היא נקראה דענענבורג, והגרסה הפולנית של שם זה היא Dyneburg. שמה של העיר בליטאית הוא Daugpilis.

  ערך מורחב – קהילת יהודי דווינסק

הקהילה היהודית בעיר קיימת מאמצע המאה ה־18. בשנת 1805 היו בה כ-800 יהודים, קהילה מגובשת יותר כבר הייתה בשנת 1847 ומאז התפתחה הקהילה במהירות, בשנת 1897 כבר היו בה כ-32,000 יהודים וב 1913 כ-56,000 יהודים. עד למלחמת העולם הראשונה הייתה קהילת זו מרכז כלכלי וציבורי חשוב של יהדות רוסיה, היהודים עסקו בעיקר במסחר ובחייטות אך תרמו רבות לפיתוח התעשייה בעיר.
כיהנו בה רבנים מגדולי הדור. המפורסמים שבהם: מתרל"ט עד ה' באב תרמ"ז (1887) כיהן כרב העיר הרב ראובן הלוי לוין (שכונה ר' ראובן דננבורגר על שם עירו) שהיה רבו של הרב קוק שנולד באחד מפרברי העיר. אחריו כיהן ברבנות הרב מאיר שמחה מדווינסק כראש קהילת המתנגדים, ורבי יוסף רוזין (הרוגצ'ובר) כיהן משנת תרמ"ט (1889) כראש קהילת החסידים. עוד כיהנו כרבני העיר, הרב אהרן שאול זליג מאירוב שהיה לפני ר' ראובן, והרב אלחנן הכהן שכיהן ברבנות העיר לאחר ר' מאיר שמחה.

כמו כן, נולדו בעיר השחקן שלמה מיכאלס, יעקב גורדין, שאול אביגור, אליעזר שטריך, שרה עזריהו ומארק רותקו. איסר הראל גדל בעיר עם משפחתו. הראל מתאר בספרו 'ביטחון ודמוקרטיה' מאורע שהסעיר את תושבי העיר: הוא כותב כי בחורף אחד גשום מאוד עלה הנהר המקומי על גדותיו והייתה סכנה גדולה שהמים יפרצו את הסכר ויציפו את העיר. לדבריו, רב העיר, הרב מאיר שמחה, התפלל וביקש רחמים על תושבי העיר. כעבור זמן קצר החלו המים לשקוע, והעיר ניצלה.^[1]

במהלך מלחמת העולם הראשונה הופצצה העיר בידי הגרמנים, ולכן רוב היהודים עזבוה למשך תקופה זו. הם חזרו מאוחר יותר, וערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר 13,000 יהודים. בשנת 1940, במהלך הכיבוש הסובייטי של לטביה, נשלחו רבים מחשובי יהודיה של העיר לסיביר כאויבי המשטר.

  ערך מורחב – גטו דאוגבפילס

ביולי 1941 הקימו הגרמנים גטו בעיר, ואספו לתוכו את יהודי דאוגבפילס והסביבה. באוגוסט 1941 החלו הגרמנים, יחד עם השוטרים הלטביים, לשלוח את יהודי הגטו להשמדה. באקציה האחרונה בנובמבר נרצחו 1134 יהודים. בחיים נותרו רק 950 יהודים, שהיו בעלי כושר עבודה. בינואר 1942 שלחו הגרמנים לברלין את חפצי הערך של היהודים, ביניהם 60 קילוגרם זהב, 155 קילוגרם של טבעות זהב, ו־65 קילוגרם עגילי זהב. במאי 1942, נרצחו כל תושבי הגטו.

בשנת 1970 היו בעיר כ־2,000 יהודים. מספר זה הצטמצם ל-492 בשנת 2006.

• ישראל  רמלה, ישראל (מ־2003)
• בלארוס  לידא, בלארוס
• רוסיה  מגניטוגורסק, מחוז צ'ליאבינסק, רוסיה

•   אתר האינטרנט הרשמי של דאוגבפילס (בלטבית)
• קהילת דווינסק באתר "זכור - אמונה בימי השואה"
• יהודי דאוגבפילס
• "השמדת יהודים בלטביה 1941-1945; סדרת הרצאות", שנת 2008
• דאוגוופילס (Daugavpils), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• דאוגבפילס במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
• דאוגבפילס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   דוינסק (לטביה), דף שער בספרייה הלאומית