בלקפול

השם 'בלקפול' כנראה נובע מנחל שעבר באזורי ביצת כבול וכך נשפכו מים עכורים וכהים אל תוך הים האירי כשהם יוצרים 'בריכה שחורה' (שמה של דבלין נובע מאותה הסיבה^[1]). הסבר נוסף לשם נובע מהשם הניתן לנחל בניב המקומי 'פול' (Poole או Pul) וכך השם הניתן לאותם מים כהים.

ישנם עדויות להתיישבות אנושית מהתקופה הפלאוליתית המאוחרת (לפני כ-12,000 שנים) באזור בלקפול. בתקופת הכיבוש הרומי של בריטניה אזור זה היה מקום מושבם של שבט הסטנטי (Setantii) אשר בהמשך חיו תחת השלטון הרומי ובחלקה הצפוני של בלקפול כיום (אזור שכונת פלייטווד) הוקמה עיר נמל בשם 'פורטוס סטנטי' או 'סטנטיוריום'.

במהלך ימי הביניים המוקדמים היו באזור מספר התיישבויות אנגלו-סקסוניות (כמו 'לְייטוֹן' ו-'בּיספאַם') שחיו לצד התיישבויות ויקינגיות (כמו 'וורברֶק' ו-'נוֹרברֶק'). במהלך השנים החלה להתבסס באזור החוף התיישבות מאוחדת של מספר כפרים וחוות באזור (בעיקרם חיבור הכפרים וורברק ולייטון). במאה ה-15 התיישבות זו נודעה בתור 'פול' (Pul) השם בלקפול מוזכר לראשונה רק בשנת 1602 ובמהלך המאה ה-17 החלה העיר להתהוות עם בניית דרכים לאורכה ולרוחבה.

פריחתה של העיר בלקפול החלה באמצע המאה ה-17, כאשר הרחצה בים החלה להיחשב לפעילות בריאה לגוף ותושבים מהמעמד הגבוה מהאזור החלו להגיע לחופי בלקפול. תיירות הריפוי הזו הביאה כמה יזמים בהם תומאס קליפטון וסר הנרי הוטון שהקימו כביש פרטי בין הליפקס ומנצ'סטר לבלקפול בשנת 1781, על בסיסו הוקם קו מרכבה סדיר להבאת תיירית לעיר. עם ההתרחבות בנפח התיירים, בתחילת המאה ה-19 היזם הנרי בנקס (הנחשב לאבי בלקפול) החל בפיתוח ובנייה במטרה לשרת את תעשיית התיירות המתפתחת, הוא בנה ורכש מספר מלונות ובתי הארחה ברחבי העיר, חותנו ד"ר ג'ון קוקר המשיך את עבודות הפיתוח ובנה בין היתר את בית האספה של העיר בשנת 1837 (המבנה קיים עד ימינו וניצב בפינת רחוב ויקטוריה).

אחד השלבים החשובים ביותר בהתפתחותה של העיר היה הקמת מסילת ברזל בין בלקפול לפולטון בשנת 1846, מה שחיבר את העיר לרשת הרכבת של בריטניה. הקמת קו הרכבת הוביל לעליה בתנועת התיירות הנכנסת לעיר, מה שהוביל לתנופת פיתוח ובנייה ברחבי העיר בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19. בשנת 1851 אוכלוסיית העיר גדלה לכדי 2,500 תושבים, ב-1852 הותקנה תאורת גז ברחובות העיר וב-1864 נבנתה רשת צינורות מי שתייה. בשנים אלו הושלמה בנייתם של המזח הצפוני (1863) המזח המרכזי (1868) ועם התרחבות העיר לכיוון דרום, הושלמה בניית המזח הדרומי בשנת 1893, מה שהפך את בלקפול לעיר היחידה בממלכה המאוחדת בעלת שלושה מזחים.

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19 בלקפול החלה לעשות שימוש נרחב בחשמל, כאשר בשנת 1879 היא הפכה לעיר הראשונה בעולם בעלת תאורת רחוב חשמלית. מספר שנים לאחר מכן ב-1885 נפתח קו החשמלית שהיה מהרכבות הקלות הראשונות בעולם בהנעה חשמלית. פיתוחים אלו בנוסף לשימוש החלוצי בחשמל חיזקו את מעמדה של העיר כמעוד תיירותי חשוב בצפון ומרכז אנגליה, כך שבשנות ה-90 של המאה ה-19 אוכלוסיית העיר הגיעה לכדי 35,000 תושבים והיא יכלה לארח כ-250,000 מבקרים ותיירים.

במהלך המחצית השנייה של במאה ה-19 ועד לאמצע המאה ה-20, בלקפול הלכה והתפתחה כאשר הפופולריות שלה הלכה וגברה ומספר התיירים המגיעים אליה גדל בהדרגה. בלקפול נודעה אז כעיר שהתפתחה בפחות מ-50 שנה מכפר דייגים לעיר בת 140,000 תושבים^[2]. בסביבות שנות ה-50 של המאה ה-20 הגיעה העיר לשיא מבחינת היקף התיירות עם 147,000 תושבים בשנת 1951 (לעומת 47,000 בלבד ב-1901) וכ-17 מיליון מבקרים בשנה. אך מאותה נקודת שיא החלה ירידה הדרגתית במספר המבקרים, כתוצאה מהתפתחות התעופה המסחרית שאיפשרה חופשות יחסית זולות מחוץ לבריטניה, ודעיכה בענף הצמר באזור (ענף אשר עובדיו היוו אחוז נכבד במבקרים בעיר). הקמה של תשתיות וכבישים מהירים חדשים באזור בשנות ה-70 איפשרו לתיירים חופשות יומיות של מספר שעות בעיר, מה שהוביל לפגיעה מסוימת למלונות העיר ולנפח התיירות.

כיום העיר עודנה משמשת עיר נופש חשובה ופופולרית באנגליה, זאת למרות הדעיכה היחסית שחוותה בעשורים האחרונים. כלכלתה של העיר נותרה יחסית הומוגנית ומרוכזת בשירותים וענף התיירות.

תפקידה המרכזי של תעשיית התיירות בבלקפול לאורך ההיסטוריה שלה, שיחק תפקיד חשוב בפיתוח במערכות התחבורה נרחבות מסוגים שונים בעיר. בלקפול מחוברת לרשת הכבישים המהירים של בריטניה דרך כביש ה-M55 אשר מתחבר לכביש ה-M6 (המתחיל באזור ברמינגהאם בדרום ומגיע עד לקרלייל בצפון).

ברחבי העיר ישנן חמש תחנות רכבת המשרתות את קווי הרכבת של נורת'רן רייל והטרנס פניין אקספרס, בנוסף לתחנת רכבת אשר משרתת את נמל התעופה של בלקפול (אשר נסגר לטיסות סדירות באוקטובר 2014). במהלך המאה ה-20 נסגרו מספר תחנות ואחרות צומצמו, זאת בהתאם לצורכי התושבים והתיירים. בנוסף למערכת הרכבת, בלקפול כוללת קו רכבת קלה הפועל לאורך כ-18 ק"מ בחלקה המערבי של העיר (פחות או יותר לאורך קו החוף). הרכבת הקלה בבלקפול הוקמה בשנת 1885 והיא נחשבת כיום לאחד מקווי הרכבת הקלה החשמליים הוותיקים בעולם וקו החשמלית היחיד מהדור הראשון שעודנו פועל כיום בבריטניה.

העיר מאופיינת כאמור במבנים, אתרים ופארקים רבים הקשורים בתעשיית התיירות. לכל אורך קו החוף בצדה המזרחי של בלקפול משתרעת טיילת רחבה, שלאורכה עובר קו החשמלית ואליה מחוברים שלושה מזחים. רוב הרחובות והמבנים הקרובים לקו החוף כוללים חלק נכבד מאתרי התיירות בעיר ומשום שרובם נבנו במהלך המאה ה-19, ניתן לראות דוגמאות רבות לבנייה הוויקטוריאנית.

• המזח הצפוני, המזח המרכזי והמזח הדרומי
• מגדל בלקפול
• התיאטרון הגדול
• פארק המים סנדקסל: פארק המים המקורה הגדול בבריטניה.
• גני החורף: מתחם בידור רחב.
• חוף פלז'ר בלקפול: פארק שעשועים.
• גן החיות בלקפול
• אצטדיון דרך בלומפילד: ביתם של קבוצת בלקפול

• איאן אנדרסון - סולן להקת ג'טרו טאל
• ג'ון אוונס - קלידן להקת ג'טרו טאל
• אדווין היוס - הניצול האחרון מהסתערות הבריגדה הקלה (נפטר ב-1927)
• סינתיה לנון - אשתו הראשונה של ג'ון לנון
• דייוויד ת'יוליס - שחקן קולנוע
• פרנק סוויפט - שוער, שחקן מנצ'סטר סיטי ונבחרת אנגליה בכדורגל
• רוברט סמית' - סולן להקת הקיור
• סר גרהאם נאש - מוזיקאי וזמר
• סר סטנלי מתיוס - שחקן ומאמן כדורגל
• ג'ודי פלין - שחקנית טלוויזיה
• ג'ון אינמן - שחקן טלוויזיה

•   אתר האינטרנט הרשמי של בלקפול
• אתר מועצת העיר בלקפול
• בלקפול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)