בית באר

במהלך המאה ה-19 החל תהליך של יציאה מחומות העיר יפו. בעלי פרדסים בסביבתה החלו לעבור להתגורר בתחומי הפרדסים, והקימו את בתיהם בסמוך לבארות ששימשו אותם. לשם הגנה, הוקף הפרדס כולו בחומה, וכך נוצרו מתחמים של מבני מגורים מוקפים בוסתנים ירוקים. הבתים הוקמו בדרך כלל מכורכר, ובתחילה היו בני קומה אחת. לקראת סוף המאה ה-19 נעשה מקובל יותר להוסיף קומה שנייה, ולעיתים אף מבנה נפרד. כך נוצרה הפרדה בין בעלי הבית (שהתגוררו בקומה השנייה או בווילה הסמוכה) לבין הפועלים, הבהמות והמחסנים. בקומת הקרקע נערכה לעיתים גם פעילות מסחר. בבתיהם של הפרדסנים העשירים יותר טויחו קירות הכורכר הפשוטים, ונוספו בהם רעפים, מעקות ברזל ורצפות הכוללות אריחים מעוטרים.^[1]

אחד מבתי הבאר בארץ נמצא ברחוב דרך בן צבי 68-70 בעיר יפו.

הבארות נחפרו בחלק הגבוה ביותר של מתחם בית הבאר, והמים נשאבו באמצעות מערכות של שני גלגלים, אופקי ואנכי, שהונעו באמצעות גמלים או פרדים (באר אנטיליה). מאוחר יותר הוקמו מערכות מודרניות יותר, המונעות באמצעות מנוע המופעל בסולר. בסמוך לבאר הוקמה בריכת אגירה ולצדה בריכה לוויסות המים, ממנה זרמו המים בתעלות או אמת מים לשם השקיית הפרדסים, באמצעות כוח הכבידה. בכמה בתי באר הועברו מים גם לסביל שהוקם מחוץ לחומה המקיפה אותם. לעיתים הוקמו לצד בתי הבאר מבני משק נוספים לצורכי חקלאות.^[2]

כאמור, ניתן לזהות במתחמי הבאר שהוקמו סביב העיר יפו ובתל אביב מספר שלבים אופייניים בהקמת המבנים השונים המרכיבים את הביארה^[3]:

עד אמצע המאה ה-20 נבנו כמאתיים בתי באר בסביבתה של יפו ובתל אביב. במהלך מלחמת העצמאות ננטשו בתי הבאר מיושביהם, ולאחריה יושבו בחלקם עולים חדשים. עם התרחבותה של העיר תל אביב, נעקרו רבים מהפרדסים, לשם הקמת שכונותיה של העיר. חלק מבתי הבאר נהרסו, וחלקם נטמעו בסביבתם. כיום עומדים על תילם כשישים בתי באר, 51 מהם פזורים בדרום תל אביב, בשכונות נווה שאנן, שפירא, קריית שלום, פלורנטין, נווה עופר ואף ביפו עצמה. חלקם מוגדרים כמבנים מיועדים לשימור, ובהם בית הביל"ויים ובית הבאר בדרך שלמה 6 ביפו. הצפוני מבתי הבאר ששרדו, זכר לפרדס בבעלות טמפלרית^[4] ככל הנראה, עומד ביהודה הלוי 135 פינת צונץ, משנת 1924 בית כנסת 'החשמונאים', בשטח השייך להסתדרות מרכז בעלי מלאכה ב'^[5], ובצמוד לו בריכת אגירת מים התחומה בחומה מאבן כורכר.

בתים נוספים מצויים מחוץ לתחומי תל אביב-יפו - בחולון, באזור וברמת גן, בהם בניין המשמש את הנהלת הספארי.

בתי הבאר סיפקו השראה לכמה מאמני אסכולת ארץ ישראל, ובהם ראובן רובין, נחום גוטמן, ציונה תג'ר וישראל פלדי. אסכולה זו התמקדה בנופי הארץ וראתה בפלח הערבי המשך ישיר לאבות האומה וכמודל לחלוץ העברי. בתי הבאר והפרדסים שסביבם נדמים כמקום אקזוטי. היצירות "פרדסים ליד יפו" (1928) ו"הבאר הישנה" (1931) של רובין, "פרדסים ביפו" (1926) ו"בית בפרדס" (1927) של גוטמן עוסקות בבתים אלה, ואילו ציוריו של גוטמן "נשים ליד הברז בפרדס" ו"נשים בבריכה בפרדס" מוסיפים ממד ארוטי לבתי הבאר, שנבע מהמסתורין שאפף את הבתים מוקפי החומות.

גם בספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט" התייחס גוטמן לבתי הבאר, והם מופיעים באיוריו. בספר "תחרות שחייה" מאת בנימין תמוז מתוארת תחרות שחייה שנערכת בבריכה של בית באר בתל א-ריש. וכך מתאר תמוז את הביארה:

מרובעת הייתה ומוקפת משלושה רוחותיה בניין קומתיים. למטה היו מצויות האורוות והרפתים, ובחצר שוטטו תרנגולות שחורות ואדמדמות שקרקורן מתערבב בצהלת סוס. בקומה השנייה נמצא חדר המנוע ולידו בריכה, וצינור יוצא מחדר המנוע ומקר מימיו לתוך הבריכה ודגי זהב באים אצל הצינור ומשכשכים בתוך בועות האוויר העולות עם משפך המים. ומעקה של עץ היה עוטר מרפסת ארוכה, שרויה בצל תמיד, ומן המרפסת היו נכנסים בדלת של זכוכית צבעונית לחדר האורחים, שממנו יוצאות דלתות לחדרי המגורים, למטבח ולממגורות.

— בנימין תמוז, תחרות שחייה

גם אחוזת דג'אני, המתוארת בספר בשם זה מאת אלון חילו, אינה אלא בית באר. וכך מתאר אחד מגיבורי הספר, חיים קלווריסקי, את האחוזה בביקורו הראשון בה:

קמתי לילך בהאחוזה המשובבת. בין העצים והאילנות מציתי תעלות תעלות, מהן סתומות, מהן מעופשות, אך במתוקנות שבהן עדיין זורמים מים חיים, משיבי נפש. עקבתי אחר מקור התעלות עד אשר הגעתי אל באר עתיקה, בנויה אבנים דהויות, ולצדה ברֵכה עמוקה המאספת את המים, ובברֵכה, על פני המים, כסות עבה של אצות ירוקות, חבצלות ושושנות צחורות וכל מיני עשבין נעימים. פרדה ישישה, בעלת מבט נוגה, עמדה לסובב מעין קילון של הבאר... המשעול שהייתי מהלך בו התעקל והתפתל והוביל לבית מידות ערביאי בן מאה או מאתיים שנה. פאר עברו ניכרו בו היטב. אכסדרא מפוארה, עגולה בחצְיהּ, עמדה בהכניסה אליו, מקושטת באריחים מצוירים ועליהם אותיות ערביאיות... האכסדרא הובילה דרך שלוש מדרגות של שיש אל דלת כניסה מפותחת ומרוקעת, אשר סדקי הזמן הצמיחו בה חזזיות ירקרקות. מעל הדלת הייתה קבועה, בתוך אבני הכורכר, מעין קשת רחבה, ומעליה עמדה הדיוטא השנייה, משופעת חלונות רחבים וארוכים מעשה אירופא, שהיו מכוסין מבתוך הבית בווילאות עבותים.

— אלון חילו, אחוזת דג'אני, עמ' 74

• בתי באר: הארמונות הנעלמים של יפו - מיזם של אוניברסיטת תל אביב ועיריית תל אביב-יפו
• נמרוד בוסו, עיריית תל אביב עורכת תוכנית שימור ל-19 בתי באר בדרום העיר, באתר TheMarker‏, 20 ביוני 2012
• דליה קרפל, זוהי יפו, ילדה, באתר הארץ, 5 בפברואר 2008
•   נעמה ריבה, שימור היסטורי או מחיקת זהות? המחלוקת סביב בתי הבאר נמשכת, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2016
• מיכאל יעקובסון: סיבוב בשני בתי באר ליד אשקלון, באתר 'חלון אחורי', 24 במרץ 2023

/   אברהם בלבן, בית הבאר היפואי, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2023