אדג'וורת דייוויד

דייוויד נולד בשנת 1858 בסנט פאגאנס, סמוך לקארדיף, ויילס, בנו הבכור של הכומר ויליאם דייוויד, מלומד קלאסי וחוקר טבע. דודן של אמו, ויליאם אשר שהיה שותף לסקר הגאולוגי הוא שעורר את עניינו של דייוויד בתחום שיהיה למפעל חייו.

בשנת 1870, בן 12, יצא דייוויד ללמוד במודלין קולג' באוקספורד. ב-1876 קיבל מלגת לימודים קלאסיים בניו קולג', אוקספורד, שם היו בין מוריו ג'ון ראסקין וויליאם ארצ'יבלד ספונר. ב-1878 התערערה בריאותו והוא נסע לקנדה ולאוסטרליה כדי להשתקם. בשובו לאוקספוראד למד גאולוגיה אצל ג'וזף פרסטוויץ', שהגביר את עניינו בנושא. לאחר קבלת התואר הראשון בהצטיינות בשנת 1880, עשה את השנתיים הבאות במחקר שטח של הגאולוגיה של ויילס. בנובמבר 1881 קרא את המאמר הראשון שלו, "ראיות לפעילות קרחונים בסביבות קארדיף" לפני אגודת חוקרי הטבע של קארדיף. בשנה שלאחריה למד לזמן קצר בבית הספר המלכותי למכרות שבלונדון, אצל פרופסור ג'ון ג'וד ולאחר זאת התקבל לעבודה כעוזר סוקר גאולוגי מטען ממשלת ניו סאות' ויילס, אוסטרליה.

דייוויד התחיל בעבודה בנובמבר 1882. ב-1884 התפרסם הדין וחשבון שלו על מרבצי בדיל במחוז ניו אינגלנד בניו סאות' ויילס, וכעבור שלוש שנים הוסיף לו והרחיב אותו. פרט לעניין המדעי שבעבודתו, היה לה ערך רב בקשר לפעילות הכרייה הרווחית ביותר בשדה שחקר. ב-30 ביולי 1885 נשא לאישה את קרולין מאלט, מנהלת סמינר למורות, שנסעה לאוסטרליה באותו ספינה כמוהו.

באפריל 1886 החל לסקור את שדות הפחם של עמק האנטר ובאוגוסט גילה את מרבץ הפחם גרטה, שהניב פחם בשווי של יותר מ-50,000,000 ליש"ט עד 1949. חלק גדול מזמנו בארבע השנים הבאות עשה סמוך למייטלנד, שם המשיך לאתר ולמפות את מידות הפחם ולדווח לממשלה על עניינים אחרים בעלי ערך מסחרי. עוזרו של דייוויד ב-1890 היה ויליאם סאתרלנד דאן.

ב-1891 מונה דייוויד לפרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת סידני, משרה בה התמיד עד 1924.

נוסף להיותו מדען מעולה, היה דייוויד גם אדם תרבותי לעילא, חדור חוש הומור והתלהבות, אדם סימפתי, אדיב ויפה-נימוסים, שהשתלב עד מהרה במשרתו החדשה. המחלקה שלו שכנה בקוטג' קטן, ציודה היה דל ולא היו מרצים או מדגימים; אבל בהדרגה זכה למתקנים טובים יותר ושיפר את מחלקתו. ב-1892 היה לנשיא המדור הגאולוגי של האגודה האוסטרלית לקידום המדע בכנס הובארט, ובאותה משרה החזיק גם בבריסביין ב-1895.

בשנת 1896 יצא דייוויד לאטול פונאפוטי באוקיינוס השקט, כחבר במשלחת בראשות פרופסור ויליאם סולאס מאוקספורד, במטרה לבצע קידוחים שבאמצעותם קיוו ליישב את שאלת היווצרותן של שוניות אלמוגים. מכונות הקידוח היו פגומות והקידוח הגיע רק לעומק של כ-31 מטרים. ב-1897 עמד דייוויד בראש משלחת שנייה (שכללה את ג'ורג' סוויט כסגנו ואת וולטר ג'ורג' וולנאף), שהצליחה להגיע לעומק של 170 מטרים. לאחר זאת היה עליו לחזור לסידני. בשנת 1898 ארגן משלחת שלישית, שהצליחה, בהנהגת ד"ר אלפרד אדמונד פינך, לקדוח עד לעומק של 340 מטרים. התוצאות תמכו בתאוריית השקיעה של צ'ארלס דרווין, והמשלחת ביססה את שמו של דייוויד כגאולוג. קארה התלוותה אליו במשלחת השנייה ופרסמה דין וחשבון בשם "פונאפוטי, או שלושה חודשים על אי אלמוגים", שהתקבל בחיוב.

המוניטין של דייוויד התעצם באירופה, ובשנת 1899 קיבל את מדליית ביגסבי מן החברה הגאולוגית של לונדון. ב-1904 נבחר דייוויד לנשיא האגודה האוסטרלו-אסייתית לקידום המדע, שנפגשה בדנידין, ב-1906 השתתף בקונגרס הגאולוגי הבינלאומי במקסיקו בדרכו חזרה לאוסטרליה הספיק לראות את הגרנד קניון בקולורדו ולחקור את השפעת רעידת האדמה של סן פרנסיסקו.

באמצע 1907 הוזמן דייוויד להצטרף למשלחת נמרוד של ארנסט שקלטון לאנטארקטיקה ובדצמבר זכה במימון למשלחת מטעם ממשלת אוסטרליה. באותו חודש יצא לניו זילנד עם לאו קוטון ודאגלס מוסון, שניהם תלמידיו לשעבר. דייוויד היה קרוב לגיל חמישים והכוונה הייתה, שיישאר עם המשלחת רק עד אפריל 1908, אבל בדרך לאנטארקטיקה על האונייה "נימרוד" שינה את תוכניותיו והחליט להישאר עם המשלחת לכל אורך התקופה.

מ-5 עד 11 במרץ 1908 הוביל דייוויד את הטיפוס הראשון על הר ארבוס, הר הגעש היחיד הפעיל באנטארקטיקה. דייוויד הוביל את קבוצת הפסגה, שכללה את מוסון, ד"ר אליסטר מקיי ואותו עצמו, וקבוצת סיוע של שלושה אנשים, שבהמשך הוחלט שגם היא תנסה להגיע לפסגה. הם הצליחו בכך למרות סופת שלגים, שמנעה את התקדמותם למשך יממה. רגליו של אחד מחברי הקבוצה לקו בכוויית קור קשה, והוא נאלץ להישאר במחנה לפני הזינוק הסופי, אבל דייוויד ושאר ארבעת המטפסים הגיעו לפסגה והקבוצה כולה חזרה לבסיס בשלום.

ב-5 באוקטובר 1908 הוביל דייוויד את מוסון ומקיי בניסיון להגיע אל הקוטב הדרומי המגנטי. במשך עשרה שבועות צעדו צפונה לאורך החוף, משלימים את צידתם בדיאטה של כלבי-ים ופינגווינים. לאחר זאת חצו את לשון הקרח דריגלסקי ופנו אל פנים הארץ. עדיין עמד לפניהם מסע של 700 ק"מ והם הקימו מצבור מזון שיאפשר להם להעביר את מטענם למזחלת אחת טעונה לעייפה ולהימנע מן הצורך למסור את משאם מאדם לאדם. ב-16 בינואר 1909 הגיעו לבסוף לקוטב הדרומי המגנטי ותבעו חזקה על האזור לכתר הבריטי.

דאגלס מוסון קרא לרכס דייוויד על שמו של אדג'וורת דייוויד.

• אדג'וורת דייוויד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)