אברהם טמיר

טמיר נולד בנווה צדק בשם אברהם טריינין, אחיו הצעיר הוא אבנר טריינין. טמיר גדל יחד עם בן דודו עמוס חורב, כשהיה בן 14 עבר לירושלים, וכנער עזב את לימודיו והחל לעבוד במפעלי ים המלח. בגיל 17 התנדב לבריגדה היהודית ונלחם באיטליה במלחמת העולם השנייה. לאחר מכן שירת ב"הגנה", ועשה בה קורס מ"מים. במלחמת העצמאות שירת כמפקד פלוגה ב' בגדוד מכמש וכסגן מפקד גוש עציון, במהלך הקרב נפצע בגבו ובידו מקליעים וצלעותיו רוסקו מפגיעת פגז. הוא נפל בשבי הירדני ושוחרר ב-1949, לאחר 11 חודשים.

לאחר תקופת שיקום, בה שקד על כתיבת ספרו, יצא למחזור השלישי של קורס מג"דים. שירת כקצין המבצעים של פיקוד המרכז, מפקד גדוד 52 בשנים 1951–1952 וראש ענף מודיעין קרבי באגף המודיעין. היה ממקימי המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם) ב-1954 והדריך בה שני מחזורים, ולאחר מכן שימש קצין אג"ם של פיקוד המרכז בסמוך למלחמת סיני. היה ראש ענף מבצעים וראש מחלקת מבצעים באג"ם במטכ"ל, עוזר ראש מחלקת ההדרכה לתורת הלחימה, מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בשנים 1962 עד 1965, מפקד חטיבת רגלים מס' 99 (הנקראת היום חטיבת הנגב), וסגן מפקד אוגדה. עד מלחמת יום הכיפורים כיהן כעוזר ראש אג"ם לתכנון, בדרגת תת-אלוף.

במהלך מלחמת יום הכיפורים שירת כראש החפ"ק של אריאל שרון. לאחר המלחמה הועלה לדרגת אלוף, הקים את אגף התכנון בצה"ל, על בסיס מחלקת תכנון באג"ם, והיה מפקדו הראשון. בתחילת 1979 מונה ליועץ שר הביטחון וראש האגף לתכנון לאומי במשרד הביטחון.

במסגרת שירותו הצבאי היה ראש המשלחת הצבאית לשיחות השלום עם מצרים. בין היתר, הוא נחשב ל"אדריכל" ההסכמים הצבאיים על פירוז סיני, כחלק מהסכם השלום עם מצרים. טמיר היה מעורב מאוחר יותר, בתפקידיו בשירות המדינה, בשיחות השלום בטאבה ובקמפ דייוויד.

ב-1978 הקים את היחידה לביטחון לאומי (יל"ל) תחת שר הביטחון עזר ויצמן (שהוחלף לאחר התפטרותו על ידי ראש הממשלה מנחם בגין). יל"ל עסקה בתחום התכנון הלאומי-ביטחוני בעוד אגף התכנון בצה"ל נותר עם תחום התכנון הצבאי בלבד. ב-1981 הרחיב השר אריאל שרון את יל"ל והטיל עליה תפקידים נוספים. היחידה פעלה במשרד הביטחון עד לפירוקה על ידי משה ארנס ב-1983. בין השנים 1984–1986 שימש מנכ"ל משרד ראש הממשלה תחת שמעון פרס, ויועץ לביטחון לאומי. ב-1986 מונה למנכ"ל משרד החוץ על ידי שמעון פרס.

משנת 1990 שימש כיועץ מיוחד לנשיא עזר ויצמן. שימש גם כיועץ לבנימין נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. נחשב למקורב לראשי הממשלה לשעבר אריאל שרון ושמעון פרס.

בשנת 2004 היה בין החותמים על מכתב תמיכה של בכירי מערכת הביטחון בתוכנית ההתנתקות, הקובעת שהתכנית חיונית לביטחון ישראל^[1].

בוגר אוניברסיטת תל אביב.

טמיר היה נשוי לוורדה אגרון, בתו של גרשון אגרון, ולהם שלושה ילדים. הוא נישא בשנית לתהילה סלע, וממנה נולדו שני ילדים. אחיו הוא פרופ' אבנר טריינין. בתו, פרופסור מיכל שני^[2], היא מרצה בחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה. בתו השנייה, דפנה אפרת, היא פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה. בנו גדעון הוא מנהל בית הספר תלמוד תורה בית שאן. נכדו הוא המחזאי, הבמאי והשחקן דניאל אפרת.

• אברהם טמיר ואוריאל אופק, "מעוז עציון", הוצאת מערכות, תש"ט 1949
• אברהם טמיר, חייל שוחר שלום, ידיעות אחרונות, 1988.

•   ראיון של אברהם טמיר למודי שניר בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח
• אמיר אורן, מת האלוף במילואים אברהם (אברשה) טמיר, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2010
• שעות אחרונות בגוש, מעריב, 17 באפריל 1964(הקישור אינו פעיל, 4 באפריל 2019)
• א/מ טמיר מפקד פו"מ, מעריב, 1 בינואר 1962
• אמיר אורן, הם אמרו לאברשה: לך לך, כותרת ראשית, ‏ 10 באוגוסט 1983.
•   אברהם טמיר (1922-2010), (אברשה), דף שער בספרייה הלאומית