רצ'ה

בעת העתיקה ובראשית ימי הביניים היווה רצ'ה יחד עם לצ'חומי את נסיכות תאקוורי (שהיה גם שמו של לצ'חומי באותה תקופה); נסיכות זו, מצידה, הייתה חלק מממלכת אגריסי שבמערב גאורגיה. בעקבות היחלשותה של אגריסי במאה ה-8 בשל מאבקיה עם האימפריה הביזנטית, פרשו ממנה אצילי רצ'ה ולצ'חומי ויסדו את הדוכסות העצמאית של רצ'ה-לצ'חומי. לקראת סוף המאה ה-10 הביא האציל החזק ברצ'ה, ראטי באר'וושי הראשון, לפרישתה מן הדוכסות המאוחדת ויסד את דוכסות רצ'ה. במאה ה-11 הצטרפה הדוכסות הפורשת לממלכה הגאורגית המאוחדת. בנו של מייסד השושלת נקרא קאחאבר; בעקבות שמו, אימצה שושלת הדוכסים של רצ'ה את שם המשפחה קאחאבריסדזה לאחר תקופת שלטונו. שושלת זו שלטה ברצ'ה, במסגרת הממלכה הגאורגית, עד שלהי המאה ה-13 ובמשך תקופה מסוימת אף העבירה לעצמה את השליטה על החבל השכן לצ'חומי מידיה של דוכסות סוואנתי. בשנות השמונים של המאה ה-13 ביטל המלך הגאורגי דוד השישי נארין, שמרד בכובשים המונגולים, את הדוכסות ברצ'ה, וקבע כי אדמת רצ'ה תהיה מאותן נחלות, שהבעלים הפיאודליים הישירים שלהן הוא בית-המלוכה.

באמצע המאה ה-14, תחת הנהגתה של שושלת צ'ארלידזה, פרשה רצ'ה מן הממלכה הגאורגית החלשה, והשתלטה על החבל עד להתפרקותה של הממלכה הגאורגית המאוחדת במאה ה-15. רצ'ה אחזה גם בחבל לצ'חומי השכן, שאותו כבשה מידי דוכסות סוואנתי. הדוכסות הוסיפה להתקיים במאה ה-15, תחת שושלת חדשה ממשפחת צ'חארטידזה, ששלטה בין השנים 1769–1465, אך רוב הזמן הייתה תחת חסותה של ממלכת אימרתי (שהוקמה במאה החמש עשרה עם התפרקותה של הממלכה הגאורגית). באחד מניסיונותיה של הדוכסות להשתחרר מאחיזתה של אימרתי, תמך הדוכס שושיטה השני בנסיך האימרי ארצ'יל (שאר נזר חאן), שב-1678 מרד במלך אימרתי בגרט הרביעי; מלך זה אהד את האימפריה העות'מאנית ונתמך על ידה. אחרי תבוסתו של ארצ'יל ב-1679, החריבו העות'מאנים שסייעו לבגרט הרביעי את רצ'ה. שושלת הדוכסות שרדה, המשיכה לשלוט בחבל המשתקם וב-1749, תחת הנהגתו של הדוכס רוסטום, אף זכתה בעצמאות גמורה מאימרתי. ב-1769 הצליח מלך אימרתי, סולומון הראשון, לאסור את רוסטום, לספח את רצ'ה ולבטל את הדוכסות. ב-1784 יסד מלך אימרתי, דווית (דוד), מחדש, בחסותו, את דוכסות רצ'ה ומינה את אחיינו אנטון כשליטה. ב-1786 מרדו הרצ'אים וקיוו לסיוע מטורקים, אך הובסו על ידי כוחותיו של דוד. ב-1789, ביטל מלך אימרתי סולומון השני סופית את הדוכסות והפך לשליטו הישיר של רצ'ה. עם כיבושה של ממלכת אימרתי על ידי הרוסים ב-1810, הפך גם רצ'ה לחלק מהאימפריה הרוסית. לאחר מכן היה רצ'ה חלק מאימפריה זו ומברית המועצות יחד עם כל גאורגיה, מלבד תקופת ביניים קצרה בין השנים 1921-1918, שבהן השתייך לגאורגיה העצמאית עד כיבושה על ידי הסובייטים. בתקופה זו היו חלק מהרפובליקה הסוציאל פדרטיווית הסובייטית של עבר הקווקז ומהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה. עם חידוש העצמאות הגאורגית ב-1991, הפך החבל לחלק מן הרפובליקה של גאורגיה.

ברצ'ה הייתה קהילה יהודית גדולה. בעקבות עליית היהודים לישראל, שהתגברה עם רעידת האדמה שהתחוללה באזור, נותרו במחוז יהודים בודדים בלבד. בית הכנסת הגדול בעיר אוני, שניזוקה אף הוא ברעידת האדמה, משמש את היהודים שנותרו.

• רעידת האדמה ברצ'ה (1991)

• חדשות רצ'ה, באנגלית