יחסי ארמניה–יוון

בשפה היוונית ארמניה נקראת Αρμενία (ארמניה), הארמנים נקראים Αρμένιοι (ארמני) והשפה הארמנית נקראת αρμένικα (ארמניקה). בשפה הארמנית, יוון נקראת Հունաստան (Hounastan), היוונים נקראים հույներ (Houyner) והשפה היוונית נקראת Հունարեն (Hounaren). התעתיק היווני של המילה הארמנית לארמניה (Հայաստան) הוא Χαγιαστάν (הייאסטאן). התעתיק הארמני של המילה היוונית לשפה היוונית (Ελληνικά) הוא էլլինիկա (אליניקה).^[2]

ארמנים ויוונים קיימים זה מזה מאות שנים כציוויליזציות קדומות. ישנם כתבים עתיקים של היסטוריונים יוונים המרמזים על שורשי הארמנים. ההתייחסות המוקדמת ביותר לארמניה נעשתה על ידי ההיסטוריון היווני הקטאיוס ממילטוס בשנת 525 לפני הספירה.^[3] על פי השערה שהציעו בלשנים במהלך המאה ה-20, השפה הארמנית והיוונית חולקות אב קדמון משותף. הרודוטוס מציע כי הארמנים הם צאצאי הפריגים. אפלטון הבחין מוקדם בקווי הדמיון בין השפה היוונית לשפה הפריגית. בנוסף כתב סטראבו כי מולדתם הקדמונית של הארמנים או של המעמד השליט שלהם, לפני עלייתם באסיה הקטנה, הייתה עמק בתסאלי שעל שמו הם נקראים. שרשרת של אזכורים קדומים מציגה את הקשר ההדוק בין שני העמים.

לאחר חורבן האימפריה הסלאוקית, מדינה יוונית-ארמנית הלניסטית (ממשיכתה של האימפריה קצרת החיים של אלכסנדר מוקדון) נוסדה בשנת 190 לפנה"ס.

אומרים שהשפה הארמנית הושפעה מיוונית עתיקה, אך שתי השפות התפתחו בצורה שונה לאורך זמן. האלף-בית הארמני (שנוצר בשנת 405), שנכתב משמאל לימין ולא מימין לשמאל כמו בשפות אחרות של אגן הים התיכון או המזרח התיכון, הוא בעל טעם יווני מסוים.

בתקופת האימפריה הביזנטית, חיו ארמנים ויוונים בשלום יחסי בזכות קשריהם הדתיים. ארמנים היוו חלק בלתי נפרד מהאימפריה במאותיה הראשונות, כאשר רבים מהקיסרים הביזנטיים היו ארמנים או בעלי דם ארמני. השושלת המקדונית נחשבת לרוב לעידן בו האימפריה הביזנטית הגיעה לרמה הגדולה ביותר מאז החלו הכיבושים המוסלמים והרנסאנס המקדוני במכתבים ואומנויות. השושלת נקראה על שם מייסדה, בזיליוס הראשון המקדוני, שהיה צאצא לשושלת מקדונית (השושלת הייתה ממוקמת למעשה באזור תראקיה, ולא היה לה שום קשר לאזור הגאוגרפי של מקדוניה). מייסד השושלת והקיסרים הרבים הבאים היו ממוצא ארמני, ומכאן מכונה השושלת על ידי גם כמה מחברים "השושלת הארמנית".^[4] עם זאת, בגלל ההבדלים שהיו בין הנצרות האפודולית היוונית לארמנית, ניסו הקיסרים הביזנטיים לרוב לכבוש את ממלכת שושלת בגרטוני הארמנית ולכפות את האורתודוקסיה היוונית. הם השיגו זאת בשנת 1045 לאחר ניסיונות רבים. זה החליש את הביזנטים ואת הארמנים כאחד, וכתוצאה מכך הם לא הצליחו להרחיק את הטורקים מארמניה שהשאירה אותה לא מוגנת (1064) ושאר אנטוליה (1071 ואילך).

שתי המדינות הללו נשלטו יחד תחת השושלת הסלג'וקית ובהמשך תחת האימפריה העות'מאנית.

יוון הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירו בעצמאות ארמניה ב-21 בספטמבר 1991.^[5] לשתי המדינות יש שגרירות בבירותיהן בהתאמה. כמו כן, יוון היא אחת המדינות שהכירו באופן רשמי ברצח העם הארמני והיא אחת המדינות הבודדות שרואות כפשע את שלילת רצח העם.^[6]

מאז הכרזת העצמאות בארמניה, שתי המדינות היו שותפות במסגרת ארגונים בינלאומיים (האו"ם, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, מועצת אירופה, BSEC), בעוד יוון תומכת בתוקף בתוכניות הקהילה שמטרתן המשך פיתוח היחסים בין האיחוד האירופי לארמניה.

ביקורים רצופים ברמה הגבוהה ביותר הראו ששתי המדינות רוצות להמשיך ולשפר את רמות הידידות ושיתוף הפעולה. נשיא ארמניה לבון טר-פטרוסיאן ביקר ביוון בשנת 1996, נשיא יוון קוסטנטינוס סטפנופולוס ביקר בארמניה בשנת 1999, נשיא ארמניה רוברט קוצ'ריאן ביקר ביוון בשנת 2000 וב-2005. בנוסף, נשיא ארמניה סרז' סרקזיאן ביקר ביוון בשנת 2011 ובשנת 2014 אירחה ארמניה את נשיא יוון קרולוס פפוליאס בירוואן.^[7]

יוון היא, אחרי רוסיה, אחת השותפות הצבאיות הגדולות של ארמניה. קצינים ארמנים לומדים באקדמיות צבאיות ביוון, וסיוע טכני שונה מסופק על ידי יוון. מאז 2003 נפרסה מחלקה ארמנית בקוסובו כחלק מהגדוד היווני של KFOR. בשנת 2011 הנספח הצבאי של ארמניה ליוון וקפריסין, קולונל סמוול רמזיאן, אמר כי שיתוף הפעולה הצבאי הארמני-יווני ממשיך להתפתח בהתמדה.^[8]

שתי המדינות חתמו על הסכמים דו צדדיים הכוללים:

• הסכם שיתוף פעולה כלכלי, תעשייתי וטכנולוגי (בתוקף מאז 1 בדצמבר 1994).
• הסכם לקידום והגנה הדדית של השקעות (בתוקף מאז 28 באפריל 1995).^[9]
• הסכם שיתוף פעולה במגזר הצבאי (יוני 1996).
• הסכם בדבר הימנעות ממיסוי כפול על הכנסות (בתוקף מאז 13 במאי 1999).

ההערכות על גודל הקהילה היוונית בארמניה נעות בין 1,800 ל-5,000.^[10] המספר היורד של היוונים בארמניה בשנים האחרונות נובע בעיקר מהגירה המונית ליוון בברית המועצות לשעבר, ובשל מצבה הכלכלי של ארמניה כתוצאה ממלחמת נגורנו קרבאך.^[5] היא החמירה עוד יותר בגלל רעידת האדמה של לנינאקאן, אשר בדצמבר 1988 פגעה בצפון מערב ארמניה, האזור בו גרו רוב היוונים בעבר. הקהילות היווניות הגדולות נמצאות בירוואן ואלאוורדי, וכן בונדזור, גיומרי, Stepanavan ו-Noyemberyan.

הקהילה הארמנית ביוון גדולה בהרבה, והיא מונה כ-50,000 איש.^[11] המספר היה גבוה אף יותר, אולם הגירה לצפון אמריקה גרמה לירידה ניכרת. הקהילות הארמניות הגדולות ביותר נמצאות באתונה ובסלוניקי.